## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah Chapter 1

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:2:1)

מתני' בראיית קרבן אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב מן הדא הקהל וכו' ואין קטן גדול מטף דתניא מעשה בר"י בן ברוקה וכו' הטף למה באו אלא כדי ליתן שכר טוב למביאיהן כו'. פי' הפ"מ ז"ל איידי דמזכיר הכתוב מייתי דרשת ראב"ע ואינו מובן לי הא דגרסינן דתניא בדלי"ת משמע שזהו מקור הלימוד דקטן חייב בראיית פנים. ונראה לפענ"ד דאתי שפיר לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חגיגה דכתב שם ז"ל ומי שבא בעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מ"ע אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו פני ריקם עכ"ל ז"ל והטו"א ז"ל כתב דהתוס' ז"ל לא ס"ל הכי אלא ראיית פנים לא בקרבן תליא מילתא ואם יתראה בלא קרבן מ"ע דראיית פנים מיהו קיים אלא דעבר על לאו ולא יראו פני ריקם אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל כתב הטו"א ז"ל דדעתו ז"ל דלאו דלא יראו פני ריקם הוא תנאי לעשה דיראה כל זכורך ואם ראה פנים ריקם מ"ע לא קיים וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל מתפרש יפה דע"כ הירושלמי דס"ל אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב דיליף לה מהקהל ואף דבהקהל גם נשים חייבות מ"מ לא גמרינן רק קטן לפיכך גרסינן אפילו קטן חייב דוקא קטן אבל לא נשים אף דבהקהל אפילו נשים חייבות מ"מ בראיית פנים פטורין משום דהא גמרינן מהקהל ובהקהל התנאי למען ישמעון ולמען ילמדון א"כ נשים באות לשמוע וכמו כן גבי ראיית פנים התנאי דלא יראה ריקם וכיון דלא מקוים התנאי פטורין מראיית פנים דהא דמחייבין בהקהל הנשים הוא ע"כ משום דשייכים בתנאי דהקהל דלמען ישמעון ונשים באות לשמוע אבל בראיית פנים דלא שייכי בהתנאי דראיית פנים דהא אינן בתנאי דלא יראה ריקם ע"כ פטורין דמה"ת נילף מהקהל לחיובא דשאני התם דאיתנהו בתנאי דהקהל דבאות לשמוע משא"כ בראיית פנים דלא שייכי בתנאי דראיית פנים ומה"ת נימא דכמו גבי הקהל חייבין דאיתנהו בתנאי כמו כן הכא נמי חייבין אע"ג דליתנייהו בהתנאי אבל קטן שפיר ילפינן אף דאינו בתנאי דלא יראה ריקם מ"מ חייב בראיית פנים דהא גבי הקהל נמי הוא על תנאי לשמוע וללמוד ועכ"ז גזר רחמנא טף אף דאינן בהתנאי לשמוע וללמוד כדפריש ראב"ע טף למה באין הוא רק כדי ליתן שכר למביאיהן אלמא אע"פ דאינן בתנאי דהקהל מ"מ חייבין וה"נ דכוותיה אע"פ דאינן בתנאי דבראיית פנים עכ"ז חייבין בראיית פנים מג"ש דראיה ראיה מהקהל כמו בהקהל אע"פ דקטנים לא שייכי בתנאי דהקהל ומ"מ חייבין כמו כן בראיית פנים אע"פ דליתנייהו בתנאי דראיית פנים מ"מ חייבין ולפיכך נקט הגמ' אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב ומדייק קטן דוקא אע"פ דליתא בתנאי דראיית פנים כמו בהקהל ומסיק דתניא מעשה כו' טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אלמא דאע"פ דאינו בתנאי דהקהל מ"מ חייב כמו כן הכא בראיית פנים דבראיית קרבן פטור ובראיית פנים חייב אבל לדעת התוס' ז"ל דלא יראה ריקם הוא אינו תנאי אלא ל"ת ע"כ שפיר דייקו התוס' ז"ל דלהירושלמי אף נשים חייבות בראיית פנים דבאמת מאי נפ"מ בין נשים לקטנים כיון דגמרינן מהקהל ושם נשים וקטנים חייבין משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל הירושלמי מדייק דוקא קטן ומביא ראיה מברייתא דראב"ע:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:5:1)

**חברייא בשם ר"א למען ישמעון וגו' עד ר' יוחנן בעי.** לפי הגי' של הגר"א ז"ל בירושלמי במס' ברכות ובפ"ק דמס' תרומות בשנו"א ז"ל כן צ"ל סברין מימר שומע ואינו מדבר חרש מדבר ואינו שומע חרש חבריא בשם ר"א למען ישמעון וילמדון א"ר יונה דא אמרה דלית כללי דרבי כללין ותנינן חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה וא"ר יוחנן בשאינן יכולין לומר ואמר אמרה הדא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר דלית כללי דרבי כללין ע"כ כצ"ל פי' דמייתי ב' ראיות דשומע ואינו מדבר וכן מדבר ואינו שומע נקרא חרש ג"כ דכן מוכח ממתני' דידן דהא הכא ממעט חרש וע"כ אף מדבר ואינו שומע לחוד או שומע ואינו מדבר לחוד נמי ממעט משום דע"כ אינן בישמעו וילמדו וכן בחליצה אפילו בשאינן בואמר ואמרה ע"כ לא ס"ל כהאי כללא דחרש בכ"מ הוא שאינו לא שומע ולא מדבר אינו כן אלא אף אינו מדבר לחוד או אינו שומע לחוד נמי בכלל חרש הוא ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:8:1)

ר' ירמי' ר' אייבו בר נגרי הוון יתבין אמרין תנינן איזהו קטן כו' לרבות את הקטנים כו' שמואל בר אבא בעי קומי ר"ז קטן חרש מהו שיהא חייב א"ל איתא חמי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אילו גדול חרש פטור קטן חרש לא כ"ש. פי' א"כ מאי מבעיא לן א"ר ירמיה בדין היה קטן ולא חרש יהא פטור פי' מצד קטנותו לבד ואפ"ה גזה"כ הוא כל זכורך לרבות את הקטן וכיון דנתרבה קטן אע"ג דאית ביה תרתי גריעותא א' קטנותו ב' דאינו שומע ואינו מדבר אעפ"כ נתרבה מגזה"כ וא"כ לפ"ז מאי איכפת לן שהוא חרש כיון דבקטנותו בלא"ה אינו שומע ואינו מדבר ובכלל חרש הוא ואעפ"כ נתרבה מגזה"כ מאי איכפת לן שיהי' חרש בגדלותו ולמה נחלוק בהל' זכורך בין קטן לקטן כיון דקטן נתרבה עם החסרונות שלו אע"ג דהוא כעת בכלל חרש אעפ"כ קטנותו גרמה לו החיוב מהל' זכורך א"כ הייתי אומר אילו [כמו אפילו] גדול חרש פי' אפילו כשיהיה גדול חרש אעפ"כ יהא חייב בקטנותו מגזה"כ כי במה יגרע בזה שיהא חרש בגדלותו דהא השתא בעוד שהוא קטן אין נפ"מ בין אם יהיה בגדלותו חרש או אינו חרש דהא לע"ע השתא חרש הוא. ואעפ"כ נתרבה מגזה"כ א"כ אין נפ"מ במה שיהיה גדול חרש ע"כ מיבעיא ליה לשמואל בר אבא ומסיק הגמ' הוי צורכה לההיא דאמר ר' יוסי מאחר שכתוב וכו' מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן כו' וא"כ פשיטא לפ"ז בקטן שאינו ראוי לבוא לאחר זמן פטור כיון כשיתגדל יהיה חרש אבל בלא טעמא דר' יוסי אלא גזה"כ הוא בקטן אע"פ שהוא בכלל חרש מ"מ גזה"כ הוא דקטן חייב ולא איכפת לן על חרשותו א"כ שפיר הוי איבעיא דשמואל בר אבא קמה ונצבה כיון דגזה"כ הוא דבקטן לא איכפת לן על חרשותו א"כ לפ"ז אפילו כשיתגדל יהיה חרש מ"מ בקטנותו חייב דבקטנותו לא איכפת לן על חרשותו אבל לפי טעמא דר' יוסי שפיר נפשוט האי בעייא וע"כ אנו צריכין למיפשוט האי בעיא הזאת רק מההיא דר' יוסי אבל בלא ר' יוסי הוי קמה ונצבה האי בעיא דשמואל בר אבא ולא קשה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולפיכך שמואל בר אבא דלא שמיע ההיא דר' יוסי שפיר מיבעיא ליה אבל אנן פשטינן מההיא דר' יוסי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:9:1)

**טומטום הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב.** פי' דלא בעינן ראוי לכל הרגל אף דחזי למקצת הרגל נמי חייב דלא בעינן שהחיוב יהא בכל הרגל ופלוגתא בזה בירושלמי פ"ק דמס' ר"ה ע"ש מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני כו' פי' דבירושלמי לקמן דרשינן יראה יראה על הכונה דדרשינן בבבלי ובאתם שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה ודכוותיה דרשינן בירושלמי לקמן מיראה יראה כל שישנו ביראה דראיית פנים ישנו בראיית קרבן דולא יראו פני ריקם וכל שאינו ביראה דראיית פנים אינו ביראה דלא יראו פני ריקם וכיון דחיוב דראיית פנים אינו רק ביו"ט הראשון כדפסק הרמב"ם ז"ל ע"כ כל שישנו בחיוב דראיית פנים ביום הראשון יש לו תשלומין כל ז' כדפסק הרמב"ם ז"ל אבל מכיון שהיה טומטום ביום הראשון ממילא נפקע ממנו כל מצותו לגמרי ור"י ס"ל בשאר הימים אינו תלוי מצות ראיית קרבן במצות ראיית פנים דיום הראשון ולא מיפטר מעולת ראייה משום שאינו בהבאה דיום הראשון וחייב בשנקרע בשאר הימים ואף דשני תשלומין לראשון מ"מ חייב דגמרינן מפסח שני וע"ז אמר ר"א מפסח שני למד ר"י כו' אבל ר"ה ס"ל כל ז' חובה פי' דס"ל בשאר הימים דלא כחזקיה ולא תלי בראיית פנים דיום ראשון ולא ס"ל כר"י דהוי תשלומין לראשון אלא דס"ל דהוי כחגיגה דכתיב וחגותם כו' שבעת ימים עיין בבבלי דף ט' ובכ"מ ע"ז מסיק מה נפק מביניהן גר שנתגייר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור ע"ד דר"ה ור"י חייב ע"ז שאל ניטמא בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור פי' דבשאר הפטורים כגון חיגר וכדומה דהם פטורין מעולת ראייה ג"כ מגזה"כ אין חילוק בין יו"ט ראשון לשאר ימים משא"כ בטמא דליכא גביה גזה"כ לפוטרו מקרבן אלא דפטור מראיית פנים משום שאינו יכול לכנוס לעזרה א"כ לחזקיה פטור משום דכיון דאינו בראיית פנים דיום ראשון אינו בראיית קרבן משא"כ לר"י ולר"ה חייב דלר"י חייב משום דלא דרש יראה יראה בשאר הימים וע"כ בשאר הימים חייב הטמא ומכ"ש לר"ה חייב בשאר הימים דאינו אפילו תשלומין לראשון. ע"ז א"ר יוסי דז"א דאימתי ס"ל לר"ה דחייב כל ז' הנ"מ בטומטום שנקרע דס"ל להירושלמי לקמן דבקרבן הקבוע לזמן קבעי לכנוס לעזרה בעצמו ולא לשלוח ע"י שליח ונהי דאינו מחוייב לכנוס לקיים מצות עשה דראיית פנים אבל מחויב בעצמו לכנוס בשביל הקרבן ראייה ולא לשלוח ע"י שליח ע"כ בטומטום שנקרע כיון שנקרע ראוי בעצמו לכנוס דגרמה ליה הקריעה שראוי לכנוס משא"כ בטמא דאינו ראוי לכנוס דהטמא בעצמו אינו ראוי הגם דיכול לשלוח ע"י שליח אבל הטמא עצמו אינו ראוי לכנוס ואנן בעינן שיהא הוא בעצמו ראוי לכנוס ועי' בתוס' הרי"ד דמבואר זה באריכות בע"ה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:19:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:19:1)

רבי שמי בעי או חילוף מוכי שחין כו' בבא כל ישראל כו' טמא כו' ובאת שמה חזר ר"ש ומר מוכי שחין אע"פ שאינן ראוין לבוא עם כל ישראל ראוין הן לבוא בפ"ע הטמא אינו ראוי לא בפ"ע ולא עם כל ישראל כו'. פי' דר"ש מדייק מתחילה דהול"ל איפכא דמוכי שחין ממעטינן מבבא כל ישראל וטמא מובאת שמה ולבסוף חזר ואמר דג"ז א"צ דהא לפ"ז משמע דמוכי שחין נתמעט ממקרא זה וטמא ממקרא זה ואינו יכול למעט מוכי שחין רק מקרא זה וטמא רק מקרא זה וממקרא דממעטינן מוכי שחין לא נוכל למעט טמא וממקרא דממעט טמא אינו יכול למעט מוכי שחין ובאמת ז"א דמוכי שחין אינו יכול למעט רק מקרא דכל ישראל אבל טמא אין צריך למעט מקרא דובאת זה אינו דגם הוא נתמעט מקרא דכל ישראל ויכולין למעט אותו מכל ישראל כמו מוכי שחין אבל מוכי שחין אינו יכול למעט מקרא דובאת שמה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:20:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:20:1)

**הפריש חגיגתו ומת היורשין מהו שיביאו אותה ר"א אמר יראה יראה כו' כל שאינו ראוי לבוא אינו מביא.** פי' דאין היורשין מחויבין להקריבה לעולת ראייה אלא להביאה בעלמא דהא אם הביאוה ונאבדה בלא הקרבה אין מחויבין היורשין יותר וע"כ אין מביאין אותה היורשין לקרבן ראייה דהא בקרבן ראויה בעינן יראה יראה והאב אינו ביראה כל ז' והבן אינו בלאו דולא יראו פני ריקם להקריב קרבן ראייה על אביו ונמצא דאין כאן יראה יראה אבל ר"א יליף לה מבכור בניך דמחויב היורש בלאו דולא יראו פני ריקם בקרבן ראיה של אביו ע"ז אמר רבב"מ מחלוקת שמואל ור"י דלר"י נשתעבדו נכסים ועל היורשין חובת הקרבה להקרבן ראיה ולשמואל דוקא בהפריש ואינו חייב רק בהבאה לחוד ולא בהקרבה ולא שייך הלאו דלא יראו פני ריקם ביורש כדאיתא חילוק זה בין שמואל ור"י במס' זבחים דף ה' ע"א [ע"ש בתוס' ז"ל ד"ה הג"ה] ופריך הגמ' מה אנן קיימין אם בשירשו קרקע למה אמר שמואל דצריך להפריש הא שיעבודא דאורייתא לד"ה לשיטת הירושלמי ואם בשירשו מטלטלין האיך ס"ל לר"י דלא בעינן מופרשת ומשני דנחלקו בין בקרקע בין במטלטלין בקרקע הנפ"מ ביניהם במשכן דלשמואל אין ממשכנין ולר"י ממשכנין ובמטלטלין לכ"ע אין ממשכנין אלא הנפ"מ בתובעין דלשמואל אין תובעין ולר"י תובעין וגרסינן בירשו קרקע ע"ד דשמואל לתבוע תובעין כגי' הק"ע ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:4:1)

**תני ר' יוסי קומי ר"י ראוי' כל שהוא.** הסוגיא הזאת ביארנו בע"ה בפ"ק דמס' פיאה ויש לפרש בלשון אחר ע"פ מה דגרסינן במס' יומא דף מ"ז ע"א אי בקומצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו ע"כ ופרש"י ז"ל בקומצו דיקמוץ בראשי אצבעותיו וכל כמה דמיחסר טפי מעלי עכ"ל ז"ל אלמא דהקפיד הכתוב דיקמוץ דוקא בראשי אצבעותיו וזהו טפי מעלי ואין לו להוסיף על השיעור ולפ"ז ניחא הסוגיא דידן כאשר תני ר' יוסי ראייה כל שהוא פי' כיון דלא נתנה התורה שיעור די בכל שהוא ואתו חכמים ונתנו שיעור והוי כמו כל השיעורין שאמרו חכמים אבל לפי דתני ר"ה ולא יראו פני ריקם דאפילו בכל שהוא נמי לא הוי ריקם לכן קשה מן דו סמך לד"ת כיון דפירשה התורה שיעורו א"כ האיך הרבו חכמים בשיעור לפ"ז צ"ל כל כמה דמיחסר טפי מעלי דהקפדת הכתוב הוא רק שלא יהא ריקם ע"כ צריך לקיים כן דרק שלא יהיה ריקם וזהו עיקר מצותו ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:4:2)

אמר רשב"ל בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור' יוחנן אמר טופל אדם מעות למעות האיך עבידא היו לפניו עשר בהמות. פי' שלא הפריש אלא הי' לפניו כדכתב הטו"א ז"ל במס' חגיגה דף ח' ע"ב ע"ש מהו שידחה יו"ט האחרון כו' ר"י דו אמר אדם טופל מעות למעות כו' דוחה ורשב"ל דו אמר אדם טופל בהמה כו' הוי דו אמר אינו דוחה פי' דהירושלמי ס"ל לר' יוחנן דלפיכך ס"ל דטופל מעות למעות משום דס"ל כיון שלא נתנה התורה שיעור אלא לכמה שירצה ע"כ תלי בהסכם דעתו באם שהוסכם אצלו להביא עשרה בהמות לא נפיק י"ח בראשונה עד שיביא כולם [וכן איתא בירושלמי במס' סוכה פ"ב ה"ה ע"ש מפורש] ודלא כדס"ל בש"ס דילן דלכ"ע יצא י"ח בראשונה רק דכולן שם חגיגה עליהן עי' בפרש"י ז"ל (דף ח' ע"א) דלמר אתחזי ליה טפי שפיר יציאת י"ח מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו עכ"ל להירושלמי לא נפיק כלל לר"י בראשונה עד שיביא כולן והלכך ס"ל לר"י דטופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה דמשום דלא אלים בהמה הראשונה מן השניה דהא נפיק י"ח בכולן בשוה ע"כ דוחה יו"ט ולא הוי נדרים ונדבות משא"כ לחזקיה דס"ל יצא י"ח בראשונה ע"כ טופל בהמה לבהמה דבהמה הראשונה דנפיק בה י"ח צריכה להיות כולה מן החולין אבל מ"מ כולן שם חגיגה עליהן הלכך כשהקריב בב"א הוי כולן חגיגה משא"כ ביו"ט שני כיון דאיפסיק לא הוי שוב שם חגיגה אלא נדרים ונדבות כמו בפיאה אם נותן בב"א הוי הכל פאה ופטור ממעשרות וכמו תרומה בנותן כל הכרי תרומה ושייר מקצת הוי הכל תרומה משא"כ באם נתן פעם אחת השיעור וחזר והוסיף חייב במעשרות כדאיתא בכמה מקומות [וכן לדוגמא במס' שבת המל כ"ז שהוא עוסק במילה חוזר אף על ציצין שאין מעכבין המילה פי' דעל ציצין שאין מעכבין אינו חוזר אחר שמל] והלכך אע"פ שיצא י"ח בראשונה מ"מ כולן שם חגיגה עליהן כשהקריב בב"א אבל כשפסק וביו"ט שני לא הוי שוב רק כנדרים ונדבות ואינו דוחה ועי' במס' פאה בפ"ק בה"ג בתו' ד"ה מה ותמצא טעם בע"ה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:5:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:5:3:1)

**ר"י בעי הרי עלי חגיגה בחמשה סלעים וכו' יצא או כבר נקבע.** פי' דלעולם מדין נדר בודאי חייב אך דמיבעיא ליה אם יצא ידי חגיגה או לא כיון דלא נתנה התורה שיעור חגיגה תלי בהסכם דעתו אם הסכים על חמשה לא יצא ידי חובת חגיגה עד שיביא בחמשה וכפי שבארנו בתוס' הרי"ד במס' פיאה בשיטת הירושלמי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:6:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:6:2:1)

**יהודה בר ספרא בשם ר"ה וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הן כו'.** פי' הסוגיא הוא ע"פ שפרש"י ז"ל בפי' החומש תחוגו את חג ה' שבעת ימים אם לא הביא בזה יביא בזה יכול יהא מביאן כל שבעה ת"ל וחגותם אותו יום אחד במשמע ולא יותר ולמה נאמר שבעה לתשלומין עכ"ל ז"ל ולפ"ז וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים הוא יום אחד במשמע כלומר באותן ז' ימים שושמחתם נפני ה' ז' ימים באותן ז' ימים תחוג חגיגה פ"א ואימתי שתוכל אם ב' ימים שבת ולא תוכל להביא חגיגה תביא חגיגה בזמן שתוכל אבל לא רבי רחמנא שתוכל להביא כל ז' חגיגה אך בקרא דתחגו את וגו' מוכח דתוכל להביא כל ז' חגיגה לתשלומין ועפ"ז מפרש יפה הסוגיא דידן דמתחילה תני בשם ר"ה מקרא דוחגותם וגו' וכי שבעה הם והלא שמונה הם דהא קי"ל דיו"ט האחרון נמי הוי תשלומין מג"ש דחמשה עשר חמשה עשר אלא מוכח מכאן דאין חגיגה דוחה שבת וצא שבת מהן הרי שבעה ע"ז פריך ר' יוסי וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת הרי ממקום אחר למדין זאת והתיב ר"י אחוי דרב ספרא והא תני אף בפסח כן כלומר דחג המצות גמרינן מחג הסוכות דיש לו תשלומין כל ז' דבחג המצות לא כתיב גבי חגיגה ז' ימים רק גמרינן מחג הסוכות [דבחג המצות לא כתיב רק והקרבתם אשה וגו' ז' ימים דקאי על קרבן מוסף דבאמת דוחה שבת כדאיתא בירושלמי במס' ר"ה פ"ד ע"ש] וא"כ צא שבת מהן הרי ששה ועוד בחג הסוכות גופיה משכחת לה רק ששה כשחל ב' שבתות בחג ואי ס"ד דהקרא מלמד דצא שבת מהם א"כ היה לו לתפוש ששה הוא המספר האחרון ללמד דאינו דוחה שבת וע"ז אתא ר"ח ר' יהודא בר ספרא בשם ר' הושעיא וחגותם אותו וגו' דתני באופן אחר לא משום דקי"ל יו"ט אחרון תשלומין לראשון מג"ש דחמשה עשר חמשה עשר ע"כ מלמד דחגיגה אינו דוחה שבת דאל"ה הרי שמונה ז"א אלא אדרבה מדקי"ל דאין חגיגה דוחה שבת ממקום אמר וא"כ היכי משכחת לה קרא דתחוגו [ותחגוהו ט"ס וצ"ל תחוגו דהוא מקרא קמא קודם וחגותם וגו'] דמשמע דכל ז' יכול להשלים והא אין כאן אלא ששה ופעמים חמשה ואפילו ברוב השנים נמי אין כאן ז' וז' לעולם לא משכחת לה אלא ע"כ מלמד דיו"ט האחרון נמי תשלומין לראשון וע"כ יכול להיות משכחת לה ז' ימים אבל אם יו"ט האחרון לא הוי תשלומין לא משכחת לה לעולם ז' אבל מדהוי תשלומין ע"כ משכחת לה ז' אבל לא דהקרא מלמד דיותר מז' לא הוי ז"א דא"כ משכחת לה פעמים דיותר מששה ג"כ לא הוי אלא אדרבה הקרא מלמד דמשכחת לה ז' אפילו בלא שבת והיינו דקאמר וחגותם וגו' וכי שבעה הם והלא שמונה הם מלמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון וע"כ מתורץ ב' הקושיות דקושיא הראשונה והלא שמונה הם דהא יו"ט האחרון הוי תשלומין מג"ש דחמשה עשר חמשה עשר ז"א דאדרבה מכאן גופיה מוכח דיו"ט האחרון הוי תשלומין מדמשכחת לה ז' דאם אינו תשלומין אף ז' לא משכחת לה והשתא לא קשה ג"כ דהא משכחת לה ששה ז"א דהא הכתוב אינו מלמד דיצא שבת מהם אלא מלמד דיו"ט אחרון תשלומין לראשון ואדרבה מלמד לן דמשכחת לה ז' ע"י יו"ט האחרון אבל דמשכחת לה ששה ע"י שיצא שבת מהם לא צריך הכתוב ללמד דהא כבר למדנו ממקום אחר דאין חגיגה דוחה שבת ולפ"ז משמעות דשבעה לא בא לאפוקי שמונה משום שבת דא"כ היה מפיק נמי שבעה לפעמים משום שבת אלא דאורי לן דמשכחת לה גם שבעה אבל באמת משכחת לה רק ששה ולפ"ז אף בפסח דגמרינן מיניה נמי ששה הוא בשלמא על ר' יהודה בר ספרא בשם ר"ה קשה מפסח משא"כ על הר"ח ר' יהודה בר ספרא בשם ר"ה לא קשה מפסח משום דקי"ל בכל הג"ש דילפינן מהסכום הפחות כמו בדילפינן מעירוכין אמרינן בפחות שבערכין במסכת קידושין דף י"ז משום דתפשת מועט תפשת וכן בעצרת שיש לה תשלומין כל ז' ופרכינן דילמא שמונה ומתרצינן תפשת מועט במס' חגיגה דף י"ז ובמס' ר"ה דף ה' ע"כ ר"ת ר' יהודה בר ספרא בשם ר"ה דלדידי' בחג הסוכות התשלומין ששה ולא יותר מז' ע"כ כי גמרינן על שיעור זמן תשלומין על חג הפסח ילפינן על סכום הפחות משא"כ לר' יהודה בר ספרא בשם ר"ה דלדידיה התשלומין דחג הסוכות הוא לא פחות מז' ולא יותר מח' ע"כ מקשה הא התשלומין דחג הפסח לא משכחת לה ז' לעולם והיה מקשה לדידי' ב' קושיות א' הא בחג הסוכות נמי משכחת לה דלא יהא יותר מששה ב' דאפי' יהא ניחא בחג הסוכות קשה על הקישא דחג הפסח דהתם תמיד ששה: