## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:2:1)

א"ר יונה מתני' בעניי חברים ובאכסניא כר"י פי' דוקא בשעניים חברים דיתקנו בעצמם וכן באכסניא בהכנסת אורחים אפילו לעשירים נמי בחברים כדמסיק דאם לנו חייבין ע"פ הדין ובודאי יעשרו מה שאין כן בעניי עם הארץ דלא יעשר אין מאכילין ור"י ס"ל דאפילו בעניי ע"ה נמי מותר כדמפרש דא"ת דווקא בעניי חברים א"כ את נועל דלת בפני עניי ע"ה דלמה יתן להם מעושר הלא טוב לו יותר ליתן לעניי חברים ולא יצטרך לעשר ע"כ התירו חכמים ליתן לעניי ע"ה דמאי אע"פ שיש לחשוש שמא לא יעשר העני ע"ה, מ"מ הקילו והתירו חכמים גבי דמאי משום נעילת דלת וס"ל לר' יונה ור"י דעני אינו רשאי לאכול דמאי אלא דבעה"ב מותר ליתן לו והעני בעצמו מתקן רק דר"י ס"ל דוקא בחברים התירו משא"כ בע"ה דחשוד שלא יתקן ור"י ס"ל דהתירו חכמים אף לע"ה משום נעילת דלת, ופריך מה מקיים ר' יוסי לאכסניא הא מוקי דמיירי בע"ה ג"כ דהא בעשירים לא שייך נעילת דלת ומסיק דמוקי בעכו"ם ופי' בשנו"א ז"ל בשם תוס' ז"ל דקמ"ל דאע"ג דאין פורעין חוב מדמאי מ"מ כיון דבעכו"ם הוי רק משום דרכי שלום לא חשוב פורע חוב, ומסיק בשנות אליהו ז"ל דהירושלמי חולק עם הבבלי דס"ל בכמה מקומות דמוכח מכמה משניות דעניים רשאים לאכול דמאי בלא תיקון ואילו בירושלמי ס"ל דהעני צריך בעצמו לתקן ועיין בתוס' ותמצא האיך יתוקם הנך משניות לשיטת הירושלמי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:3:1)

תני צריך להודיעו ופריך ע"ד דר' יוסי מה מועיל שמודיעו ומשני מפני אחד שהוא מתקן כן הגי' בשנות אליהו ז"ל, וכן תלמידו בירושלמי שת"י:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:4:1)

אר"מ הדא אמרה אילין דיהבין בביתין אסור ליתן מדמי שביעית פי' דכיון דמתניתין לא קמ"ל דהעני רשאי לאכול דמאי אלא דבע"הב מותר לו להאכיל דמאי ומודיעו הגם דאסור לפרוע חובו מדמאי מ"מ הקילו בדמאי משום מצות צדקה משמע מזה דחשוב פורע חוב אפילו כשמאכילו בביתו של בעה"ב ולאו דווקא גבאי צדקה שנותן להעני להוליך לביתו של עני, אלא אפילו כשבעה"ב נותן לעני לאכול בביתו של בעה"ב נמי חשוב פריעת חוב [משום דיש בזה נפ"מ כדאיתא בירושלמי פ"ג דמעשרות ופ"ז דמס' כתובות] דהא במתניתין מיירי כשמאכיל להעני בביתו של בעה"ב דהא הרישא לא מיירי בגבאי צדקה דמחלק לעניים וכדאיתא בסמוך דמיירי שמאכילו בבית בעה"ב ומ"מ לא התירו רק בדמאי דלא גזרו רבנן דמאי בזה, משא"כ בשביעית אפילו בבית בעה"ב נמי אסור כהדא דתני אחד שביעית ואחד מע"ש כו' ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבהכ"נ, א"כ ממתניתין דידן מוכח דלאו דוקא לפסיקת צדקה לעניים בבהכ"נ אלא אפילו למיהב בבתיהון נמי אסור בשביעית דלא התירו רק בדמאי דלא גזרו רבנן דמאי בזה אבל בשביעית משמע דאפילו בבית בעה"ב נמי אסור, ועיין בסמוך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:5:1)

**תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעה"ב, תמן את אמר הפועל מפריש, וכאן את אמר הבעה"ב מפריש.** פירש דקשה אר"ג דס"ל דהפועל מפריש והתם תנינן דבעה"ב מפריש דקתני שאינו מאמין לבעה"ב הא מצד הדין הבעה"ב מפריש אמר ר' יונה תמן במאכילו מן המנוין, פי' הכא גבי ר"ג דמאכיל לפועליו הוא באוכל אצל בעה"ב כמו ואינו נאכל אלא למנויו, ובמס' פסחים דף צ' ע"א בממנה זונה על פסחו, ברם הכא במאכילו מן האבוס פי' גבי פועל שאינו מאמין לבעה"ב דפועל מפריש מיירי במאכילו מן האבוס כדאיתא במסכת נדרים האבוס שלפני הפועלים, וכשאוכל אצל בעה"ב לא הוי כפורע חובו, וכשאוכל בפני עצמו חשוב כפורע חובו. תמן קאי על מתניתין דידן ברם הכא קאי על מתניתין דהתם וכזה מצוי בירושלמי כמה פעמים וכן איתא בירושלמי בפ"ג ממס' מעשרות ובפ"ז ובפי"ג דכתובות, ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:6:1)

ר' זריקן כו' הגר"א ז"ל כתבו תלמידיו בשמו בירושלמי שת"י דגרס כאן האי דר' מנא דלעיל, וה"ג א"ר מנא הדא אמרה אילין דיהבין בביתין, צ"ל דיעבדין בכיתין כו' ואולי כוונתו ז"ל דהפועלין דעבדין בכיתני דאז אין להם מזונות ד"ת אסור למיאכלן מדמי שביעית, משום דהוי כפורע חובו משא"כ הפועלים דעבדין במידי דאוכלין מן התורה מותר לאכלן מדמי שביעית דלא חשוב כפורע חוב כדאיתא במס' מעשרות (פ"ג), ומדייק מכאן מכיון דהוי נפ"מ בין מנוין לבין האבוס, א"כ ע"כ דהטעם הוא משום פריעת חוב א"כ אסור להאכיל לפועלים מדמי שביעית דשם נמי אסור פריעת חוב כהדא דתני אחד שביעית כו' אין נפרעין מהן מלוה וחוב, ובירושלמי שת"י איתא בזה"ל ובגירסות הכתובים עתה כתב מורי להגיה, מזה משמע שהיו לפני התלמידים כמה כתבי יד שינוים רבים, ועל כן אי אפשר להעמיד עליהן:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:7:1)

**מה טעם דבב"ש פי' בשנות אליהו ז"ל מפני מה חולקין רק בגבאי צדקה.** ולא חולקין ארישא, ומשני דשאני גבאי צדקה דחולק לעניי עירו, ונמצא גודרן מן הטבל משא"כ ברישא דנותן לעניי עולם מה מועיל שיתן להם בעיר זה מתוקנים, כשילכו לעיר אחרת יאכלו שאינו מתוקן דאפילו תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן אין את יכול לגודרו, ופריך מ"ט דרבנן הא שפיר קאמרי ב"ש ומשני אם מדקדק את אחריו אף הוא ממעט בצדקה, פי' כשתאמר כן א"כ צריך לגבות בשני כלים אחד מעושר ואחד אינו מעושר וכשיראה ע"ה שמניח את מה שגובה מאתו בכלי אחרת א"כ חשוד הוא בעיניו וממעט מליתן צדקה, וזהו פירוש דמתניתין וחכ"א גובין סתם ומחלקין סתם, פי' דמחויב לגבות סתם בכלי אחד ולחלק סתם מכלי אחד כדי שלא למעט בצדקה, ודע שבירושלמי שת"י הגירסא תמן אפי' תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן כאן אין את יכול לגודרו ובשנות אליהו גרס באופן אחר קצת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:8:1)

גבאי קופה בשביעית לא יהיו מדקדקין, פי' שלא ידקדקו שלא ליטול מחצרות של אוכלי שביעית אלא נותנו להם פת מותר שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות או ביצות אבל לא פת ע"כ אין מדקדקין ר"ת בשם ר"פ הדא דתימר במקום שזורעין כלומר דחשודין על הזריעה ולא על אכילה, לפיכך אין מדקדקין משום דכיון דלאכול אינן חשודין כ"ש להאכיל, משום דאיתא לעיל (בפ"ד) דיותר חשוד אדם לאכול מלהאכיל, ע"כ כשאינו חשוד לאכול כ"ש להאכיל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:1:9:1)

כהנים המגבלין בטהרה לא יהיו מדקדקין בחצרות של אוכלי שביעית אלא נוטלין מהם אית תנא תני מדקדקין, אמר ר"פ מאן דתני מדקדקין מפני חלתן כפי' הפ"מ ז"ל דהא אין נותנין שביעית תרו"מ רק חלה מ"מ אין מדקדקין אלא נוטלין מהן מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעין כו' שביעית בל"ת דאם לא תטול מהם יכול להיות שאיזה ע"ה לא ירצה בשביל זה לאכול שביעית ויהיה מדקדק על שביעית אבל ימצאו כמה שיאכלו טבל כיון דלא יקבלו מהן החלה ואימת קדשים עליהם ויראו לאבדן וע"כ לא יפרשו חלה כלל ויאכלו טבל, כיצד הוא עושה למ"ד דאין מדקדקין, אר"ח מביא כהן חשוד על השביעית שאוכל שביעית ומטבילה ומאכילה לו, ופריך ולא נמצא מוסר טהרות לע"ה דהא הוי קודם הערב שמש, ומשני אר"מ מביא כו' ומשמרו עד הערב וכו', ופריך ולא נמצא מחזיק ידי עוברי עבירה דהא נותן לו הסכמה שיאכל שביעית ומשני ר"ש ב"ס בשם ר"א משמרה עד ערב הפסח:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:2:2:1)

אמר ר"י ד"ה היא שניא היא שהזוכה זוכה בדקה ואין המפקיר מפקיר בגסה, פי' דאתא אפילו כרבנן דסבירא להו דבמדה גסה פטור המוכר להפריש, מ"מ הכא אף דהפקיר במדה גסה, מ"מ חשיב מדה דקה הואיל והזוכה זוכה בדקה ואזלינן בהפקר בתר הזכי' דאין חשוב הפקר עד שיגיע ליד הזוכה ממילא חשוב ההפקר בשעת הזכי' ואז הוי במדה דקה ונמצא דיוצא מת"י הבעלים במדה דקה דהוא בשעת זכי', וע"ז פריך ולית הדא פליגי על דר"מ דר"מ אמר כיון שאדם מפקיר דבר יצא מרשותו א"כ הפקרו הפקר בגסה קודם הזכי', ע"ז משני שניא היא שהזוכה זוכה בגסה כצ"ל ואין המפקיר מפקיר בגסה ר"ל כיון דהמפקיר אין מפקיר בב"א אלא מעט מעט אע"פ שהזוכה זוכה אח"כ בב"א, מ"מ חשיב ההפקר במדה דקה דהא הפקרו הוי הפקר אף קודם הזכי' וא"כ לפ"ז נמצא דלא כר' יוסי דלדידי' אין הפקרו הפקר עד דמטי ליד זוכה, והוא זכה בב"א ומסיק אפילו על דר' יוסי לית הדא פליגי דר"י אמר אין הפקר יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' ואין הפקרו הפקר ר"ל עד שיגיע ליד הזוכה ונמצא דחשוב ההפקר בגסה, שניא היא דלר"י מוקמינן איפכא שהמפקיר מפקיר בגסה ואין הזוכה זוכה בגסה כצ"ל דאפי' דההפקר הוי בגסה אבל כיון דהזוכה לא זכה בגסה אלא בדקה חשיב ההפקר בדקה ונמצא דלר"מ אף דהזכי' בגסה מ"מ ההפקר בדקה ולר' יוסי אפילו דההפקר בגסה מ"מ הזכיה בדקה, וגי' זו מוכרחת היא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:2:3:1)

חזקי' אמר אין הפקר מחוסר לבעלים אלא בזכי' מנין בירושלמי שת"י נמחק תיבת בזכי' כיצד הוא עושה נוטל מן העלין ומתקן, כן גירסת הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל ומפרש קילורין לעינים, דחזקי' ס"ל פי' דמתניתין לא יחזיר עד שיעשר ומהיכן יעשר יעשר משל בעה"ב המוכר גופי', וכ"ת הא מפסידו לבעה"ב ז"א דלא חשיב הפסד לבעה"ב רק כשיטול אגודה אחת מן עשרה אגודות ויעשה לאחד מעשר א"כ יחסר לבעה"ב אגודה אחת אבל כשנוטל מן כל אגודה עלה אחת אינו מיתסר לבעה"ב, וה"פ דמתניתן לא יחזיר עד שיעשר ואי דיחסיר לבעה"ב ז"א שאינו מעושר, ר"ל שאינו נקרא מחוסר רק במנין כגון אם הי' נוטל אגודה אחת לעשרן אבל מכיון שאינו מחסרו מהמנין לא הוי חסרון, ופריך עכ"ז ואינו אסור משום גזל כהדא כו', אלמא דנקרא ג"כ גזל אפילו כשיטול רק עלה אחד, ור"א בשם ר"י מפרש להמתניתן דה"פ לא יחזיר עד שיעשר משום דכבר קנה אותו בלקיחתו משום דכיון דפסק ולא מדד קנה שאינו מחוסר אלא מנין, וזהו פי' דהמתניתן שאינו מעשר אלא מנין דלא חסר רק המנין אבל הפסיקה כבר הי' נקנה א"כ הוי המחזיר כעת כמוכר ע"כ מוטל עליו החיוב לתקן, וכיצד הוא מתקן דהא מחסר לבעה"ב משלם לו דמי אחת מהן ומתקן ובאמת משלם לו עבור האחת שעושה אותו מעשר, ופריך ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו, ומשני עושה אותן צבור לפניו, ופריך ויקבע אותן תוך פירותיו כו' אפילו עושה תקלה לבאים אחריו ולא משני כלום:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:2:5:1)

אר"ח תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר, פי' דר"ת מילתא אחריתא קאמר וקאי אמתניתן, משום דד' בבות שנויות במשניות הללו דבמתניתן (דה"ג) גרסינן כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי, הוי תקנה אחד בחבר ששולח לחבר כדמפרש שם בירושלמי מדה דקה שאינו מוכר דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מדה גסה שמוכר לחבירו ישלח לחבירו, ובמתניתן דספ"ב קמ"ל עיקר הדין דמכירת דמאי לחבירו התקנה בין דקה לגסה וע"ז תנינן בה"ג דאותו תקנה של מכירה שייך נמי אופן זה בשולח לחבירו הגם דבשולח ליכא הטעמים הללו מוכר משתכר ולוקח משתכר מ"מ התקנה בשניהם שוה, ובמתניתן דידן קמ"ל דין דמשליך והוא ג"כ כמו דין לשלח לחבירו כן נמי הוא הדין הזה במשליך לחבירו ומיירי במשליך לפני חבירו והוא כמו בשולח לחבירו והוא לפני החבר, דלפיכך בעינן ג"כ שהשליך במדה דקה אבל במדה גסה הזוכה דהוא חבר מתקן ועיין בהרא"ש ז"ל על הר"ש ז"ל דכתב מפורש כן דאי בהשליך סתם ולא לפני חבר לא הי' נפ"מ בין דקה לגסה עיי"ש וע"כ מיירי כל המשניות בחד גוונא במוכר לחבירו ומשליך לחבירו ושולח לחבירו והכל הוא לחבירו חבר וע"כ כולם בזה התקנה בין דקה לגסה, וא"כ קשה בהך בבא ד' במחזיר בסיפא דמתניתן דידן דמיירי נמי במחזיר לחבירו א"כ קשה היכי מיירי אי במדה דקה א"כ היה מחויב המוכר להפריש ואי במדה גסה א"כ למה המחזיר מחייב דהא השתא במחזיר הוי הוא המוכר, וא"כ קשה היכי מיירי בהאי דמחזיר, והא ע"כ משליך ומחזיר ושולח כולן איתניהו בתקנה דמוכר ולוקח ע"ז קאמר ר"ח תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר, דמוכח מהך מתניתן דהתקנה הוא רק בלוקח ולא במחזיר דבמחזיר אין נפ"מ בין מדה דקה לגסה דאפילו במדה גסה מחויב המחזיר לתקן, והמפרשים ז"ל מפרשים דהא דר"ח תקנו בלוקח הוא קאי תירוץ על הקושיא דלעיל דיקבע אותן לתוך פירותיו ע"ז משני ר"ח דהתקנה הזו לא תקנו במחזיר, קשה לי להבין דמנ"ל לר"ח כן דילמא תקנו באמת במחזיר ג"כ ואין לומר דהא דכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן ומתקן הוא ברייתא ז"א דא"כ האיך פליג חזקיה וס"ל דנוטל מן העלין, וע"כ לפי דברינו הוא דלמד ר"ח כן ממתני' דידן, והאיך שיהיה ע"כ הוא כדברינו דלא תקנו במחזיר התקנה דמדה דקה וגסה כנ"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:3:3:1)

תמן תנינן ההופך את הגלל בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו, תני ואסורין משום גזל, כהנא אמר והוא שהפכה ע"מ לזכות בה, אבל אם הפכה ע"מ שלא לזכות בה לא בדא ולענין נזקין לא בדא שנייא בין הפכה ע"מ זכות בה בין שהפכה ע"מ שלא לזכות בה, פי' הוא הכל מדברי כהנא דקאמר דבמתניתן תני תרתי, א' דקנה המהפך בהיפוך דאסור משום גזל אכל העולם, ב' דחייב בנזקו, ע"ז קאמר כהנא דלענין שזכה בהיפוך בעינן כונת קנין, אבל לענין שחייב בנזקין לא בעינן שיזכה אלא אפילו לא נתכוין בהם ולא זכה נמי חייב בנזקין, דס"ל מפקיר נזקיו חייב, [עיין במס' ב"ק דף כ"ט ע"ב ודף ל' ע"ב עיי"ש] ופריך הגמרא על כהנא ממתניתן דידן דלמה לענין נזקין חייב אפי' בשלא זכה בהם, והכא במתניתן דידן לענין מעשר לא חייב אלא בשנתכוין לזכות בהם. ומשני א"ר אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם, דפירש בעל הבור בעל הנזק מי שעשה הנזק ישלם, וכיון דהיפך ועשה הנזק חייב לשלם משא"כ הכא גבי מעשר כתיב עשר תעשר, משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:3:5:1)

רבי אבהו בשם ר"י מפני גידורו התירו דמאי בגסה, פי' משום תיקון העולם התירו למכור דמאי ומביא ראי' ממתניתן דר"י אומר סלי תאנים כו'. כל זמן שהוא מוכר אכסרה פטור, ולמה נחלקו חכמים עליו הא היא ג"כ מדה גסה, אלא ע"כ כיון דלא שכיחא המכירה דאכסרה כדאיתא בש"ס דילן במס' ב"מ (דף מ"ז ע"א) ע"כ לא שייך בי' תיקון עולם ע"כ ס"ל להת"ק דאכסרה חייב בדמאי אף במידה גסה, ומכאן הוציא הרמב"ם ז"ל דר' יוסי הוא יחיד בזה וחכמים חולקין עליו ומתורץ קושית הראב"ד ז"ל בפי"א מהל'. מעשר ה"ד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:3:6:1)

ולמדתי ממנו ג' דברים שהוא ודאי, פי' התוס' במס' ע"ז (דף נ"ט) משום שהוא ידוע שלא עשרו כו', ופריך ולא מתניתא היא ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיעו פי' התוס' ז"ל הנ"ל דלמה מדייק שלא הי' בידו אחר דאפי' היה בידו אחר הא מותר לשלח אתרוג בטבלו כדאמר ר' יוסי במתניתן, ומשני דפליגי עליו רבנן לא עבד עובדא כותי' אלא כרבנן ר"י בעי קומי ר"ז ולא מפירות שהן מותרין בקסרין הן פי' התוס' ז"ל הכל משום דבמכילתין (בפ"ב) חשיב אלו המינין האסורין בקיסרין פי' משום דמאי משום דאלו המינין באים באלו המקומות מא"י, והידועים שלא באו מא"י פטורים משום דמאי וחייבין משום ודאי דבח"ל לא גזרו רבנן על דמאי רק בודאי חייבין בחו"ל בתרומת חו"ל וע"כ פריך הלא אתרוג מפירות המותרין בקיסרין שאין מביאין אותו מא"י אלא גדל בקיסרין עצמו וכיון דהוי מחו"ל בזה מודה רבנן לר"י דמותר לשלוח ודאי בהודעה מחו"ל, ולא נחלקו אלא בודאי מא"י וא"כ מנ"ל שלא הי' בידו אחר, ומשני דעדיין לא הותר קיסרין בימי ר' יוסי והיו מחזיקים אותו בחזקת א"י:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:6:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:3:6:2)

ולולי פי' התוס' היה אפשר לפרש כך, דהא התוס' ז"ל כתבו שם שאם לא שלח לו אלא בשביל דבר אחד היה לו לפרש, ולפי ששני דברים תלוין בו שלח לו סתמא עכ"ל ז"ל, ולפי זה אפשר לפרש כך דלמה קאמר שפירות קסרין ודאי הכלל על כל הפירות משום שהוא ידוע שלא עישרו כפי' התוס' ז"ל הנ"ל הא אתרוג הוה מפירות המותרין בקיסרין משום דמאי וא"כ ע"כ הוה ודאי האתרוג דאפילו בכל הפירות לא הי' ידוע שלא עישרן מ"מ האתרוג הוי ע"כ ודאי דאפילו כל הפירות היו מעושרין מ"מ האתרוג הוי ע"כ טבל דאל"כ לא היה שלח לו ההודעה שהיא מקסרין רק בשביל דבר אחד שהוא מוכשר הי' לו לפרש וע"כ ששני דברים תלוין בו וא"כ ע"כ הוי טבל, ולימא למימר טבל דדמא' הא אתרוג בקסרין פטור מן הדמאי ורק חייב בודאי א"כ ע"כ שהאתרוג הוי ודאי ולמה לי למימר שפירות קסרין ודאי הכלל בכל הפירות. הא אתרוג זה הוי ודאי אפילו אי כל הפירות היו מעושרין ע"כ מדבהודעתו על ב' דברים ע"כ דהוא טבל ודמאי אי אפשר משום דהוי מפירות המותרין בקסרין משום דמאי, וע"כ דהוי ודאי ומשני דעדיין לא הותר קסרין בימי ר' יוסי והי' מחזיקין קסרין גופי' מא"י:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:2:1)

**רבי חייא בשם ר"י נתחלפה קופתו אצל הטוחן כו'.** ויחוש מה בינה ולסירקי לא כן תני סירקי שהיא מסתפקת יום אחר מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. פי' דהוי מדין קבוע כמו בנקבע ט' חנויות בשר שחוטה וא' בשר נבילה, דלא אזלינן בתר רובא כמו כן בנקבע ט' פעמים כשר ופ"א טריפה וספק לנו מאיזה פעם לקח אם מהט' פעמים שנקבע בכשר או מהפעם אחד שנקבע הטריפה לא אזלינן בתר רובא ואם כן הכא בטוחן ל"ל דהוחזק ע"ה להיות טוחן באותו יום הזה הא אפי' בלא הוחזק ביום הזה, אך כיון דהוחזק בטוחן הזה פ"א ע"ה, וספק לנו כעת מאיזה פעם הוא אם מרוב הפעמים או מפעם המיעוט נמי הי' לן למיחוש ולא ניזול בתר רובא, ומשני דלעולם ברוב פעמים ומיעוט פעמים הולכין אחר הרוב ולא חשוב קבוע, רק הכא בסירקי טעמא אחרינא הוא דהתם בסירקי כיון שהיתה מספקת יום אחד מן האיסור וראינו דעד כאן היתה מסתפקת מן ההיתר והיום הזה היא מסתפקת מן האיסור אמרינן אפשר שמהיום ולהבא לא תסתפק עוד מן היתר, ואפשר שלא תסתפק עוד כל הימים מן היתר אלא מן האיסור, ואזלינן בתר חזקה דהשתא דאבדה חזקת כשרות מהיום ההוא ולהלן לכל הימים ברם הכא לא הוחזק אלא ע"ה להיות טוחן שם באותו היום בתמי' וכו', פי' מכיון דראינו פעם אחד ע"ה אבד חזקת כשרות על כל הימים ונאמר שלא הוחזק על כל הימים אלא ע"ה בתמי' וכן מוכח הגירסא במס' כתובות (בפ"ק):


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:4:1)

הת גור הכא את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר אצל העכו"ם כפירותיו, כאן קופה בקופה כאן פירות בפירות, לשיטת הראב"ד ז"ל דסובר דמירוח העכו"ם חייב מדרבנן גרס (בפרק י"א מהלכות מעשר הלכה ט"ו) הכא את אמר אצל העכו"ם דמאי, והכא את אמר אצל העכו"ם ודאי, משום דמפרש דהפקיד פירות מתוקנים אצלו. והוי כפירותיו דמירוח העכו"ם חייב, והוי ודאי ואמאי לא הוי דמאי שמא לא החליף, ומשני גבי קופות בקופות אצל הטוחן קרוב הדבר שלא החליף משום דמתיירא שמא לא יכוין במלואם, משא"כ פירות בפירות כיון שאינו מתיירא הו"ל ודאי החליף, ולפיכך הוי ודאי, וע"ז בעי ר' ירמי' קומי ר"ז מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר אם אמרינן דהוי ודאי של עכו"ם, עד דתימר דיכול לתרום ממנו על מקום אחר ולא הוי כמספק על הודאי א"ל ולכל דבה כלומר לכל חומרא דלענין להפריש עליו מפריש בתורת ודאי ונותן לכהן בתורת ודאי ומ"מ אינו יכול לפטור במקום אחר דשמא לא החליף והוי מתוקן והוי מפטור על החיוב, והטעם בזה יבואר בתוס' שכן הוא עיקר הדין תורה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:4:2)

ולשיטת הרמב"ם ז"ל דסביר' ליה דמירוח העכו"ם פוטר אפילו מדרבנן מפרש הכי דהרי הן כפירותיו דלא אמרינן שמא החליף בשל ע"ה ז"א אלא דהחליף בפירותיו וממנ"פ פטור אם לא החליף הוי מתוקנין ואם החליף הרי הוא מירוח עכו"ם ופטור אפילו מדרבנן, ופריך הכא את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר כפירותיו ולא אמרינן שמא הוי של ע"ה והוי דמאי כמו ברישא בטוחן דחיישינן שמא נתן לו של ע"ה, ומשני תמן קופות בקופות ר"ל דרך להוליך לטחון כל אחד בקופתו ועשוי' להתחלף קופה בקופה של ע"ה והוי דמאי משא"כ פירות בלא קופה אינו מתחלף אלא בפירות שלו שהם פטורים וכ"כ הכ"מ ז"ל ובעי ר"י קומי ר"ז מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר, פי' דלשון המשנה הוא כך דגבי טוחן הוי דמאי דחיישינן שמא נתחלף בשל ע"ה, אבל המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי הם כפירותיו ואינו מפורש במתניתן כפירותיו דמאן אי כפירותיו של עכו"ם אי כפירותיו של ישראל יש לפרש כפירותיו של ישראל דדוקא גבי טוחן חיישינן לחילוף מפני קופות בקופות עשוין להתחלף משא"כ במפקיד אצל העכו"ם אינו עשוי להתחלף והוי כפירותיו של ישראל לגמרי, וגם יש לפרש כפירותיו של עכו"ם דלא הוי דמאי דלא נתחלפה בקופות של ע"ה אלא דהחליף על פירותיו וכשהפקיד מתוקנין הוי מתוקנים כנ"ל. ונפ"מ בהפקיד טבלים באם נפרש כפירותיו של ישראל א"כ כשהפקיד טבל הוי טבל ברור ופוטר טבל ברור במקום אחר, אבל אם נפרש כפירותיו של עכו"ם א"כ איכא חשש חילוף בפירותיו של עכו"ם א"כ כשהפקיד חולין מתוקנים אז הוי מתוקן ממנ"פ כיון דליכא חשש דע"ה, כמ"ש הרמב"ם ז"ל, אבל כשהפקיד טבל הוי ספק טבל ואינו יכול לפטור טבל ברור במקום אחר, ור' ירמי' מבעי' לי' זאת, אם הפירוש כפירותיו הוא כפירות של עכו"ם, או כפירותיו ממש ור"ל בתיבת פירותיו ממש היא הכונה כפירותיו של ישראל, ונפקא מיניה לפטור טבל ברור במקום אחר, ע"ז א"ל ולכל דבה פירש לכל החומרות דחיישינן לטבל שמא הוא מפירות ישראל. ואינו יכול לפטור טבל ברור במקום אחר שמא הוא פירות עכו"ם, רק דפטור מדמאי ולא הוי בסיפא החשש דע"ה, וא"כ הפירוש כפירותיו הוא כפירות של עכו"ם, ומכאן יצא להרמב"ם ז"ל לפרש בפי' המשנה כפירותיו ר"ל כפירותיו של עכו"ם, עכ"ל ז"ל. ובחיבורו (בפי"א מה' מעשר הט"ו) פסק כן כשהפקיד טבל צריך להפריש תרומה מספק, ומה שקשה על שיטתו ז"ל משיטת הש"ס דילן עיי' בתוס':


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:5:1)

ולא על יאות הוה ר"ח מתריס לקובלי', כן הגי' בירושלמי במס' ע"ז (פ"ב ה"ג), ושם גרסינן ר"ח בעי קומי ר' אחא מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור כו', וגי' אמיתית הוא ופירוש דהגמ' מסיק דלא יאות הוי ר"ת מתריס לקבל ר' אחא באיבעי' זו כמו דמסיק שם ושם מבואר, ומביא הגמ' הכא רק ראשי דברים מהסוגיא הזאת השייך התם כדרך הש"ס הזה בכמה מקומות לאלפים ועי' בת ס' שמבואר הסוגיא דהתם באר היטב:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:5:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:5:2)

ר' אחא ר' חייא בר בון בשם ריב"ח לא אמר ר"ש אלא כדי קופתו, פי' דקאי ארישא דמתניתן אצל הטוחן עכו"ם דמאי, ע"ז קאמר ר"א רחב"ב בשם ריב"ח לא אמרי' דהוי דמאי אלא בכדי קופה אחת אבל אם הפקיד אצלו שתים הוי רק אחת דמאי והשאר ודאי דאין סברא לומר שהחליף כולם רק יש לחשוש על אחת, אבל לא על כולם, והא דקאמר לא אמר ר"ש לאו דוקא לר"ש אלא ה"ה לחכמים ג"כ כדאיתא בהר"ש ז"ל, והא דקאמר ר"ש הוא, לרבותא משום הא דמבואר בסמוך, ובירושלמי שת"י מתלמידי הגר"א ז"ל גרסינן אלא כדי קופה. והפי' הוא אלא כדי קופה אחת, אבל בהפקיד אצלו שתים אתת הוי דמאי אבל השאר הוי ודאי וצריך ליתן מהשאר לכהן רק מקופה אחת מפריש ומעכב לעצמו. אבל אם נאכלה הראשונה, פי' אם נטל ממנו שתים ונאכל הראשונה תלינן שהיא הודאי ונשאר השני' דמאי הגם דחיישינן לחומרא למיחש לודאי ולא תלינן על כל אחד בדמאי הנ"מ כשכולן קיימין אבל אם נאבדה אחת מהן תלינן השני' בדמאי. נטלו ממנו מאה ב"א כו' נתנום כו', פי' אם מאה ב"א הפקידו כל אחד סאה וכשנטלו כולם כל אחד הסאה כל אחד תלינן בדמאי אבל אם לא נטלום המאה ב"א ממנו אלא קודם שנטלו נתנו במתנה לאדם אחד והוא נוטל כל המאה סאה לא אמרינן דבא מכח מאה והרי הוא כמאה ב"א וכולן דמאי, ז"א אלא כיון שהוא אדם אחד כבר נראה להיות ודאי דלא תלינן בדמאי רק באחד והשאר ודאי, וכן להיפוך נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת הרי השאר ודאי, ואם קודם שנטלם המפקיד נתנם במתנה למאה, ע"ז אמרינן לחומרא, דהם באין מכח אחד ודינם כאחד והשאר ודאי לחומרא ואמרינן כאן וכאן לחומרא, ע"ז פריך דקאמרת אף לר"ש כן והתני בשם ר"ש בשם ר"ט עשו פירות ישראל פירות עכו"ם זה דמאי, כן הוא הגי' בתוספתא, וה"פ דישראל הזה החשוד הנותן פירותיו לעכו"ם עושה את פירות העכו"ם שיהא דמאי לישראל הנוטל ממנו ומדקתני לשון פירות עכו"ם זה, משמע דכל הפירות הוי דמאי, וא"כ מצינו אליבא דר"ש להיפך ומשני עוד היא לא אמר ר"ש אלא כדי קופה אבל לא כל הפירות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:7:1)

א"ר יהושע בן קבסוי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור על הטמא טהור אחד מזה על טמא אחד עד שלמדתי' מאוצרה של יבנה, וחכמים אומרים אפילו כולו עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאים כו', פי' דמביא הא דאוצרה של יבנה למשל בעלמא, ובתוספתא דמכשירין (פ"ג) גרסינן מאוירה של יבנה למדתי רק מהאויר דשם למדתי דישראל אחד מטהר את כל האוצר מאויר הזאת למדתי דאחד מטהר הרבה והוא רק משל, ע"ז פריך והתנינן אצל העכו"ם כפירותיו דהוי ודאי וקשיא מחכמים דר"מ מאוצר דיבנה על חכמים דר"ש דהכא דהתם ס"ל דמאי והכא ס"ל ודאי, בשלמא בלא ר"י בן קבסוי לא הי' קשה כלל דיש לומר דלחומרא ס"ל לחכמים מאוצר דיבנה דס"ל דיש קנין לעכו"ם כו', אך מפני שישראל אחד מטיל לתוכו אזלינן לחימרא והוי דמאי, אבל מר"י בן קבסוי דס"ל דהוי לקולא שלמד מזה דטהור אחד מטהר הרבה, א"כ הישראל אחד מטהר את האוצר א"כ קשה מחכמים דהכא אחכמים דהתם, דהכא ס"ל לחומרא דהוי ודאי, ע"ז משני ר"א חכמים דהכא דר"ש הוא בשיטת ר"מ דהתם דפליג אחכמים דאוצר יבנה דס"ל התם מחעמ"ח ודאי, ור"מ דהתם הוא חכמים דהכא ר"י אומר חכמים ממש, כלומר דהחכמים דהתם הוא ממש החכמים דהכא, ובעין קומי מ"ט א"כ מ"ט הקילו חכמים התם יותר מהכא א"ל כד תסאבין אנא אומר לכם פי' כשתזקינו אני אגלה לכם ולא רצה לגלות הטעם, ע"ז פריך שמעון בר אבא, בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות לקדשים לא אמר להון מפני גדר קדשים למעשרות לא אמר להון כו' וכן ג' המרא"פ ז"ל ופשוט הוא ואילו הוי אמר להון מה הוי מימר להון גבי מעשרות פי' דבמס' תרומות (פ"ו) אמרינן שם תרי מילין בשם ר' יוחנן שלא רצה לגלות להם הטעם והגמ' מגלה הטעם שם. ולפי שנגלה הטעם יצא מזה קולא והני ב' דברים הוי אחד בקדשים ואחד בטהרות, ומובן מפני מה לא גילה להם הטעם מפני שע"י הטעם יהיה קולא ביותר ולא רצה שיקילו כ"כ מפני גדר קדשים וטהרות, ע"כ שאל ניחא שם לקדשים ולטהרות דלא אמר להן מפני גדר, אלא למעשרות למה לא אמר להן איזה קולא יש בהטעם שלא רצה לגלות להם ואילו הוי אמר להון מה הוי אמר לון שיצמח מזה קולא, ומשני דהטעם הוא מפני שמאליהן קבלו עליהן את המעשרות ר"ל כל עיקר המעשרות בזה"ז דרבנן ואפילו בזמן עזרא והב"ע האי אוצר דיבנה בתרומה בזה"ז דרבנן, ע"כ הקילו ולא רצה לגלות להן דכל עיקר תרומת מעשר בזה"ז דרבנן ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:4:9:1)

ר"י ר"ח בשם ר"י מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה פי' מדרבנן ר"ל לפי' הרמב"ם ז"ל דחכמים ס"ל כפירותיו בהפקיד מתוקנין פטור ממה נפשך ורבי שמעון סבירא ליה דמ"מ חייב בדמאי משום החשש דהחליף בשל ע"ה כמו ברישא, וע"ז קאמר דמודה ר"ש דמפריש מעשרותיו מהלכה ומדקאמר מודה ר"ש לחכמים במתניתן דידן מכלל דחכמים דס"ל כפירותיו ס"ל נמי דמפריש א"כ קשיא מה בין ר"ש ורבנן ומשני דלעולם רבנן לחומרא דס"ל כפירותיו דמפריש ג"כ מדרבנן, דמירוח העכו"ם אינו פוטר, ור"ש לקולא דר"ש ס"ל דמפריש רק דמאי ונוטל דמים מן השבט ורבנן ס"ל דמפריש ודאי ואינו נוטל דמים מן השבט ופריך דזה אי אפשר למימר דלרבנן יהיה מחויב בנתינה מחשש דפירות העכו"ם, ונמצא לפ"ז דתמור מתרומת חו"ל וזה אי אפשר דהא כיון דיש קנין לעכו"ם כו' הוי כחו"ל כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ב"ב (דף פ"א) ובתשובות הרא"ש ז"ל ובתרומת חו"ל ס"ל להירושלמי דנוטל דמים מן השבט, וכ"ש הכא דהוי רק ספק שמא החליף העכו"ם בפירותיו, ומסיק דהאי ומודה קאי על עיקר טבלו של עכו"ם דהתם ס"ל לר"ש דיש קנין ות"ק שלו ס"ל דאין קנין ע"ז קאמר דמודה ר"ש לת"ק דידיה התם דעכ"פ חייב מדרבנן אבל לא דמודה לת"ק דידן במתניתן דבמתניתן דידן סבירא ליה לת"ק דאינו מפריש כלל אפילו מדרבנן ות"ק לקולא דמירוח העכו"ם פוטר אפילו מדרבנן [כשיטת הרמב"ם ז"ל] רק ר"ש לבד ס"ל דמפריש מהלכה בעלמא ובמתניתן דידן דס"ל דחייב בדמאי משום שמא החליף בשל ע"ה אבל בלא"ה הי' ספק דרבנן בעלמא בלא חומרא דדמאי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:5:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:5:2:1)

ורשב"ג לא יודי לר' יוסי שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן פי' דהתם גבי כרם רבעי נוטל הרמאי בעצמו משא"כ הכא דהוא נותן בידים אין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן וע"כ מתקן:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:5:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai 3:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/3:5:2:2)

סליק פירקא בס"ד: