## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:1:2:1)

מ"ט דר"מ כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת פי' דלחכמים לא נתבררו מדעת אחת אלא ב' דיינים נבררו מדעת הבע"ד ודיין אחד נברר מדעת הדיינים וטוב יותר לברר מדעת אחת. מ"ט דרבנן לאו כולה מינך ר"ל לאו כל כמינך מיבחר ומיסב. תיבת ומיסב הוא כמו מותיב דמתחלפין ס' ות' באותיות זסשר"ץ ר"ל להותיב בדין. א"נ לשון מסובין על השולחן. פי' דהדיינים יכולין לטעון לבע"ד לאו כל כמינך להיות בוחר לאחד ולהותיב עמנו בדין מה דאת בעי אלא מה דאנן בעיין. וכההיא דאמרינן בבבלי דף כ"ג ע"א דאין הדיינין יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהם. ע"כ הבחירה לבחור בהשלישי היא ניתן להדיינים וכדפרש"י ז"ל שם והגהת הב"ח ז"ל שם מברר שאילו בע"ד בוררין שמא לא יהיה הגון ולא יהי' השנים יכולין למימר אין אנו יושבין עם זה לפי שמביישין אותו אבל כשבורר לו זה אחד וזה אחד אם אחד מהן אמר איני יושב עם זה אין לחוש על כך דליכא כסופא דאכתי לא אתקבע דינא עכ"ל ז"ל. וכן קאמרינן בירושלמי כאן למיסב עמנו בדין אין רשות בידך לבחור אלא אנחנו נבחר. ופריך וקשיא על דרבנן מת אחד לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחד פי' דמקשה דאם מת אחד מן הדיינין וישארו שנים אחד שנברר מצד אחד ואחד שנברר מב' הדיינים וכשיבורר הבע"ד דיין אחר במקום המת הרי הוברר זה הדיין שלא בהסכם ב' דיינים שנקבעו כבר והשנים אינן יכולין למימר אין אנו יושבין עם זה לפי שמביישין אותו ובאמת אינו הגון להם וע"כ דאינו נברר רק מדעת אחת מדעת הבעל דין ולא נברר מדעת הדיינין:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:3:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:3:2:1)

אר"ז פסול צריך לפסול בב"ד קרוב א"צ לפסול בב"ד אמר רבא ב"כ בשם רב שלשה כגמר דין הפ"מ ז"ל מפרש דקאי ארישא דתוספתא. ואינו מובן לי ולפענ"ד נראה דשייך לבתר ה"ד בסמוך אחר המשנה דה"ד דגרסינן שם א"ל נאמן עלי אביך קובל עלי' בפני שנים יכול הוא לחזור בו בפני ג' א"י לחזור בו ע"ז שייך אמר רבא ב"כ בשם רב שלשה כגמר דין. ועיי' שם בסמוך בסוגיא ה"ד ובמה"פ ז"ל בשם הראשונים ז"ל דבג"ד אינו יכול לחזור:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:5:5:1)

אמר ר"ה מ"ת מפריחי יונים כר"א ר"ל דקאי על המתניתין דמס' ר"ה פ"ק ה"ז דקחשיב לעדות החודש מפריחי יונים כו' א"ל ד"ה היא הכא ר"ל הכא בר"ה א"ר יוסי יודעין הי' שפסולין מעדות ממון. מה בא להעיד אלא כשם שפסול מעדות ממון כך פסול מעד"נ ועדי החודש כעד"נ אינון בתמי' וע"כ דכד"מ דמיא וע"כ אתיא מתניתין דר"ה דקחשיב לכל הנך דמתניתן דידן דפסולין לעדות החודש אתיא כד"ה. ע"ז פריך והתנינן זה הכלל כל העדות שאין אשה כשרה להן אף הן אינן כשרין לה. מאן תניתה רבנן כיין דקמוקמת מתניתין דר"ה כד"ה אף כרבנן א"כ סיפא נמי כד"ה היא אף לרבנן ע"ז קשה רבנן כר"א מודין ליה בתמיה הא פליגין עלוי דהא איכא ד"נ דנשים פסולין והם כשירים לה לרבנן והאיך תימר דמתניתין דר"ה אתיא. כד"ה משום דמודין בד"מ א"כ קשה מהסיפא דקתני זה הכלל כל עדות שאין אשה כשירה להן האיך אפשר למימר דרבנן תני לה. כן פי' הק"ע ז"ל במס' ר"ה פ"ק ה"ז עיי"ש ר"י בשם ר"ח אמר כולה כר' אליעזר דאפילו ההיא דסנהדרין כר"א דאילו לרבנן כשר היא אף בעדי ממונות ואתיא אילין פלוגתא כאילין פליגתא דתני ע"ז פסול כו'. בד"א שנמצא זומם בד"נ אבל אם נמצא זומם בעדי ממונות כו' ותייא דר' יוסי כרבנן ודר' מאיר כר' אליעזר אליבא דר' יוסי דסבירא ליה דפליגי בהפסול בעדות ממון אם פסול בעד"נ:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:5:6:1)

א"ר יהודא אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא כו' הי' יושב ובטל ממלאכתו כ"ש שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשיט את ידיו וליתן בפירות כו' אם יש עמו מלאכה אחרת כשר כו' אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כ"ש שבוע כו' אע"פ שאין עמו מלאכה אחרת מותר פי' דכיון דאיכא חד צד או הי' עוסק במלאכתו או יש לו מלאכה אחרת ע"ז אמר ר' בא בר זבדי ר' אבוה בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתן אקלס כו' ומפרש הגמרא דילמא קאמר ר"י דמתניתין תיבת דמתניתן מאי כונה איכא בו ומפרש תני ר"ח לחומרא [וכן איתא בסנהדרין פ' שלישי] האיך עבידא הי' יושב ועוסק במלאכתו כו' אם יש עמו מלאכה אחרת מותר אבל אם לא הי' עוסק במלאכתו כו' אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת אסור [וכן הגירסא בשנות אליהו ז"ל] וסבירא ליה דבעינן תרוויהו שיהא עסק במלאכתו ושיהי' לו מלאכה אחרת לא בדא פי' לא בזה הלכה כר"י אלא הלכה כר"י דמתניתין לקולא ולפום כן כצ"ל ר' בא בר זבדא בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתין לקולא לאפוקי מהא דר"י דתני ר"ת ושאל אוף הכא כן פי' הגר"א ז"ל בשנו"א משמע דשאל אם גם במתניתן דידן הלכה כר"י או לא ע"ז אמר תמן אין המלכות אונסת פי' במתניתן דידן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת ברם במתניתן דידן פי' במס' סנהדרין המלכות אונסת. ולשון תמן הוא בירושלמי כמה פעמים והתם במס' סנהדרין איכא האי סוגיא ג"כ ושם קרי מתניתן דהכא תמן ודרך הירושלמי להעתיק הסוגיא בלשון הנשנה שם. א"נ הא דשאל אוף הכא כן פי' במתניתן דידן דר"י מתיר לקח כדרכו ובלבד שלא תהא אומנתו לכך אם יש לו אומנות אחרת ג"כ דיושב ועוסק במלאכתו אם מותר אפילו שלא בהזדמניות כמו בשביעית או לא ומסיק דהא דהתירו התם בשביעית משום דהמלכות אונסת דצריך לפרוע המס ברם הכא אין המלכות אונסת ועיין בתוס' ד"ה והוא במס' שביעית פ"ד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:5:8:1)

בראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורה ר' ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה פי' דדרך לחרוש ב' פעמים פעם הראשון ליטול הקוצין ובפעם השניה שיצמח הרבה כדאיתא במס' שביעית והורה ר' ינאי לחרוש פעם הראשון בלבד כדי שלא תצמח הרבה אך מה שצריך לפרוע מס המלך ועיי' בדברינו ברידב"ז פ"ד דמס' שביעית:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:13:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:5:13:1)

טייב בזה"ז מהו דאימתי גזרו במתניתן על הטיוב שנטייבה אסוייר לזורעה הנ"מ בשביעית דאורייתא אבל בזה"ז לא שמעינן דגזרו רבנן ואפילו דלא שמענו שעמד בית דין וביטל הגזירה ראשונה מכ"מ לא בעינן לבטל כיון דמדרבנן הוא בזה"ז ולא התקינו עוד הפעם שנטייבה לא תזרע ממילא תזרע ע"ז סבירא ליה לר' ירמיה דמותר לזורעה ופריך לי' ר' יוסי והא כיון דתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקון דהא לוקה ופסול לעדות. ומשני כאינש דשמע כו' אמר ר' חזקי' אי תותבת קומי ר' ירמי' וכי איזה ב"ד עמד ובטל דהא צריך ב"ד לבטל הגזירה וכ"ז דלא עמד ב"ד וביטל לא נתבטל הגזירה ממילא וע"ז אומר חיילי' דר"י והי' כתיב בר"ת חיילי' דר"י והי' סובר המדפיס דהיא ר' ירמי' ובאמת היא ר' יוסי בר פלוגתא דר' ירמיה דס"ל דכל זמן דלא עמד ב"ד ובטל להגזירה לא נתבטל הגזירה ממילא ולא אמרינן כיון דהוי מדרבנן בזה"ז הוי גזירה לגזירה דהא בת ישראל שבאת להדליק כו' לא עמד ב"ד וביטל כמה דתימר תמן לא עמד ב"ד וביטל אפילו לקולא וכן הכא לחומרא לא עמד ב"ד וביטל ודכוותי' מאימתי אדם זוכה בפירותי' בשביעית פי' בזה"ז דהוה הפקר מדרבנן ואם עבר וזכה בהם הוי בזה"ז כמו בעבר וטייבה דלר' ירמי' שרי וכן בעבר וזכה בהם בזה"ז הוי זכייתו זכיה ובדיעבד אין מוציאין מידו ע"כ סבר ר' ירמי' משיתן לתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפילו נתנם בתוך כליו לא זכה בהם דהוא סבר מימר דאינון דידי' ולית אינון דידיה דאין זכי' באיסורי הנאה אפילו בזה"ז אפילו בדיעבד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:8:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:8:7:1)

ר"ה מיקל לדיינא דאמר מקבלין אתון חד סהדי אלא אינון יימרון את לא תימר כן גי' הרב אלפס ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:9:1)

כתיב לא יומתו אבות וגו' כו' לא יומתו אבות בעדות בנים שלא יהו העדים קרובים לבע"ד ומניין אף הדיינים שנאמר ובנים לא יומתו על אבות כן גי' הרב אלפס ז"ל. מנין שלא יהא העדים קרובין של נידונין המודפס בספרים אינו מוגה ולפי הרב אלפס ז"ל לא גרסינן כלל ומנין שלא יהא העדים קרובין לדיינים הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הם נהרגין. ומניין שלא יהא העדים קרובים זל"ז הגע עצמך שאם הוזם א' מהם כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אומ' את כן לא מפיה' הם נהרגין ומנין שלא יהא הדיינים קרובים זל"ז כן גי' הרב אלפס ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:12:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:12:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:12:1)

אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובין מנין אמר רבי זעירא ובנים לרבות שאר קרובין עד כדין כרבי עקיבא פי' כר"ע דדריש ווין כדאיתא במס' יבמות דף ס"ח ע"ב ודף ס"ט ע"א ובמס' סנהדרין דף נ"א ע"ב ע"כ מרבינן מואו דובנים שאר קרובין אבל כר' ישמעאל מנין תני ר' ישמעאל ושפטו העדה והצילו שלא יהא העדה כדמסיק אמר ר' יוסי אם אתה אומר כן נמצאת ב"ד גואלי הדם כו' והכא לא כתיב בנים אלא גואלי הדם:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:15:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:15:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:15:1)

בכשרים ולא בפסולין קאי על דינין של הלכות עדות בר"פ שבועות העדות ומסיק כאן כמה הלכות עדות דהא דשבועות העדות נוהגין בכשרים דווקא ולא בפסולין משים שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד שלא בפני ב"ד א"ל יגיד ונשא עונו את שמגיד ומשלם ממון יצא חוץ לב"ד שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון. פי' ע"פ מה דגרסינן בבבלי במס' שבועות דף ל"ב ע"א כפירה בב"ד מנלן אמר אביי א"ק אם לא יגיד ונשא עינו לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה מתחייב זה ממון ופירש רש"י ז"ל דכיון דקפיד קרא אהגדה מסתמא אהגדה חשובה קפיד דהיינו בב"ד עכ"ל ז"ל. וקשה לי להבין הלא הגמ' פריך דילמא האי לא יגיד דכתיב בקרא היא אפילו חוץ לב"ד ומנין לן דהקרא מיירי בב"ד א"כ לפ"ז הי' לי' לאביי לתרוצי דמסתברא דמיירי בב"ד דהיא הגדה חשובה ואמאי מביא הקרא אמר אביי אמר קרא א"ל יגיד ונשא עונו לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה כו' ומצאתי ת"ל בריטב"א ז"ל שמפרש כך וז"ל ז"ל ויותר נראה לי דא"ק אם לא יגיד ונשא עונו מכלל דהגדה בב"ד היא שיש בה חיוב ממון ואינו יכול להחזיר ולהגיד דאי לא נשיאת עון למה עכ"ל ז"ל ועוד מאריך הריטב"א ז"ל לקמן בגמ' דע"כ אביי יליף לה מן הקרא ולא מן הסברא עיי"ש ולכאורה בלא קרא דנשיאת עון ידעינן ע"כ דבב"ד היא דאי חוץ לב"ד אמאי חייב קרבן הא יכול לחזור ולהגיד. ז"א דחייבו רחמנא קרבן משום שנשבע לשקר. אע"ג דלא עשה עון גזילה דלא תחייב שום אדם על ידו מ"מ חטא על השבועה כדכתיב ונפש כי תחטא וגו' א"ל יגיד אבל מדמסיים הכתוב ונשא עונו מכלל דנתחייב זה ע"י העד שלא הגיד דאם בחוץ לב"ד דיכול לחזור ולהגיד הרי דלא נתחייב זה א"כ נשיאת עון למה וכן איתא בת"כ לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד נתחייב זה בממונו ואיזה זה ב"ד והיא כוונה אחת לדברי אביי ואביי נמי ה"ק לא אמרתי אלא במקום שאם היה מגיד היה מתחייב זה ממון והשתא שלא הגיד נתחייב זה וכ"כ התוס' ז"ל במס' ב"ק דף נ"ו ע"א ד"ה פשיטא וכן מפרש המהרש"ל ז"ל שם ובזה יאיר עינינו מה דבסמוך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:18:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:18:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:18:1)

אשכח תני ר' ישמעאל ב' עדים כן הגי' במס' שבועות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:20:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:20:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:20:1)

**תני ר' ישמעאל ונשא עונו קרבן.** ר"ל דר' ישמעאל מפרש האי נשיאת עון הוא קרבן אם לא יגיד נושא עון קרבן על שבועתו ע"ז פריך הגמרא א"כ מנ"ל דבעינן בית דין והוא כדברינו דע"כ כל הלימוד הוא מקרא דונשא עונו. אם יכול לחזור נשיאת עון למה כדברינו, אבל לר' ישמעאל דמפרש דנושא עון הוא עון קרבן על שבועתו מנ"ל דבעינן ב"ד ע"ז מסיק דיליף הגדה הגדה דבעינן ב"ד. וכיון דבעינן ב"ד מובן ע"כ דהקפדת הכתוב הוא במקום דמתחייב ממון על ידו ומובן מאלי' דבעינן כשירים ולא פסולין דבכשרים מהני עדותן ומהאי ירושלמי מוכח ומובן כפי' הריטב"א ז"ל והתוס' ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:24:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:9:24:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:9:24:1)

דחק ר"ה ועאל ואשכח לר' ירמיה כצ"ל ר' מצא לר' ירמיה מצטער וכו':


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:10:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:10:2:1)

מתניתא פליגא על רשב"ל מנין כשיצא לא יאמר כו' מה עביד לה רשב"ל כצ"ל הא לדעתי' דרשב"ל צריך לכתוב כך מפורש מי הוא המזכאי ומי הוא המחייב. ומשני דה"פ במתניתן לא יאמר כמאן דהיא מימר כמה בעית מזכה לפלוני בדינא ולא שבקין לי' ר"ל דלא יאמר עמלתי מאוד לזכות לפלוני אך חבירי לא שבקין לי ואי דבלא"ה הרי כתיב בפסק דין דהוא המזכה לפלוני והם המחייבין הוא משום דכך הוא הד"ת לפי דעתו של המזכה אבל אסור ליה לומר דעמלתי הרבה בשביל פלוני לזכותו אך לא שבקין ליה ופריך מ"ט דר"י כצ"ל למה כופין את היחיד שיחתום כהרבים הא מיחזי כשיקרא ומשני דאם יכתוב בפירוש דעתו של היחיד ייזול וייתי עוד אחרים שיסברו כוותי' וירצה להראות שהדין עמי ויאמר אף פלוני הוי תמן אף הוא טעה בתמי' ע"כ כותב היחיד ג"כ כהרבים וע"כ שוב לא יכול למימר כן:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:11:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/3:11:2:1)

א"ר אושעיה תמן שאיפשר להן להוסיף דנין אלו כנגד אלו ברם הכא אי איפשר להן להוסיף פי' דבמשנה ה"ט גרסינן יוסיפו הדיינין ומתחיל הלכה י' גמרו את הדבר והלכה י"א כ"ז שהוא מביא ראי' סותר את הדין. וע"כ האי גמרו את הדבר הוא ע"י רוב ולא בספק ומעמידין הדבר בחזקתו [עי' בחו"מ סי' י"ח וברמב"ם ז"ל בפ"ח מה' סנהדרין] דאל"כ האיך מסיק אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד ל' יום ונחלקו בזה רשב"ג ורבנן הא כיון דב"ד לא פסקו דין תורה אלא העמידו הדבר בחזקתו פשיטא דכשמביא ראי' בטל הספק לעולם ואלא ע"כ מיירי בשגמרו הדין ע"פ רוב ומדוע לא מסיים התנא כאן כמו במשנה דס"פ הי' בודקין דמסיק גם שם גבי ד"נ גבי' יוסיפו הדיינין וכמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א כו' כו' דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחיבין דברי המזכין. ואילו במתניתן דידן מסיים יוסיפו הדיינין והתחיל גמרו את הדבר ולא מסיק כמה מוסיפין שנים שנים כו' דנין אלו כנגד אלו כו' כמו בד"נ. והיא ע"כ דבד"נ דמוסיפין עד ע"א מוסיפין שנים שנים ודנין אלו כנגד אלו וחוזרין ומוסיפין שנים ואם דנו אלו כנגד אלו חוזרין ומוסיפין משים דכיון דאפשר להוסיף עד ע"א לא איכפת לן אם מוסיפין שנים שנים. אע"פ שעי"ז איפשר שלא יעמוד על רוב וידונו אלו כנגד אלו משום דיש בידינו להוסיף עוד וקרוב הדבר שיכריעו משא"כ בד"מ דאי איפשר להוסיף עד ע"א ע"כ אין מוסיפין אלא אחד כדי שיכריע ויעמוד על הריב. והיינו דקאמר ר' אושעיה תמן שאיפשר להם להוסיף דנין אלו כנגד אלו ר"ל לא איכפת לן מה שניתוסף שנים ודנין אלו כנגד אלו משום שאם ידונו אלו כנגד אלו יוסיפו עוד משא"כ כאן בד"מ אין מוסיפין שנים משום שידונו אלו כנגד אלו אלא מוסיפין אחד כדי שיכריע. ורבי יוחנן ורשב"ל תריהון מרין אפילו הכא איפשר להם להוסיף דגם בד"מ ג"כ איפשר להוסיף עד שבעים ואחד ואם כן מוסיפין ג"כ שנים שנים ואם לא יכריעו המה יש לנו עוד להוסיף עד שבעים ואחד ובודאי יגיע לידי הכרעה ואם סוף סוף בע"א לא הכריעו אז אין ברירה ודנין בע"כ אלו כנגד אלו. ונמצא דלרבי יוחנן ולר' שמעון ב"ל הדין דהמשנה דס"פ היו בודקין השנויה שם דמוסיפין שנים שנים עד שבעים ואחד ואם בשהגיעו לע"א וסוף סוף לא הגיעו לידי הכרעה דנין אלו כנגד אלו הוא גם בדיני ממונות במשנה הזאת. ומזה תבין מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' ס' ה"ב ועיי' בלח"מ ז"ל שכתב ומפרש השגת הראב"ד ז"ל שם דע"כ הרמב"ם ז"ל למד הך דינא דדיני ממונות שוה בזה לד"נ היא ע"כ מהתוספתא. וא"כ קשה כיון שראה התוספתא האיך חסר ממנה הדין כשאמרו שנים זכים ואחד חייב יוסיפו הדיינים כו' כו' עיי"ש ואילו לפי המבואר הוא ירושלמי מפורש בכאן: