## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 4

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:2:3:1)

ריב"ל אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגלגולת פי' ארנון פי' הה"מ ז"ל בפ' ח' מה' חובל ומזיק דהוא ארנונא פי' דנותנין תשורה ומזונות לחיילות וגולגולת הוא כסף גלגלתא והטעם משום שכן החוק בארנון וגולגולת שגובין מן אחד על חבירו עיי"ש ומביא ראיה לרב דכל הנתפס ע"ח חייב ליתן לו מגזלן ודחי שאני גזלן דהוא משום קנס ר' אבין בעי וההן דהוי רבה רי"ב ר"ב ור"ח בר לוליינו תריהו בשם שמואל אמרי חד אמר כארנון וגולגולת וחרנא אינה כארנון וגולגולת הפ"מ ז"ל פי' אם הי' רבו והתפיס בעד שכר לימוד והק"ע ז"ל מגי' דהא רב הוי גדול מר"י והנו"י ז"ל מגי' דאחוי בידי' ולפענ"ד דאפשר דה"פ אימתי אמרינן דהנתפס על חבירו אינו חייב ליתן לו הוא דווקא בעד חבירו שאין זה החוק אבל אם הנתפס הוא גברא רבה בזה לא הוי הדין נתפס על חבירו דהא אינו חבירו והקטן צריך לשלם לו משום דכן החוק דנפרעין מן הגדולים בעד הקטנים [כדאיתא במס' סנהדרין משל למלך כו' מיסר את הגדולים שבהן] כההיא מעשה שסיפרו לנו אבותינו במהר"ם מרוטינבורג ז"ל שנתפס בעד הכלל או לא ע"ז אמר דנחלקו בזה חד אמר דהוי בזה הדין כארנון וגלגולת וחורנה אמר אינה כארנון וגולגולת ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:3:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:3:2:1)

ר"ז כדעתי' דאר"ז בשם רשב"ל הפריש קרבן נזיר קרבן מצורע על חבירו המתכפר הוא שעושה תמורה כבר מבואר הוא בדברינו לעיל בפ"ו דמס' דמאי פי' הירושלמי הזה דלר' שמעון ב"ל כיון דהמתכפר עושה תמורה ע"כ דשלי הוא כדאיתא במס' יומא דף נ' ע"ב בקביעותא מתכפרי או בגופיא מתכפרי עיי"ש וע"כ דקני גוף הקרבן להמתכפר א"כ ע"כ דשייך התרומה למי שנתרמה עליו ע"כ הט"ה הוי שלו עיי"ש בדברינו שם ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:3:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:3:2:2)

פתר לה בשלא היה ליה ט"ה בהן כצ"ל ומוכח היא ומכאן מוכח בזה התרומה שניטל דמים מן השבט כשמפריש על חבירו שייך הדמים לבעל הכרי ועי' בדברינו לעיל בפ"ו דדמאי שמבואר באורך ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:6:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:6:3:1)

ר' יונה ר' בא בר חיי' בשם ר' יוחנן מודה ר' יוסי בהבקר תורה שהוא מותר פי' דלא דמי ההיא דשביעית לדר' יוסי דהתם בדר' יוסי בשהפקיר בעצמו אחר שנדר אדם אוסר דבר שברשותו לכשיוציא מרשותו משא"כ בשביעית דהיא הפקר תורה חשוב ההפקר קודם וזהו כדאיתא בירושלמי בפ"ז דדמאי ובפ"ד במס' פסחים גבי הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ורבעי ועוללות לחייב בשביעית א"ר מתני' למה לית אנן פתרין לה ד"ה היא בההיא דמר ר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו והכא מפני שקדם הפקר להקדישו ע"כ פי' דקדם השביעית להקדש ונמצא שאין בידו להקדיש שנת השביעית וכבר נתבאר הסברא בחיבורי מגדל דוד במערכה ראשונה במס' גיטין דהוא כההיא דגרסינן במס' ב"ב דף נ"ה אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא מתקיף ר"ה ב"נ קשי בה אמימר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהו"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ופי' בתוס' ז"ל דלא דמי למי שיש עליו כתובות אשה ובע"ח דשיעבוד המלך שאני דכגבוי דמי ועיי"ש לפ"ז גבי שביעית דהוי ג"כ אפקעתא דמלכא כדאיתא במס' ב"מ דף צ"ט והוי כגבוי ולא הוי מחוסר גוביינא אפילו בשנת השישית ג"כ עומד ברשות הגבוה על שנה השביעית ולא' דמי לב' שותפין דלאחד יש לו ששה שנים ולאחד יש לו שנה השביעית בחצר שאין בו דין חלוקה לזה ששה חלקים ולזה חלק שביעי דזה משמש ששה שנים וזה שנה שביעי דאז קי"ל כראב"י דיש ברירה והוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דהוי לשני רק שיעבוד בעלמא משא"כ בחלק הגבוה הוי כמו אליבא דרבנן דראב"י דהוי לעולם חצי לזה וחצי לזה ותמיד עומד ברשות שני אפי' בשעה שהראשון ישמש וה"נ קאמ' הכא דאימתי ס"ל לר"י דהפקר דאח"כ אסור הנ"מ כשהפקיר הוא אח"כ דאז בא ההפקר אח"כ משא"כ בהפקר תורה דחשוב ההפקר תורה קודם ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:2:1)

תנא ר"מ אומר כיון שאדם מפקיר דבר יוצא מרשותו ר' יוסי אומר אין הבקר יוציא מת"י הבעלים אלא בזכי' ומובא בכמה מקומות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:2:2)

ר' ירמי' ר' בא ב"ח תריהון אמרין ר' יוחנן בשם ר' ינאי דברי ר' יוסי בנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן פי' דהנה יש חילוף הגירסא במשנה בין בבלי לירושלמי דבבבלי גרסינן ברישא היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ובירושלמי גרסינן היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחרים לשם מתנה והלה ניטל ואוכל ומותר והוי שינוי בתיבת אחר לבין אחרים דבבבלי גרסינן לאחר ובירושלמי גרסינן לאחרים ובבבלי גרסינן והלה מותר ברישא ובסיפא גבי מניח על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שחפץ והלה נוטל ואוכל וגרסינן ברישא והלה מותר בה ובסיפא גרסינן והלה נוטל ואוכל והחילוק פשיט דבסיפא נוטל המודר בעצמו מן הסלע וברישא אינו נוטל המודר בעצמו אלא האחר מקבל לשם מתנה והאחר נותן למודר אבל לגירסת הירושלמי הוא דהלה נוטל ואוכל גם ברישא וגבי נותן לאחרים לשם מתנה ופי' דהלה נוטל ואוכל ברישא הוא כמו והלה נוטל ואוכל בסיפא דפירושו דכיון דאמר המדיר הריני נותן מתנה לאחרים המעות הללו שוב מותר המודר ליטול מן הסלע וזוכה בשביל האחרים וחוזר וזוכה לעצמו כמו דגרסינן בירושלמי במסכת דמאי פ"ו הי"ג ובפ"ב דמס' קידושין ה"א א"ר הילא פועל זוכה לבעה"ב משל חנוני וחוזר וזוכה לעצמו וה"נ המודר זוכה לאחרים מן המדיר וחוזר וזוכה לעצמו והנה לפי גי' הבבלי ר' יוסי דאוסר לא פליג רק אסיפא אבל לא ארישא דבסיפא ס"ל דלא מהני משום דאין הפקר יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' משא"כ ברישא דאחר זכה ונותן לו פשיטא דמותר וכן כתב רש"י ז"ל וכן בתוס' ז"ל דר' יוסי לא פליג רק אסיפא בהפקר אבל לא ארישא במתנה אבל לפי גי' הירושלמי ס"ל להירושלמי דר"י אוסר קאי ארישא ואסיפא ומפרש טעמא דר' יוסי דנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן פי' דהמודר הוא בכלל מקבלי מתנה דנתן המתנה אדעתא דכולהו אע"פ שאמר בפירוש דנותן המתנה אדעתא דאחרים לא מהני כמו דאיתא בבבלי דף מ"ה הא דאפקרי' באנפי תרין פי' הר"נ ז"ל דבהא בלחוד הוא דאסר ר' יוסי דס"ל דכל כה"ג הפקר כמתנה דאדעתא דחד מהנך בלחוד הוא דאפקרי' כו' עיי"ש אע"פ שאומר בפירוש הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ מ"מ לא מהני וה"נ ס"ל לר' יוסי ברישא גבי מתנה דלא מהני מה שנותן המתנה לאחרים זה לא מהני דהוי כנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן דהמודר הוא ג"כ אחד מן העשרה דאמרינן דאדעתא דהנך עשרה הוא נותן המתנה ונמצא זה המודר הוא בכלל העשרה המקבלים המתנה וכיון דנוטל ושותק ולא קאמר דזוכה לאחרים אלא נוטל ואוכל הרי היא אחד מן העשרה וזכה הוא מן המדיר המתנה ואף על פי שהמדיר אמר שנותן המתנה לאחרים אמרינן דאדעתא דידי' גם כן הוא נותן כמו דלא מהני בהפקר שמפקיר בפיו לכל העולם מכל מקום אמרינן דאדעתא דידי' קמפקיר ועי"ז יאיר עינינו בסוף הסוגי' בעה"י ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:3
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:2:3)

הפקיר שדהו אית תניי תני חוזר בו ואית תניי תני אינו חוזר בו כו' הדא אמרה הבקר כר' יוסי וחייב במעשרות מה אמר הפקר לא מתנה פי' דס"ל דהטעם דהפקר פטור ממעשרות משום דבעינן בעלים דכתי' דגנך זרעיך משא"כ הפקר דאין לו בעלים דאינו נשמר עי' בר"ש ז"ל במס' פיאה בפ"ק מ"ד דכתב דסתם קציר נשמר ועוד שדך כתיב ע"כ פטור הפקר משום דאינו נשמר דאין לו בעלים וכ"כ רש"י ז"ל במס' ב"ק דף צ"ד ד"ה חייב בפרט א"כ אינו פטור אלא הפקר ולא מתנה ואי ס"ד דהפקר הוי כנותן מתנה א"כ יש לו בעלים וע"כ אינו פטור ממעשרות ואי הוי ס"ל הטעם דהפקר פטור ממעשרות משום ובא הלוי א"כ הפטור הוא משום דידך וידו שוין בו א"כ ה"ה בנותן מתנה לכל העולם דהתם ג"כ ידך וידו שוין בו כדגרסינן בירושלמי פ"ק במס' מעשרות לפיכך הקדש פטור ממעשרות משום דכיון דאין ידך וידו שוין בו כמי שידך וידו שוין בו משא"כ אי הטעם דהפקר פטור ממעשרות הוא משום דאין לו בעלים ובעינן זרעיך א"כ אינו פטור אלא הפקר דאין לו בעלים ולא בנותן מתנה לכל העולם וה"פ מה אמר הפקר לא מתנה פי' דכל עיקר דמצינן פטור ממעשרות הוא דווקא הפקר ולא מתנה אתא ר' יעקב בר אחא בשם רשב"ל הפקר כר' יוסי וחייב במעשרות דלדידי' הפקר הוא כמתנה ומה אמרינן בעלמא הפקר פטור ולא מתנה תמן אמרינן הפקר כר' יוסי ואין חייב במעשרות דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ובא הלוי וגו' יצא הפקר שידך וידו שוין בו א"כ האי הפקר הוי כנותן מתנה לכל העולם א"כ הרי ידך וידו שוין בו וע"כ לפ"ז פטור ממעשרות אפילו לר' יוסי דהפקר כמתנה ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:4:1)

והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר מ"ט דר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו פי' ומה מהני דהוי כעת הפקר הא עכ"פ בשעה שנדר הוי שלו ואדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כמו בשביעית לעיל בדף מ"ב וכן מוכח בירושלמי פ"ד דמס' פסחים דטעמא דר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו הוא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיוציא מרשותו וכן מוכח בירושלמי לעיל בה"ו דזהו טעמא דר"י מפני שקדם נדרו להפקירו ומה בכך דהוי כעת הפקר הא דרו קדם ובשעת הנדר לא הי' הפקר והי' ברשותו וזהו טעמא דר' יוסי באמת לשיטת ר"י דהפקר אינו יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' לדידי' אין פ"מ בין קדם נדרו להפקירו או לא וזה דמסיק בעון קומי ר' יוסי מה בין הפקירו קודם לנדרו או נדרו קודם להפקירו דהא לדידך אין הפקר יוציא מת"י הבעלים אלא בזכיה ע"ז משני להו לא עלת על דעתיה לאסור מהשהפקיר א"ר יונה הכין קשין קדמוי הא הבקר יחיד לא פי' דטעמא דר' יוסי הוא לאו מפני שקדם נדרו להפקירו אלא דהוי הבקר יחיד ולא מהני כדאיתא בבבלי דאפקרי באנפי בי תרי לפיכך ס"ל לר"י דלא מהני הפקר יחיד ולא כטעמא דאמר לעיל דטעמא דר"י מפני שקדם נדרו להפקירו ומוכח מזה דאם הפקירו קודם לנדרו מותר לפיכך הקשו לו מה בין נדרו קודם להפקירו כו' ז"א אלא דטעמא דר"י משום דהוי הבקר יחיד והא דמקשי' ליה מה בין נדרו קודם הפקירו מה בין הפקירו קודם לנדרו הוא לאו מפני דקאמר ר' יוסי הטעם מפני שקדם נדרו להפקירו ומוכח מזה הטעם גופי' דהפקירו קודם לנדרו מותר ז"א אלא טעמא דר"י משום דהוי הבקר יחיד והא דמקשו ליה מה בין הפקירו קודם לנדרו הוא משום דבברייתא שנוי' כן בפירוש ומובא בבבלי דף מ"ג וז"ל הברייתא והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר אמר ר' יוסי אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו כו' והיינו דמסיק והא תנינן והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר פי' דזהו הברייתא דמבואר שם בפירוש דאימתי בזמן שקדם נדרו להפקירו ומביא הרישא דברייתא וכונתו מהסיפא כדרך הירושלמי בכמה מקומות וע"ז משני אין דעתו לאסור מה שהפקיר ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:4:2)

ר' יונה ר' אבא ר' חיי' בשם רבי שמעון בן יהוצדק המפקיר שדה לג' בני אדם אינו חוזר בו כצ"ל וכן איתא בבבלי דף מ"ה בשם ר"ש בן יהוצדק דהפקיר בפני שלשה הוי הפקר עיי"ש [ועי' בתוס' ז"ל שם דזה דווקא לענין מעשר לא מהני הפקר ביחיד מפני הרמאין אבל לכל דבר מהני ההפקר כדאמרינן גיגית נר וקדירה ושפוד אפקורי מפקר להו עיי"ש] וקס"ד דלכל מילי ס"ל לרשב"י דלא מהני הפקר ביחידיי ויש מקום לחקור אליבא דמאן קתני לה אי אליבא דר"מ קמ"ל דהבקר ביחיד לא מהני לכל דבר או אליבא דר' יוסי קתני לה דמהני הפקר לפני ג' וממנפ"ש קשיא אי אליבא דר"מ קמ"ל דלא מהני הפקר ביחיד א"כ קשיא מתניתן הא מתניתן מיירי בהפקר יחיד בסיפא דהא קתני אם אין עמהם אחר מניח על הסלע כו' ואלמא דמהני הפקר ביחיד לר"מ ואי לר' יוסי קמ"ל דמהני הפקר בפני ג' ולא אמרינן גבי ג' דאדעתא דהני מפקיר להו ודווקא ביחיד אמרינן דאדעתא דיחיד הזה מפקיר ולא מהני אע"פ שאמר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ משא"כ בג' אמרינן דלאו אדעתא דהני ג' מפקיר להו א"כ יקשה הרישא לר' יוסי דס"ל בנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהם דנותן מתנה אדעתא דהעומדים לפניו ואע"פ שאמר בפני עשרה דנותן מתנה לאלו תשעה אין הולכין אחר אמירות פיו וחוששין לרמאות דדעתא עליו וזה אחד מהן וע"ז קאמר ר' יוסי אמורא דאתיא כר"מ וע"כ נשאר בקושיא מסיפא דמתניתן על ר"מ וע"ז בעי ר' מנא לפני ר' יוסי אמירא דאוקמי' כר"מ מה את אמרת לשלשה ע"כ דכונתו לפני שלשה וא"כ מוכח דהבקר יחיד לא מהני לר"מ לדידך דאוקמי כר"מ א"כ קשה ומנא לך לאוקמיה כר"מ וקשה על ר"מ ואת דאת מקשי על ר"מ קשיתו על דר' יוסי כלומר הלא יש לך לאוקמי' כר' יוסי הא דרשב"י וקשיתה על דר"י האיך מהני הפקר בפני ג' ולא אמרינן דאדעתא דהנך ג' מפקרי ולא מהני מה שאומר לכל העולם אני מפקיר ז"א אלא דבפני ג' מהני אמירתו א"כ יקשה על דר' יוסי מהרישא מה את אמרת לעשרה לפני עשרה וכיון דקאמר לפני עשרה האיך תימר דכונתו על המודר שעומד לפניו וזה אחד מהן כדקאמר לעיל א"כ קשה מנ"ל לאוקמי' כר"מ וקשיתה על דר"מ מסיפא הא יש לאוקמיה כר"י וקשיתה על דר' יוסי מהרישא ע"ז משני א"ל ר' יוסי הפקירה בפני ב' חוזר בו וחייב במעשרות בפני ג' אינו חוזר בו ופטור מן המעשרות פי' דהא דקאמר דבעינן ג' אבל הבקר ביחידי לא מהני הוא לענין מעשרות לחוד [כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל] אבל הפקיר בבציר מג' אינו הפקר לענין מעשרות אבל לכל הדברים הוי הפקר ואם כן לא קשה כלום על רבי מאיר ע"כ אוקמינן לר' שמעון בן יהוצדק אליבא דר' מאיר ולר' מאיר לא קשה כלום וזה ברור בעזרת השם ודוק: