## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 8

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:2:1)

מיי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה נלפענ"ד דטוב יותר למימר דצ"ל בתו חרשת כדמוכח בסמוך ע"ז פריך מכיון שהשיאה או לפי הגי' דבמס' סוטה רפ"ב שהביאה ר"ל שהביאה שתי שערות כבר יצאת מרשות אביה אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת ר"ל לא תימא בתו חרשת אלא אשתו חרשת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:3:1)

ר"ז בשם ר' יוחנן אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו ר"ז בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר ר"א מתניתא אמרה כן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה פי' דמוכח ממתניתין דלא תאכל משל אבי' משום דבעינן הפרשה לדעת והכא הפריש אבי' שלא לדעתה. ובעלה חשוב כמו לדעתה דהא אוכלת משל בעלה כדמסיק לקמן ומיבעיא מה אנן קיימין אם בממחין פי' במה אנן קיימין הא דאמר ר"א אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. אם בממחין פי' במוחין מלשון מחאה דאותן שהפריש עליהן ממחין על המפריש ואינן רוצין אז לא מהני ההפרשה שלא מדעתו שפיר מביא ראיה ממתניתין דסתם האשה ממחה לאמר אצל בעלי אני רוצה אם בשאינן ממחין פי' א"ת אפילו בשאינן ממחין נמי ס"ל לר"א דלא מהני הפרשה שלא לדעתו א"כ אין ראיה ממתניתין דמתניתין בממחין אבל בשאינן ממחין שפיר יכול להיות דמהני הפרשה שלא מדעתו ואין שום ראיה ממתניתין. ע"ז אתא ר"י בשם ר' יוחנן דאין ה"נ דבאין ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו. וממתניתין דווקא בממחין אבל בשאין ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו. ואף דר' יוחנן ס"ל בעצמו גבי חטאת חלב דלא מהני הפרשה שלא לדעתו מ"מ ס"ל דגבי פסח אינו כן אלא דבאינו ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו ואין ראיה לדינא דר"א ממתניתין דמתניתין מיירי בממחין:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:4:1)

וע"ז פריך לית הדא פליגא על דרבי אלעזר כו' אינו מפרישו שלא מדעתו דר' זעירא קאמר בשם ר' יוחנן גבי חטאת חלב דאינו מפרישו שלא מדעתו ובשם ר"א דאינו מפריש פסח ע"ח שלא מדעתו וא"כ ר"י דס"ל דמתניתין בממחין אבל בשאינן ממחין מהני הפרשה שלא לדעתו. א"כ פליג ר' יוחנן על ר"א ומ"ש גבי חטאת חלב דס"ל דלא מהני הפרשה שלא לדעתו ע"ז משני דלא דמי דהנה בבבלי דף ל"ו ע"א במס' נדרים פריך הגמ' אלא מעתה יביא אדם פסח ע"ח שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים אמר רבי זעירא שה לבית אבות לאו דאורייתא פי' דמדאורייתא אין צריך להמנות כלל אלא דהתורה נתנה רשות להקטנים לאכול שלא למנוייו וההפרשה של אביהם באמת לא מהני דהוי שלא לדעתם אבל התורה נתנה רשות להקטנים לאכול אפילו בלא המנאה עי' בר"נ ז"ל ובתוס' ז"ל שם ע"ז קאמרי' הכא דבאמת ר' יוחנן פליג על ר"א וסבירא ליה דגבי חטאת חלב לא מהני הפרשה שלא לדעתו. וגבי פסח מהני ככל ארבעה מחוסרי כפרה משום שאדם מפריש על בנו הקטן ואף על גב דגבי פסח קי"ל דשה לבית אבות לאו דאורייתא. ואם כן אין ללמוד מזה למחויב מן התורה דמהני ההפרשה שלא לדעתו מכל מקום מצינו דמהני הפרשה שלא מדעתם גבי קטן אפילו לענין לצאת בו מן התורה משום דקי"ל כרבי דס"ל במס' פסחים דף צ"ג דקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני והביא ב' שערות חייב לעשות פ"ש משום דפסח שני אינו תשלומין לראשון. ומ"מ הדבר ברור דאם עשה הקטן פ"ר והגדיל בפסח שני פטור מלעשות פ"ש דפ"ש אינו חייב אלא במי שלא עשה הראשון אבל במי שעשה הראשון אפילו שהוא קטן מ"מ פטור מפרש כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בהק"פ פ"ה ה"ז קטן שהגדיל בין פ"ר לפ"ש חייבין לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור עכ"ל ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל ומ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור ואיכא למידק אטו קטן בר חיובא ופטורי הוא. וכתב הר"י קורקס ז"ל דכיון דרחמנא רביה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר בכך מן השני עכ"ל ז"ל והיינו דקמסיים הכא שניא היא פסח שניא היא חטאת פסח לכשיגדיל ראוי היא להתכפר בו פי' אם הפריש אביו עליו כשהוא קטן ושחטו ואכל ממנו אפילו כשהגדיל קודם פ"ש דאז מחויב מן התורה לכשיגדיל ראוי להתכפר בו ואינו צריך שוב להביא פ"ש א"כ כיון שנתכפר בהפרשת ושחיטת אביו עליו א"כ מהני הפרשה שלא לדעת לגבי קטן אפילו לצאת בו ידי חובתו מן התורה. ע"כ מביא אדם פסח ע"ח שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים ואי דשה לבית אבות לאו דאורייתא מ"מ מהני ג"כ לדאורייתא הפרשת אביהם. משא"כ לגבי חטאת אינו ראוי להתכפר בה לכשיגדיל דאם שחט עליו חטאת כשהוא קטן אינו כלום ואינו מועיל לחטא שיחטא לכשיגדיל ע"כ גבי חטאת לא יביא על חבירו שלא מדעתו שלא מצינו דאדם מביא על בניו הקטנים משא"כ בפסח שפיר מצינו דאדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים ואפילו דשה לבית אבות לאו דאורייתא מ"מ מהני לכשיגדיל ראוי להתכפר בו וברור כשמש דמכאן יצא להרמב"ם ז"ל הך דינא דאם שחטו עליו בראשון פטור וסוגיא מפורשת הוא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:5:1)

אר"י ברגל רדופין שנו פי' דקאי על הא דפ' המדיר במס' כתובות דנדרה שלא תלך לבית אביה רגל אחד יקיים. ע"ז מפרש דרגל אחד הוא רגל הראשון שלאחר החופה דהוי רגל רדופין ע"ז מפרש איזהו רגל רדופין אר"י בר"ב זה רגל ראשון שאביה רודפת לבית בעלה וע"כ שייכה לשניהן דהיא רדופה לבית אביה ואביה רודפה לבית חמיה ר"ל שרדופה לבית אביה עד שאביה רודפה לבעלה. ומיבעיא לי' אם לא הלכה רגל הראשון רגל השני מהו שיעשה רגל רדופין מי אמרינן דהוי רגל שני רגל רדופין או דילמא כיון דקחזינן דלא הלכה רגל הראשון בודאי אינה מרדפת אחר בית אביה ומוסיף עוד למיבעיא אם לעולם יש לה רגל רדופין ר"ל דלאו דווקא רגל שני אלא י"ל דלעולם יש לה רגל רדופין. ומיבעיא עוד אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין מבית חמיה לבית אביה וכן אביה רודפה לבית חמיה ושייכה לשניהן ופשיט נשמעיניה מן הדא הלכה רגל הראשון לבית אביה אלמא הלכה דווקא ולמה לי הלכה הא ברגל ראשון הוי רגל רדופין אף בלא הלכה א"ו דנקט הלכה רגל הראשון דאימתי הוי דווקא רגל ראשון דווקא בהלכה אבל בלא הלכה הוי לעולם רגל רדופין ונפשוט האיבעיא בלא הלכה רגל הראשון דהא מפורש תנינן במתניתין הלכה רגל הראשון ול"ל הלכה ח"ו דנקט הלכה דבלא הלכה הוי לעולם רגל רדופין אי דנקט הלכה לענין דינא דאלמנה דבאלמנה דווקא הלכה הוי רגל רדופין ברגל ראשון אבל לא הלכה לא הוי רגל רדופין ע"ז אמר ר"י בר"ב תיפתר שיש לה בנים וסתם אשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה אבל בלא בנים לא שייכה כלל לבית חמיה כשהלכה לבית אביה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:7:1)

ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות זה קאי על מס' חלה וקידושין כדפי' הפ"מ ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:1:9:1)

שמואל בר אבא בעי עבד מהו שיאכל משלשתם פי' דהא דצריך להמנות על פסח אחר מיבעיא לן אם העיקר דאינו יוצא בפסח זה ידי חובתו שהיא עתה ב"ח ואינו יוצא י"ח בפסח שנמנה עליו כשהיא עבד כדאיתא כן גם לקמן בה"ב הפריש פסחו עד שלא נשתחרר ונשתחרר צריך להמנות על פסח אחר אבל לאכול מותר ממנו ואינו נקרא שלא למנויו. אם נשתחרר לאחר זמן שחיטת הפסח ולא נמנה על אחר הגם דלא יצא בפסח שנמנה עליו כשהיה עבד. אבל מ"מ מותר לאכול ממנו ואינו נקרא שלא למנויו כיון דנמנה עליו או דילמא דהמנאת העבדות לא מהני וכשאוכל לאחר השיחרור הוי אוכל שלא למנויו וזהו דקאמר מהו שיאכל משלשתן מכל אלו השלשה פסחים דקחשיב אם מותר לאכול מהם אם לא נמנה על אחר. א"ר יוסי אם אומר את שאין העבד יכול לאכול משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה פי' דא"ת דלאחר השיחרור אסור לו לאכול מהפסח שנמנה עליו בעבודתו. א"כ האיך רשאים לכתחלה למנותו על הפסח בחבורה דהא יש לחוש שמא ימלך רבו וישחררו ויהא אסור לאכול ממנו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה פי' בעת זריקה דקי"ל לאוכליו ושלא לאוכליו את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לפיכך כשר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לאוכליו ושלא לאוכליו דנעשה כעובר על המצות וכשר בדיעבד עי' דף ס"א עיי"ש וא"כ האיך מותר לכתחלה למנותו על הפסח הא יתערב לכתחלה הקדש פסול בעבודה אלא ע"כ דמותר לאכול ממנו. עי' במס' קידושין דף מ"ה ע"ב בתוס' ז"ל ובגיטין דף י"ב ע"ב בתוס' ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:2:2:1)

ר"א ור"י תריהון אמרין דר"נ הוא דר"נ אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה דהירושלמי לא רצה לאוקמיה דמיירי ששכח לאחר זריקה מדקתני סתם. ר"ח בשם ר"ב ב"מ תיפתר ששכח בין שחיטה לזריקה הגם דלא רצה לאוקמיה לאחר זריקה מדקתני סתם אבל בע"כ מיירי לאחר שחיטה דאי לפני שחיטה אסור לו לכתחלה לשחוט ע"ז הק' חד מרבנן והא תנינן שכח מה אמר לו רבו ישחוט גדי וטלה ע"כ מיירי לפני שחיטה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:3:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:3:3:1)

ר"א בשם ר"ה תנאי ב"ד הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו ממנה אותו על שלו והמעות יוצאות לחולין מאליה פי' דהמוכר פסחים מפריש טלאים על פסח והלוקחין מפרישין מעות על פסח ויוצאות לחולין המעות ע"ז שאל הגמ' מה יוצא לחולין וחוזר וקדש כו' פי' דהא אין הקדש מתחלל ע"י הקדש וע"י מה נתחלל המעות וע"כ שאל איזה אופן היה כאן התנאי ב"ד או דהתנאי ב"ד היה דלא נתקדשו משעת הפרשה ואילך לא הפסח ולא המעות אלא יוצא לחולין עד שעת המנאה ורק אח"כ כשבא הלוקח אצל המוכר לקנות אז ע"י המנאה חל קדושת המעות ונתפס הטלה בקדושה ע"י המעות ועי"ז נתחלל המעות ונמצא דבשעת המנאה נעשה ההקדש והחילול דנתקדש המעות ונתחלל ע"י הטלה והטלה נתפס בקדושה זה היה התנאי ב"ד שיוצא לחולין ההקדש שע"י הפרשה ויתחיל בשעת המנאה או לכך הקדישו משעה ראשונה ר"ל דההקדש נמשך משעה ראשונה בלא הפסק רק דתנאי ב"ד הוא על המעות שלאחר הלקיחה יצא לחולין דנתקדש המעות משעה הראשונה רק עד הלקיחה וע"ז שאל מאי נפ"מ בזה האיך היה התנאי ב"ד הפריש ק' מנה לפסחו והמנה אותו על חמשים א"א יוצא לחולין וחוזר וקדש שאר המעות חולין הן כיון דהוי כל עיקר ההקדש רק בשעת לקיחה אז נתקדש המעות ונתחלל ע"י הפסח והפסח נתפס בקדושה ממילא שאר המעות דלא היו בלקיחה לא נתקדשו והוי חולין ובשביל זה גופא הוי התנאי ב"ד שלא יתקדשו המעות רק בעת לקיחה כדי שיהא המותר חולין ולא יצטרך לצמצם בהמעות בעת הפרשה אבל א"ת לכך הקדישו משעה ראשונה דנמשך הקדושה משעת הפרשה אך דנתחלל המעות ביד המוכר מתנאי ב"ד דנפסק קדושת המעות ביד המוכר ע"י המכירה ממילא שאר המעות דלא יכנס ליד המוכר ולא היו בהמכירה ממילא נשארו בקדושה כי בזה תלוי הנפ"מ אם נעשה הקדושה ע"י הלקיחה מתנאי ב"ד או נתחלל ע"י הלקיחה מתנאי ב"ד לענין שאר המעות ע"ז פריך ר"י ב"א בשם שמואל בר אבא הגע עצמך שהימנה אותו על חנם מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש דא"ת דנתקדש ע"י המכירה דנתקדש המעות ונתפס קדושת הפסח במקומו א"כ בשנתן לו מתנה ע"י מה נתקדש הפסח א"ו דנתקדשו משעה הראשונה משעת הפרשה ורק המעות יוצאות לחולין ביד המוכר מתנאי ב"ד וע"ז אמר מילהון דרבנן אמרין שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש תמן תנינן נתן לה כספים כו' רשב"ל אמר בממנה אותו על פסחו וחגיגתו הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחזר וקדש א"ת שהוא יצא לחולין וחזר וקדש דהקדישה בא ע"י ההמנאה א"כ קשה למה לא חל איסור אתנן על חולין הא נותן לה חולין באתננה ואצלה נעשה הקדש א"ו דקדש משעת הפרשה ואין איסור אתנן חל במוקדשין כדאיתא בבבלי דף צ' ע"א עיי"ש ע"ז משני פתר לה בשלא נכנס לתוך ידה כלום כו' מקריב עליו קני זבין כו' לא בשלא נכנס כו' ואף הכא שלא נכנס לתוך ידה כלום ר"ל דבהקריב קרבן עבורה לא חשוב אתנן דלא חשוב כמו שנתן לה כלום כמו דמותר להקריב קרבן עבור מודר הנאה ולא חשיב מהנהו ומסיק מ"ד הילך אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין ביו"ט הדא אמרה אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אלא הרי הוא הקדש משעת הפרשה דא"ת יוצא לחולין וחוזר וקדש הוי כמקדיש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:4:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 8:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/8:4:3:1)

ר"ה אמר הפריש פסחו ואמר ע"מ שלא ימנה אחר עמו אין אחר נמנה עמו הפרישו סתם כל מה שיבואו מינויו הן פי' כל מי שיבוא אח"כ אפילו אלפי אלפים בני אדם דלא יהיה כזית לכל או"א אמרינן דהן הן המנוין עליו משעה הראשונה משום דס"ל לר"ה דאין המנוין נקראים בעלים על חלקם אלא הבעלים הוא המפריש והמנוין הוא מקופיא יוצאין בו אבל לא הוי בעלים על חלקם ע"כ לא אמרינן דזכו בהם הראשונים באופן שלא יוכל למנות עוד ב"א שלא ישאר כזית לראשונים ז"א דהא אין להם זכיה בו אלא מזומנים לשולחן לצאת בו י"ח וע"כ לפ"ז לאחר המנאה אמרינן דהן הן המנוין עליו משעת הפרשה דהא הפריש על כל מי שירצה להמנות על כל העולם אף דלא יהיה כזית על כל אחד ואחד מ"מ בכלל מנוין הוא ואם יהיה כזית לכל אחד יוצאין כולם ואם לא יהיה כזית לכל אחד יופסל על כולם וע"כ לפ"ז לא שייך לברירה כההיא דכתבו הראשונים ז"ל גבי מעמד שלשתן שעבדנא לך ולכל דאתא מחמתך דלא שייך לברירה משום דיכול לשעבד לכל העולם והכ"נ הרי כל העולם ראוין להיות מן המנוין ואם לא יספיק לא יספיק לכולם כמו שרשות ביד בעה"ב להזמין לשולחנו לכל מי שירצה ואם אינו מספיק לכולם אינו מספיק ולא יוכלו הראשונים לאמר כבר זכינו בהסעודה שלא תוכל להזמין עוד ז"א אלא הרשות בידו להזמין לכל העולם ולא יספיק לכולם וע"כ משעת הפרשה מוזמן לכל העולם ע"כ כל מה שיבואו אח"כ הן הן מינויו משעה הראשונה דהא לכתחלה הופרש על כולם ע"ז אמר לו ר"ז מתניתא אמרה כן בתמיה א"נ דצ"ל לא אמרה כן ואם ימעט כו' אחד מבני חבורה הראשונה כו' וא"ת כל מה שיבואו מינויו הן הן בני חבורה הראשונה הן ב"ח האחרונה ר"ל איזה שייכות הוא חבורה ראשונה וחבורה אחרונה הא הכל הוי ראשונים דהא חשובי מנוין משעת הפרשה ויד כולם שוין בו אלא ע"כ דהמנוין הוי בעלים על חלקם ויש להם זכיה ואינו יכול להזמין לאחרים להגריע חלקם כזית שלהם וע"כ שייך חבורה ראשונה דמי שנמנה אח"כ לא חשוב כמו שהופרש עליו מתחלה וע"כ לא אמרינן כל מה שיבואו הן הן המנוין משעה הראשונה ז"א אלא חשוב מנוי מכאן ולהבא ומסיים הגמ' מה נפיק מביניהון הפריש פסחו ומשך ידו ואח"כ חזר ונמנה אחר עמו ע"ד דר"ח כשר ולדעתי' דר"ז פסול פי' דהא קי"ל דפסח שאין לו אוכלין נדחה ועי' בתוס' ז"ל דף פ"ט ע"א ד"ה ונטרחו דאם נשאר שעה אחת בלא בעלים לא חזיתו לפסח עכ"ל ז"ל אך אם חזר ונמנה עוד אחר עמו ע"ד דר"ח דחשוב המינוי כמשעה הראשונה דהוי כהופרש מתחלה עליהן וההפרשה נשאר כבתחלה דלא נתבטל בהמשכה ע"כ כשר דאמרינן הוא הוא המנוי עליו משעה הראשונה. אבל לר"ז פסול. וכן נפ"מ בתמורה דלר"ת הוי הקדש יחיד דהא המנוין יוצאין מקופיא והבעלים הוא המפריש ואין המנוין חלק בגוף הפסח ע"כ מצי המפריש למימר ועושה תמורה כדאיתא בתוס' ז"ל במס' זבחים דף ו' ע"א ד"ה מקופיא אבל לר"ז הוי הקדש שותפין דהא זכו בגוף הפסח לחלקם. וע"כ אם נמנו עליו מאה אנשים כאחת לרב חונה אפילו מי שנמנה באחרונה הוא נקרא מנוי ופוסל את כולם ולא יכולין הראשונים למימר כבר זכינו בחלקנו אבל לר"ז אינו יכול להמנות הרבה עד שלא ישאר כזית להראשונים דהא כבר זכו בחלקם בגוף הפסח ע"כ עד מקום שיש בו כזית כשר ואם נשאר באחרונים שאין עליהן כזית פסול על האחרונים דווקא אבל הראשונים עד מקום שיש בו כזית כשר ובנמנה עליו מאה ב"א כא' לא נקט בלשון ע"ד דר"ה וע"ד דר"ז כלישנא דלעיל משום דזהו עיקר הפלוגתא שביניהם: