## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:1:13:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:1:13:1)

**והתני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב תרומת חבירו ואכלה שהוא לוקה ומשלם ומשני שכן האוכל תרומה לוקה.** פי' אפילו תרומת עצמו ואימתי אינו לוקה ומשלם הנ"מ כששניהן המלקות והתשלומין אי אפשר לזה בל"ז אז אינו חייב אלא אחת משא"כ כשמשכחת לה מלקות בלא תשלומין ע"כ מוכרח הוא דהמלקות עם התשלומין הוו ב' ענינים ולא קרינן בי' משום רשעה אחת וכו' ואא"מ משום ב' רשעיות כדפי' המפרשים ז"ל. ואף דבעדים זוממים דכתיב בהו כדי רשעתו משכח"ל נמי מלקות בלא תשלומין כגון גבי ב"ג וב"ח ז"א דהתם הרי הפסידו לחבירם ויש עליהם חיוב ההפסד רק דאין אנו יכולין לקיים בהם תשלומי ההפסד ולא משכח"ל החיוב מלקות בלא הפסד לחבירם וע"ז גזר רחמנא משום רשעה אחת כו' אבל בתרומה משכח"ל המלקות בהלאו לחודי' ולא הפסיד לחבירו כלל כגון שאוכל תרומת עצמו. וכן משני על אוכל חלב של חבירו שכן האוכל חלבו לוקה ופשוט:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:5:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:5:4:1)

**ר"א שאל בנות אנוסה מהו שיהא להן בתנאי כתובה פשיטא לי באנוסה דל"ל כו' עד סוף הסוגיא.** ופי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ עפ"מ דגרסינן במס' כתובות דף ל"ט ע"ב אע"פ שאמרו אונס נותן מיד לכשיוציא אין לה עליו כלום כו' מת יצא כסף קנסה בכתובתה ר"י בר"י אומר יש לה כתובה מנה במאי קמיפלגי רבנן סברי טעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור"י בר"י סבר הא נמי מצער לה עד דאמרה לא בעינא לך ע"כ וזהו עיקר מחלוקתן דהת"ק ס"ל דלא צריכי לרבנן לתקוני כתובה באלמנה משום חינא משום דחשיבא שנוטלת כתובה כדפרש"י ז"ל בד"ה אע"פ שאמרו נותן מיד עיי"ש ע"כ מת יצא כסף קנסה בכתובתה ור"י בר"י לא ס"ל דיצא כסף קנסה בכתובתה וחשיבא דנוטלת כתובה ז"א אלא דפטר אותו רחמנא מכתובה ונפטר ע"י הקנס מהכתובה וע"כ שייך חינא גבי אלמנה כיון דלא נוטלת כתובה וע"כ כותב לה כתובת מנה וא"כ לפ"ז כיון דר"י בר"י לא ס"ל דכסף קנסה הוא ממש כסף כתובתה אלא דב' דברים הן א"כ לפ"ז במפותה לרבנן חשיבא שנוטלת כתובה והקנס משתמש לב' ענינים לקנס ולכתובה ולר"י בר"י הקנס אינו משתמש רק במקום קנס ופטור ע"י הקנס מהכתובה א"כ הדבר פשוט דבת מפותה לר"י בר"י אין לה בתנאי כתובה כיון דל"ל כתובה. משא"כ לרבנן צריכה לן כיון דלרבנן הקנס והכתובה ביחד איפשר דיש לה בנן נוקבין כיון דנוטלת כתובה או דלמא דווקא כשיש לה כתובה כשאר הנשים אז שייך להכתובה גם תנאי כתובה משא"כ האי כתובה דנצמחת מן הקנס איפשר דאין לה תלאי כתובה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:5:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:5:4:2)

ועי"ז יתבאר הירושלמי בע"ה כעין אומר דר"א שאל בנות אנוסה מהו ומסיק דבריו פשיטא לי באנוסה דאין לה בנין דכרין דהא כל עיקר טעמא דהתקנה דבנין דכרין כדי שיקפוץ אדם וישיאנה לאיש והא מחויב באנוסה ע"כ לישאנה. במפותה דל"ל בנן לוקבין לר"י בר"י [כדמפרש בעצמו אח"כ כל דבריו] אין תימר תרוויי' צריכה פי' וא"ת דיש מקום לשאול האיבעיא על שניהן על אנוסה ועל מפותה אז נשאול על תריהון בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיהא להן בתנאי כתובה ואח"כ קאזיל ומפרש דבריו הן דצריכה לי כרבנן הן דפשיטא לי כר"י בר"י פי' דלרבנן תרוויי' צריכי ולר"י בר"י פשיטא וסגנון הענין כך דר"א קאמר תחלה מה דצריכה לי' ומה דפשיטא לי' דצריכה לי' רק בחד ופשיטא לי' בחד וא"ת דצריכי תרוויהון יש לאמר דבאמת דתרוויי' צריכי. ומפרש אח"כ מה שאמר דצריכי לי' ופשיטא לי' ההין דצריכא הוא לרבנן והן דפשיטא הוא לר"י בר"י ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:6:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:6:3:1)

כהדא דתני בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אבי' והיא ארוסה וכו' נערה המאורסה באו עלי' עשרה שלא כדרכה וכו' עד סוף הסוגיא אין כופין את היבם. האי כהדא דתני צריך ביאור מאי ראי' הוא מהך ברייתא לההיא ברייתא דלעיל. ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה עפ"מ דגרסינן במס' מכות דף ט"ו ע"א אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. ושקליא וטריא בגמ' משום דגמר ממוציא ש"ר דהתם ולו תהי' הוא לאנתוקי לעשה עד דמסיק רבא במסקנא כל ימיו בעמוד והוציא קאי פרש"י ז"ל דא"ק כל ימיו דהול"ל לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו ה"ק לא תהא בשילוחי' כל ימיו אלא יחזירנה וע"כ עמוד והחזיר קאמר והכי קאמר ולו תהי' לאשה אם שלחה שלא יהא שילוחי' לכל ימיו הרי העשה אחר העברת הלאו. ואיתא בתוס' ז"ל אבל בפ' עשרה יוחסין פרש"י ז"ל דכל ימיו אלמעלה קאי אולו תהי' לאשה כל ימיו עכ"ל ז"ל ובאמת בפ' עשרה יוחסין ליתא זאת אלא במס' פסחים דף ס"ז ע"א בפרש"י ז"ל וכן הגי' הגאון בעל מחצית השקל ז"ל והנה נ"מ גדולה בין אלו ב' הלשונות דלפי הלשון המבואר במס' מכות א"כ אין העשה עשה תמידיות אלא מצות עשה שישאנה פעם אחת אך ל"ת יש על הגירושין אם גירשה עובר בל"ת והעשה הוא לתקן הלאו אם גירשה וע"כ אם אינו מחזירה עובר בלאו ולוקה אם ביטל העשה או לא קיימו אבל לפי הלשון שבמס' פסחים הרי העשה עשה תמידיות והילכך כשגירשה ואינו מחזירה עובר בעשה ונ"מ גדולה לדינא להך לישנא דעובר בל"ת א"כ כשלא מחזיר לאחר גירושין לוקה. אבל להך לישנא דהעשה הוא עשה תמידיות עובר בעשה אם אינו מחזירה וכופין אותו על קיום העשה ומכין אותו עד שתצא נפשו. והנה בהך ב' לשונות נחלקו ב' הברייתות שבבבלי וירושלמי דלהברייתא המובא בבבלי גרסינן אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ע"כ משמע מזה דאם אינו מחזיר לוקה הרי דלא עבר רק על הל"ת אבל לפי הברייתא שבתוספתא המובא בירושלמי גרסינן אחד האונס ואחד המפתה שגירש כופין אותן להחזיר אם היו כהנים סופגין את הארבעים ע"כ ולפ"ז עובר בעשה דהעשה הוי עשה תמידיות וע"כ כופין להחזיר. והרמב"ם ז"ל פסק דאונס שגירש כופין אותו להחזיר ופסק כהתוספתא וכ"כ הגר"א ז"ל סי' קע"ז באה"ע ס"ק י"ב דפסק כהתוספתא והוא כדברינו וזה כוונתו ז"ל דאי כהברייתא דש"ס דילן האיך פסק דכופין וע"כ לשון כופין משמע דעובר בעשה וע"כ אינו פוסק כש"ס דילן דא"כ הול"ל דלוקה דלא עבר רק אל"ת. וע"כ במס' מכות פרש"י ז"ל הך לישנא דהעשה אינו עשה תמידיות וכל ימיו קאי אל"ת לחוד משום דבהאי סוגיא גרסינן אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה משמע מזה דאם לא החזיר לוקה ואבל לא כופין עד שתצא נפשו כדין כל מ"ע קודם שעבר על העשה ע"כ פרש"י ז"ל דכל ימיו קאי רק אל"ת משא"כ במס' פסחים דשם מבאר רש"י ז"ל הענין של נל"ע פסק שם אליבא דדינא כהתוספתא וכהרמב"ם ז"ל ועוד נ"מ בין אם העשה הוא עשה תמידיו' דכל ימיו קאי על עשה לבין דכל ימיו קאי אל"ת לפי מה דקי"ל יש דיחוי אצל מצות כיון דנדחה בשעתה שוב אינה חוזרת עליו כיון דאדחי אדחי משא"כ במצוה תמידיות דאינה תשלומין על השעה הראשונה בזה לא שייך דיחוי אצל מצות ועיי' בתוס' הרי"ד שמבואר זה באורך מהרא"ש ז"ל סוף מס' מ"ק ומבואר הנ"מ בין דיחוי מצוה משום פטור ואינו בידו וחזר ונראה דפטור במצוה של פעם אחת ובמצוה תמידיות חייב משום דהדיחוי הוא משום פטור ולא משום דלא חזיא משא"כ בדיחוי מצוה משום דלא חזיא אפילו בעשה תמידיות נדחה ממצוה לעולם ולא משים פטור אלא דלא חזיא למצוה לעולם. וכעת מובן הירושלמי דבתר דמסיים תני ר"ח אונס שגירש אם ישראל הוא כופין אותו ע"ז מסיים כהדא דתני ומסיק לכל הברייתא [רק שמפסיק באמצע לבאר אפילו שלא כדרכה] אמרה אי אפשר בוררת וחוזרת ובוררת הי' נשוי אחותה כו' מתה כבר נפטר מכיון דתנינן כופין אלמא דהיא עשה הנמשכת ע"כ בוררת וחוזרת ובוררת דהוי עשה הנמשכת וכדברינו משא"כ בנשוי אחותה דלא חזיא והיכא דלא חזיא נדחית לעולם. משא"כ בשחזיא רק דנפטר מהמצוה משום דלא רצתה וע"כ כשחוזרת ונתרצית חוזר ונראה בעשה הנמשכת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:7:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:7:2:1)

**אר"י אתיא דר"א בשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה כו' מעתה אפילו במפותה.** פי' דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל לעיל בה"א דמפותה הוי כשבור את כדי וקרע את כסותי ולא אמר ע"מ לפטור כי אם כשהתנה בפירוש ע"מ לפטור כגון שמחלה לו או שהיא פיתתה אותו וע"כ פריך מעתה אפילו במפותה יהא נמי חייב קנס כיון דלר"ע אינו פטור לגמרי ומשני נמי משום דמיירי שמחלה לו וע"ז פריך ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו פי' המפרשים ז"ל דקאתי שפיר לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דנערה שנתגרשה הקנס לעצמה אבל בושת ופגם שייך לאבי' וע"כ פריך מבושת ופגם אבל לשיטת התוס' ז"ל והרא"ש ז"ל בדף ל"ח ע"ב ובדף מ"א ע"ב דגזה"כ הוא דלמי שנותן זה נותן זה צ"ב להבין קושית הגמ' ונראה לפענ"ד בע"ה דאף לשיטת התוס' ז"ל נמי אתא שפיר קושית הגמ' והתירוץ לשיטת הירושלמי דכתבנו לעיל דהא דחייב קנס באונס ופיתוי הוא משום ביאת עבירה כמו הבא על א"א בחנק ועל נערה המאורסה בסקילה ועל הנדה בכרת ועל שפ"ח באשם וכמו כן הבא על הנערה פנוי' בקנס כל אחד לפי מדריגתו ע"כ פריך שפיר על הא דמשני שמחלה לו ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו ופריך מקנס דהא הקנס הוא לאו משום מעשה האונס והפיתוי בת פלוני שלא מדעתו אלא משום דין הבא על הפנוי' וא"כ האיך שייך מחילה הא כמו כן באוכל תרומה קי"ל דאם רצה הכהן למחול אינו יכול דהא לאו בשבילו משלם אלא לשם שמים ע"כ אינו יכול למחול ולא דמי לקנסא דתשלומין כמו בתם דהוא לאו משום עבירה אלא משום תשלומי הפסד משא"כ הכא דהוא משום עבירה וא"כ ה"נ פריך ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו והכי שייך בקנס מחילה ומשני פתר לה ביתומה דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל בה"א דלר"י בר"ת האונס והמפתה את היתומה פטור מגזה"כ ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב ופריך שם והתני תחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס דברי ר"י הגלילי וקשה מאונס ואף דבמפותה יכול להיות שפטור אבל באונס גזר רחמנא מפני העינוי שלה ליתן לה כשהיא יתומה. [ובזה לא שייך למיגמר אונס ומפתה מהדדי דהא בפירוש כתב רחמנא דמשלם להיתומה משום העינוי]. ומשני ר"א בבא עלי' ואח"כ נתיתמה אבל סתמא דגמ' ס"ל דריה"ג מרבה אנוסה יתומה לקנס ונמצא דהלכה כר"י ב"ח גבי מפותה לא באנוסה אליבא דריה"ג ע"כ משני תירוץ אחר לא כדקאמר ר"י דר"א בשיטת ר"ע רבו וקמ"ל דנערה שנתגרשה הרי היא כיתומה דלעצמה כשיטת הש"ס דילן אלא אדרבה קמ"ל דאפילו נערה שנתארסה ונתגרשה אם היא יתומה דווקא פטור אבל כשיש לה אב שייך לאב [וכדאיתא בתוס' ז"ל דף מ' ע"א עיי"ש דהכי ייש לדייק ממתניתן] ונמצא לפ"ז דדינא דריב"ח הוא אליבא דריה"ג דברייתא דתחת אשר עינה מרבה יתומה לקנס מפני העינוי [ולא ריה"ג דפליג עם ר"ע במתניתן דנערה שנתארסה ונתגרשה] ולא ס"ל סתמא דגמ' כתירוצא דר' אחי תיפתר שבא כו' אבל לכו"ע כריב"ח דהאונס והמפתה את היתומה פטור ז"א אלא מתחת אשר עינה מרבה הברייתא אנוסה יתומה לקנס וא"כ ע"כ דבאנוסה נתרבה יתומה מפני העינוי ומתניתן דגיורת פחותה מג' שנים מיירי באנוסה אבל במפותה פטור מקנס ונמצא דכל עיקר פטור דמתניתן מקנס הוא משום יתומה ויתומה מפותה פטור מן הדין מגזה"כ ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב ומשום דלא עינה אותה אך אנוסה יתומה נתרבה משום העינוי ממילא מפותה פטור מן הדין ולא משום מחילה ותני דבית רבי כן היתומה ר"א אומר האונס חייב והמפותה פטור פי' דלא תני כלל שנתארסה ונתגרשה אלא יתומה לחוד אלמא דכל עיקר פטור הוא משום יתומה ולא משום שנתארסה ונתגרשה ושאל ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו זה אינו פירכא רק שאלה ופשיט לי' נשמעיני' מן הדא כו' פי' אם קנס בעלמא יכול למחול או לא אם משעה הראשונה שלו או משעת העמדה בדין ופשיט דקנס אין בו משעה הראשונה כו' ר' אבין אמר שימי בעי מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מבופ"ג משום דמחלה וחייב בקנס לר"ע דמתניתן דיש לה קנס וקנסה לעצמה ביתומה ואפילו מפותה אינה יכולה למחול כדפריך ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו ופריך והא ר"ע אומר האונס חייב בבופ"ג ובקנס כצ"ל והמפתה פטור מן הכל ומשני ההיא ריה"ג והוא ריה"ג דברייתא המובא לעיל בה"א דבאונס יש לה קנס מפני העינוי אבל מפותה פטור. והיינו דקאמר מתחלה רבא בשם ר"ח בבופ"ג הדא מתנית' פי' דלשיטת התוס' ז"ל שייך גם בופ"ג לעצמה וזה יכולה למחול משא"כ קנס אינה יכולה למחול כדפריך ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו כן נראה לפענ"ד לפרש האי סוגיא לשיטת התוס' ז"ל ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:9:3:1)

**תמן תנינן הבא על נערה מאורסה כו' מ"ט דרבנן נער חסר כתיב בפרשה מה מקיים ר"מ נער.** כן מגי' הק"ע ז"ל ומוכרח הוא מאד ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:9:3:2)

**רבי אבהו אמר בשם רשב"ל נערה אחת שלימה כתיב בפרשה לימדה על כל הפרשה שהיא גדולה.** פי' דהוא במוציא ש"ר כתיב נערה מלא הרי זה בא ללמד על כל הפרשה דבעינן נערה שלימה ורבנן ס"ל דלא בא ללמד על כל הפרשה כולה אלא מלמד על עצמו דכאן בעינן נערה שלימה דווקא ע"ז מתיב ר"מ לרבנן הרי המוציא ש"ר הרי כתיב בו נער והיא גדולה דאין הקטנה נסקלת כלומר דאפילו אי כתיב בו נער נמי ע"כ היא גדולה דאין הקטנה נסקלת [והוי כההיא דאיתא בבבלי דף מ"ד ע"ב טעמא דכתיב בי' נערה הא לא"ה אפילו קטנה במשמע והא כתיב ואם אמת הי' הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל פתח בית אבי' וגו' וקטנה לאו בת עונשין היא] א"כ ע"כ דלא לעצמה כתיב נערה מלא אלא ללמד על כל הפרשה מה עבדין לה רבנן א"ר אבין תיפתר שבא עלי' דרך זכרות פי' דלעולם לא ללמד על הפרשה כולה אתא אלא לגופי' הוא דאתא שבא עלי' דרך זכרות והילכך כתב נערה מלא דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל בפ"ק ה"ג דקטן אינו עושה בעולה שלא כדרכה ועיי' לעיל שם בדברינו ופשוט דכמו דנתמעט קטן מבעולה שלא כדרכה ה"נ קטנה אינה עושה בעולה שלא כדרכה וע"ז קאמר ר' אבין תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה דרך זכרות דהוא שלא כדרכה ונתמעט קטנה מזה ע"כ כתיב נערה מלא דאי הוי כתיב חסר אף דידעינן דמיירי בגדולה אבל לא הוי ידעינן באיזה ביאה בא עלי' אם בכדרכה או שלא כדרכה והו"א דאף בבא על הגדולה הוא דווקא ביאת קטנה כלומר כדרכה דבקטנה ליכא ביאה אחרת רק ביאה כדרכה ואף דע"כ גופה צריך להיות גדולה דאל"ה לאו בת סקילה היא אבל הביאה יכול להיות דדווקא ביאה דקטנה דהיא כדרכה ע"כ כתיב נערה מלא לאורויי דאף בבא ביאה של גדולה נמי כן ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:3
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 3:9:3:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/3:9:3:3)

סליק פירקא בס"ד: