## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 7

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:1:5:1)

מה כירך עבה עבד לי' ריה"ג או קרייא דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו מה נפיק מן ביניהון צלייו בגדי של חולין א"ת כירך עבה עבד ליה ריה"ג פי' צלייו לכרעיו ובני מעיו של פסח בתוך גדי של חולין א"ת כירך עבה עבד ליה ר' יוסי הגלילי פסול דירך עבה לא הוי אלא כרעיו ובני מעיו שלו אבל לא של אחר א"ת קריי' דרש כשר דגזה"כ הוא דכרעיו וקרבו של פסח מותרין לצלות בתוך הגוף אע"ג דמפסיק לבין האש ומה לי גוף שלו ומה לי גוף של אחר דבירך עבה נ"מ בין גוף שלו לאחר אבל אי קרייא דרש אין נפ"מ וכן בהיפוך חתך ממנו בשר וצלייו בו א"ת כירך עבה עבד ליה ריה"ג כשר דהא הוי בשר שלו ושל גופו אבל א"ת קרייא דרש על כרעיו וקרבו א"כ לא מצינו הגזה"כ רק על כרעיו וקרבו ולא על אבר אחר וכן צליו להב"מ של פסח בלהב הקדירה אין תימר כירך עבה עבד לי' ריה"ג. פסול. כיון דמפסיק בינו ובין האש משא"כ אי תימר קרייא דרש על כרעיו וקרבו כשר דגזה"כ היא דמותר לצלות הבני מעיים בהפסק בינם לבין האש ומה לי בנפסק גוף שלו או בגוף של חולין או בגוף הקדירה כללא של דבר דא"ת קרייא דרש דמותר לצלות כרעיו וב"מ בהפסק לא שני ליה בין שנפסק בגוף שלו או של חולין או גוף הקדירה ודווקא כרעיו וב"מ אבל אי כירך עבה הוא לא הוי אלא בגוף שלו ולא דווקא כרעיו וב"מ. ופריך לא כן תני צלי אש לא צלי קדירה שני לה בנוגע בגופו של קדירה דהו"ל נצלה מחמת הקדירה הדא אמרה קרייא דרש מדתנינן צלי אש לא צלי קדירה דהוא ע"כ בנוגע בגופו של קדירה אבל בלא נוגע בגופו מותר ש"מ קרייא דרש דאי ס"ד כירך עבה אפילו בלהב הקדירה נמי אסור אלא ע"כ קרייא דרש. והק"ע ז"ל שהפך הגירסא גבי גדי של חולין קשה להבין מאד דמאי נפ"מ בין גדי של חולין ללהב הקדירה דא"ת קרייא דרש גבי גדי של חולין פסול וגבי להב הקדירה כשר ולפי דברינו ניח' והגירסא כמו שהיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:2:2:1)

צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי קדירה כו' פי' דבעינן דווקא כח האש ממש משא"כ בתולדות האש אע"פ שהוא בא מן כח אש. אבל חלוש כח תולדות האש מכח אש ממש. ע"ז פריך מהברייתא דת"כ דתנינן שם מכות אש יכול מורדת ר"ל שעדיין כל כח האש בו ת"ל מחית דנתרפא כח האש יכול עד שתעשה צלקת ר"ל דנתרפא לגמרי ת"ל מחית המכוה הא כיצד חיתה ולא חיתה ר"ל דלא נתרפא לגמרי אלא נתרפא מקצת נחלש כח האש אם כן הרי קחזינן דנקרא עדיין מכות אש אע"פ שנחלש כח האש ואינו כח אש ממש. ומה לן דנחלש כח אש ע"י כיפוי או דנחלש כח חש ע"י דבר אחר כגון ע"י תולדה ומשני הכא דגזה"כ הוא דשנה עליו הכתוב לעכב משא"כ התם ופי' המפרשים ז"ל אינו מובן דלפי פירושם ז"ל הא התם הוי גזה"כ. ולדברינו הפי' פשוט וראיה לדברינו דהמיעוט על תולדות אש הוא משום דנחלש כח האש הוא דבירושלמי מס' יומא פ"ג פליגי רבנן ור"י אם שייך כיבוי בשבת וביוה"כ בתולדות אש וע"כ הוא משום דבתולדה נחלש כח האש ממש וי"ל דלא שייך בי' מכבה ל"ל לר"ג צלי אש פי' דפריך על הא דתנינן במתניתין דר"ג התיר לצלות הפסח ע"ג אסכלה אמאי התיר וכי ל"ל לר"ג צלי אש בפסח אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח דורות צלי אש בתמיה הכי דרש יאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש הזה ממעט פסח דורות [כדאיתא בבבלי דף צ"ז] וע"ז משני אר"י ר"ג עביד תולדות אש כאש ורבנן לא עבדי תולדות אש כאש כצ"ל ר"ל דר"ג ס"ל דאש לאו דווקא אלא תולדות אש ג"כ כאש ולא הוי גזה"כ כאן למעט תולדות אש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:5:5:1)

**אר"א מתניתא בבא בטומאה משעה הראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה.** כדמסיק בסמוך משום מראית עין שלא יאמרו פסח בא בטהרה ונאכל בטומאה. וע"ז מביא הברייתא שחטו בטהרה ונטמאו הציבור יזרוק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה ואע"ג דנטמא הציביר מ"מ אינו נאכל משום שלא בא בטומאה משעה הראשונה וע"ז קאמר דר"נ הוא דס"ל דיוצאין בזריקה בלא אכילה דאי רבנן הא ס"ל דאכילת פסחים מעכב ומביא עוד ברייתא שחטו בטהרה ונטמאו הציבור והדם יזרוק בטומאה ואינו נאכל בטומאה והיא ג"כ משום ההיא דר"א דאינו נאכל בטומאה אלא דווקא בשבא משעה הראשונה בטומאה ומפרש ר' ירמיה בשם ר"י טעמא דר"א משום מראית עין שלא יאמרו פסח בא בטהרה ונאכל בטומאה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:5:5:2)

וע"ז פריך מזריקה מ"ש בין זריקה לאכילה דעל אכילה גזרו ועל זריקה לא גזרו ע"ז משני דהא סוף סוף צריכת לאוקמי' מתניתין כר"נ דסבירא ליה דאכילה לא מעכבת וע"כ ניחא דזריקה דמעכבת לא גזרו ואבל אכילה כיון דאינה מעכבת גזרו ומסיק דמודה ר"נ בחולה ובזקן פי' אע"פ דסבירא ליה דאכילה לא מעכבת הנ"מ כשנטמא אבל בשגופו לא חזי מודה ר"נ ומודה ר"נ בעובד שנדחה לפ"ש. ומודה ר"נ בחבורה שנמצא יבלת בעורה שהן נדחין לפ"ש פי' דלא תימא דטעמא דר"נ דס"ל בתוספתא פ"ח גבי שכח רבו מה שאמר לו דסבירא ליה לת"ק דנדחין לפ"ש ר"נ אומר א"צ לעשות פ"ש שכבר נזרק הדם לא תימא טעמא דר"נ הוא משום דס"ל דאימת ס"ל שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני היינו דווקא כשלא עשה כלל להראשון מחמת אונס קבעה לו התורה זמן אחר בפ"ש [משא"כ בשאר קרבנות דקבוע להם זמן בנאנס ולא עשה אין לו תשלומין כשעבר זמנו] משא"כ בשעשה הפסח אך נאנס בהעשיה גופיה אימא ס"ל לר"נ דלא נדחה וזהו טעמא דר"נ דס"ל דכיון שכבר עשה כל הפסח השחיטה והזריקה ואירע אונס אח"כ על הפסח באונס כזה לא נדחה מה"ת לפ"ש כן היינו סוברין בטעמא דר"נ ע"ז קמ"ל דז"א אלא טעמא דר"נ היא משום דסבירא ליה באמת דאכילת פסחים לא מעכבה אך כיון דהזריקה היתה כדין אע"ג דנזרק שלא על אכילת בשר חשוב ג"כ זריקה גמורה וע"כ לפ"ז בחבורה שנמצאת יבלת בעורה לאחר שחיטה דאז הזריקה אינה חשובה זריקה משום דהוי דם בע"מ ע"כ נדחה לפ"ש אך דווקא בשהזריקה הוי זריקה כשירה אך דנזרקה שלא על אכילת בשר בזה מכשיר ר"נ ואח"כ מייתי הברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבלת בעורה של אחת מהם כולם יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פ"ש והוא כדאיתא בבבלי דף פ"ח ע"ב דכיון דד' פסחים הוי כשירים ממילא גם החמישי אינו יכול לעשות פ"ש משום ספק חולין בעזרה דהא ד' הוי כשירין ומוקי אביי דמיירי שנתערבו לאחר זריקה לפיכך הוי ד' כשירים משא"כ בנתערב לפני זריקה הרי הד' ג"כ פסולין משום דכיון דנתערב בהם אחד פסול וע"כ אי אפשר ליה לאכול משום ספק ממילא נזרק הדם שלא על אכילת בשר. אבל הירושלמי לא ניחא ליה לאוקמיה דמיירי שנתערב לאחר זריקה אלא קודם זריקה וכן שיטת הירושלמי בפ"ח ה"ב דמדקתני סתם נתערבו ולא קתני לאחר זריקה ע"כ דהוא אפילו לפני זריקה ע"כ סברין מימר דר"נ הוא דמכשיר זריקה שלא על אכילת בשר דאי לרבנן האיך משכח"ל שיהא כשר הזריקה שלא על אכילת בשר ע"ז קאמר דתיפתר ד"ה במיטמא בספק קבר התהום פי' דמשכח"ל פסח שיהא כשר בזריקה שלא על אכילת בשר לד"ה כגון דאיטמאו הבעלים בספק קבר התהום דהוי הלכה למשה מסיני דמרצה הציץ על הפסח כדאיתא לקמן הלכה ז' והוי פסח כשר ונרצה והלכה למשה מסיני הוא רק דהפסח כשר אע"פ דהבעלים הוי טמאים. אבל הציץ אינו מטהר את הטומאה [אלא רק דהקרבן נרצה וכשר] ממילא אינו יכול לאכול מכל מקום הלכה למשה מסיני בזה דהפסח דבא בטומאה דאינו נאכל ונרצה על כרחך יכולין לאוקמיה להברייתא הזאת שנתערבו עורות פסחיהן דלא מעכב האכילה מיירי דהיו ה' חבורות שנטמאו בספק קבר התהום ומיירי בפסח הבא בטומאת הבעלים ונמצאת אח"כ יבלת בעיר של אחת מהן דהד' חבורות כבר יצאו י"ח הגם שנתערב בע"מ ביניהם ואינן יכולין לאכלו מספק פסול בע"מ מ"מ הזריקה כשירה [דהא הדם פסול נתבטל ברוב] אע"פ שנזרק שלא על אכילת בשר משום דכאן לא בעינן אכילת בשר מהלמ"מ ומשכח"ל פסח כשר בא בטומאה ביחיד שלא על אכילת בשר כגון דהוי טומאת התהום:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:3
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:5:5:3)

וע"כ קמ"ל התנא אם נמצאת יבלת בעורה של אחד מהן כולן פטורין מלעשות פסח שני משום דהוי חולין בעזרה ואין שום תקנה לזו וכמו דשקיל וטרי בגמרא למצוא תקנה ולהמסקנא לא הוי שום תקנה עיי"ש. והעיקר דקמ"ל התנא דאין תקנה לפ"ש ולא מהני תקנה שיביא על תנאי כמו דשקיל וטרי בגמרא שם ואי דתקשה האיך משכח"ל פסח כשר בזריקה שלא באכילת בשר אליבא דרבנן דפליגי אר' נתן משכח"ל כגון שהיה ספק קבר התהום וכר' נתן זורק את הדם ר"ל דבהא לכו"ע כר"נ דזורק את הדם בטומאת בשר ועל כן לא צריך לאוקמיה מתניתין כרבי נתן דז"א דספק קבר התהום כו"ע כר"נ דזורק את הדם:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:6:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:6:2:1)

מה נפיק מביניהון גרירה הגירסא הנכונה כמה דמבואר במס' הוריות עיי"ש שם ע"ד דר"מ ההין מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב או כמיעוט א"ת כרוב הטהורין אינן עושין את הראשון א"ת כמיעוט הטמאין אין עושין את השני פי' דיחוסם של טהורין דעבדו בראשון הוא משום רוב טהורין ויחוסם של טמאים דעבדי בשני הוא משום מיעוט דעבדי בשני וע"כ מקשה כל אחד על יחוסו דמאי טעמא בעלמא דעבדי טהורין בראשון בטהרה משום רוב טהורין ומ"ט עבדי טמאין בשני בעלמא משום מיעוטא דטמאין ומיעוטא עבדי בשני ז"א דהכא לא מהני הרוב טהורין לראשון ולא מיעוט טומאה למיעבד בשני דהא הכא הוי מחעמ"ח וממ"נ אם תקרא לטהורין רובא לענין ראשון משום דמ"ח עמ"ח הוי רוב א"כ הרי הטמאין נמי רובא. וכן בשני אם תקרא להטמאין מיעוט לענין השני א"כ גם הטהורין מיעוט. ומיעוט טהורין עבדו כולהו בראשון בטומאה ולא בשני והיינו דקפריך ההין מחעמ"ח מה את עביד ליה כרוב או כמיעוט דלא מהני לא רוב טהורין לראשון ולא מיעוט טמאין לענין שני א"ת כרוב הטהורין אין עושין את הראשון וא"ת כמיעוט הטמאין אין עושין את השני פי' דבזה אפילו א"ת כרוב הטהורין אין עושין את הראשון וא"ת אפילו כמיעוט הטמאין אין עושין את השני דאין כאן רוב באחד לגבי חבירו ע"כ לא מהני במחעמ"ח לא רובא לענין ראשון ולא מיעוטא לענין שני דהכא אינו כמו בעלמא דרוב טהורין עושין בראשין ומיעוט טמאין עבדי בשני. זה לא שייך הכא דלכל הדיעות לא מהני דהאיך שתאמר אפילו אם תימר בטהורין כרוב הטהורין אינן עושין את הראשון וא"ת לענין טמאין כמיעוט הטמאין אינן עושין את השני דמשום דא"ת כרוב איכא רוב לגבי תרווייהו ולא מהני רוב טהורין לגבי ראשון ולא מיעוט טמאין לגבי שני ואפילו א"ת כמיעוט איכא מיעוט בשתיהן ע"ז משני א"ר יוסי לא אמר רוב טהורין עושין את הראשון כגי' הק"ע ז"ל ורוב טמאין עושין את השני לא אמר אלא רוב טמאין אינן נדחין לפ"ש פי' אבל אי בעי עבדי בשני וכן לא בעינן רוב טהורין לגבי ראשון אלא אפילו מיעוט טהורין נמי יכולין לעשות בטהרה רק אם רוצין יכולין לעשות גם בטומאה וכן רוב טמאין אם רוצין יכולין לעשות בראשון בטומאה. אבל אם רוצים להמתין על פ"ש ולעשות בטהרה שפיר דמי ע"כ ממ"נ פ"ש שפיר דמי ע"ד דר"מ דטהורין עושין הראשון אפילו דהוי מיעוט. וטמאין עושין השני אפילו דהוי רוב:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:10:2:1)

העצמות והגידין והנותר כו' עצם שאין עליו בשר ר"י אומר אסור לשוברו ורשב"ל אמר מותר לשוברו מתיב ר"י לרשב"ל והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ ומשני מפני המוח פי' דאף הבשר שבפנים נמי בשר הוא אבל בעצם שאין בו מוח מותר אם אין עליו בשר בחוץ וקפריך ויחלוץ הבשר מן העצם ויהנה מן העצם סברין מימר אין חולצין את הפסול פי' אין להחליץ הבשר מן העצם ואפילו בפסול יש בו משום ש"ע והוא כמו אוקימתא דש"ס דילן דף פ"ג ע"א וקסבר בו בכשר ואפילו בפסול פי' רש"י ז"ל וקסבר האי תנא בו דכתיב גבי שבירה לאו למעוטי פסול אתא אלא אורחיה דקרא הוא וכשר ואף פסול במשמע עכ"ל ז"ל עיי"ש אר"א ואפילו תימר חולצין פתר לה כר' יעקב דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה וכו' אסור בשבירת העצם. נמצא מהך סוגיא לפי שיטת הירושלמי אין כאן אלא פלוגתא חדא בענין שבירת עצם. דלחד תירצא סבר האי תנא דלעולם אסור בשבורת העצם אפילו בפסול ולחד תירצא כר' יעקב הוא דדווקא בהיתה לו שעת הכושר אסור אבל בלא היתה לו שעת הכושר מותר ולשיטת הירושלמי הא דקתני במתני' לקמן השובר בטמא אינו סופג את הארבעים הוא שיטת ר' יעקב כמו דמוקי לקמן בפי' בירושלמי הך מתניתא בשיטת ר' יעקב דווקא דמיירי אם היתה לו שעת הכושר אבל למאן דפליג על ר' יעקב ס"ל אף בלא היתה שעת הכושר נמי יש בו משום שבירת עצם ובו דכתיב גבי שבירה לאו למיעוטי פסול אתא ובזה יתבאר מה דאמר בסמוך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:10:2:2)

ר"א בשם ר"א מה טעם אמרו העצמות והגידין כו' שהשורף יש בו משום שובר פי' דמלשון המשנה מוכח דעצמות ע"כ לעולם ישרפו בט"ז דאי איפשר לאכלן והא דלא מוציא המוח ע"י גומרתא [כדאיתא בש"ס דילן] הוא משום דס"ל השורף כשובר וא"כ יש בו איסור דשבירת עצם. ואין להקשות דא"כ האיך שרף להו בט"ז דהא אסור בשבירת העצם אפילו בפסול לשיטת הירושלמי ז"א דס"ל כר' יעקב דבלא היתה לו שעת הכושר אין בו איסור דש"ע וכיון דשורף כשובר א"כ ע"כ לא אימנו על מוח שבקולית ולא היתה לו שעת הכושר. ופליג ר"א בשם ר"א על האוקימתא דלעיל דמוקי דשורף אינו כשובר והא דאינו שובר להעצמות לחלוץ להמוח משום דהיתה לו שעת הכושר ואסור בשבירת עצם וע"כ שורף גם העצמות דשורף אינו כשובר ז"א אלא דשורף הוא כשובר והא דאינו חולץ העצמות בשבירה ויהנה מן העצם הוא משום דשימוש נותר מילתא הוא והא דמותר לשורפו בט"ז דהא שורף כשובר ז"א דהוא הנותנת הואיל ושורף כשובר א"כ ממילא לא אימנו על מוח שבקולית א"כ לא היתה לה שעת הכושר ע"כ מותר לשורפו בט"ז והיינו דמסיק שמואל אמר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית שאין יכול להוציא אלא דרך שבירה וכו' וקפריך ע"ד דשמואל ימנה וישרף וזהו קושיא דידן דישרוף וימנה ואי דשורף כשובר א"כ אף בט"ז יהא אסור ומדמותר בע"ז א"כ יהא מותר גם בי"ד והיינו דמשני סבר שמואל כר' יעקב דאמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם א"כ היא הנותנת כל עיקר דמותר לשורפו בט"ז הוא משום דאסור בשריפה כמו בשובר א"כ לא אימנו על מוח שבקולית ולא היתה לו שעת הכושר וע"כ מכיון דשורף כשובר ולא אימנו על הקולית ע"כ מותר בט"ז בשריפה ע"כ מוכיח מזה גופה מהא דמותר לשורפו בט"ז הגם דשורף כשובר ע"כ דלא היתה לו שעת הכושר דאין נמנין על מוח שבקולית. ואין ה"נ דהוי מצי שמואל למיסבר דאפילו היתה לו שעת הכושר נמי מותר בש"ע וע"כ אין נמנין על מוח שבקולית משום דשורף כשובר והא דמותר בט"ז משום דחולצין את הפסול. אבל משום דבירושלמי ליכא למ"ד היתה לו שעת הכושר דיהא מותר בש"ע דעל המתניתין דהי"א דאיתא שם אבל השובר בטמא אינו לוקה כו' גרסינן שם ר' אבון בשם ר"א מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא כבא בטהרה ולוקין על שבורתו כו' עיי"ש א"כ ליכא למ"ד כלל דבהיתה לו שעת הכושר דיהא מותר בש"ע ודכו"ע בהיתה לו שעת הכושר דאסור בש"ע והא דלא קאמרינן סבר שמואל דבלא היתה לו שעת הכושר מותר בש"ע. וקאמרינן דסבר שמואל דבהיתה לו שעת הכושר יש בו משום ש"ע הוא משום דמקשינן ע"ד דשמואל ישרוף וימנה כמו דמותר שריפה בט"ז כן גם ישרף וימנה בי"ד ולא פריך ע"ד דשמואל האיך שורפו בט"ז ואי הוי פריך הכי אין ה"נ דהוי משני לה דסבר שמואל בלא היתה לו שעת הכושר אין בו משום ש"ע אבל מכיון דפריך ע"ד דשמואל ישרף וימנה כשם שמותר בט"ז כן יהא מותר בי"ד ע"ז משני דסבר שמואל דבהיתה לו שעת הכושר יש בו משום ש"ע וע"כ אדרבה מדמותר שריפה בט"ז ע"כ ליכא למימר דשורף בי"ד ג"כ ויהא מותר לשורפו ב' פעמים א' על המנה וב' על מצות שריפה ז"א דב' פעמים לא משכח"ל דבאם היתה לו שעת הכושר יש בו משום שבירת עצם:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:10:4:1)

א"ר בון בר חייא ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה כו' זה שייך להסוגיא דשבת בירושלמי פ"ב והכא אגב גררא נסיב לה. כדרך הירושלמי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:11:3:1)

ר"י ורשב"ל תריהון אמרין לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר אבל אין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר אין בו משום ל"ת והא דאמר ר"י לעיל בה"י דעצם שאין עליו בשר אסור לשוברו לא אמר אלא דאיסור יש בו אבל אין חייב עליו מלקות אבל לענין חיוב שוין ר"י ורשב"ל דלעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר ע"ז פריך שמואל בר אבא מעתה צריך אבן לרסס כיון דצריך שיהא מחופה בבשר אי אפשר לשוברו רק ע"י שירסס באבן ע"ז פריך ר' ירמיה לית הדא מימרא דר"י ורשב"ל דהכא פליגי על רשב"ל דרשב"ל אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו והא הכא לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור. דהא לא קאמרי ר"י ורשב"ל אלא לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר אבל לאסור אסור. ובאמת ס"ל לר"י כן בהלכה דלעיל דעצם שאין עליו בשר אסור לשוברו והכא ס"ל דאינו חייב מלקות עליו. וא"כ קשה ארשב"ל דס"ל הכא ג"כ כן דאינו חייב מלקות עליו אבל לאסור אסור ובהלכה דלעיל ס"ל דמותר לשוברו ונשאר בקושיא ודברי המפרשים ז"ל ופירוש הגליון ז"ל אינו מובן לי והא דהפסיק בינתים בעצם לחייב על כל עצם ועצם משום דאיתא בבבלי דף פ"ד ע"ב ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש עליו כזית בשר וא' עצם שאין עליו כזית בשר ונראה דיליף לה מן מה דכתיב ועצם ולא כתיב עצמות משמע לי' דהחיוב הוא על כל מין עצם בין שיש עליו בשר ובין שאין עליו בשר ע"כ הכא דס"ל דאין חיוב אלא בשיש עליו בשר ע"כ מביא האי דעצם דמשמע כל עצם ועצם הוא לחייב על כל עצם ועצם לאו מיוחד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:11:4:1)

**ר"א בשם ר"א מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא כבא בטהרה ולוקין על שבירתו.** והוא שיטת ר' יעקב בהלכה דלעיל ולפיכך מוקי הירושלמי המתניתין כר' יעקב משום דלהת"ק דר' יעקב ס"ל להירושלמי דאפילו לא היתה לו שעת הכושר נמי אסור א"כ כמאן אתיא מתניתין ע"כ מוקי להמתניתין בשיטת ר' יעקב אבל לשיטת הבבלי רבנן דפליגי על ר' יעקב ס"ל דאפילו היה לו שעת הכושר נמי אין בו משום ש"ע ועי' בדברינו בהלכה דלעיל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:11:5:1)

**מתיב ר"י לרשב"ל והא תנינן העצמות וכו'.** זה שייך לבתר הי"ב תיכף אחר המשנה אבר שיצא מקצתו. וכן הוא בירושלמי דפוס קראטשין. והפי' מבואר מאיליו דמקשה כמו בבבלי דף פ"ה ע"א ל"ל קילוף עד שמגיע לפרק נקלוף ביה פורתא ונתברינהו ומשני אביי משום פקע רבינא אמר בקולית וה"נ ה"פ דמקשה ר"י לרשב"ל מהך מתניתין דאבר שיצא מקצתו דנקלוף פורתא ונחבריני' ומייתי אגב גררא הקושיא דהק' ר"י לרשב"ל מן העצמות והגידין דמובא לעיל ומביא הגמ' אגב גררא גם כאן כדרך הש"ס הזה ומשני מפני מוח כדלעיל ואח"כ מקשה מהך מתניתין דאבר שיצא מקצתו דיחלוץ הבשר מן העצם ויקוץ במקום הזה ולמה ליה לקלוף עד הפרק וע"ז לא צריך לשנוי בקולית מפני מוח אלא כתירוצא דאביי משום פקע והיינו דקאמר שלא לפקע תחת הבשר:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:13:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 7:13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/7:13:2:1)

ת"ל לא תוציא חוצה משום יתור לשון קדריש אמר רבי יהודא מכאן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב ר"ל לוקה על יציאת חבורה לחוץ ע"ז פריך ר' מנא בלשון בתמיה אמר קרא לא תוציא חוצה בתמיה ר"ל האם יחד הכתוב ב' לאוין לכל אחד בפני עצמו על יציאת בית לאו לחוד ועל יציאת חבורה לאו לחוד דסבירא ליה לר"י דחייב על יציאת חבורה לחוד וכן גם אנן אמרין אם חוץ לחבורה הוא חייב לא כ"ש על יציאת בית ז"א אולי אינו מתחייב רק על שתיהן ביחד דהא לר' יאשי' בעינן לחלק ושלא תאמר דהקושיא הוא רק מתוך חבורה ע"כ מסיק דהקושיא הוא משתיהן גם מחוץ לבית דהא אנן אמרין על חוץ לבית כן מק"ו וע"ז הוסיף ר' אימי לאיבעי הוציא מחבורה לחבורה ר"ל חבורה בבית זה וחבורה בבית זה [א"נ דגרסינן מפורש בשני בתים כגי' הק"ע ז"ל] חייב שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה בתמיה הא הוי כמו אבר מן החי וטריפה דאינו חייב אלא אחת כיון דנאמר חד לאו עליהן ועי' בתוס' ותמצא מקורים גמורים לפי' זה: