## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:3:1)

**רב אמר כולהם אינן פסולין חוץ מן האחרון כו' מילתי' דרשב"ל אמר כולון אינן פסולין.** וכתב הק"ע ז"ל והפ"מ דה"ג מילתי' דר"ל אמר כולון אינן פסולין. ובאמת הגי' שלפנינו היא כך. וע"כ מובן מאליו דהיה לפניהם הגי' להיפוך דלרשב"ל כולן פסולין. ולר' יוחנן כולן אינן פסולין והגי' הם ז"ל להיפוך. ונראה לפענ"ד דהוא כמו הגירסא שהי' לפניהם ז"ל ממש וכן בהא דרב אמר כולהם אינן פסולין חוץ מן האחרון שהוא פסול. פי' המפרשים ז"ל. כולהם אינן פסולין פי' דאין פוסלין מן הכהונה ולשון זה דחוק לפרש כן. אך סמכו על שיטת הבבלי דנחלקו רב ורב אסי שם. אם פוסלין מן הכהונה. אבל לפי זה נמצא דמהופך הפלוגתא בין רב ורב אסי מבבלי לירושלמי. דהא בבבלי גרסינן אמר רב כולן פוסלין מן הכהונה חוץ מן הראשון. ע"כ נראה לפענ"ד ברור דהא דהגי' המפרשים ז"ל והפכו הגי' בדר"י ורשב"ל זה א"צ להפך והגי' כמ"ש ממש וכעת מצאתי בירושלמי דפוס קראטשין דנדפס ר"י אמר אינן פסולין. אך גם בדרב ודרב אסי הגי' ג"כ כמו בבבלי ממש ועי"ז יאיר עינינו בע"ה בהאי סוגיא ויהי' קולורין לעינים בכל הסוגיא בע"ה. וה"פ רב אמר כולהם אינן פסולין חוץ מן הראשון פי' דכולהם אינן פסולין גמורים דלא יהיה שום נגיעה בגירושין ז"א דאפילו דהוי פסולין דלא הוי מגורשת גמורה בגט זה מ"מ אינן פסולין גמורין דלא יהיה נגיעה בגירושין ז"א אלא דאינה מגורשת לגמרי ומ"מ אינו פסול גמור והוי נגיעה בגירושין חוץ מן הראשון דהוי פסול גמור דלא הוי אף נגיעה בגירושין ואיסי אמר כולהן פסולין לגמרי דלא נגעה שום גירושין חוץ מן האחרון דלא הוי פסול גמור ונגעו בה גירושין כו' והוי כמו בבבלי ממש מילתיה דרשב"ל אמר כולהן פסולין. דרשב"ל אמר כתב תורפו בטופס פסול דמוקי מתניתין כר"א דע"מ כרתי ובעינן כתיבה לשמה מדאורייתא. וע"כ לא נגעה בה שום תפיסת גירושין. מילתא דר"י אמר כולהן אינן פסולין דר"י אמר כתב תורפו בטופסי' כשר דאוקמי' כר"מ דע"ח כרתי ולא בעינן כלל כתיבה לשמה ואפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר א"כ כולהון אינן פסולין. מילתי' דר"א אמר כולהון אינן פסולין. ר"א שאל כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין פי' דאף דילפינן הוי' מיציאה ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין ומה בגירושין אינה מגורשת בשלא לשמה אף בקידושין אינה מקודשת. הנ"מ דווקא לענין שאינה מגורשת ואינה מקודשת גמורה דמקיש הוי' ליציאה. אבל מיבעיא ליה לענין תפיסת קידושין לענין להצריכה גט ול"ל דמיבעיא ליה אם מקשינן הוי' ליציאה כל עיקר בזה ואם מקודשת לגמרי בשלא לשמה. א"כ תיבת מהו שיתפסו בה קידושין מיותר. והכי הול"ל כתב קידושין שכתבו שלא לשמה מהו כמו בבבלי במס' קידושין דף ט'. וע"כ מן מה דלא צריכין ליה בגיטין דאינן פסולין לפום כן שאל בקידושין דהא לא מיבעיא ליה אם מקשינן הוי' ליציאה דא"כ מה שאל על תפיסת קידושין. ישאל על עיקר הקידושין אם בעינן לשמה או לא. אלא דע"כ דזה פשיטא לי' דילפינן כתב קידושין מגירושין דמה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת. אך מיבעיא ליה אם אינה מקודשת כלל או דתפיסת קידושין עכ"פ יש לענין גט. והא דמיבעיא ליה לענין קידושין ולא מיבעיא ליה על גט גופי' שלא לשמה אם יש נגיעת גירושין ע"כ דבגט לא מיבעיא ליה כלל ופשיטא ליה דאינן פסולין לגמרי ונגעו בה גירושין ע"כ מיבעיא ליה בקידושין דילמא דווקא בגט באף שלא לשמה אף דאינה מגורשת לגמרי מ"מ נגעו בה גירושין בנכתב שלא לשמה דהא עכ"פ נזכר שמה אף שלא בכונה דהא בגט בעינן שיזכיר את שמה אנת אשה פלונית ואפילו לא קמכוין עבורה הא עכ"פ נכתב שמה יהי' איך שיהיה שלא בכונה הרי עכ"פ נזכר שמה אבל בקידושין כל עיקר הוא הכונה שיכוין לכתוב עבורה דהא אינו כתוב שמה בפירוש אנת אשה פלונית כמו שכתב הריטב"א ז"ל בשם מרבוותא ז"ל. וכן משמע מדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות [וכן מוכח מלשון הגמ' דכותב הרי את מקודשת לי ולא הרי את פלונית מקודשת לי וכן כתב הריטב"א ז"ל בשם מרבוותא ז"ל דלא מצינן בשום מקום שיכתוב שמה בשטר קידושין] א"כ בקידושין שאינו כתוב שמה וכל העיקר הלשמה היא הכוונה דנכתב עבורה. וכיון דלא נכתב עבורה א"כ פסול ולא נגעו קידושין כלל ולא מיבעיא שאינה מקודשת לגמרי אלא דאף לא נתפס קידושין לענין גט וע"כ מיבעיא ליה משא"כ אם בגיטין גופי' מיבעיא ליה אם נגעו בה גירושין. ויש לומר דלא נגעו בה גירושין א"כ לא ישאלנה בקידושין מה אם גיטין ע"י שהיא צריך לשמה פי' שיכתוב שמה וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין קידושין שאינו צריך לשמה פי' דלא בעינן שיכתב את שמה אלא שיכוין עבורה וכתב שלא לשמה וכיוון עבור אחרת אינו דין שלא יתפסו בה קידושין ותהא פשיטא ליה בקידושין. דהא כן הוא פשיטא ליה הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת פי' דהא זה לא מספקא ליה אם מקשינן כלל הוי' ליציאה בזה דזה פשיטא ליה דאתקש הוי' ליציאה דבשלא לשמה אינה מגורשת ולא מיבעיא ליה לענין עיקר הקידושין אם מתקדשת בשלא לשמה דהא זה פשיטא ליה דאינה מקודשת לגמרי כמו דאינה מגורשת דהא לא למדו כתב קידושין כל עיקר אלא מגירושין וכל עיקר האיבעיא שלו הוא רק אם לכל הפחות יש בה תפיסת קידושין לחומרא. ואי ס"ד דיש לומר דאף בגירושין אין תפיסת גירושין אף לחומרא א"כ פשיטא דכ"ש בקידושין אין בה תפיסת קידושין אף לחומרא. ואת דאת שאיל על קידושין ישאל על גירושין שמא לא נגעו בה גירושין וממילא ידעינן בקל וחומר על קידושין. אלא על כרחך דפשיטא ליה בגירושין דיש בה תפיסת גירושין לחומרא ועל כן מיבעיא ליה אם גם בקידושין יש בה תפיסת קידושין לחומרא או לא. ומהסוגיא הזאת ראי' גדולה להנך מרבוותא ז"ל לדעתם דלא בעינן בקידושין שיכתוב בשטר קידושין את שמה ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:1)

**א"ר יוחנן ותני כן כל התנאים פוסלין בגט.** דברי רבי כו' עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת מובא בבעה"מ ז"ל ובמלחמות ז"ל דף פ"ד ונחלקו בפי' הסוגיא הזאת עיי"ש ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:1)

מתניתא פליגי על רשב"ל כצ"ל ופשוט הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן משמע אבל האמל"א לא צריך. ומשני פתר לה ותורפו עמו ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:2)

וקשיא על דרבי יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו פי' דמקשה אם בשכתב התורף ג"כ כשר קשה אמאי כשר מ"ש תורף של האמל"א ממקום האיש והאשה דהא האי תורף והאי תורף ואפילו לרבי מאיר דעח"כ מ"מ סבירא ליה גם כן דצריך לשייר מקום האיש והאשה א"כ מ"ש האמל"א ולמה כשר בהאמל"א. ובירושלמי ליכא האוקימתא דמשום קטטה רק משום תקנות עיגונות לבד וא"כ למה כשר בתורף יותר ממקום האיש והאשה ומשני רבי ירמי' בשם רבי זעירא רבו. מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה פי' שנכתב לשם אשה אחרת דנכתב שרה ונקראת מרים ונמצא דמרים המגורשת לא מתגרשה בגט של שרה לכו"ע וע"כ הוי בשלא לשמה פסול גמור ודכותי' כתב כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר פי' דדבר המעכב והוי פסול על ידו ע"כ בדבר זה דנכתב לשמה כשר וילפינן מהפסול את ההכשר וידעינן מהו העיקר של גט וע"כ שם האיש והאשה היא עיקר המכשיר. דהא זה פשיטא דהוא פסול שלא לשמה וכתב שם אחר ע"כ דהוא עיקר המכשיר מה שא"כ בהאמל"א דאינו עיקר של גט דהא אינו פוסלו בשלא לשמה ע"כ אינו מכשיר בלשמה רק שם האיש הוא העיקר המכשיר ממילא כיון שנכתב יקר המכשיר לשמה כשר ולא איכפית לן על הראמל"א ופריך ר' יוסי לר' ירמי' על תירוצא שלו דמשני בשם ר"ז רבו דלמה הוי שם האיש עיקר המכשיר יותר מהאמל"א. אם מתוך פסולו בשלא לשמה דפשיטא דהיא פסול דלמה היא פשיטא יותר מהאמל"א דאמת אם נכתב לשם אחר הרי הוא פסול אבל בשנכתב סתם וזיווג השם הרי הוא ג"כ שלא לשמה וכשר כמו האמל"א וא"כ מ"ש שם האיש והאשה מהראמל"א הא תרווייהו שוין בשלא לשמה לענין פסול ומ"ש דעשית עיקר הפסול בשלא לשמה משם האיש ואשה מן הראמל"א. ושאל מר' ירמיה שיפרש לו דברי ר"ז רבו ע"ז השיב לו א"ל כן אר"ז רבי מכיון שאין מצוי לזיווג אפילו זיווג כמי שלא זיווג והוי כשנכתב בסתם שרה בת אשר הוי לכל הנשים שינוי השם וע"כ אפי' אם נזדמן שרה בת אשר הוי כמי שלא נזדמן וחשיבא שינוי השם דהא כל הגיטין שיכתוב בעולם הוי אצל האשה הזאת שינוי השם ואפילו נזדמן בהזדמנות הוי ג"כ שלא לשמה גמור והוי כשינוי השם אבל הראמל"א לא הוי שינוי בלשמה דהא בכל הנשים צריך למיכתב הראמל"א והוי סתמא וכשר זולת בשם האיש והאשה הוי כשינוי השם. וע"כ מדמעכב הוי הוא העיקר וכיון דנכתב לשמה לא איכפית לן עוד על כולהו ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:1)

מה בקידושין מה בין גיטין כו' ואין ביד כל אדם מצוי לקדש לפי פי' המפרשים ז"ל משמע דזהו דינא של פסק הקדוש מרדוש ז"ל ולכאורה קשה על החולקין ז"ל עליו ז"ל אבל לפי דעתי דיש לפרש באופן אחר ולא תקשי להחולקין ז"ל כלל. והנה הב"ח ז"ל הקשה הא בקידושין דף מ"א ילפינן מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנ"ל ת"ל ויצאה והיתה הרי דהוקש קידושין לגירושין ומפשט ההיקש משמע דלגמרי מקשינן אף לשליח עושה שליח ולדעת שלטי הגבורים ז"ל ניחא דכתב דבקדושי שטר שליח עושה שליח רק בקידושי כסף אינו עושה שליח משום דיכול לקדש בכסף אחר הו"ל מילי ואיתא בירושלמי פ' האומר בפ"ג דמס' קידושין דאע"פ דמקשינן הוי' ליציאה מ"מ בדבר שחלוקים בסברות כל אחד אמרינן כדמסתבר לבד קידושי שטר דהואיל וכל עיקר דידעינן קידושי שטר הוא מגירושין כל דיני גירושין ילפינן על שטר קידושין אע"פ שע"פ הסברא יש לחלקם עיי"ש גבי המקדש אשה לשלשים יום מקודשת הרז"ג לל' יום אינה מגורשת א"ר בא הדא דתימר שקידשה בכסף אבל אם קדשה בשטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת ע"כ הרי מפורש דאע"פ דחולקים בסברתן קידושין מגירושין ילא ילפי קידושין מגירושין הנ"מ בכסף אבל בקידושי שטר הואיל וכל עיקר ילפינן שטר קידושין הוא מגירושין ע"כ אין לחלק ביניהם והילכך אע"פ דילפינן ויצאה והיתה קידושין מגירושין לענין שליחות מ"מ לא לגמרי הוקש לענין שליח עושה שליח משום דחלוקין בסברתן דבזה הוי מילי ובזה לא הוי מילי אבל בקידושי שטר הואיל ולא למדו כתב קידושין כל עיקר רק מגירושין מה בגירושין שליח עושה שליח ומהני אף בקידושין א"נ והוא העיקר דמה דילפינן קידושין מגירושין מויצאה והיתה הוא רק לענין קידושי שטר אבל לא לענין קידושי כסף כדמוכח מירושלמי. וכן איתא בר"נ ז"ל בריש מס' קידושין עיי"ש ויש להאריך בכ"ז ואכ"ל ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:6:2:1)

אר"מ לכן צריכה והוא שבא לא"י כו' פי' דהא דשליח צריך לומר בפ"נ ובפ"נ הוא דהחמירו עלה מעיקרא משום להקל בסופו כדאיתא בריש מכילתין עיי"ש וא"כ כיון דנתקיים פעם אחת ע"י שליח ראשון באמירתו בפ"נ ובפ"נ הו"ל כאלו נתקיים ע"י ב' עדים. וא"כ למה צריך השליח השני לומר בפ"נ ובפ"נ דהא בא"י א"צ לעשותו בפני ב"ד ומחו"ל בגט שנתקיים בחותמיו כגון ביש עליו עדים וא"צ לקיים בחותמיו א"צ לומר שליח ב"ד אני רק בבא מחו"ל ואין עליו עדים להתקיים בחותמיו. החמירו רבנן שלא יהיה גט בלא קיום משום שאין עדים מצוין לקיימו כדי להקל בסופו והילכך אע"פ שנתקיים בב"ד ע"י שליח ראשון בחו"ל מ"מ צריך קיום משום שאין עדים מצוין לקיימו מחו"ל. אבל כשהביא לא"י ונתקיים בא"י בב"ד א"כ הא"מ דא"צ לומר שוב שליח ב"ד אני במקום בפ"נ ובפ"נ כיון דנתקיים בא"י גופי' בב"ד וע"כ צריכה למימר דצריך לומר שליח ב"ד אני במקום בפ"נ ובפ"נ והטעם הוא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בהטעם דצריך השליח השלישי להיות שליח מב"ד דאל"כ איכא למיחש שמא השליח הראשון טעה ונתנו בינו לבינו ולא נתקיים בב"ד מפיו. אם לא שיאמר שליח בית דין אני והילכך אפילו כשנתקיים בשליח ראשון בב"ד בארץ ישראל מכל מקום אם לא יאמר שליח בית דין אני במקום בפני נכתב ובפני נחתם לא מהני דמ"ל דנתקיים על ידי השליח ראשון בבית דין. ופ"מ לכן צריכה דאמר ר' מנא הפירש לא מיבעיא בחוץ לארץ אלא אפילו בארץ ישראל אשמועינן נמי הדין הזה וכן רגיל ר"מ בירושלמי להך לישנא לכן צריכה עי' בפ' מי שהי' נשוי ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:6:3:1)

חלה השליח אם שליח השלישי נעשה בב"ד ומסיים אלא שליח ב"ד אני על שליח האחרון הרי דשליח דשליח משוי שליח ובב"ד כדמסיק בבבלי. וע"ז שאל אם צריך למסור לו כל שליחותו פי' אם צריך שיאמר דאני שליח מפלוני שהיא שליח מפלוני. או דלא יאמר רק שליח ב"ד אני ע"ז רצה ר' אבון בר כהנא מעיקרא למימר דלא צריך למסור לו כל שליחותו מהא דתני אלא אומר שליח ב"ד אני משמע דתו לא צריך למימר. והדר חזר בי' ומדייק מהא דתני וא"צ השליח האחרון למימר בפ"נ ובפ"נ משמע דרק בפ"נ ובפ"נ אצ"ל אבל צריך למסור השליחות כולו ודוק: