## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 1

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:1:4:1)

רבי סימון בשם ריב"ל אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם כו' א"ר יואי ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן אם אתה אומר באדר ראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין וכו' ר"ח שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של חורף לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי ר"מ והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג נימר [כן צ"ל] הלין דקריבין בפרוס הפסח והלין דרחוקים בפרוס העצרת והלין דרחוקים מינהון בפרוס החג א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ע"כ. פי' לפי הגי' שלפנינו דר"ח מקשה א"כ לדברי ר"י דאם יכריזו שיתין יומין קודם אין זה זירוז על ניסן וצריך דוקא בחודש א' דזה הוי זירוז על הזמן אבל מקודם אין זה זירוז כיון שיש עדיין הרבה שהות א"כ למה בני בבל מנהגן דמכריזין מראשו של חורף וכי הכרזתן אינו כדי לזרז להביא את השקלים לזמן ר"ח ניסן בתמיה הלא פשיטא דהכרזתן הוא לזרז על ניסן ולדברי ר' יוסי כיון שיש עדיין שהות אין זה זירוז א"כ למה מכריזין בראשו של חורף ע"ז התיב ר' עולא קומי ר"מ על הך אתקפתא דר"ח והתנינן בג' פרקים בשנה כו' הנך דקרובים בפרוס הפסח וכו' והנך דרחוקים מינהון בפרוש החג א"כ הכרוז דבני בבל אינו על ר"ח ניסן אלא על החג א"כ מכריזין אחר החג מראשו של חורף ומה איכפת לן אם מהכרוז שלהן לא יהי' הזירוז על הניסן א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר וכיון דבאמת גם בני בבל צריכין זירוז על ר"ח ניסן א"כ שפיר מקשה ר"ח ומאי מהני הכרוז שלהן כן נראה לכאורה הפי' ע"פ הגי' שלנו ולפי המפרשים ז"ל דפי' דר"ת מקשה דלמה לא ישמעו בני בבל מראשו של חורף אינו מובן לי לשון משמיעין והוי צ"ל בני בבל ישמעו ולא לשון משמיעין ודקאמר לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן תיבת לא מיותר לגמרי והגר"א ז"ל מוחק תיבת לא ועוד איני מבין דמאי פריך ר"ח מעתה בני בבל ישמעו מראשו של חורף כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן על מי פריך אם על ר' יוסי דקאמר כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ע"ז פריך אם טעמא דהכרזה הוא משום הכי הו"ל להן לבני בבל להשמיע מראשו של חורף ואלא ע"כ דס"ל לר"ח דטעמא דהכרזה הוא משום דבר אחר ולא אדע איזה טעם אחר יש בהכרזה וע"כ הוא כדי שיביאו ישראל שקליהן ולפי דברינו פריך על הא דקאמר עד כדון אית בשתא שיתין יומין ואין פעולה בהכרזה ע"ז פריך על מנהג של בני בבל מה פעולה הוא בהכרזה מראשו של חורף:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:1:8:1)

**בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים לא כן אמר ר"ח כו' הכל יוצאין בי"ד כו'.** נראה לפענ"ד דה"פ דהדין שמעתתא בפשיטות דפריך על ר"ח דאמר הכל יוצאין בי"ד וס"ל דאף לכתחלה קורא בי"ד אם ירצה והא דזמן כרכים בט"ו היא דיכול לקרות אף בט"ו אם לא קרא בי"ד ולא חשוב עבר זמנו משא"כ בכפרים אם לא קרא בי"ד עבר זמנו ואין תקנה אבל באמת הכרכים קורין ג"כ בי"ד לכתחלה ע"כ פריך ממתני' דידן דקתני בט"ו בו קורין המגילה בכרכים אלמא דלכתחלה זמן כרכים בט"ו וע"ז קאמר ר"י ור"א הוון יתבין אמר ר"י לר"א לא מסתברא חלא לשעבר אבל להבא לא פי' דר"ח לא ס"ל רק בדיעבד יצא כשקרא בי"ד ואינו מחויב לחזור ולקרות בט"ו אבל לכתחלה ס"ל ג"כ דמצות כרכים לקרות בט"ו והא תני בניחותא מקום שנהגו לקרות ב' ימים קורין אותה ב' ימים ולא מיירי בספק כרך או כפר אלא בכרך ברור ומ"מ נהגו לקרותה ב' ימים ואי אמרת בשלמא דלכתחלה זמן קריאה בכרכים בט"ו שפיר ניחא דקורא ב' ימים ואע"פ שיצא כבר בקריאה דמאתמול אפ"ה מותר לקרות בט"ו משום דהוא זמנו לכתחלה ושפיר קורא לצאת המצוה בזמנו דלכתחלה דעדיף טפי ולא חשיב עובר בבל תוסיף ז"א דדמי לסוכה דד' דפנות כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דאע"ג דיצא בג' אפילו טפח מ"מ לא הוי ב"ת כשעושה ד' דפנות ומוסיף דופן הרביעי משום דחשוב טפי דהוי תשבו כעין תדורו ע"ש וה"נ דכותיה אף שיצא בדיעבד בי"ד מ"מ לא עבר בב"ת כיון דבט"ו שפיר עדיף טפי דהוא מצותו בזמנו דלכתחלה ומותר בב' ימים בי"ד מותר דהא עדיין לא קרא ולא שייך בל תוסיף וחשיב זמנו דבדיעבד דהא אם ירצה יוכל לצאת בזה וכשחוזר וקורא בט"ו לא עבר על ב"ת משום דהכי שפיר עדיף טפי המצוה בזמנו וכיון דלכרך יש לו ב' זמנים י"ד וט"ו א' לכתחלה וב' בדיעבד ע"כ מקום שנהגו לקרות ב' ימים אין מוחין בידם והנ"מ אם הי"ד הוא הדיעבד אבל א"ת דלכתחלה זמנו בי"ד אך בדיעבד אם לא קרא בי"ד מותר לקרות' בט"ו א"כ האיך מניחין להם מנהגם כיון דכבר קרא בזמן דלכתחלה הרי הוא עובר על ב"ת כשחוזר וקורא למחר עוד הפעם. ע"ז אמר ר"מ ויאות פי' בתמיה דאפילו תימר דלכתחלה קורא בי"ד אעפ"כ כשרוצה לקרות בט"ו עוד הפעם שפיר שרי וע"כ במקום שנהגו כן שבקינן להם כמנהגם כדמסיק אילו משקרא בי"ד וחוזר וקורא בט"ו פי' שרוצה לחזור ולקרות עוד הפעם בט"ו שמא אין שומעין לו בתמיה דאם אומר את כן דאין שומעין לו דאסור לקרות עוד הפעם לא נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך פי' דהא דומה כמו שרוצה לקרות בי"ד גופיה עוד הפעם דמותר כמו שכתבו התוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דבעשיית המצוה ב' פעמים אין זה בל תוסיף ולא הוי ב"ת רק כשיעשה אח"כ ביום אחר כמו ישן בשמיני בסוכה דעובר אבל בזמנו אם רוצה לעשות המצוה ב' פעמים אינו עובר בב"ת וע"כ ה"נ כיון דט"ו הוא ג"כ זמן דכרכים שפיר דמי ושפיר רשאי לחזור ולקרותה בט"ו דאל"כ אתה עוקר זמן כרכים כאילו אינו זמנו בתמיה וכיון דבאמת הוא זמנו לדיעבד וקי"ל כל היום כשר לקריאת המגילה ולתקיעת שופר והאיך תימר דאסור בזמנו לקרות דכלל בידינו דכל שהוא בזמנו עדיין אין עליו איסורא דב"ת דאל"כ הוי עקירת זמן דכיון דבזמנו גופיה יהיה עת דאסור הרי הוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה לכל הזמן הזה לקריאה ואת אוסרו ועוקר זמנו וע"כ על הזמן אם תאסרו הוי עקירת הזמן בידיך וע"כ לא שייך איסורא דב"ת כ"ז שהיא עדיין זמנו משום דהוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה ואתה תאסרו נמצאת עקרת כשרות הזמן בידיך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:2:3:1)

**מנין שהיא פטורה ממעשרות.** עד סוף הסוגיא מבואר יפה בע"ה במס' פיאה פ"ה ה"א ועיין בדברינו שם ותמצא טעם בע"ה ועיי"ש היטב:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:2:1)

**הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות.** אז דייקינן הא לתבוע תובעין אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא דאף לתבוע אין תובעין וע"כ הא דדייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין משמע דלתבוע תובעין מיירי ע"כ בשהביא ב' שערות ע"ז פריך דז"א דאם מיירי בשהביא ב' שערות א"ש קשה ולמשכן אין ממשכנין אע"פ שהביא ב"ש בתמיה דאם בשהביא ב' שערות א"כ חשוב כגדול וצריך גם למשכנו אלא ע"כ דלא דייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין דמשמע דלתבוע תובעין מיירי בבר חיובא ז"א דלעולם בני פטורין נינהו אלא שרגילין ליתן ברצונם ורוצין גם עתה ליתן וכשהגיע זמן התביעה תובעין אותם וכשהגיע זמן המשכון אין ממשכנין אותם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שקלים דנשים ועבדים וקטנים הרגילין ליתן ועתידים ליתן אין ממשכנין אותם ולא דייקינן ממתני' דמיירי בבני חיובא ולתבוע תובעין משום דבני חיובא נינהו:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:3:1)

**כיני מתניתין אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד.** עי' בתוס' הרי"ד ותבין פי' הסוגיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:4:1)

ר"ט בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל כו'. וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו כו'. ופירש הפ"מ ז"ל אין חטאת ציבור מתה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה ע"ש וקשה לי להבין דמקשה משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו ר"י אומר תמות וקשה דבאמת למה מביאין דוגמא מן חטאת שמתו בעלי' דחלוק קרבן יחיד מקרבן ציבור דבר שאין ר"י מודה ולמה באמת לא תפסו דוגמא אחריתי שחלוק בקרבן יחיד מקרבן ציבור הלא כמה וכמה חילוקים לאין מספר איכא בין קרבן יחיד לקרבן ציבור ונראה לפענ"ד דהא גמ' מפורשת בבבלי תמורה ובהוריות דף ו' אר"פ אפילו למ"ד חטאת שכיפרה בעליה למיתה אזלי חטאת שמתו בעלי' בציבור תיקרב מנ"ל לר"פ הא ומסיק משעירי ר"ח דאמר רחמנא למיתי מתרומת הלשכה דחטאת הוא ודלמא מתו מרייהו דהנהו זוזי אלא ש"מ דבציבור תיקרב ופרש"י ז"ל דאזלינן בתר רובא ופריך ודילמא לא מתו כו' ע"ש היטב הרי דמצינו דאותן הקרבנות הבאין מתרומת הלשכה לא איכפת לן מה שנתערב בזה מעות מאיזה אנשים אשר מעותיהן פוסלין בקרבן דהא אמר רחמנא לכל ישראל לשקול בתרומת הלשכה ואמר רחמנא למיתי שעירי ר"ח וחטאת ציבור מתרומת הלשכה ודילמא מת אחד מהן והוי חטאת שמתו בעלי' אלא ע"כ חזינן דהתורה לא הקפידה על תרומת הלשכה ממה שנתערב מעות של יחידים הפוסלין הקרבן והיינו דקאמר הכא ג"כ דאמר רחמנא לכהנים לשקול לתרומת הלשכה ומ"מ מביאין מתרומת הלשכה עומר ושתי הלחם ולחם הפנים והיינו דמדמה זל"ז דחטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה והראיה מתרומת הלשכה דמייתינן חטאות ודילמא מת חד אלא ע"כ דמתרומת הלשכה לא הפדה התורה מה שנמצא מעות יחיד הפוסל להקרבן ה"נ מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל ושפיר מייתינן מתרומת הלשכה העומר ושתי הלחם וכו' ולא חיישינן ממה שיש בתוכו מעות מכהנים וס"ל לרב המנונא כר"פ דאף ר"י מודה בזה אבל הגמ' לא ס"ל כר"פ כמו דפריך התם על ר"פ ודילמא לא מתו וקשה משיבין לאדם דבר שאין מידה בו והא דקאמר משיבין חכמים לר"י מאי שייכות ר"י לזה הענין דחכמים ישיבו לו דל"ל דר"י ס"ל כבן בוכרי דכהנים אינן חייבין לשקול משום וכל מנחת כהן ז"א דהא בסוף שמעתתא גרסינן ר"י ור"נ חד אמר כל דעבר בימא וחורנה אמר כל דעבר על פקודיא יתן מ"ד כל דעבר בימא מסייעא לריב"ז ומ"ד כל דעבר על פיקודיא מסייעא לבן בוכרי ואי ס"ד דר"י ס"ל כבן בוכרי א"כ למה קאמרינן חד אמר וחורנה אמר משמע דלא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא ואי ר"י ס"ל כבן בוכרי דהא חכמים משיבין לו והוא מותיב לן והם מתיבין לו כדמסיק כדברינו א"כ פשיטא דר"י הוא דסבירא לי' כל דעבר על פיקודיא ועוד והוא מותיב לן פי' המפרשים ז"ל אינו מובן לי אבל כדמעיין היטב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מובן הדבר דהא דגרסינן במתניתין א"ל ריב"ז לאו דריב"ז הוא דקאמר זאת לר"י ז"א אלא דקאמר לבן בוכרי וביבנה הוא דקאמר ליה והכל מדברי ר"י אמר ר"י העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ריב"ז לא כי אלא כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם וכו' והוא הכל מדברי ר"י דקאמר הפלוגתא שהיה בין בן בוכרי לבין ריב"ז ביבנה ומסיים דבן בוכרי ס"ל כך דכהנים פטורין וריב"ז ס"ל כך דכהנים חייבין ומסיק ר"י קושיא בשם כהנים שכהנים דורשין מקרא זה לעצמן והכריע דאינם חייבין ואדרבה חוטאים בזה כשיתנו ולא כריב"ז ולא כבן בוכרי דס"ל שאינו חוטא ובן בוכרי וריב"ז פליגי בזה אם כל דעבר בימא או על פקודיא ורק בן בוכרי ס"ל דבדיעבד אינו חוטא ואתו הכהנים ודורשין מקרא זה לעצמן דאף בדיעבד חוטא הוא והוא הכל מימרא דר"י דאמר לפני חכמים דכן הוא פלוגתא דבן בוכרי וריב"ז ביבנה וקושיא בשם הכהנים ואתו חכמים והשיבו לר"י הקושיא שהקשה בשם הכהנים משום דאין מנחת ציבור קריבה כליל ואיהו מותיב לן פי' דר"י דהק' לפני חכמים הקושיא בשם הכהנים וחכמים תירצו לו את קושיתן משום דהוי מנחת ציבור ועל זה מותיב להן ר"י המקשן הקושיא בשם הכהנים על תירוצן של החכמים אלא נדבת ציבור א"כ יקשה לבן בוכרי קושיא של הכהנים כיון דס"ל לבן בוכרי כל דעבר על פקודיא יתן ואין הכהנים מחויבים א"כ למה אין חוטאים וישאר קושית הכהנים דמקשין מעומר ושתי הלחם דהם הקשו קושייתן בין לבן בוכרי בין לריב"ז וא"כ תריצכם הוא שפיר על קושייתן אליבא דריב"ז כיון דבאמת חייבין א"כ לא קשה מעומר ושתי הלחם כיון דהוי מנחת ציבור אבל לבן בוכרי דס"ל דפטורין א"כ ישאר קושייתן האיך מביאין והאיך אינן חוטאים כשמביאין האיך יאכל העומר ושתי הלחם כיון דנדבת יחיד הוא ואינהו מתיבין ליה כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור כן נראה לפענ"ד פירושא דהאי שמעתתא בע"ה וראיה לדברינו כשתעיין בעינא פקיחא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח הוא דכל המאמר הוא מר"י ובן בוכרי וריב"ז לא פליגי בקושית הכהנים אלא אי כל דעבר בימא או על פקודיא וכן מפורש בפרש"י ז"ל ותוס' ז"ל במס' מנחות דף כ"א ע"ש ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:1)

**הא לתבוע אין תובעין.** פי' מדקתני ואם שקלו מקבלין מידם משמע דלתבוע אין תובעין ואילו ברישא דמתני' קתני אין ממשכנין משמע לתבוע תובעין ומשני כהס"ד דמשני לעיל כאן שהביא ב"ש וכאן שלא הביא ב"ש ולהמסקנא לעיל נסתר האי תירוצא ולא מיירי הרישא בשהביא ב' שערות בבר חיובא ומיירי בבעל פטור אך שרגיל ליתן ורוצה ליתן ואין ממשכנין אבל תובעין ומתניתין דידן מיירי בקטן בר פטור [ואינו רגיל] א"נ איידי דקתני גבי עכו"ם ואם שקלו אין מקבלין מידן קתני נמי גבי קטנים לישנא דמקבלין מידן:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:3:1)

**אר"א מתניתין בנכרים הא בכותים לא כו'.** פי' דרישא מיירי מנכרים וכותים אבל סיפא לא מיירי רק מנכרים לחוד ע"ז פריך וכי יש קיני זבין בנכרים הא הנכרים אין מביאין לעולם במציאות זה הקרבן כדכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות אלא איפוך דרישא מיירי בנכרים ומיירי מתרווייהו בין מנכרים בין מכותים ובסיפא לא מיירי מנכרים כלל רק מכותים לבד וכן פי' בת"ח ז"ל ונוטה לפי' הפ"מ ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:4:1)

**תני אלו חייבין בקלבון אחד וכו' מתניתא דר"מ עד סוף הסוגיא.** ב' פעמים גרסינן הכא מתניתא דר"מ וחד מיותר הוא בלי ספק והק"ע ז"ל מוחק עד מתניתא דר"מ בתרא והפ"מ ז"ל מוחק מתניתא דר"מ בתרא ומקיים מתניתא דר"מ קמא ומוחק מן מתניתא דר"מ בתרא עד תיבת ר"מ כמין מטבע כו' ובל"ס שנשתבש הכא מהמדפיסים והמעתיקים אבל לבתר הגהתם קשה לי להבין ולפענ"ד נראה דיש כאן ט"ס קטן אחד המצוי וט"ס דמוכח דבפעם הראשון גרסינן במי ששקלו שלם שהוא פטור מקלבון ובפעם השני גרסינן שהוא חייב וע"כ הוא דחייב וט"ס הוא הא דגרסינן תחילה פטור ותיבת מתניתא דר"מ בתרא מיותר ומוכח הוא דהא קאמר תחילה מתניתא דר"מ והמפרשים ז"ל הגיהו זאת ובדפוס קראטשין לא נמצא מן מתניתא דר"מ בתרא כלל אבל אולי הגי' כמו שהוא הכל לפנינו [רק מתניתא דר"מ דכפיל ב' פעמים פשיטא דהשני מיותר] מתפרש ג"כ וה"פ מתניתא דר"מ פי' מתניתין דידן דתני ואלו שחייבין בקלבון דמתחיל ענין דקלבון כמו דמתחיל במשנה ג' גבי שקלים גופיה לענין משכון את מי ממשכנין לוים וישראלים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים וכמו כן מתחיל במשנה הזאת ואלו שחייבין בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים וקשה פשיטא דפטור דהקלבון הוא מה שמגרע להקדש בין חצי שקל לסלע וכיון דקמ"ל דפטורין משקל פשיטא דפטורין מקלבון דהא פשיטא דמי שפטור מלשקול פשיטא דאינו מתחייב בקלבון דעל מה יתחייב קלבון כיון דפטור כל עיקר לשקול על מה יתן קלבון ע"ז קאמר דמתני' קמ"ל אפילו אליבא דר"מ דס"ל דאינו נותן הקלבון על הפסד השקל שלו אלא דהוא חיוב באנפי' נפשיה ואפילו לבתר שנפטר מנתינת השקל חייב ג"כ בקלבון אפילו לאחר שנתן שקל שלם דאין שום הפסד בהשקל חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו משום דלא יגרע מהשקל דהא אפילו בנותן שקל שלם חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו על הפסד השקל הוא כדי שיהא השקל שלם ז"א אלא דהוא חוב בפני עצמו דהא אפילו במקום שאין הפסד השקל חייב ג"כ בקלבון דהא מי שנתן שקלו שלם לא עשה הפסד כלל ואעפ"כ חייב בקלבון אלמא דהוא חיוב אחריתי וע"כ שפיר קמ"ל ב' דינים א' דהם פטורין משקל וב' דהם פטורין מקלבון וע"ז קאמר מתניתא דר"מ דאמר אע"פ שאין שקלו תורה קולבנו תורה ר"ל דהוא חיוב בפני עצמו מן התורה ולא מדרבנן ולא שייך לשקל דלא קאי הקלבון להשלים שיעור השקל ז"א אלא דהוא חיוב בפני עצמו ומן התורה הוא כמו שקל גופי' ולא דחכמים עשאו חיובא דקלבון משום הפסד השקל דהא קסבר ר"מ מפורש בתוספתא בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון אלמא דקלבון לאו מדרבנן הוא להשלים שיעור השקל ז"א אלא דדבר תורה הוא הא דשוקלין במקדש קלבנות אף שלא מצינו מפורש בתורה כי אם שקל ולא קלבון אעפ"כ הלכה למשה מסיני הוא כדאיתא בסמוך דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה כו' והראהו למשה וא"ל זה יתנו כזה יתנו והוי כמו וזבחת כאשר צויתיך ונמסר לו למשה הלכות שחיטה בע"פ כן נמסר למשה בע"פ מה שיתנו זה יתנו כלומר כזה ע"כ הא דשקלינן במקדש קלבנות משום דזה הראה לו הקב"ה למשה ע"כ ס"ל לר"מ דהוא מן התורה וע"כ קמ"ל מתניתין דאלו פטורין מן הקלבון דה"א דהמה חייבין בקלבון אע"פ שפטורין משקל דה"א כל העובר על הפקודים דעבר על פקודיא לאפוקי מאן דלא עבר הוא דוקא על נתינת השקל אבל זה יתנו בקלבון דלא מפורש אימא דנמסרה למשה דכולם יתנו קמ"ל דפטורין דהא לר"מ היה אפשר לחיוב הקלבון בלא שקל דאמר ר"מ [ותיבת מתניתא דר"מ מיותר] ר"ל השתא מפרש טעמא דר"מ בתוספתא דקסבר בנותן שקלו שלם חייב בקלבון משום דאמר ר"מ כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה לפיכך קסבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון והיכן אמר ר"מ דקולבנו תורה דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא וכו' ומובן הא דגרסינן לשון דאמר ר"מ ולשון קסבר ר"מ דאמר הוא נתינת טעם משום דאמר כן לפיכך ידעינן דקסבר ר"מ כן ובע"ה כן פי' הסוגיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:6:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:6:1)

**הנותן סלע ונוטל שקל חייב ב' קולבנות אר"א דר"מ הוא אחד שקל שהוא נותן ואחד לד"ת.** כן גי' הגר"א ז"ל והיינו כדברינו דר"מ ס"ל דלאו חיובא דקלבון הוא משום חילוף ז"א אלא משום חיובא דד"ת שנמסר למשה בע"פ ומסיק אלו חייבין בקלבון כו' קלבון אחד ר"מ אומר ב' קולבנות והתם ס"ל לר"מ דהב' קולבנות לאו משום חילוף ז"א אלא א' משום הפסד החילוף וא' לד"ת ורב אמר ד"ה היא אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל פי' דאימתי אינן חייבין בשנים ששקלו רק קלבון אחד לרבנן הנ"מ בששקלו להקדש ולא בתורת חילוף ג"כ אלא שקלו לבד אבל כששקל וחילף חייב ב' קולבנות דלא יכול לפטור בחצי קלבון על השקל וחצי קלבון על החילוף ז"א דעל כל אחד מחייב בקלבון בפני עצמו דל"ל דר"מ הוא דא"כ כיון שחילף ג"כ וחייב ב' קולבנות לרבנן משום שקל שנותן ונוטל ולר"מ נמצא דהיה מחויב ג' קולבנות אחד לד"ת ג"כ ע"כ דד"ה היא לרבנן הוא דאתיא וחייב ב' קולבנות אחד לשקל שהוא נותן ואחד לשקל שהוא נוטל משא"כ אליבא דר"מ היה צריך ליתן ג' קלבנות וזה דמסיק ע"ד דרב לר"מ ג' קלבנות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:7:1)

**ר"א אמר ר' שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקלבון.** פי' דקאי על המתניתין דמקשה על כל עיקר הטעם האיך קמדמית לעשותן אדם אחד במעשר בהמה ובקלבון וכי בשביל שלא חלקו ועשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה לפיכך את עושה אותן כאדם אחד אצל קלבון וכן פי' הראב"ד ז"ל דקאי על המתני' וביאור לזה הוא נכון מאד דלשיטת הרמב"ם ז"ל הא דחשובין כאחד אצל מעשר בהמה הוא דליכא אלא ה' לזה וה' טלאים לזה וע"כ ע"י שניהם יצא השיעור וכיון שהשיעור חיוב יצא מתוך שניהם הוי כאיש אחד [עי' בתוס' הרי"ד] משא"כ כשיש עשרה לזה ועשרה לזה דיש לכל אחד שיעור בפני עצמו וא"כ קשה כיון דכל עיקר הוא במעשר בהמה משום דיצא השיעור אחד מתוך שניהם והאיך קמדמית קלבון דכל אחד נותן חצי שקל דהוא שיעור שלם ושיעור דחצי שקל הוא לכל אחד ואחד והאיך עשיתן כאדם אחד ומשני שניא הוא שהוא נותן סלע אחד שלימה ר"ל דבמעשר בהמה כשיש לכל אחד כשיעור אין נחשבין לאדם אחד משום דהנתינה הוא ב' דברים נפרדים ב' בהמות משא"כ בקלבון אע"פ שיש לכל אחד שיעור בפני עצמו מ"מ נחשבין כאדם אחד משום דהנתינה הוא דבר שלם שקל שלם והנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים אלא דבר שלם ע"כ נחשבין כאדם אחד ע"ז פריך דא"כ דהטעם הוא משום דהנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים א"כ אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו נמי יהא פטורין אבל ר' אבין ס"ל דזה דוקא בדאיכא ב' מעלות כשלא חלקו ונותנין דבר שלם: