## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai Chapter 2

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:3:1)

אר"א ל"ש אלא בלוקח מישראל אבל בלוקח מעכו"ם ודאי כן גירס' המרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל וכן מוכח הוא ופי' דבלקח מישראל אפי' אי רוב א"י נתונה ביד עכו"ם מ"מ הוי דמאי שמא עישר המוכר אבל בלוקח מעכו"ם הוי ודאי דהא המוכר בודאי לא עישרן, ור"י ס"ל אפילו בלוקח מן העכו"ם הוי דמאי הגם דהמוכר בודאי לא עישרן, אבל מכיון שבא מא"י ורוב א"י נתונה ביד ישראל א"כ הוי דמאי וקאמר הגמרא דר"א כבר מימר רוב א"י נתונה ביד עכו"ם ע"כ הוי ודאי אם לא בלוקח מישראל, דיש לומר דהמוכר עישרן, ור"י סבר מימר רוב א"י נתונה ביד ישראל, ע"כ אפילו בלוקח מעכו"ם הוי דמאי אפילו דחזקת כל מה שביד העכו"ם הוי אינו מעושר מ"מ רוב דישראל הוא לנגד החזקה והוי דמאי וע"ז קאמר דאפילו דיסבור ר"א רוב א"י נתונה ביד ישראל מ"מ לא חשוב רוב לנגד החזקה משום דכיון דהוחזק פעם אחת ליקח מעכו"ם והרבה פעמים ליקח מישראל א"כ ר"א חש למיעוט משים דהוי קבוע כדאיתא בירושלמי במס' כתובות (פ"א) דברוב פעמים מוחזק כך ומיעוט פעמים מוחזק כך ומסופק לנו מאיזה פעם הוי פעם ההוא חשוב קבוע ואימתי אזלינן בתר רובא הנ"מ בדלא מוחזק לן פעם אחת במיעוט ע"כ אזלינן בתר רובא משא"כ במוחזק פעם אחת רק במיעוט והרבה פעמים ברוב חשוב כקבוע כט' מקומות איקבע לכשר ומקום אחד איקבע לאיסור וא"י מאיזה מקום חשוב קבוע ואין הולכין אחר הרוב וע"כ כיון דהוחזק מיעוט פעמים שלוקח מעכו"ם ע"כ חשוב קבוע ולא אזלינן בתר רוב פעמים וע"כ לא הוי רוב לנגד החזקה דמה שביד העכו"ם אינו מעושר, ומסיק כהדא סורקיא שהיתה מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים, כיון דהוחזק פעם אחת לאיסור חשוב קבוע, וכשמסופק לנו מאיזה פעם היא אם מהרוב ימים או מהמיעוט ימים הוי קבוע כיון דמוחזק יום אחד לאיסור, וה"נ לא חשוב לילך אחר רוב פעמים שלוקח מישראל כיון דהוחזק פעם אחת שלוקח רק מעכו"ם והוי לן ספק על הפעם ההיא מאיזה פעם היא חשוב קבוע, וכיון דליכא רוב לנגד החזקה ממילא מעשר ודאי, ע"ז פריך ר' יוסי לטעמי' (במס' כתובות) דס"ל שם דמיעוט פעמים ורוב פעמים לא חשוב קבוע ומדחה שם הראיה מההיא דסירקית מקשה ע"ז אי ס"ד דרוב פעמים ומיעוט פעמים חשוב קבוע א"כ האיך מקבלין גר בא"י דהא מוחזק פעם אחד שבא אצלינו במקום ההוא עכו"ם מעמון ומואב דסמוך לא"י ורוב פעמים באים עכו"ם משאר אומות, וא"כ כשבא להתגייר לא נקבל אותו דהוי לן למיחש שמא מעמון ומואב הוא ולא ניזל בתר רוב עכו"ם שבעלם, אלא ע"כ דבהוחזק פעם אחת כך ורוב פעמים כך ומסופק לן על הפעם ההיא אזלינן בתר רובא, אלא כיני ר"א סבר מימר רוב א"י נתינה ביד עכו"ם ע"כ לא הוי דמאי רק בלוקח מישראל משום שמא עישרן המוכר, משא"כ בלוקח מן העכו"ם הוי ודאי משום דחזקה מה שביד עכו"ם הוא אינו מעושר וליכא רוב נגדו, ועוד מן הדא ר"ז כו' רוב עכו"ם או רוב ישראל אלמא דתלי ברוב, מתניתא מסייע לדין ומסייע לדין מתניתא מסייע לר"א התגר בכ"מ דמאי אימת בזמן שרוב מכניסו מישראל, אבל מן העכו"ם ודאי, פי' דהלוקח מתגר עכו"ם, אע"פ שהוא עכו"ם, כיון דהוא תגר הוי דמאי אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל, פי' דוקא בדידעינן שרוב האוצר שלו מישראל, אבל הלוקח מן העכו"ם סתם שאינו תגר ודאי, וא"כ מדקתני דוקא בידוע שרוב מכנסו מישראל משמע דרוב א"י נתונה ביד עכו"ם, דאל"כ פשיטא דעכו"ם תגר הוי דמאי משום דכיון דתגר הוא ורוב א"י נתינה ביד ישראל א"כ פשיטא דאזלינן בתר רובא, אלא ע"כ דמא"י אין ראי', דהא רוב א"י נתונה ביד עכו"ם, ע"כ בעינן דוקא שיהא רוב מכנסו מישראל, מתניתא מסייע לר"י מסיפא דהא מתניתא דתני עלה ר' נחמיה פליג ואמר דלא בעינן גבי תגר רוב מכנסו מישראל, אלא אחד עכו"ם ואחד ישראל אחד כותי ואחד ע"ה פי' דלא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אחד נכרי ואחד ישראל כו' כדמפרש פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העכו"ם פעם א' מישראל פי' אפילו לקח פעם מזה ופעם מזה נמי הוי דמאי ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אפילו פעם מזה ופעם מזה, וע"ז הק' רחב"א קומי ר"מ ממי לקח האיש הזה פי' דהלוקח דלקח מתגר הזה מי הוא התגר ונחזי אנן מי הוא אם הוא ישראל יהא דמאי [א"נ יש לפרש דקס"ד דהתגר הוא ישראל וע"כ פריך נשאל את התגר ממי לקח, אבל ז"א כי משני דמיירי בתגר עכו"ם למה לי לשנויי דישראל ועכו"ם מטיילין לפניו הא אפי' בלא טיול, אלא דלקח ממש נמי תגר עכו"ם אינו נאמן אלא כדפרשנו] דשמא התגר הפריש, אי התגר הוא נכרי כיון שלקח פעם מזה ופעם מזה הו"ל להיות ודאי כיון דליכא רוב לנגד החזקה צ"ל ודאי כדלעיל אפי' אי' רוב א"י נתונה ביד ישראל מאי מהני הא ראינו שלקח פעם מנכרי ופעם מישראל וע"ז משני תפתר שהתגר הוא עכו"ם, ועכו"ם וישראל מטיילין לפניו דמאי פי' לפיכך הוי דמאי פי' דלעולם מיירי בתגר עכו"ם ואך שראינו דמטייל עם עכו"ם וישראל ולא' שראינו ממי לקח ע"כ תלינן שלקח מישראל כיון דרוב א"י נתונה ביד ישראל אמרינן דהולכין אחר הרוב ואמרינן דהתבואה באה לו מיד ישראל, ולא בעינן שיהא רוב מכנסו מישראל, ע"כ מסייע מהך מתניתא לר"י דרוב א"י נתונה ביד ישראל ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא דבתגר עכו"ם הוי לעולם דמאי אפילו שראינו שמטייל גם עם העכו"ם מ"מ כיון שמטייל גם עם ישראל אזלינן בתר רובא ותלינן שלקח מן הישראל, והתיב ר"ה מרמוני בדן דע"כ מיירי בלקח מן העכו"ם א"כ משמע מזה דשאר כל הדברים הוי דמאי, ומשני דמיירי בלקח מישראל ומ"מ הוי רמוני בדן ודאי משום דאגרונימוס הי' דחקו למכור טבלים וע"כ הוי אף מישראל ודאי אבל בשאר כל הדברים דמאי דוקא בלוקח מישראל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:9:1)

שביעית ישראל משמטין, ועכו"ם פטורין, וישראל ועכו"ם רבין על כותיים בשאר שני שבוע דמאי, דיהודאי ישראל מתקנין ועכו"ם פטורין, ישראל ועכו"ם רבין על כותיים, פי' דלא נחשדו ישראל על השביעית כדאיתא במס' גיטין (דף נ"ג) ע"כ הוי ישראל ועכו"ם רוב לנגד הכותיים, משא"כ מעשרות חשודין ע"ה כמו הכותיים והי' לנו למימר דיהא ודאי דישראל וכותיים רבין על העכו"ם, אך דכיון דאיכא יהודאי ישראל, פי' ישראל הכשרים, דמתקנין. ע"כ די לנו דלא הוי ודאי משום דלענין ודאי הוי ישראל ועכו"ם רבים על הכותיים, ודי לנו להצטרף ישראל ונכרים להרבות על הכותיים שלא יהא ודאי משום דאיכא יהודאי ישראל [פי' ישראלים החשובים] דמתקנין ובלא זה הי' הכל ודאי משום דהיינו מצטרפין ישראל וכותיים דמתקנין ע"כ די לנו דלא הוי ודאי משום דלענין ודאי הוי ישראל ועכו"ם רבים על הכותיים, ודי. לנו להצטרף ישראל ועכו"ם להרבות על הכותיים שלא יהא ודאי משום דאיכא יהודאי ישראל [פי' ישראל החשובים] דמתקנין ובל"ז היה הכל ודאי משום דהיינו מצטרפין ישראל וכותיים להרבות על העכו"ם, אך משום. דאיכא יהודאי ישראל מתקנין ג"כ ע"כ אנחנו מצטרפין ישראל לעכו"ם להרבות, וא"כ בשביעית ובמעשר מצטרפין ישראל לעכו"ם להרבות אך בשביעית הצירוף הוא כל ישראל לענין לפטור לגמרי ובמעשרות הצירוף הוא רק יהודאי ישראל [הוא ישראלים הכשרים] הוא לכל הפחות לפטור מדמאי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:12:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:12:1)

ואי בעית מחמרי' אנפשי' אשתוי לחברך כן גי' הכ"מ ז"ל פי' תספר זאת לתברך, ומהרא"פ ז"ל מפרש דהחומרא הוא משום דעכו"ם גזל את השדה מישראל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:15:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:15:1)

יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצא אורז, פי' דהא דרך הוא דזורע ירק ועולה כמו ספיחין אורז, אורז מלמעלן וירק מלמטן ירק מותר ואורז אסור הא שניהן נזרעו במקום אחד א"כ צ"ל דין שניהן שוה רוב השדות הללו עושות מינין הללו, פי' כיון דרוב השדות עושין מינין הללו ולא בדרך מקרה, א"כ צריך להיות דין שניהן שוה כמו דאורז אמרינן שהוא מא"י כן נמי ירק [ותיבת אבל מחרי הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י] ומשני אפילו תימר רוב השדות הללו עושות רוב מינין הללו, רוב המינין הללו אין באין אלא מן האיסור, פי' אע"פ שהמינין הללו נתגדלו כאחת מ"מ אינן באין לחו"ל אלא דוקא רוב מינין הללו באין מן א"י לחו"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:20:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:20:1)

חד טעין דצמוקין עאל לטבריא שאל גמליאל זוגא לרבי בא ב"כ א"ל אין כל א"י כו' ואין כל א"י כו' אלא כן א"ל אין מקום בא"י כלומר לאו כל א"י אלא מקום בא"י ור"ל מקום אחד אין עושה משאוי של צמוקים וע"כ דבא ממקום אחד ע"כ תלינן דלאו מא"י הן אלא מחו"ל דבא ממקום אחד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:21:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:21:1)

חד אמר אחר מקומו לחומרא אפילו עומד בחו"ל אזלינן לבתר המקום שבא משם חורנה אמר אחר מעמדו וכיון שעומד במקום היתר תלינן שמכאן הוא ומותר וכן מוכח מהא דבסמוך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:3:1)

תני אר"י מימיהן של בע"ב כו', אר"י חבירין אינן נאמנין לא לאכול ולא להאכיל א"ר יוסי חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל, כן גירסת הגר"א ז"ל בשנות אליהו מתניתא פליגא על רבי יוסי על עצמו אינו נאמן האיך יהא נאמן על של אחרים, פי' דמשמע דבאכל ממנו חיישינן שאנל דבר שאינו מתוקן, מילהון דרבנן מסייעין ר' יוסי כו' לא אמרינן אלא בסוף אבל בתחילה, פי' בשעה שהוא מקבל אף ר' יהודה מודה דצריך לקבל עליו אין תימר חברים אינן נאמנים לא לאכול ולא להאכיל מה בין בתחלה מה בין בסוף, פי' בשלמא לר' יוסי ניחא דבתחלה צריך לקבל עליו אף שלא לאכול הגם שאינו חשוד להאכיל, אבל לר' יונה דס"ל דחשודין אף להאכיל א"כ אף באוכל דבר איסור לא מפסיד הנאמנות א"כ מה בין תחלה מה בין סוף, למה צריך לקבל בתחלה, ומשני דלעולם כר' יונה, והא דמפליג בין תחלה וסוף הוא כדתני המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, החשוד על דבר אחד חשוד על הכל, רי"א אינו חשוד אלא לאותו דבר בלבד, פי' דר"י לא פליג רק על הסיפא החשוד על דבר אחד, אבל על הרישא המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד לא פליג א"כ ש"מ דבתחלת קבלה מודה ר"י ולא פליג רק בשנחשד על דבר אחד ס"ל דאינו חשוד על הכל, ובמתניתן דקאמרי לי' רבנן, ע"ע אינו נאמן האיך יהא נאמן על אחרים היינו לדברי ר"י קאמרי אע"פ דלדידך החשוד על דבר אחד אינו חשוד לכל מ"מ הכא דבזה גופי' הוא חשוד גם אתה מודה בזה, אבל לרבנן בלא"ה החשוד על דבר אחד חשוד לכל כן פי' בשנות אליהו ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:3:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:3:1)

הא מכלל דהוא מודה בקמייתא לית הדא פליגי עלי' דר' יונה דר"י אמר חבירין אינן נאמנין לא לאכול ולא להאכיל, כן הוא לפי גירסת השנות אליהו ז"ל, וה"פ דבשלמא לר' יוסי לא קשה אבל לר' יונה קשה דלמה במשנה דלעיל גבי מעשרות קאמר ר"י המתארח אצל ע"ה נאמן, והכא לא קאמר דמתארח אצל ע"ה נאמן משמע דמודה ר"י בזה ומ"ט הוא בשלמא לר' יוסי דס"ל דמיירי בחבירין דחשודין לאכול ולא להאכיל וע"כ אין כאן חשש שמא אכל דבר איסור ניחא דהתם אין כאן חשש שמא אכל דבר איסור אבל הכא החשש במתארח שמא נטמא במגע, ע"כ גם ר' יהודה מודה, משא"כ לר' יונה דס"ל דאף התם חשוד הוא לאכול ולהאכיל א"כ הוי לן גם שם החשש שמא אכל טבל, ומ"מ ס"ל לר"י דנאמן וא"כ קשיא מ"ש הכא בטהרות דמודה, ומשני דלא דמי דהתם בטבל הגם דחשוד על אכילת עצמו מ"מ נאמן שלא יכשיל אחרים משא"כ בטהרות באם חשוד שנטמא א"כ ממילא יטמא הטהרות כיון דחשוד דנטמא גופו א"כ ממילא נטמא הטהרות, ופריך ואפילו על דר' יוסי נמי קשה דלמה במתארת גבי טהרות מודה דחיישינן כיון דנתארח אצלו שמא נגע בו הע"ה וטימא אותו, ומ"ש גבי מעשרות דלא חייש דס"ל דבע"ה החשוד לאכול בעצמו ואינו חשוד להאכיל ואצל הע"ה הזה אם נתארח אצלו לא אבד הנאמנות, א"כ ה"נ גבי טהרות נימא ג"כ אם נתארח אצל ע"ה דהוא חשוד בעצמו על טומאה ואינו חשוד לטמא אחרים לא איבד הנאמנות, ולתני ג"כ ר"י אומר המתארח אצל ע"ה נאמן ויהיה כגונא דרישא דהע"ה הזה חשוד לטומאת עצמו ואינו חשוד שיטמא להחבר ע"כ נאמן, ומשני דלא דמי דגבי טהרות מי שהוא חשוד על טומאת עצמו חשוד ג"כ שיטמא אחרים דטהרות חמירא ממעשרות בנאמנות, דמעשרות משכח"ל שיהא נאמן שלא להאכיל לאחרים אע"פ שהוא אוכל, משא"כ בטהרות מי שאינו נאמן על עצמו לא נאמן גם שלא יטמא לאחרים, ומביא ראי' דטהרות חמירא ממעשרות בנאמנות דתני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, אבל הנאמן על המעשרות אינו נאמן על הטהרות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:3:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:4:1)

תני כל הבא צריך לקבל עליו אפי' חבר ת"ח, פי' דאיתא בירושלמי (בפ"ק דמס' ביצה) דתלמיד חכם מדריגה קטנה מן חכם, על זה קאמר דאפילו חבר תלמיד חכם צריך גם כן לקבל, אבל חבר חכם אין צריך לקבל כדמסיק, אבל חכם שישב בישיבה הוא חבר חכם ואינו בגדר תלמיד חכם אין צריך לקבל משום דאמרינן דבודאי קיבל עליו משעה שישב ור' לא פליג וס"ל דוקא בשידעינן שקיבל עליו משעה ראשונה, אבל בסתמא לא אמרינן שבודאי קיבל דיכול להיות חבר חכם, ומתנהג בטהרות כע"ה אם לא בידעינן שקיבל ע"ז פריך לי' ר' יוסי אם בידעינן דוקא שקיבל בזה אפילו עם הארץ גם כן נאמן, א"כ מה חילוק יש בין חבר חכם לע"ה, ומסיק דאתא דר' לא כרשב"ל דבסתמא לא אמרינן, דודאי חבר חכם קיבל עליו דהא רשב"ל הוי סליק לאילן דבי ר"י כו' ע"ה אני אצל טהרות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:2:1)

הכא את אמר הלוקח מפריש כו', ר' יונה אמר איתפלגין ר"א ור"י חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, וחורנה אמר כאן במידה דקה כו', פי' הסוגיא הזאת עפ"מ שפסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מה' מעשר הי"ב) וז"ל ז"ל הנחתומים כו' אלא תרו"מ בלבד כדי שיפרשנה בטהרה עם החלה עכ"ל ז"ל, ודבריו צ"ב למה חלק תרו"מ מחלה הו"ל לשנות כאחד אך דעומק הענין הנפ"מ בין עושה בטהרה לעושה בטומאה הוא ע"פ הירושלמי במס' פסחים (פ"ג) ובמס' ביצה (פ"ק) דבדין הוא גם בעיסה טהורה שיפריש חלתה בסוף אלא תקנה תקנו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא את העיסה עיין שם דגרסינן בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא בסוף עיי"ש, ופי' דהא דתנינן משנותנת המים היא מגבהת חלתה היא תקנתא דרבנן בעיסה טהורה משום דכיון דנותן המים כעת בעת לישה הרי הוא מכשיר לקבל טומאה ע"כ חיישינן שמא תטמא העיסה ויהיה חלה טמאה ע"כ תקנו רבנן שתיכף כשנותן המים יגביה החלה כדי שתהא חלה טהורה, משא"כ בעיסה טמאה עומד על עיקר הד"ת שנאמר ראשית עריסותיכם בשעה שנעשה עיסה והנה בדין ראשית עריסותיכם לאו דמצוה להפריש מן העיסה ז"א אלא אף מן הפת ג"כ שפיר דמי ורק עריסותיכם היא כמו מירוח דמחייב הכרי כן נמי הגילגול עושה הטבל לחלה וכמו מירוח דעושה טבל להכרי הוא דקודם מירוח אוכל ארעי כמו כן בקודם הגילגול מותר לאכול ארעי ומכיון דנתגלגל נעשה טבל לחלה ומצות חלה להפריש בין בעיסה בין בפת הכל אחד ולא דמחויב להפריש מן העיסה דוקא ז"א דעיסה היא רק שטובלת לחלה, ולא דמי לפאה דמצות פאה להפריש מן הקמה ואם לא הפריש מן הקמה מפריש כי', ז"א דגבי פאה כתיב לא תכלה פאת שדך, משא"כ בחלה הוה העיסה כמו מירוח דטובל וכמו דבמירוח אין נפ"מ בין דגן לפת ובין יין קודם הבישול לאחר הבישול, כן נמי בחלה רק משום מצות זריזין מקדימין למצות והנה הכא בנחתום דהוי דמאי רק המע"ר ותרו"מ משא"כ חלה היא ודאי, דהא פשיטא דלא הופרש עדיין חלה דהא קודם הגילגול לא נתחייב בחלה, והמפריש חלתו קמח אינו חלה, ואיתא לקמן (בפ"ה) דאף בדמאי מחויב להקדים קודם חלה, ומעשר שני אחר כך משום דתרומת מעשר קדמה לגורן וכתוב בו ראשית כמו בחלה משא"כ מע"ש אע"פ שקדמה לגורן, הא לא כתיב בו ראשית כמו בחלה ע"כ בעושה עיסה מן הטבל מחויב להקדים תרו"מ ואח"כ חלה ואח"כ מע"ש עיי"ש, ועיין בפ"ה בפי' המשניות עיי"ש, והילכך בעיסה טהורה דמחויב להפריש משנותן המים וע"כ ע"כ חיוב הפרשת חלה על המוכר הנחתום ממילא מחויב להקדים תרו"מ, ע"כ מפריש תרו"מ תחלה משום החלה והיינו דכתב הרמב"ם ז"ל מחויב להפריש אלא כפי תרו"מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה, ר"ל כיון דעושה בטהרה ומחויב להפריש חלה ע"כ ממילא מפריש תרו"מ משום החלה כדי שלא יקדים חלה ויפרישנה בטהרה עם החלה, ומע"ש דא"צ להקדים לחלה ממיל' אינו מחויב הנחתום רק הלוקח מפריש משא"כ בעיסה טמאה, דעיקר המצוה להפריש בסוף, ואין נ"מ בין עיסה לפת ע"כ אינו מחויב המוכר אלא הלוקח מפריש, כיון דכל עיקר הפרשה הוא רק משום שיגבי' החלה מנתינת המים, ממילא בעיסה טמאה לא שייך כן ממילא הלוקח מפריש, וחד מ"ד מחלק בין מדה דקה לגסה, ופריך הגמרא למאן דאמר דמחלק מעיסה טהורה לטמאה דלפיכך המוכר מפריש משום דבעיסה טהורה צריך לתקן החלה תיכף בנתינת המים מחשש שלא תטמא, א"כ כמו כן יפריש גם המע"ש דהא מע"ש נמי צריך להיות בטהרה א"כ צריך נמי להגביה המע"ש בעת הכשר נתינת המים כדי שלא תטמא וע"כ פריך אם בעושה בטהרה יפריש על הכל, ומשני בדין היה שלא יפריש כלום דהחוב מוטל על הלוקח, אלא שאין מוסרין ודאי לע"ה, כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בהירושלמי שת"י, וכן בהגהות על הר"ש ז"ל וה"פ דאלא בחלה דחלה הוי ודאי ובודאי מוזהרין אנחנו לשומרו שלא יבוא לידי טומאה משא"כ בדמאי כדאיתא (בפ"ג במס' מע"ש) דאין מוסרין ודאי מכ"ש לע"ה מחשש שלא יטמא, אבל מע"ש של דמאי נותנין לע"ה, ואין אנו חוששין על חשש הטומאה, א"כ ממילא המע"ש הוא דמאי אין אנו חוששין מחשש טומאה, משא"כ חלה דהוי ודאי אנו חוששין, ומשום דלא נמצא בשום משנה החילוק דחשש טומאה בין דמאי לודאי, אלא במשנה הזאת (דפ"ג דמע"ש) שאין מוסרין ודאי לע"ה אלא דמאי ע"כ מביא המשנה הזאת דאין מוסרין אלא ודאי לע"ה, וע"כ קאמר בדין הוא שלא יפריש כלום אלא רק בחלה משום דהוי ודאי ומוזהרין רק על חשש טומאה דהא אין מוסרין אלא ודאי לע"ה ולא דמאי ע"כ ממילא מחויב להקדים תרו"מ משום חלה משא"כ במע"ש דהוי דמאי [ופי' זה הוא ברור לפי' הרמב"ם ז"ל ואפי' אי לא גרסינן תיבת אלא כגירסת הגר"א ז"ל אלא כגירסת התוס' ז"ל הכונה ג"כ כן דהא התוס' ז"ל נמי מפרשין דהכונה דוקא לעם הארץ] ופריך על דר"א דמשני כאן במדה דקה אם במדה דקה יפריש על הכל, וראיתי בירושלמי שת"י מכ"י הגר"א ז"ל כתוב בכת"י אחד מתלמידיו דאמר מורי הגאון נ"י שצ"ל הגירסא בכאן הא דר"י בשם ר"ש בן יהוצדק דבתר ה"ה בסוף פירקן ושייך לכאן עד סוף הפרק דעל הקושיא הזאת משני ר"י בשם ר"ש בן יהוצדק תנאי ב"ד הוא שיהא תרו"מ משל מוכר ומע"ש של לוקח [פי' דהא כל עיקר התקנה דבמידה דקה יפריש הלוקח ובמדה גסה יפריש המוכר הוא מתנאי ב"ד וכן הוא התנאי ב"ד דבמדה דקה דיפריש המוכר לא יפריש רק תרו"מ אבל מע"ש צריך הלוקח להפריש וע"ז פריך הגמרא מה אנן קיימין אם במדה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש כו'] וע"כ ניחא מתניתן דידן ופריך הגמרא היכי משכח"ל דממ"נ אם במדה דקה הכל על המוכר ואם במדה גסה הכל על הלוקח ואימתי משכח"ל התנאי ב"ד דיהא תרו"מ על המוכר ומע"ש על הלוקח ומשני בפירות מכנסו פי' דמוכר לו פירות מארצו ועדיין הם מחוברין ופשיטא דלא נתקנו עדיין ובזה הוי התנאי ב"ד דהא תרו"מ על המוכר ומע"ש על הלוקת ואימתי הדין דמדה דקה המוכר מפריש וגסה הלוקח מפריש הנ"מ במוכר דמאי משא"כ במוכר ודאי דעל דמאי התנאי ב"ד דתלי במדה דקה וגסה ובודאי התנאי ב"ד דתרו"מ על המוכר ומע"ש על הלוקח, ומסיק אפילו שלא במכנסו בידוע שלא נתקן. כן גי' תלמידי הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י אעפ"כ תנאי ב"ד הוא שתהא תרו"מ של מוכר ומע"ש של לוקח ומיירי מתניתן בגוונא זה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:2:2)

החנוני אין רשאי למכור דמאי חבריא בשם ר"א דר"מ היא דר"מ אמר לא כו' לסיטון בלבד התיב ר"י כו' הסיטונות ומוכרי תבואה הוי אית תורנין כו' דהא במתניתן גופי' קתני אף מוכרי תבואה דמי לסיטון א"כ לא אתיא מתניתן כר"מ והיכי קאמר ר"א דמתניתן ר"מ הוא אמר ר' יוסי לא על הדא אמר ר"א, כן גירסת תלמידי הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י, אלא על הדא דתני בד"א בזמן שמוכר על חנותו כו' אבל אם היה מוכר בפלטר מעשר על הכל עלי' חבריא בשם ר"א דר"מ היא היידן ר"מ [ומה שבינתיים נמחק] כו' את שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה טפלה גסה לדקה ותני ר"ח כן את שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה טפילה גסה לדקה משום דאזלינן לבתר מה שהוא מוכר עכשיו ע"כ, וכן פלטר מדה דקה חנות מדה גסה טפילה היא גסה לדקה, פי' לפיכך הנחתום שהוא מוכר בחנותו דהוי מדה גסה הלוקח מפריש אבל מוכר בפעם הזה בפלטר דהוא מדה דקה אזלינן בתר השתא והוי טפל כל מה שהיה מוכר עד הנה במידה גסה ואזלינן בתר השתא, חבריא בשם ר"י מפני התינוקות, פי' הטעם דלמה במידה דקה המוכר מפריש, משום דבמדה דקה קונים התינוקות ע"כ יפריש המוכר דהא התינוקות לא יפרישו, ר"ל בשם ר"י טעמא אחרינא הוא מדה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש ומדה גסה דהלוקח משתכר הוא מפריש, א"ר זעירא חשבון שכר ביניהם [כן גירסת הגר"א ז"ל הא דר"ז דבסמוך כאן] מדד לו סאה לענין רביעין, פי' מכר לו סאה ביחד על מקח רביעין, דלחבריא אין כאן חשש דתינוקות, דהא מוכר לו סאה בבת אתת, אבל לר' לא הואיל ומשתכר המוכר, המוכר מפריש, וכן במכר לו רביעין לענין סאה, פי' דמכר לו רביעין על ענין מקח דסאה, דבזה יש חשש דתינוקות דלחבריא מפריש המוכר ולר' לא מפריש הלוקח וע"ז קאמר מתניתא מסייע לדין כו' ומתניתא מסייע לחבריא, ר"נ אמר את שהוא טפל לדקה כדקה פי' דמכר לו מעט מעט בדקה והנשאר מכר לו אכסרה בב"א כיון שהוא טפל לדקה ולא רצה להטריח למכור בדקה הרי הוא כדקה אע"פ שאינו משתכר בהנשאר שמכר בב"א אכסרה מ"מ הוי טפל לדקה משום חשש תינוקות דכיון דמוכר מעט מעט לתינוקות ימכור גם הנשאר להתינוקות מתניתא מסייע לר' לא תני ר"י בשריב"ב אמר מדד לו בדקה חייב אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע, פי' שמכר לו סאה בב"א ונשאר לו רובע, והרובע הוי מדה דקה, ומוכר הרובע בחשבון מדה דקה צריך לעשר את אותו הרובע, וכאן ליכא חשש דתינוקות דהא מוכר לו בצירוף סאה דאין התינוקות לוקחין מ"מ צריך לעשר משום דאזלינן. לבתר השכר:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:2:1)

על דעתיה דהאי תנא נתנו שיעור ליבש, לא נתנו שיעור ללח, פי' דבמדה גסה השיעור בתר מדה ביבש ג' קבין ובלח לא אזלינן בתר המדה, אלא לבתר הדמים כדאיתא במתניתן, ובלח לפי מקח דינר נתנו דמים ללח לא נתנו דמים ליבש כנ"ל, תני ר"ח הין מדה גסה, פי' הין הוא מדה בלח [לימון מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה) מן ההין ולמטה מדה דקה, לימא הוא מטבע מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה נמצא דלההוא תנא נתנו דמים ליבש ונתנו שיעור ללח, ר"י בשם ר"ש בן יהוצדק עד סוף הפרק כבר מבואר דשייך לעיל והפי' שכתבנו בהלכה זאת ובהלכה דלעיל בסמוך מחנוני אינו רשאי למכור דמאי הכל הוא מפורש בשנות אליהו ז"ל עם החלופי גירסאות כנ"ל ואין אני מבין מדוע הגירסא הא דאמר ר"ז חשבון שכר ביניהם קודם מתניתא מסייע לדין הלא כמו שהוא לפנינו נמי מתפרש בדרך זה, וגם מה שהגי' הא דר"י בשם רשב"י דסוף פרקין לעיל ומה חסר לן אם נשאר בקושיא על דר"א שם, ור"א בשם רשב"י הוא כמו שמבואר בשנו"א ז"ל, ואולי השנו"א הוא מהדורא בתרא כמו שכתב נכדו ז"ל (בשמו) וגם בענין לימון מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה, כתב תלמידו הגירסא להיפך ואין להעמיד על הדבר ואולי הירושלמי שת"י הוא הוא המהדורא בתרא, וכמה וכמה שינוים כתובים בשמו בכתב תלמידיו על הירושלמי שת"י לכתב תלמידיו שכתבו הפי' שראיתי ביד אחד והגי' שבשנו"א ז"ל וגם יכול להיות שכתב תלמידיו שכתבו הפי' ראו השנו"א והעתיקו בהכ"י, וגם שינוים בהגהות שמביא נכדו בשמו הכל היה למראה עיני בע"ה, וסוף דבר אין להעמיד על הדבר זולת מה שבכי"ק ממש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:4:1)

ר"א בשם ר"ה תנאי ב"ד הוא החלב משל טבח וגיד הנשה משל לוקח הנהיג ר"א בקסרין שיהא שניהם משל לוקח בגין דיהוון מרבין טבאות, גירסת הגר"א ז"ל בשנו"א ובהירושלמי שת"י מדכין טבאות והפי' הוא כמו דאיתא בש"ס דילן חבריא מדכי בגלילא פי' דמטהרין וה"נ כיון שיהא חל על הלוקח יטהר הטבח וינקה היטב את החלב וגיד הנשה כיון דלא הוה לו הפסד בזה משום דחל על הלוקח:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:4:2)

סליק פירקא בס"ד: