## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 1

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:10:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:10:1)

ר' בנימין בר גידל ור"א הוו יתבין א"ר אחא הדא דר"י ב"ח אמר לי' ר"ב ב"ג או מה עלי' שנאמר להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר כו' א"ל ר"א התורה אמרה ביבמה כו' א"ל ר"ב ב"ג התורה אמרה בשאינה יבמה ואת אומר ביבמה ואיקפיד ר"א לקובליה א"ר יוסי לא דר"א פליג אלא דהוא מקפיד על לישנא דשמע מן רביה מה כדון כו'. פי' דר"י ב"ח קאמר בלשון הזה מה עליה שנאמר כאן באחין מהאב הכתוב מדבר אף עליה שנאמר כאן באחין מן האב הכתוב מדבר קשה על לשון הזה דקאמר באחין מן האב הכתוב מדבר דמשמע דאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב כמו בכ"מ דגרסינן בכך וכך הכתוב מדבר דמשמע דאין הכתוב מדבר אלא באופן זה ובאמת הא הכתוב מדבר באחות אשה סתם דאסורה. והכי הול"ל אפילו באשת אחין מן האב נמי אסור דילפינן מעלי' עלי' דאיסור אחות אשה אסור אפילו ביבמה ותיבת אפילו מיבעיא למיתני אבל הקרא מיירי בסתם אחות אשה ולא דהכתוב מדבר בא"א מן האב ותיבת באחין מן האב הכתוב מדבר דמשמע דהכתוב מדבר בא"א מן האב ע"ז הק' ר"ב ב"ג אי מה עלי' שנאמר להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר אף עלי' שנאמר כאן בשאינה יבמה הכתוב מדבר כיון דקאמרת הכתוב מדבר נימא איפכא. ע"ז השיב לו דז"א דהא התורה אמרה ביבמה ע"ז השיב דהכי קאמינא אנא ג"כ דהתורה אמרה בשאינה יבמה דהא ע"כ מיירי בסתם אחות אשה ואת אומר ביבמה ומוקמית קרא דמדבר ביבמה דא"ה אימא ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי כמו דפריך בבלי דף ח' ע"ב רמב"ח אימא ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי אלא ע"כ דהקרא מיירי בסתם אשה והאיך קאמרת דהכתוב מדבר באחין מן האב דמשמע דווקא ביבמה מיירי קרא. וא"כ ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי והכי הול"ל אף עלי' שנאמר כאן אפילו באחין מן האב נמי אסורה שבאמת הכתוב מדבר בסתם אחות אשה. ואך ילפינן מג"ש דעלי' למיסר אפילו במקום מצוה ושלא במקום מצוה. אסורה. מסתמא דקרא. ע"ז מסיק לא דר"א פליג ז"א דבאמת שפיר הקשה ר"ב ב"ג שבאמת הכי הול"ל מה להלן ביבמה אף כאן אפילו יבמה ותיבת אפילו צריך למיתני אבל לא כדקתני בלשון ריב"ח דבאחין מן האב הכתוב מדבר ז"א אלא בלשון אפילו ביבמה אבל הכתוב מדבר בסתם אחות אשה ושפיר הק' ר"ב ב"ג ורק ר"א מקפיד למילף בלשון ששמע מרבו ריב"ח וכיון ששנה בלשון הזה מקפיד למיגרס רק בלשון רבו אבל הכונה דבאמת הכתוב מדבר בסתם אחות אשה ולא באחין מן האב רק ילפינן מג"ש דעלי' דאסור אחות אשה אפילו באחין מן האב כדמסיק מי כדון פי' באמת האיך הוא הלימוד ומסיק מה עלי' שנאמר להלן ביבמה כצ"ל (ומוכח הוא). אף עלי' שנאמר כאן אפילו יבמתו אמרה תורה לא תקח וגו' ומסיק תיבת אפילו אבל הכתוב מדבר בסתם אחות אשה. ולשיטת הבבלי דהכתוב מדבר דווקא במקום מצוה כדגרסינן מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה וא"ר לא תקח ע"כ ולא גרסינן אפילו במקום מצוה אלא סתם במקום מצוה דמשמע דמוקי קרא דמיירי במקום מצוה וע"כ שפיר פריך רמב"ח לרבא אימא ערוה גופי' שלא במקום מצוה תשתרי ע"כ יליף האיסור שלא במקום מצוה מבחי' א"נ תרי קראי כתיבי עיי"ש אבל הכא בירושלמי מוקי לקרא דאחות אשה דמיירי בסתם אחות אשה. ורק מג"ש דעלי' ילפינן דאפילו במקום מצוה נמי אסורה. כדמסיק אפילו יבמתו אמרה תורה לא תקח:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:11:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:11:1)

ר' זעירה בשם ריב"ח ק"ו כו' עד כדון כר"ע כר"י כמו שיפרש בנמ"י ז"ל כר"ע דא"ל עונשין מן הדין אבל לר"י דל"ל עונשין מן הדין וע"כ לא שייך ק"ו ע"ז משני דר"י יליף במה מצינו ומסיק מה נפ"מ בין ק"ו בין מה מצינו ומסיק דנפ"מ בח"ל כגון אלמנה לכ"ג דלר"ע אינה חולצת ולא מתיבמת כמו אחות אשה דילפינן מק"ו אבל לר"י לא דמי ח"ל לאחות אשה. ועפ"י הירושלמי הזה מתורץ קושית התוס' ז"ל בדף ט' ע"א דמקשין דבכל דוכתי' פשיטא להש"ס דח"ל כחייבי כריתות דמי מנ"ל דילמא לר"ע נמי עשה דוחה ל"ת. ואילו הכא מפורש דר"ע יליף מק"ו מא"א ושייך אפילו בח"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:18:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:18:1)

**אלא דעון דעון אית לר"י ואפילו תימר דעון דעון אית לר"י דעון דעון אית לרשב"ל.** הק"ע ז"ל מפרש דפריך דעון דעון אית לרשב"ל בלשון קושיא ובאמת איתא בירושלמי ב' פעמים במס' כתובות פ"ה ורפ"ו דמוכיח הגמ' דדעון דעון אית לרשב"ל ומשמע דזה הוי חידוש בגמ' דיהא דעון דעון אליבא דרשב"ל ולא ידעתי למה. והפ"מ ז"ל מפרש דאפילו תימר לאו בלשון קושיא הוא אלא כמו. וכן כתבתי במס' שבת בירושלמי פרק כ"ג ופר"ק דמס' ביצה דתיבת אפילו תימר הוא מלה מורכבת אף אלו והוא מלה אחת אפילו ורצונו אף אלו וכונת הגמ' דכיון דפעם אחת הוכיח בראי' דדעון דעון אית לרשב"ל ע"ז קאמר אף אלו תימר דעון דעון ודחוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:18:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:18:2)

מילהון דרבנן אמרי חליצה פטור אגב גררא הוא כפי' הק"ע ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:19:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:19:1)

מילהון דרבנן אמרי חליצה פטור שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ למגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אלא משום אשתו של מת פי' חליצה קנין דהוי ביתו ע"י החליצה ואי לא חולץ לה אין בה שום קנין רק זיקה אבל כשחלץ לה הרי הוא כאילו נתגרשה מאתו והוי כמו גרושה דקרינן בה ויצאה מביתו כן נמי חלוצה דקרינן בה ויצאה מביתו ובאמת ר"ע ס"ל הכי במכלתין בבבלי דף מ"ד דאחות חליצה כאחות גרושה דמי כדגרסינן שם אלא קרובת חליצתו לר"ע הוי ממזר אר"ח ב"א אר"י היינו טעמא דר"ע דא"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ע"כ הרי מבואר דהוי כגרושה דע"י החליצה נעשה כמגרש את ביתו ונתהוה ביתו ע"י החליצה וכל הדינים ששייך גבי אשה לאחר שנתקיים ויצאה מביתו כ"ז שייך בחליצה דקרינן חלוץ מביתו וכמו בשלחה מביתו באשה אסור באחותה כן נמי בחלץ מביתו אסור באחותה וס"ל דאחות חליצה כאחות גרושה דמיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:20:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:20:1)

ר' יודן בעי כמה דאמר בין הוא בין אחים אין חייבין על החליצה אבל חייבין על הצרה ניחא הוא אינו חייב על החליצה שכבר נראה לפטור בה וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה פי' שכבר הי' ראוי לפטור עלי' וכסברת ר"י דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה ועכשיו קאי עלה באיסור א"א ולא ס"ל להירושלמי אליבא דזה המ"ד דשליחותא קעביד וע"כ פטור על החליצה משום שכבר נראה לפטור בה וע"כ מי איכא מידי כו' אבל על הצרה ס"ל להירושלמי כיון דסוף לא באתה לידי חליצה איגלאי מילתא למפרע דהחליצה היא הזקוקה. והיא נשארת באיסור א"א. וכן קאמר הירושלמי בע"ב בסוגיא הזאת וכן מוכרח שיטת הירושלמי עוד בכמה מקומות כן. והנו"י ז"ל כבר הביא המקומות הללו ועי' בדברינו לקמן בר"פ כיצד מפורש באר היטב בע"ה שיטת הבבלי והירושלמי בענין הזה עיי"ש שביארנו שמה דגם הבבלי ס"ל כן לשיטת רשב"ל ורק דלהבבלי ס"ל לרשב"ל דהי' חייב כרת גם על החליצה אילו הלאו דלא יבנה והסברא דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה כו' דקאמר ר"י לא ס"ל כן אלא אפילו מעיקרא הותרה מ"מ השתא קאי באיסור א"א רק הלאו דלא יבנה נתקי' ללאו אבל לא הצרה דלא ס"ל דשליחותא כו' אבל להירושלמי גם רשב"ל ס"ל הסברא דר"י מי איכא מידי וכיון דמעיקרא הותרה שוב אי אפשר שתיאסר משום א"א אך הצרה לא נראה לפטור בה ולעולם להבבלי ס"ל ג"כ דעל הצרה לא נראה לפטור בה וכן משמע דף מ' ע"ב לרשב"ל דגרסינן צרה אבראי קיימא משמע דעומדת אבראי ולא נפלה ליבום דאין נופל ליבום רק אחת והיא אותה שבאת לידי חליצה ויבום וכן כ' הר"נ ז"ל במס' נדרים דף ע"ד עיי"ש וקאי לשיטת רשב"ל וראי' לשיטת הראב"ד ז"ל דפסק כרשב"ל מסתמא דגמ'. ומזה הסוגיא ראי' גמורה לשיטת הרמב"ם ז"ל דלאו דל"י הוא אסמכתא בעלמא. דאל"כ אלא דרשא גמורה ולית מאן דפליג עלה ואף רבנן ס"ל כר"ע דלאו דל"י הוא לאו גמור א"כ ל"ל למימר החילוק בין חליצה לצרה וההיתר של החליצה על החולץ משום סברת ר"י דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה והוא שכבר נראה לפטור בה הול"ל משום לאו דל"י נתקי' הכתוב מכרת ללאו. והצרה ממילא כיון דלא ס"ל להאי מ"ד שלוחות ממילא הצרה באיסורה קיימי כיון דס"ל על הצרה שלא נראה לפטור בה. אבל יש לדחוק ולומר דאין הכי נמי דהי' יכול למימר דאין חייב על החליצה משום הלאו דל"י אלא משום דמוכרח ע"כ למימר דחייב על הצרה משום הסברא דלא נראה לפטור בה. ולא הותרה מעולם מאיסור א"א. דאל"כ גם הצרה מותרת מצד הסברא דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה וע"כ צריך למימר גבי צרה דליכא גבה המי איכא מידי דמעיקרא הותרה משום דחשבינן לה שלא נראה לפטור בה ע"כ נקט היתר דחליצה ג"כ מטעם זה משום שכבר נראה לפטור בה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:21:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:21:1)

ר' יודן בעי כמ"ד הכל מודין בצרה שהוא חייב קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עלי' נפקעו ממנה קידושין חלץ לחבירתה ובא עלי' למפריעה חלו עלי' קידושין אר"ש לא כן כו' פי' האי א"ר שמי הוא הכל מקושיא דר' יודן כמו לקמן דבעי ר' יודן דגרסינן ר' יודן בעי כמאן דאמר כו' ודכות' בא עלי' נאסרה לאחין תני ר"ח מת ראשון כו' פי' המפרשים ז"ל דקושית ר' יודן הוא מהא דתני ר"ח אע"ג דלא גרסינן בוא"ו ותני ר"ח ה"נ דכותי' אע"ג דלא גרסינן בוא"ו ואר"ש כמו דגרסינן בוא"ו דמי והכי פירושו דר' יודן בעי הוא ר' יודן מקשה קושית ולא איבעיא ותלתא פעמים גרסינן בזאת הסוגיא ר' יודן בעי והמה קושית דה"ק למ"ד דהכל מודים בצרה שהוא חייב בין ר"י בין רשב"ל והוא משום דעל החליצה כבר נראה לפטור בה ועל הצרה אינו נראה לפטור בה א"כ לאחר שחלץ להחליצה איגלאי מילתא למפרע דהיא הזקוקה והצרה לא היתה זקוקה א"כ לפ"ז כ"ז שלא חלצה לא הוי זקוקה ולאחר החליצה אז נעשית זקוקה למפריעה א"כ לפ"ז קידש אחד מן השוק את אחת מהן לא הוי יבמה לשוק עד שיחלוץ לה היבם ואם חלץ לצרתה איגלאי מילתא למפרע דלא היתה מעולם יבמה לשוק א"כ לפ"ז צריך להיות נתפס קידושין ליבמה אם לא דחלץ לה היבם ואם לא יחלוץ לה היבם איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה לו וא"כ לפ"ז קידש אחד מן השוק את אחת מהן תלי' בזה אם היבם חלץ לה או בא עלי' נפקעו ממנה קידושין ואם חלץ לחבירתה או בא עלי' למפרע חלו עלי' קידושין ואר"ש לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים זקינים מנין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו' אמר לו ר' יוחנן לא מתניתין היא לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת כו' אמר רשב"ל בתר כל אילן קילוסייא יכל אנא פתר לה כר"ע כו' וא"כ קשה על המ"ד דהכל מודין. בצרה. משום שאינו נראה לפטור בה משום דאיגלאי מילתא למפרע שהיא אינה זקוקה לו ואסורה עליו משעה הראשונה באיסור א"א א"כ כשקידש אחד מן השוק נתפס הקידושין עד החליצה ואם חלץ לה אז נפקע ואם יחלוץ לחבירתה תפסי קידושין למפרע א"כ לפ"ז לא שייך הא דנמנו שלשים זקינים שאין קידושין תופסין ביבמה אם לא לאחר שחלץ לה או בא עלי' נפקע ממנה למפרע ע"ז שפיר פריך ר"י מלאחר שיחלוץ לך יבמיך. דאינה מקודשת. דאלמא משנה מפורשת היא דאין קידושין תופסין ולא לאוקמי' בלאו הוא דאתא. דמוכח ממתניתן הזה דליכא לאו ביבמה לשוק [כדפרש"י ז"ל] אלא דלא תפסי בה קידושין כשיטת רש"י ז"ל בכ"מ דלמ"ד דלא תפסי קידושין ביבמה ליכא לאו ולמ"ד דתפסי קידושין איכא איסור ל"ת וע"ז קמהדר לי' רשב"ל דממתניתן אין ראי' דאיכא למימר דקידושין תופסין ביבמה ולא תהי' וגו' הוא ללאו והאי מתניתן מנו ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בח"ל ולעולם רק לאוקמי' בלאו גרידא אתא קרא. ולר"ע הוא דהוי ממזר. אבל לרבנן לא הוי ממזר אלא איסור ל"ת בעלמא ואי נימא דקודם חליצה לא הוי יבמה לשוק עד לבתר חליצה א"כ לפ"ז למ"ד דהקרא אתא רק לאיסור לאו גרידא אבל קידושין תפסי היכי שייך פשטות הקרא לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר אימתי קאי הקרא והל"ת אי לבתר החליצה הרי חליצה מתרת ולא הוי איסור ל"ת ואי קודם החליצה ג"כ אין כאן איסור ל"ת דהא כבר כתב הרשב"א ז"ל במס' נדרים דף פ"ה ע"א וז"ל ז"ל וא"ת א"כ למה יטלו הכהנים ע"כ למה לא ניחוש דילמא מיתשיל ומתהני מדידי' למפרע לאו קושיא היא דהתנן המקדש את האשה ע"ת שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים אינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתניא התם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אלמא אע"ג דמצי מיתשיל וחיילו קידושי למפרע כל אימת דלא מיתשיל לא חיישינן להכי דילמא מיתשיל כו' כו' עיי"ש. וא"כ אע"ג דנדרים מצוה לאיתשולי עלי' כדאי' במס' נדרים דף נ"ט ע"א עיי"ש מ"מ מותרת לינשא ולא חיישינן דילמא תהוי א"א למפרע דילמא יעשה המצוה ותהי' א"א למפרע זה לא חיישינן. ומותרת לינשא ואין כאן איסור והיכי שייך הכא האיסור ל"ת דלא תהי' הא מותרת להנשא ולא צריכה למיחש דילמא יעשה היבום מצוה דחליצה ותהי' יבמה לשוק למפרע והיכי שייך האיסור ל"ת לא תהי' דהוא פשטת הכתוב אזהרה אלכתחלה דלא תהי' לאיש זר הא זה לא משכח"ל כלל [ואפילו להר"נ ז"ל דפליג על הרשב"א ז"ל וכ' דצריכה למיחש לינשא פשיטא דהוא רק מדרבנן. אבל לא מדאורייתא. ובפרט לשיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ולא משכח"ל לעולם ודאי ל"ת רק ספק ל"ת בשלמא אי לא תהי' וגו' לאו ללאו הוא דאתא אלא שלא תפסי קידושין ניחא וקאי הקרא אף לבתר חליצה לא תפסי קידושין למי שקדשה למפרע אבל אין שום אזהרת. איסור. אבל לרשב"ל דס"ל דהוא אזהרת איסור. קשה היכי משכח"ל והא המ"ד דהכל מודים בצרה שהוא חייב הוא ר"י ורשב"ל א"כ קשה על ר"ח ב"ב דמוקי פלוגתי' דר"י ורשב"ל באופן זה דיהא הקרא רק לאיסור לא תעשה. כיון דליכא איסור ל"ת אלכתחלה אלא בתר חליצה איגלאי למפרע דהי' איסור ופשיטא דלא עברה על ל"ת דהא עשאה בהיתר ומעולם לא משכח"ל האיסור ל"ת בשלמא לענין תפיסת קידושין שפיר משכח"ל משא"כ לענין איסור לא משכח"ל דעל אימתי מזהיר רחמנא איסור זה ע"ז משני אלא תמן יבמה אחת הכא שתי יבמות דע"כ לא אמרינן דאינה נקראת זקוקה ליבם עד לבתר חליצה הנ"מ בב' יבמות ואין עלי' איסור יבמה לשוק קודם משא"כ ביבמה אחת יש עלי' איסור יבמה לשוק אפילו קודם חליצה דהא פשיטא דזקוקה לו ע"ז פריך שנייא היא איסור יבמה א' לאיסור ב' יבמות בתמי' [ומדויק תיבת איסור] הא בקרא סתמא כתיב והאיך תחלוק הל"ת האיסור דלא תהי' וגו' בין יבמה אחת לב' יבמות וכן מבואר לקמן בר"פ ר"ג מפורש ועיי"ש בדברינו ותמצא שכן הוא האמת לאמש"ת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:22:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:22:1)

**ר' יודן בעי כמ"ד הוא אינו חייב על החליצה אבל חייב הוא על הצרה.** פי' דווקא הוא אינו חייב על החליצה אבל האחין חייבין חליצה פטור וביאה פטור כו' ודכוותי' בא עלי' נאסרה. לאחין תני ר"ח. מת הראשון כו' פי' מסקנת הקושיא היא אלמה תני ר"ח כנ"ל וכן נמי לעיל ר"ש אמר הוא ג"כ בוא"ו ור"ש אמר כנ"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:25:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:25:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:1:25:1)

ר' בון בר חייא אמר רבב"מ בעי איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו היו בפרשה כו' עי' לקמן ה"ב בתוס' ד"ה איילונית כמו שאינו בעולם ותמצא מבואר הסוגיא הזאת עיי"ש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:2:2:1)

ר' יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאבי' כו' רב ורשב"ל תריהון אמרי אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת כו' פי' הסוגיא היא כך ע"פ מה שכ' הרמב"ן ז"ל במס' יבמות דף ק"ז וז"ל ז"ל לפי שלא תקנו חכמים מיאון אלא בחיים אבל מכיון שלא מיאנה בו גלתה דעתה שרוצה בו וכיון שרצתה בו והי' קידושי' קידושין גמורים והאיך אפשר לה עכשיו למאן ביבם כל שקידושי אחיו קידושין זקוקה היא לו בע"כ. ועולא אמר ממאנת אף לזיקתו דנישואין קמאי קעקרה שאע"פ שהיתה רוצה בו בחייו. עכשיו מפני שזקוקה מחמתו. לזה. אינה רוצה באותן קידושין כו' עכ"ל ז"ל ועי"ז יתבאר היטב הסוגיא הזאת דר"י ס"ל דיכולה למאן ביבם ועי"ז יעקור זיקת המת כלומר דממאנת היא בבעלה בשביל היבם כדי לעקור זיקת המת אע"ג דבבעלה המת לבד לא היתה ממאנת אך בשביל זיקת היבם ממאנת היא כדי לעקור הזיקה ורב ורשב"ל תריהון אמרין דלא יכולה למאן בבעלה כל שרוצה בבעל לחוד אך בשביל אחיו היבם ובשביל הזיקה לחוד לא מהני המיאון בבעל ופריך ורב כב"ש ע"ז משני דלעולם כב"ה דס"ל דמהני המיאון ביבם אך אימתי ס"ל לב"ה דמהני המיאון ביבם לעקור הזיקה מן הבעל הנ"מ כשהיא ממאנת באמת מן הבעל ג"כ ובאומרת בפירוש איני רוצה בנישואיך ולא בנישואי אחיך לחוד אף מבלעדך אלא כן אנן קיימין באומרת אי איפשי בנשואין סתם דר"י ס"ל דהוי כאומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך אע"פ שממאנת כל עיקר בבעל הוא רק בשביל היבם מ"מ מהני המיאון כמו אם היתה אומרת בפירוש שממאנת בנישואיך לתוד ובנישואי אחיך לחוד כמו כן באומרת בנישואין וכוללת יחד ב' הנישואין דבאלו ב' הנישואין איני רוצה אבל בנישואין של אחיך לחוד הייתי רוצה אך עכשיו אינני רוצה בב' הנישואין מ"מ מהני המיאון בנישואי הבעל משום הנישואי יבם ורב ורשב"ל תריהון אמרי דהוי כאומרת איני רוצה בנישואיך אבל בנישואי אחיך עדיין רוצה אני אע"פ שאומרת בשביל נישואיך איני רוצה אף בנישואי אחיך זה לא מהני והוי כאומרת שבנישואי אחיך עדיין רוצה אני כיון דבאמת רוצה בנישואי אחיו אך אינה רוצה כעת בשביל היבם הוי כאומרת בנישואי אחיך עדיין רוצה אני עד שתימר איני רוצה בנישואיך לחוד ובנשואי אחיך לחוד ולא תתלו ב' הנישואין ביחד ע"ז קאמר מתניתא פליגא על ר"י וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו כו' צרותיהן מותרות נתגרשו לא הימינו ודכוותי' מיאנו הימנו כלומר דעיקר המיאון הוא רק ממנו לחוד כמו נתגרשו הוא לא בשביל היבם כן המיאון נמי אינו נקרא מיאון בבעל מפני היבם רק ממנו לחוד ותני ר"ח כן אם מיאנו או נתגרשו בחיי הבעל צרותיהון מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצת ולא מתיבמת אלמא דאפילו מיאנו לאחר מיתת הבעל נמי לא מהני. ומיירי בשמיאנה בבעל מפני היבם דהא ס"ד דר"ח מיירי באומרת אי אפשי בנישואין א"ר יודן אבוי דר"מ תיפתר שמתו ולא מיאנו דמדר"ח אין ראי' לזה דבאמת יכולה למאן בבעל מפני היבם והא דתני ר"ח לאחר מיתת הבעל חולצת ולא מתיבמת מיירי בשלא מיאנה משום שמתה. דאל"כ קשיא תימאן השתא בבעל לחוד וביבם לחוד דזה מהני לכו"ע אך דמיירי שמתה ולא מיאנה דמתניתא פי' דהא מתניתא כן מצוי בירושלמי כמה פעמים דהוא מתניתא. כלומר דהא כן מוכח ממתניתן כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת דע"כ כן הוא פי' המתניתן דאל"כ קשיא תימאן השתא ותתיבם כמו דפריך בבבלי אלא ע"כ דמיירי שמתו ולא מיאנו דאל"כ קשיא לכו"ע כמו דמפרש הרשב"א ז"ל בדף י"ג דהקושיא תימאן השתא ותתיבם הוא דתימאן על נישואין דבעל עיי"ש אלא ע"כ דמתניתן מיירי שמתו ולא מיאנו ה"נ תתרץ הא דתני ר"ח דמיירי שמתו. והא דמביא ראי' מדתני ר"ח לרב ורשב"ל ותיובתא לר"י הא מדתני ר"ח הוא תיובתא לכו"ע אף לרב ורשב"ל. ז"א דהא הרשב"א ז"ל הקשה דמאי פריך ותימאן השתא ותתיבם הא קי"ל כאבא שאול דמצות חליצה קודמת למצות יבום ומשני מכיון דתני ולא מתייבמת משמע דליכא דין יבום כלל כדאיתא בפ' ד"א עיי"ש וא"כ מדתני ר"ח לא קשה לרב ורשב"ל דהא דתני ר"ח זה גופה קמ"ל דלא מהני מיאון על הבעל בשביל היבום ואם מיאנה בחיי הבעל א"כ עיקר המיאון הוא בשביל הבעל צרותיהן מותרות אבל אם המיאון לאחר מיתת הבעל והוא בשביל היבם ולא מהני והאיך הדין כשלא מהני הוא דצרתה חולצת ולא מתייבמת והא דקתני ולא מתייבמת דליכא דין יבום הוא דעל מיאון כזה ליכא דין יבום ואין ה"נ דאיכא דין יבום במיאון על נישואין הראשונים אבל הוא צריך לאשמועינן דעל מיאון כזה ליכא דין יבום דהא ס"ד דמקשן דר"ח מיירי במיאנה לאחר מיתה א"כ ע"כ צריך לאשמועינן דליכא דין יבום על מיאון כזה. דהא קאי על המיאון הזה ולא על היבמה ע"ז משני דר"ת לא מיירי כלל במיאנה לאחר מיתה ומיירי באמת כשמתה וע"כ ליכא דין יבום על היבמה והראי' דהא מתניתא ע"כ צריך לפרש דמיירי כשמתה. דאל"כ קשיא לכולהו דלמה נקט דליכא דין יבום הא איכא דין יבום ע"י מיאון דנישואין דבעל דהא מתניתן לא מיירי בשמיאנה לאחר מיתה כלל ולא קאי על מיאון כזה אלא קאי על היבמה ולא על המיאון של אי איפשר בנישואין וע"ז מסיק ר' אבא מרי אפילו תימא בקיימת תיפתר שאין שם יבום אחר אלא אבי' ותקנת חכמים דמיאון הוא רק בחיים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל הנ"ל או במיאנה בבעל בחיו או דמיאנה בחיי היבום בנישואי דבעל למיעקר זוקתה מן היבם אבל כשאין יבום אחר אלא אבי' ולאבי' אינה זקוקה דערוה היא וא"כ האיך תימאן על הבעלה המת הא אין מיאון למת ע"כ לא שייך דין מיאון הכא וליכא דין יבום הכא כלל בשלמא אם הי' עוד יבם אחד מהני המיאון בבעל בחיי היבם והוי מיאון בחיים של יבם משא"כ בדליכא יבם אחר ואינה זקוקה כלל ליבם הוי דומה כמי שמת בעלה ואין לו אח כלל ופשיטא דלא שייך מיאון לאחר מיתה וע"י דברינו יתורץ קושית הש"ך ז"ל ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:2:4:1)

אמר ליה ר' פנחס לא כן אולפן רבי כו' א"ל הא קביעה גבך כמסמרא במסורת הש"ס יש לציין פסחים בירושלמי פ"ו:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:2:5:1)

אמר ר' זעורה קומי ר' מנא יאות אמר ר"י עד יחזור בה פי' דיאות אמר קודם החזרה וכן איתא בלשון הזה בירושלמי כתובות פ"א ה"ג ודוק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:5:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:2:5:2)

אילו בתו מן הנישואין קושיא בפני עצמה היא בשלמא מן האירוסין הוי מקח טעות משא"כ בנישואין ע"ז משני איילונית כמי שאינה בעולם כמו דמסיק אילו שתי יבמות כו':


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:5:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:5:4:1)

**ר' ירמי' בעי הבא על הצרה מהו שיהא חייב עלי' משום אשת אח.** פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד שהי' כתוב משום א"א בר"ת והכונה הוא אחות אשה וטעה המדפיס והדפיס אשת אח אבל באמת הוא אחות אשה וה"פ דהא כתב רחמנא אשה א"א לא תקח לצרור וגו' עלי' והאי עלי' מתוקם במקום יבום וגזר רחמנא דבמקום יבום לא תקח אחות אשה וצרתה ואיכא עלה איסור דאחות אשה ג"כ כמו שאסר הכתוב לאחות אשה ועשאה ערוה כן נמי עשה הכתוב גם לצרה ערוה דאחות והשוה הכתוב במקום יבום הצרה להערוה באיסור ל"ת אחד וקאי על תרווייהו באיסור אחות אשה כמו אחות אשה גופה כן צרת אחות אשה או דילמא דאינו חייב על הצרה רק באיסור אשת אח דהא כל עיקר דדווקא במקום מצוה הוא דאסורה צרה שלא במקום מצוה שריא הוא כדאיתא במס' יבמות דף ג' בסוגיא דפוטרת ואוסרת דלפיכך תני פוטרת דאיסורא הוא משום דכיון דנפטרה מיבם ממילא הוי עלה איסורא דאשת אח וע"כ לפ"ז אין על הצרה איסורא אחריתא רק אשת אח ולא נכללה באיסור הל"ת דאשה א"א לא תקח וגו' במקום עלי' זה האיבעיא דר' ירמי' ע"ז א"ל ר' יוסי דז"א דאי הי' אפשר לצרה בלא אשת אח יאות הוי שפיר דחייב תרתי אבל מכיון דאי אפשר לצרה בלי אשת אח ר"ל שלא במקום מצוה שריא צרה א"כ כל איסורא הוא אך משום אשת אח ע"כ אין עלה רק איסורא דאשת אח לחוד ואי לא הי' אפשר לאשת אח בלא צרה ולצרה בלא אשת אח רק בדאיכא אשת אח וצרת ערוה אז הי' אסור אז שפיר י"ל מאי חזית דהוא משום אח לחוד שמא משום אחות אשה ג"כ אבל מכיון דאפשר לאשת אח בלא צרה וצרת ערוה אי אפשר בלא אשת אח ע"כ כל איסורה הוא משום אשת אח לחוד כההיא סוגיא דפוטרת בכל עיקר דאסורה במקום יבום משום דכיון דנפטרה במקום יבום ע"כ הוי עלה איסורא דאשת אח ועי' בתוס' ותמצא טעם:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:5:4:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/1:5:4:2)

סליק פירקא בס"ד: