## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 7

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:1:2:1)

ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו אר"י ב"ח מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובתה ולמעט ממזונותיה כמי שאין בו חוב. כבר מפורש בחיבורי מגדל דוד הפירוש דהוא כמו סברת השואל בהרשב"א ז"ל מובא בש"ך ז"ל סי' ע"ב לענין שנים שהלוו לעכו"ם ואין בנכסי העכו"ם כדי לזה ולזה טען שמעון קרן והרבית שהרווחת אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הריבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא נתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן חיוב הקרן חייב עצמו בכל הריבית שעלה מעותיו ובהדיא שנינו פרק הנושא גבי בת אשתו והיא ניזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבע"ח אע"פ שהמזונות דבר יום נתרבה והטענה ג"כ שאמרת כיון דיכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו נמצא שלא חל אלא בו ביום מההיא נמי שמעינן דליתא כלל דהא הפקחים היו כותבין כ"ז שאת עמי ואילו גירש את אשתו נמחל שיעבודו עכ"ל ז"ל עיי"ש וזהו מפורש בירושלמי ממש סברת השואל לפיכך חל הנדר משום דאין עליו השתא חוב המזונות דמחר דהא יכול לסלק הגט והכתובה ולפטור ממזונותיה נמצא דבכל יום הוא נתרבה וכמו שיכול לסלק הקרן ולא יהי' הריבית כן יכול לסלק הגט והכתובה ולא יהיה חיוב מזונות ע"כ חל עכשיו הנדר כיון דעדיין לא נתחייב על מזונות דיום מחר כמו באוקימתא בבבלי דמשני דנדרה כשהיא ארוסה ונישאת עיי"ש [ומה דקשה מהמשנה דפקחין שהביא הרשב"א ז"ל הנ"ל כבר הארכתי בחיבורי מגדל דוד הנ"ל בע"ה] וע"ז פריך ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה וא"ל יעלה לה מזונות פי' כמו שמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ס"א בעושה שטר לחבירו כל מה שיתברר שילוה אח"כ ממנו ישלם לו נשתעבד משעה הראשונה עיין בסמ"ע ז"ל שם ובתומים ז"ל שם דהוי כשטר אמנה ע"ש ע"כ פריך כיון דלא גירש ונתברר שחייב לה א"כ לא חל הנדר מעיקרא הן דלענין משועבדים ולענין בע"ח מוקדם פשיטא דהלקוחות קודמין דהא עדיין לא נשתעבד לה [כדכתב הרשב"א ז"ל] אף כשלא גירשה נתברר הדבר למפרע שנשתעבד לה מ"מ הם היו מותרין לקנות כי מאין להם לדעת שלמחר לא יגרש וישתעבד למפרע בשלמא התם בסי' ס"א הנ"ל מברר הרא"ש ז"ל הטעם דלפיכך גובה מלקוחות משום דלהלקוחות לא היה להם לקנות משום דהיה להם להתיירא שמא כבר לוה בחשאי וכבר נשתעבד כי זה לא ידעו לעולם מתי ילוה עיי"ש משא"כ הכא אין להם לדעת מה יהיה יום מחר ע"כ לענין גבית לקוחות לא מהני מה שנתברר אח"כ על למפרע דהא הם לא ידעו מה יהיה למחר אבל לענין חלות הנדר שפיר קשיא דהא כיון דלא גירשה נתברר שמשועבד לה ע"פ הדין מעיקרא וא"כ אין הנדר חל וע"כ משני כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:1:2:2)

כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת כהדא דתני אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית כו' ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ כו'. פי' משום דאין מזונות האשה חוב על בעלה מה"ת ומעשה ידיה משום איבה ז"א אלא דמעשה ידיה עיקר ומזונות הוא מדרבנן בתורת פירעון על המעשה ידיה וע"כ אין פוסקין לה מזונות משביעית משום דחשיב כפריעת חוב אבל אם היה מזונות מה"ת ומזונות עיקר ומעשה ידיה משום איבה א"כ לא היה המזונות בתורת פירעון אלא בתורת חוב והחוב בשעת שנת השביעית הוא הככר לחם של שביעית גופי' שיש לבעלה הככר הזה גופיה הוא חייב לה ולפ"ז לא היה חשיב פריעת חוב כיון דהחוב הוא ככר של שביעית גופי' כדאיתא במס' מע"ש פ"ק ה"ח ע"ש אבל אי מזונות הוא מדרבנן ומעשה ידיה עיקר הוי מזונות שתיקנו חכמים בתורת פירעון על המעשה ידיה ע"כ אין פורעין חוב מדמי שביעית. ופריך הגמרא על ההיא ברייתא ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ פי' דנהי דמעשה ידיה עיקר מ"מ למה אין פוסקין מזונות משביעית ואמאי לא נימא דהא דקבעו חכמים מזונות לאשה כנגד המעשה ידיה הוא לאו דקבעו בתורת פירעון על המעשה ידיה ז"א אלא דקבעו חוב כנגד חוב דהיא חייבת לו מעשה ידיה וקבעו חוב על הבעל מזונות והוי חוב כנגד חוב וכמו בפועל שמשעבד עצמו למלאכתו קבעה לו התורה מזונות והוא לא בתורת פירעון על מעשה ידיו דהא אוכל פועל אפילו יתר על שכרו דהא פועל אפילו שאינו יפה שו"פ נמי אוכל אלמא דהמזונות שלו לאו בתורת פירעון אלא בתורת חוב וא"כ ה"נ במזונות אשה דמדרבנן דילמא קבעו חכמים המזונות חוב ולא בתורת פירעון ע"ז מסיק הדא אמרה שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שו"פ אלא עשו אותה בתורת פירעון. ועיין בדברינו במס' דמאי פ"ג ובמס' מעשרות פ"ג שם מבואר היטב כל הסוגיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:1:5:1)

**ר' יוסי אומר בכהנת פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בסוף שנים וכו' עד סוף הסוגיא.** פי' המפרשים ז"ל קשה להבין והק"ע ז"ל מגיה בסוף דברי ר"מ גבי שנים יוציא בתחלת שנים מגיה סוף שנים והפ"מ ז"ל מגיה הרבה ומהפך הגירסות ונראה לפענ"ד דמתפרש בפשיטות בלא שום שינוי גירסא וה"פ עפ"מ דגרסינן בתוספתא עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים דברי ר"מ ר"י אומר בישראל חודש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ע"כ והנה בכהנת לר"מ פשיטא דהוא סוף ג' חדשים דהא תני עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים משמע דג' חדשים יעמיד פרנס וגרסינן במכלתין דף ע"א ר"י היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתא לאשמעינן רבא אמר חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו ע"ש בתוס' ז"ל ובמס' סנהדרין דף י"א ע"א בתוס' ז"ל ע"ש והנה לאביי דמפרש כהנת אתא לאשמעינן משום דס"ל דע"כ לא פליגי בתרתי רק בחדא ע"כ לאביי פליגי בכהנת ולרבא פליגי בישראל בחודש מלא וחסר אבל בכהנת לא פליגי וה"נ פליגי בזה ר' יוסי ור' מנא וסבירא להו תרווייהו דלא פליגי רק בחדא או ברישא או בסיפא או בישראלית או בכהנת וע"כ דבכהנת לכו"ע דלר"מ דהוא הת"ק הוא בסוף ג' כדאיתא בהדיא בתוספתא עד ל' יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים הרי מפורש דבכהנת מעמיד פרנס ג' חדשים ע"כ דר' יהודא דפליג בכהנת הוא דס"ל דלא בעינן ג' חדשים וזמנו דר' יהודא זמן קצר הוא מן הת"ק וע"כ דס"ל בכהנת דשלשה יוציא ויתן כתובה הוא בתחלת שלש וא"כ הו"א דפליגי בתרתי בין בישראל בין בכהנת ע"כ מפרש ר"י דהת"ק דס"ל יותר מכאן יוציא ויתן כתובה הוא בסוף ב' חדשים ופרנס מעמיד ל' יום ובסוף ב' חדשים יוציא ויתן כתובה וה"נ ר' יהודה ס"ל בישראל חודש אחד יקיים ובסוף שנים יוציא ויתן כתובה א"כ ליכא פלוגתא בין ת"ק ר"י בישראל דליכא למימר הא נ"מ בין ת"ק ור"י בישראל ג"כ דהא ת"ק קאמר ל' יום ור"י קאמר חודש א"כ נ"מ בין חודש מלא וחודש חסר דהא לכו"ע חודש דרבנן הוא כ"ט יום עיין בתוס' ז"ל דף ע"א ד"ה ר"י ובתוס' ז"ל במס' סנהדרין ע"ש בדף י"א א"כ היה נ"מ בין ת"ק ור"י בישראל ג"כ ע"כ מפרש דהת"ק ס"ל ל' יום רק להעמדת פרנס אבל להוציא ס"ל ג"כ דהוא בסוף שנים א"כ אין כאן שום פלוגתא בין ת"ק ור"י בענין ישראל אלא בכהנת פליגין דת"ק ס"ל בכהנת סוף שלשה דהוא ר"מ בתוספתא דהוא הת"ק ור"י ס"ל בכהנת תחלת שלשה יוציא ויתן כתובה והיינו דמסיק ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בתחלת שלש ותנא פליג בסוף שלשה דר"מ פי' דר"י קאמר בתחלת שלש ותנא פליג וס"ל בסוף שלשה דר"מ ומצינו דר"מ הת"ק פליג בכהנת ואי לאו דמצינו בתוספתא מפורש דר"מ ס"ל בכהנת סוף ג' לא היה בידינו לעשות פלוגתא בין ת"ק ור"י בכהנת אחרי שהת"ק לא מיירי כלל בכהנת במשנתינו והיינו אומרים אדרבה דלהת"ק שוין כהנת וישראל אבל מדמצינו בתוספתא דר"מ ס"ל בסוף שלשה בכהנת א"כ ר"י ס"ל בתחלת שלשה ואיכא פלוגתא בכהנת ע"ז א"ל ר' מנא מה דלא תניתא פליגין את עביד ליה פליגין אלא בישראל פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בתחלת שנים ר' יהודה אומר בישראל חודש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בתחלת שנים וא"כ איכא בינייהו בין ל' יום לבין חודש חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בסוף ג' ותני כן בסוף ג' ד"ה פי' דהא תנינן כן בתוספתא דהת"ק ס"ל בישראל עד שלשים יום ובכהנת סוף ג' ור"י פליג וס"ל בישראל חודש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ותו לא מידי א"כ ע"כ דבכהנת לא פליגי כלל רק בישראל אבל בכהנת בסוף ג' ד"ה א"כ קשה מה דלא תניתא פליגין את עביד ליה פליגין דהא בתוספתא מצינו בפירוש אדרבה דהת"ק מיירי מישראל ומכהנת ור"י מיירי רק בישראל א"כ כל עיקר מחלוקתם הוא בישראל אבל בכהנת סוף ג' ד"ה ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:3:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:3:2:1)

ר"ה אמר כיני מתניתא בעניות שנא נתן קצבה עולא בר ישמעאל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפילו עד עשר שנים מותר שאין שועל עפר פרין מת ע"כ. פי' דהנה במכלתין דף ע"א חשיב הנאת קישוט דברים שבינו לבינה לחד תנא דהוא מניעה לתשמיש דהוא קישוט הוא סם המשיר את השער ולחד מ"ד אין בו מניעה לתשמיש דלא מצינו שועל שמת בעפר פור ע"ש ור"ה ס"ל בבבלי דהבעל מיפר משום דחשיב מניעה מתשמיש וע"כ אזיל לטעמי' ומפרש כיני מתניתין בעניות שלא נתן קצבה וכיון דהוי מניעה מתשמיש על כרחך באינו נותן קצבה יוציא ויתן כתובה דהוא בסתם אבל אם היה קצבה לא יוציא עד זמן הקצבה וזמן הקצבה מפורש לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת כיון דהוי משום מניעת תשמיש א"כ קצוב זמנו לעיל במשנה בפ' אע"פ ולא גרע מהמדיר את אשתו מתשמיש המטה דלב"ש ב' שבתות ולב"ה שבת אחת וס"ל כרב דס"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה וה"נ במתניתין דידן דקתני יוציא ויתן כתובה לאלתר ע"ז קאמר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה דהוא בסתם שלא פירש זמן הקצבה [ולא פירש ר' יוסי כמה הוא הקצבה דהא זמן קצבתו כבר מבואר וידוע] ובעשירות שלשים יום דלא הוי בעשירה מניעה מתשמיש שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה עד ל' יום כפי' הק"ע והפ"מ ז"ל הרי דלר"ה הקצבה מבורר דס"ל דהוא מניעה לתשמיש א"כ דינו מבורר וה"פ כיני מתניתא בעניות שלא נתן קצבה הוא סתם קצבה אבל עולא בר ישמעאל ס"ל דאין זה מניעה לתשמיש דאין שועל מת בעפר פיר ע"כ מפרש בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפי' עד י' שנים מותר ולא בעינן ב' שבתות לב"ש ושבת אחת לב"ה דאין זה הקצבה שלו שאין שועל מת בעפר פירו לב"ה אר"י חוץ מן הרגל ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:6:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:6:6:1)

תני ר"ח בשם ר"ש נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספת נוטלות ונשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה ל"ש אלא מנה מאתים אלא אפילו היתה כתובה של אלף דינר מאבדת ונוטלת בליות כו'. כן גי' הר"נ ז"ל בס"פ אלמנה ניזונית כו' ר"ה ר"י רבב"כ מטי בה בשם ר"ח ב"ג נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אלא אפילו היתה כתובתה של אלף דינר מאבדת וזהו מימרא אחריתי בשם ר"ה ג"כ כן ולא מסיק החילוק בין אין להם כתובה או יוצאות שלא בכתובה וגי' הספרים דידן דר"ח בשם ר"ש לא מחלק בין אין להם כתובה בין יוצאות שלא בכתובה ומחוורתא כגי' הר"נ ז"ל ר' סימון אמר ר' יוחנן כל המשניות מחוברות במשנה זו והיינו כההיא דאיתא בבבלי דף ק"א עוברת על דת וחברותיה היינו נמצא בה מומין או נדרים כדפירש רש"י ז"ל עיין שם ועל זה קאמר רבי סימון אמר רבי יוחנן כל המשניות מחוברות למשנה זו להך משנה דעוברת על דת מחוברין כל המשניות ולא קאמר באיזה דבר מחוברין כולם להך משנה על זה אמר רבי מנא קומי ר' יוסי בהיי דא מתניתא בר"ח דר"ש פי' באיזה ברייתא מחוברין כל המשניות למשנה זו דעוברת על דת באיזה דינא מאיזה ברייתא מחוברין הן אם במתניתא דתני רבי חנין בשם רבי שמואל א"ל דברי הכל היא דלאו דוקא ר"ח בשם רבי שמואל אלא דברי הכל היא ותני ר"ח כן העוברת ע"ד מאבדת הכל אם כן לאו ר"ח בשם ר"ש לחוד היא אלא ד"ה היא דעוברת ע"ד מאבדת הכל ע"ז קאמר ר"ס בשם ר"י דכל המשניות מחוברין למשנה זו דעוברת ע"ד וכההיא דאיתא בבבלי עוברת ע"ד וחברותיה וזהו לד"ה ולא דשמעינן לה מר"ח בשם ר"ש לחוד דעוברת ע"ד מאבדת הכל אלא ד"ה היא ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:8:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/7:8:2:1)

ר"י בשם רב כיני מתניתא בשהיו בו אבל אם נולדו בו כופין אותו להוציא כו' ואתיא דרב בשאין בו ודרשב"ג בשנולדו בו א"ר זעירא אתיא דרשב"ג כר"מ היידין ר"מ בקדמייא באחרייא כו' עד סוף הסוגיא. והנה מה שהגיהו המפרשים ז"ל אתיא דרבנן בשיש בו היא גי' אמיתית וכן הגי' בנו"י ז"ל וגירסא מוכרחת היא בלא ספק לפי שיגרת הלשון אך פירושם לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ דהגמ' ס"ל דהך מתניתין ומתניתין שאחריה ואלו כופין אותן להוציא הוא חדא דהמשנה שאחריה שייך להמשנה הזאת והוא סיומא דדברי רשב"ג אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא ואלו שכופין אותן להוציא מוכי שחין כו' וכ"ז דברי רשב"ג דהיינו דמפרש איזהו מומין הגדולים הוא מוכה שחין ובעל פוליפוס כו' ורבנן בתרייתא פליגי עם ר"מ בהתנה ויש לפרש באופן אחר דהמשנה שאחריה הוא ענין חדש עד כאן נחלקו רבנן ורשב"ג במומין קטנים וגדולים ואח"כ אמרה המשנה שאחריה דבמוכה שחין ובעל פוליפוס כו' אפילו רבנן דקמייתא מודים וע"ז באו חכמים בתרייתא וקאמרי דמקבלת היא ע"כ ולפירוש הרמב"ם ז"ל והרמ"ה ז"ל אפילו בסתם נחלקו ונמצא דג' מחלוקות בדבר רבנן קמייתא דהוא ת"ק ורשב"ג ותנא בתרא ולחד שיטת הפוסקים ז"ל נחלקו רק בהתנה עמה ר"מ וחכמים [ומתורץ בזה קושית הב"ש ז"ל בסי' קנ"ד ס"ק ב' דמקשה על מ"ד שהיו בו ממשנה שאחרי' מחכמים דס"ל מקבלת היא בע"כ] ולכאורה קשה באם נימא דהמשנה שאחריה הוא סיומא דרשב"ג א"כ קשה הא דמסיק בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנשאו נולדו לרב דסבירא ליה כיני מתניתא בשהיו בו אבל בנולדו כופין אותו להוציא א"כ קשה הא בפירוש מסיק רשב"ג גבי מומין גדולים מוכה שחין ובעל פוליפוס בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנשאו נולדו א"כ קשה למאן קתני לה בין משנשאו נולדו דהא בזה אף רבנן מודו דכופין דהא למ"ד דכיני מתניתא בשהיו בו אבל בנולדו גם הת"ק מודה וא"כ למה נקט בין משנשאו נולדו אם למימר דקאי אכולא מתניתין למימר דת"ק פליג עלה ז"א דהא הת"ק מודה בנולדו בשלמא למ"ד נולדו בו שפיר ניחא דקאמר הת"ק אף בנולדו אין כופין ואתא רשב"ג למימר דכופין אף בשהיו בו וע"כ מסיק בין שהיו בו עד שלא נישאו ובין משנשאו נולדו ואם כן קמחדש רבן שמעון בן גמלאל אף בשהיו בו גם כן כופין ורבנן מחדשי אף בשנולדו אין כופין אבל לרב דתני מתניתא מפירש לרבנן בשהיו בו א"כ מאי מחדש רשב"ג בהא דמסיים בין שהיו בו עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו מאי מחדש בזה ע"כ דמחדש נולדו בו דאי שהיו בו כבר נחלק עם הת"ק בזה וע"כ פריך אליבא דרב ואתיא דרבנן בשהיו בו ודרשב"ג בשנולדו בו בתמיה א"כ לרב דתני במתניתין היו בו א"כ קשיא דרבנן תנו היו בו דאין כופין ורשב"ג מוסיף דכופין אף בשנולדו בו וקשה הא בנולדו אף רבנן מודים אלא ע"כ דרבנן תנו בנולדו בו דאין כופין ורשב"ג תני דאף בשהיו בו כופין וע"ז משני אר"ז אתיא דרשב"ג כר"מ כך נשנית סתם בשם ר"ז דרשב"ג ס"ל כר"מ ע"ז שקיל וטרי בדעתא דר"ז אם זה המשנה דואלו כופין הוא סיומא דדברי רשב"ג או דברי ת"ק אחריתי ונ"מ אם הוא סיומא דדברי רשב"ג וע"כ ר"מ דמסיק במתניתן השני' ובכולן אמר ר"מ אף ע"פ שהתנה עמה וכו' ופשיטא דר"מ לפרש דברי הת"ק בא דהא לא קתני ר"מ אומר אלא ובכולן אמר ר"מ א"כ אם נימא דרשב"ג הוא דמסיק ואילו שכופין אותן להוציא א"כ ע"כ דרשב"ג ס"ל דאף בשהתנה יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל כו' אבל אם דרשב"ג ס"ל כר"מ בקדמייא גבי נמצא בה מומין דאף במומין שבגלוי יכול לטעון דהתם ע"כ בדהתנה שמוותר המומין אינו יכול לטעון כן ס"ל הכא גבי נמצא בו מומין דאם התנה עמה אינה יכולה לטעון א"כ ע"כ דהמתניתן דואלו שכופין אותן להוציא הוא לאו סיומא מדברי רשב"ג דהא ע"ז מפרש ר"מ ובכולן אע"פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר כו' א"כ מיבעיא לי' על מימרא דר"ז דקאמר אתיא דרשב"ג כר"מ היידין ר"מ אי דקדמייא או דאחרייא אין דקדמייא עד שיתנה אין דאחרייא אפילו התנה לא כלום פי' דקדמייא ס"ל כר"מ דאין טענה כסבורה הייתי אכן התנאי מהני וכאחרייא ס"ל כר"מ דיש טענה כסבורה כו' ואפילו התנה לאו כלום ונ"מ בזה אם ס"ל לרשב"ג כר"מ קדמייא או כאחרייא בהא אם סלקת מתניתן כרשב"ג ואילו שכופין אותן להוציא כרבנן פירוש אם המשנה הראשונה מסוים בדברי רשב"ג ומשנה שאחרי' הוא ת"ק אחריתי או עדיין לא מסוים במשנה הראשונה דברי רשב"ג ומסוים דברי רשב"ג במשנה שאחרי' וכ"ז איבעיא לן במימרא דר"ז דקאמר דאתיא רשב"ג כר"מ ומסיק נשמעינה מן הדא רשב"ג אומר אם הי' מום גדול כגון סומא באחת מעיניו קיטע באחד מידיו חיגר באחד מרגליו כו' הדא אמרה סלקת מתניתן כרשב"ג ואילו שכופין אותן להוציא כרבנן פי' דמשנה דואילו כופין להוציא לאו סיומא מדברי רבן שמעון בן גמליאל הוא ואם כן לא קשה הא דפריך אתיא דרבנן בשהיו בו ודרשב"ג בנולדו בו דהא סיפא לאו רשב"ג הוא אלא ת"ק אחריתי הוא ורישא פליגי ת"ק ורשב"ג במומין גדולים בשהיו בו ות"ק ממשנה אחריתי מיירי מדין אחר במו"ש דכופין וקמ"ל בין בשהיו בו בין בשנולדו בו וכיון דת"ק אחריתי הוא ודין אחר הוא ע"כ נקט בין שהיו בו בין שנולדו ודו"ק: