## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:2:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:2:4:1)

מתניתא פליגי על ר"א המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין יבחושין אדומים תטיל למים ואם נמוחו טמא ואי ס"ד יבש נמי טמא ל"ל נמוחו אפילו לא נמוחו נמי וכפרכת הבבלי (דף כב ע"ב) ומשני שם אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא וכמו כן משני גם הכא פתר לה משם בריה ולא דם ע"ז מחדש ר"ז והוסיף ואפילו תותיב עפר ר"ל ואפילו אם תרצה למיתב והרי עפר נמי תנינן המפלת כמין עפר ז"א דגם עפר נמי בריה הוא [וכ"כ הראב"ד ז"ל דעפר נמי בריה הוא] וכן אמר ר"ב ואפילו תימר עפר ר"ל ואפילו אם תרצה לומר הרי עפר ז"א דעפר נמי איתתא עברת ר"ל מתעברה מלשון מעוברת וקמת ר"ל ותעמוד מלהתעבר ומפלת. וע"כ גם הוא משום בריה ופריך מתניתא פליגא על ריב"ח מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קלופות אדומות ובא מעשה לפני חכמים כו' מכה יש לה בתוך מעיה כו' שומא יש לה מבפנים כו' מפני שיש בה מכה ויש בה שומא הא אין בה שומא ואין בה מכה לא בדא. וע"פ דברינו מובן מאד הא דבבבלי מביא ראיה מהנהו עבדא דבריה בפ"ע הוא כדגרסינן שם אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפ"ע היא ופריך ומי איכי כה"ג אין דאמר ראבר"צ שני מעשים כו' מכה יש לה בתוך מעיה כו' ולא הקשה הגמ' דאדרבה מפני שיש בה מכה הא לא"ה לא כדפריך בירושלמי ולפי דברינו ניחא שפיר משום דבבבלי ס"ל דהאי בריה בפ"ע הוא דתלינן במכה שע"י המכה בא הצורה הזאת ולא דם נדה כדפי' הרא"ש ז"ל מפורש שם משא"כ להירושלמי דס"ל דבריה בפ"ע הוא משום העיבור דבא מן העיבור ע"כ פריך שפיר מפני שיש בה מכה הא לא"ה לא. ובזה מובן מה דקשה מאד על שיטת הראב"ד והרז"ה ז"ל מובא ברא"ש ז"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל דלהלכה דם יבש טמא אפילו לא נימוח ודוקא גבי המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין יבחושין אדומים דצורתה מוכיח עליה כי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא כמו שאמרו הרופאים אבל דם יבש לא תלינן בבריה ואפילו לא נימוחו טמאה. והרז"ה ז"ל חולק עליו וס"ל דבכולהו כשלא נימוח טהורה ואמרינן דבריה בפ"ע היא עיי"ש ולכאורה חמור מאוד מהאי ירושלמי דהא ר"א ור"י בר"ח פליגי בדם יבש שלא נימוח דהא בנימוח גם ריבר"ח מודה דהא מפורש במתניתין כן ופלוגתתן הוא בלא נימוח וס"ל לר"א דבלא נימוח טמאה ומקשינן עליו מהמתני' הזה דהא דוקא נימוח טמאה משא"כ בשלא נימוח ומשני דשאני המפלת כמין קליפה כו' דכי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא משא"כ דם יבש דטמא אפי' בלא נימוח ולא אמרינן דהוי כבריה בפ"ע א"כ מפורש הוא בירושלמי כהראב"ד ז"ל וקשה על הרז"ה ז"ל ופלא גדולה שלא הביאו הירושלמי המפורש הזה אבל לפי דברינו ניחא שפיר דדוקא לשיטת הירושלמי דהבריה בפ"ע הוא בא מכח עיבור בזה שפיר אמרינן דדוקא כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין יבישין הוי בריה בפ"ע משא"כ דם דאין האשה מתעברות בדם. אבל לשיטת הבבלי דבריה בפ"ע הוא משום המכה מ"ש בין דם יבש לקליפות ושערות יבישין הלא יותר יש לתלות הדם יבש שבא מן המכה יותר מקליפות ויבחושין יבישים ע"כ לשיטת הירושלמי הוי דם יבש ועפר וקליפות ושערות ויבחושין ב' ענינים משא"כ להבבלי ענין אחד ודבר אחד הוא וע"כ לא קשה מהירושלמי להנך מרבוותא ז"ל דלפי שיטת הבבלי שייך שפיר פלוגתתן של הראב"ד ז"ל והרז"ה ז"ל ועיין בזה ותמצא טעם:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:4:2:1)

**ר"ב בשם ר"י אין סנדל אלא שרצמו חי והוא כמו בבבלי אין סנדל שאין וולד עמו.** ע"ז פריך רבב"ח והא תנינן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה הוי וולד הוא ר"ל הוי דהסנדל בעצמו ולד הוא דאל"כ תיפוק לי' משום הולד שעמו אלא א"כ שאין עמו ולד והוא כקושית הבבלי (דף כה ע"ב) למה הזכירו סנדל והלא אין סנדל שאין ולד עמו ע"ז אמר ר"ה קיימתה קומי ר' ירמי' תיפתר שיצא הולד דרך הדופן וסנדל דרך רחם ומסיק ואזיל על הכל על סנדל דתנינן גבי כריתות הכל כמו בבבלי עיי"ש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:4:6:1)

**ר"ז בשם דרבנן הן דאת אמרת תולין שליא בולד שאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת.** פי' דאין הולד מתעכב אחר חבירו והוא מהטעם שאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כדאיתא בבבלי (דף כה ע"ב ודף כו ע"א) הגם דאיתא שם מעשה היה ונשתהה אחד אחר חבירו ג' חדשים כבר כתבו בתוס' ז"ל כיון דהוי מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לזה עי' בתוס' ז"ל (דף כה ע"ב) ד"ה ילדה ע"ש וע"כ פריך כמו דבילדה ולד ואח"כ הפילה שליא תולין את השליא בולד ואין חוששין שמא ולד אחר הוא משום דאין ולד מתעכב אחר חבירו משום דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כמו כן בנפל נמי השליא שבא אחר הנפל נמי תלינן בהנפל משום האי טעמא גופה דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ע"ז משני אני אומר עיברה תאומים ר"ל דלעולם עיברה תאומים שנימוקה שלייתה של שפיר ושפיר של שלייתה יתבאר היטב ע"פ הרמב"ם ז"ל בפ"י מהא"ב הי"ד דהא דתולין השליא בולד משום דכיון דהולד חי קרע השליא ויצא עכ"ל ז"ל ונשאר השליא בפנים משא"כ בנפל האיך נשאר השליא בפנים מאין יצא אם לא דנימוק הולד וכ"כ הרשב"א ז"ל וז"ל ז"ל דבולד חי מבזע בזע השליא ונפק ונשתהא שליא עדיין בפנים אבל בנפל האיך יצא הנפל ונשאר השלייא וכ"כ בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל עכ"ל ז"ל וה"פ בירושלמי דנימוק שליא של שפיר ושפיר של שליא ר"ל גבי נפל אי אפשר להפרד כל אחד בפני עצמו אם לא דנימוק אחד מהן אם נמצא הנפל בפ"ע ע"כ דנימוק השליא וכשנמצא השליא בפ"ע ע"כ דנימוק השפיר דבלא"ה אי אפשר להפרד זה מן זה. ע"כ חיישינן לולד אחר ונשתהא ולא תלינן השליא בהניפל ואתי' שפיר הסוגיא הזאת ע"פ פירוש הרמב"ם ז"ל על הסוגיא דדף (כה ע"ב) אין תולין השליא אלא בדבר של קיימא ע"ש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:6:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:4:6:2)

**ר"ז רבי יהודה בשם רב תולין שליא בולד עד שלשה ימים ואין הולד משתהה לאחר חבירו ג' ימים.** אמר ר"ז מאן אמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא. והוא כדפריך בבבלי אמר ר"י אמר רב כל ג' ימים תולין השליא בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר ופריך ומי אמר רב הכי והאמר רב אין הולד מתעכב אחר חברו כלום ע"ש והכא נמי פריך כן דהיאך קאמר דאין תולין השליא בולד לאחר ג' אלא חוששין לולד אחר הא קאמר דאין הולד משתהא לאחר חברו ג' ימים דכיון דנפתח הרחם לולד אחד אין חברו משתהא יותר וע"כ דצריך לתלות השליא בולד הראשון ע"ז משני ר"ב דאוקמה רב יהודה בשם רב הן דאת אמר תולין השליא בולד עד ג' ימים דוקא ולא יותר בשיצא הולד תחלה ר"ל דמיירי בשהולד היה עם הסנדל ויצא הולד תחלה ואח"כ הפסיק בינתים הסנדל בזה אמרינן דלאחר ג' אין תולין השליא בולד אלא חוששין שמא הוא ולד אחר ואין להק' האיך נשתהא הולד אחר חבירו ז"א דדוקא כשנפתח הרחם עבור אחד נפתח גם להשני דהא לא מקדים כ"כ ולד אחד קודם לחבירו וע"כ כשנפתח עבור אחד נפתח גם עבור השני מה שאין כן כשבינתים יצא הסנדל אמרינן דע"י פתח דהולד הקדים הסנדל ונפיק והפתח אינו פתוח אלא לשעתו ולא לעולם והן דאת אמר אין הולד משתהא אחר חבירו מיירי שיצא הסנדל תחלה ואח"כ הולד ע"כ לא חיישינן לולד אחר דהא אין הולד משתהא לאחר חברו וכיון שנפתח הרחם אחר הסנדל עבור הולד לא היה משתהא הולד האחר ע"כ לא חיישינן לולד אחר וע"ז מסיק ר' מנא ויאות אילן להטייה נפקון קדמאי ר"ל דמה שנפתח הרחם עבור הולד והיה ליה להולד השני לצאת אחריו דרך הפתח הזה אך הלהטייה הקדים לצאת דרך הפתח הזה כי הפתח הזה אינו פתוח אלא בשעתו ולא לעולם ר"י בר"ב מסיק עוד נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול פי' דהסנדל יצא דרך הפתח שנפתח להגדול אבל מה שנפתח עבור הסנדל לא נפתח עבור הולד וע"כ אשתהא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:4:7:1)

**כלום שהיו שם בשעת יציאה מהו.** פי' כיון דרבד"ח משני לעיל שיצא כ"ש נימוק משמע דהנימוק הוא כשיצא ולא עד שלא יצאו:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:5:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:5:3:1)

מחותך שיצא ראשו מהו ר' יוסא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"א ר"י אמר ראשו כרובו ר"א אמר ראשו כאחד מאבריו. מתניתא פליגי על ר"י יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד כו' בסוגיא הזאת הגיה הפ"מ ז"ל וכן הנו"י ז"ל ולא נתקררה רוחי אף לאחר הג"ה ונראה לפע"ד דהא דגרסינן מתניתא פליגי על ר"א צ"ל על ר' יוחנן ופריך הגמ' ב' פעמים מתניתא פליגי על ר' יוחנן ומשני וכן דרך הירושלמי כו"כ פעמים וה"פ מתניתא פליגי על ר' יוחנן מחותך ומסורס משיצא רובו ה"ז כילוד. ומשני פתר לה בשיצא ראשו ר"ל ה"ה בשיצא ראשו ע"ז פריך מתניתא פליגי על ר' יוחנן בהאי אוקימתא דמוקים דה"ה בשיצא ראשו אם כן קשה מסיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ומכלל מזה דהדא קדמייתא אמרה ראשו ולא כלום דל"ל דה"ה ראשו אם כן למה פרט בסיפא ראשו מכלל מזה דברישא דוקא רובו ולא ראשו ע"ז משני פתר לה תירוץ אחר. דהפי' חתוך והוא מסורס ע"כ לא שייך למנקט ראשו דהא יצא מסורס והוא כדאיתא בבבלי (דף כט ע"א) דלא גרסינן או מסורס אלא מחותך ומסורס עיי"ש והראיה לדברינו דהא במס' בכורות (דף כז) פריך הגמ' על שמואל דאזיל בשיטתיה דר"א מהאי מתניתין דסיפא ונשאר בתיובתא ולפי המפרשים ז"ל הא איכא תירוץ ע"ז בירושלמי א"ו דפריך אך על ר' יוחנן לחוד ומשני וראיה מבבלי לירושלמי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:5:3:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Niddah 3:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Niddah/r/3:5:3:2)

סליקא כל הש"ס ירשלמי בע"ה ברוך החונן לאדם דעת ונותן ליעף כח ברוך ה' לעולם אמן ואמן: