## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 2

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/2:1:3:1)

אמר רבב"ח קומי ר"ז זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הפקר התיב ר' ירמיה והתנינן מפרר סבר ר' ירמיה ככרות א"ל ר' יוסי לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר דא לא יאכל חמץ וכו' פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ודחוק הוא ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ דרבב"ח קאמר דממתניתין מוכח דמותר להאכילו לבהמת הפקר דלא קתני יקבר אלא מפרר וזורה לרוח א"כ הרי הוא מאכיל לבהמת הפקר ע"ז התיב ר' ירמיה והתנינן מפרר סבר ר' ירמיה ככרות פי' דר"י פריך לדעתיה דרבב"ח דמותר להאכיל לבהמת הפקר וקס"ד דר' ירמיה דאף ככרות ס"ל לרבב"ח דמותר להאכיל לבהמת הפקר מדלא קאמר דמותר להאכיל חמץ הנפרר לאחר שנפרר לבהמת הפקר אלא סתם דמותר להאכיל לבהמת הפקר א"כ אפלו ככרות מותר ע"ז פריך דמאי מוכח ממתניתין הא אדרבה ממתניתין מוכח דאסור להאכיל ככרות לבהמת הפקר רק פירורין משום שכיון שפיררו בטל אבל ככרות אסור. והיינו דקאמר והתנינן מפרר במתניתין וקמפרש הש"ס דסבר ר' ירמיה ככרות פי' דר' ירמיה סבר דרבב"ח מתיר ככרות ע"ז קפריך והתנינן מפרר ע"ז א"ל ר' יוסי לא אמר אלא מפרר פי' דרבב"ח נמי לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל א"כ שפיר מביא ראיה ממתניתין דלאחר הפירור מותר להאכילו לבהמת הפקר. ולא קשה מאי דקמותבית ממתניתין להביא ראיה דאסור דהא רבב"ח נמי לא מתיר אלא פירורין ולא מצית לאיתותביה ממתניתין. דהאמת הוא דרבב"ח נמי לא מתיר אלא פירורין להאכילן לבהמת הפקר אבל לא ככרות חמץ ויידא אמרה דא פי' דהש"ס מסיים דמנ"ל באמת דאסור להאכיל ככרות חמץ לבהמת הפקר דהא בכל איסורי הנאה שרי להאכיל לבהמת הפקר [כמו שכתב הגר"א ז"ל באו"ח סי' תמח] ומ"ש תמן ימתיק לא יאכל חמץ וגו':


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:1:16:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/2:1:16:1)

רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר אם נעשה נותר עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכ"ד משהגיע ז"ב את מבערו בשריפה הק" ז"ל מגי' ומחלף הגירסא. ויש לעיין בהדין הזה ופי' הפ"מ ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה דהכי פירושו דהוה בחלת תודה הזה מיירי ע"כ בקבלת אחריות דאם לא כן אתה רואה של גבוה וע"כ מיירי בקבלת אחריות ומחיוב במ"ע דתשביתו ולפ"ז ה"פ דגרסינן בירושלמי במס' פסחים פ"ו ה"א ובמס' ר"ה פ"ק ה"א ר' בין בר חייה בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועיבר ומסיק כהדא לא ילין ת"ח עד בוקר ואימורי חול קריבתן ביום טוב כו' אמרה תורה הקריבוהו מבעוד יום שלא יבוא לידי ב"ת והכא הקריבוהו מבעוד יום שלא יבוא לידי ב"ת ע"כ עיי"ש. ולפ"ז כשהביא תודה בערב פסח למאן דאמר דמביאין קדשים לבה"פ. אם לא אכל קודם שעה שביעי ונתותר עובר בב"ח משעה שביעי דהא כל עיקר דעבר על ב"ת הוא משום שמרהו שלא יבוא לידי ב"ת והוא משעה שביעי וכן איתא במס' פסחים דף ק"כ ע"ב דהפסח נעשה נותר מחצית ובבוקר הוי מצות שריפה עיי"ש דנעשה נותר משעה שאסור באכילה. וה"נ נעשה נותר משעה שביעית אבל משעה ששית אינו עובר רק מדרבנן. ולא חל עליו בשעה ההיא הצוי של שמרהו שלא יבוא לידי ב"ת מדאורייתא ואינו עובר משעה ההיא כי אם משעה השביעי. ולפי מה דקי"ל דשורפין תרומה בתחלת ששית ועשו חכמים השעה ששית שלהן אף לשרוף תרומה טהורה מדאורייתא ודמי לששה ספיקות ששורפין את התרומה אף דמטומאה דרבנן אין שורפין תרומה טהורה חוץ מששה ספיקות כדאיתא ברש"י ז"ל במס' שבת דף ט"ז ע"א עיי"ש אבל על כל פנים בשעה ששית דדבריהן שורפין תרומה טהורה וה"ה תרומת לחמי תודה גם כן ע"ז קאמר אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורו ר"ל קודם שעה שביעית דאז אינו נעשה נותר משעה ההיא מדאורייתא על כן רשאי לבערו בכ"ד משום חמץ חבל משהגיע ז"ב ר"ל דלא שרפו קודם שביעי והגיע זמן ביעורו דאז בע"כ הוא נותר משעה ההיא וע"כ דינו כמו שריפת נותר ואת מבערו בשריפה. וקאי בשיטת רבנן דר"י דהשבתתו בכ"ד. וסגנון הלשון כך הוא אם נעשה נותר דיני כך עד שלא הגיע ז"ב את מבערו בכ"ד משהגיע ז"ב את מבערו בשריפה. וז"ב:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:2:15:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/2:2:15:1)

הפקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו ר"י אמר אסור רשב"ל אמר מותר א"ל ר"י לרשב"ל אין את מודה לי בחמץ משש שעות ולמעלן שהוא אסור א"ל תמן איסורו גורם לו הכא מאי אית לך למימר ה"פ דהנה אליבא דר"ש דס"ל לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר בלא כלום ושוה לפני זמנו כלאחר זמנו ולאחר זמנו אסור מדרבנן מקנס דעבר בב"י ובל ימצא ולפני זמנו אסור מדאורייתא מטעם דתשביתו שלא כדרך הנאה כדאיתא בתוס' ז"ל דף כ"ח ע"ב א"כ בהפקיר החמץ קודם הפסח דלא חל עליו העשה דתשביתו וב"י א"כ מותר לאכלו לפני זמנו ולאחר זמנו וכן ס"ל להצל"ח ז"ל במס' פסחים דף י"ג ובמס' ביצה דף י"ט דלר"ש מותר לאכול לחמי תודה לפני זמנו עד שתחשך דהא בשל גבוה לא שייך עשה דתשביתו וכתב הצל"ח ז"ל מפורש דלר"ש אין בו איסור אכילת חמץ רק עשה דתשביתו מבטל. אבל באמת לפענ"ד ברור דז"א דא"כ לפ"ז בי"ד שחל להיות בשבת דקי"ל מבערין הכל מלפני השבת מלבד מה שצריך עד ד' שעות ולמה לי' לבער חנם הלא יש תקנה שיפקרנה בע"ש ויאכל בשבת כל היום עד שתחשך [ויתכוין שלא לזכות עיי' בתוס' ז"ל במס' פסחים דף כ"ט ורש"י ז"ל] ולפ"ז יש תקנה שיאכל חמץ בע"פ כל היום ולא מצינו תקנה זו בע"פ שחל בשבת לעולם. ואלא ע"כ ברור לפענ"ד דאפילו בחמץ של הפקר והקדש אסור לעולם בע"פ אפילו לר' שמעון והוא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות וז"ל ז"ל שאין לך בתורה דבר שצריך השבתה ומותר באכילה וכך אמרו בגמ' דכו"ע חמץ משש שעות ולמעלן אסור מדאורייתא ולא אמר דצריך ביעור מדאורייתא לפי שיש בכלל השבתה שבתורה איסור אכילה ולר"ש ולר"מ אחד איסור אכילה ואחד מצות ביעור מהכא נפקא עכ"ל ז"ל ומפירושו מובן עומק כונתו ז"ל דלא אמרינן דהאוכל חמץ בע"פ עובר על מ"ע דתשביתו אבל אין בו איסור אכילת חמץ לבד ז"א אלא דאמרינן ע"כ מדצותה התורה מ"ע מצות השבתה ע"כ דחמץ אסור באכילה מיום זה וע"כ שייך עליו המ"ע מצות השבתת מן העולם דע"כ בדבר המותר לא היתה התורה מצוה על ביעורו ולפ"ז ע"כ דמוכח ממילא דחמץ אסור מיום זה ואילך וע"כ צותה התורה מ"ע בחמץ שלו לבערו ובאינו שלו פטור כמו ב"י דמצות עשה דתשביתו והל"ת דב"י צריך עוד תנאי שיהא שלו ולא תלי באיסור אכילה. וא"כ לפ"ז לאו דאסור באכילה משום ביטול מ"ע דתשביתו אלא אדרבה לפיכך הוי המ"ע דתשביתו משום דכבר אסור חמץ ביום זה. ונמצא דאכילת חמץ בע"פ הוי איסור אכילת חמץ עליו וידעינן האיסור הזה מהאזהרת העשה דתשביתו ולא דאסור לאכול משום ביטול מ"ע דתשביתו ז"א אלא מהמ"ע דתשביתו שמעינן ממילא דיש איסור אכילת חמץ ביום זה וז"ב. וע"כ לפ"ז שפיר מובן הסוגיא הזאת דמיבעיא לן בהפקיר תמצו בי"ג לאחר הפסח מהו דר"י ס"ל דאסור דלא מועיל ההפקר כדאיתא במסקנא טעמא דר"י או דס"ל כר' יוסי עד דמטי לרשות זוכה או דחשש להערמה ע"ז פריך ר"י לרשב"ל דסבירא לך דמועיל ההפקר על לאחר הפסח דמותר לאכול לאחר הפסח לפי מה דקי"ל כר"ש הא אי את מודית לי דמשש שעות ולמעלן אסור ר"ל דע"כ מודית לי דההפקר הזה די"ג אינו מועיל על לפני זמנו משש ולמעלן דהא לא מצינו היתר אכילת חמץ בע"פ משש ולמעלן בשום אופן בעולם ואם דהיה מועיל הפקר אלאחר זמנו למה מודית לי דלא מהני על לפני זמנו הא כיון דהפקר הוא ואינו מחויב בהשבתה למה לא יאכלנו דס"ל דאין איסור בע"פ באכילת חמץ אלא רק ביטול מ"ע דתשביתו אלא ע"כ דהפקר אינו מועיל או כדר' יוסי או מחשש הערמה ע"ז משיב לו רשב"ל תמן איסורו גרם לו ר"ל דבע"פ איכא איסור אכילת חמץ ולא משום ביטול מ"ע:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:3:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 2:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/2:3:6:1)

ר' יוסי בעי הנהנה מן ההקדש פחות משו"פ מהו שיהא חייב בתשלומין פי' במזיד כדפי' הפ"מ ז"ל ח"ל נישמעינה וכו' מ"ד פרט לפמשו"פ לקרבן ר"ל בשוגג מ"ד לרבית בתשלומין פי' במזיד וע"ז שאל כמה דתימר תמן ר"ל בהקדש פחות משו"פ מזיד אע"פ שאינו משלם חומש ואשם ר"ל בשוגג ישלם י"ל מ"מ במזיד משלם ואמר אוף הכא כן ר"ל בתרומה אם שייך תשלומין במזיד על פחות משו"פ זהו איבעיא דבעי הגמ' ע"ז אמרין חברייא קומי ר' יוסי ולאו מתניתא היא האוכל תרומת חמץ בפסח כו'. מזיד פטור מתשלומין וס"ל לחברייא דא"ה הוי כמו פחות משו"פ ואי ס"ד דמשלם על פחות משו"פ צריך לשלם גם גבי א"ה ומדחזינן דלא משלם על א"ה ה"ה דלא משלם גם על פחות משו"פ אלמא דתרומה לא דמי במזיד בתשלומין למזיד בקידש ע"ז אמר לון ר' יוסי דלא דמי א"ה לפמשו"פ דפחות משו"פ לא דמי לא"ה: