## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 11

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/11:1:2:1)

כיני מתניתא נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה אנס אשה מותר באמה פיתה אשה מותר בבתה האונס והמפתה על הנשואה חייב א"ר יוחנן דרך נישואין שנו נשא אשה ואח"כ אנס את אמה כו' פי' משום דבמתניתן גרסינן נושאין על האנוסה ועל המפותה בלשון על וכן בסיפא נקט ג"כ בלשון על האונס והמפתה על הנשואה והיכי משכח"ל לשון על דלשון על מורה דעדיין הוא נושא את אשתו ואח"כ אנס את בתה עלי' כמו מלשון נושא אשה על אשתו פי' דמחזיק עדיין את אשתו ונושא אחרת עלי' וא"כ בשלמא בסיפא שפיר שייך הלשון דעל. כלומר דאנס ופיתה על אשתו בשעה שעדיין נושא ומחזיק את אשתו אנס בתה עלי' משא"כ ברישא לשון על האנוסה ועל המפותה קשה דמשמע דאנוסה ומפותה אשתו הוא ונשא בתה עלי' בתמיה והאיך שייך לשון על הא אנס אותה פעם אחת או כמה פעמים ואחר האונס והפיתוי הרי היא כנכרית אצלו והאיך שייך לשון על דנשא בתה או אמה עלי'. וע"כ קאמר כיני מתניתא נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה לא בלשון על אלא בלשון אחר פי' אנס אשה נושא אח"כ אמה וכדמסיק אנס אשה מותר באמה פיתה אשה מותר בבתה. האונס והמפתה על הנשואה חייב. פי' אבל בסיפא גרסינן שפיר על וס"ל דדווקא על אז חייב אבל לאחר שמתה אשתו אינו חייב שריפה על אמה או על בתה וכמו שמבואר בסוף הסוגיא דס"ל דדווקא כשאנס או פיתה על אשתו בחיי אשתו אבל אם מתה או נתגרשה אשתו אז אינו חייב שריפה על אמה וע"ז קאמר ר' יוחנן דאינו כן דעל דתני במתניתין לאו דווקא וכיני מתניתא למתניתא בסיפא כמו דכיני למתניתא ברישא כדמסיק נשא אשה ואח"כ אנס את אמה חייב נשא אשה ואח"כ פיתה את בתו חייב פי' לא תימר דאינו חייב אלא כשאנס ופיתה על אשתו ז"א אלא אפילו לאח"כ נמי חייב דאפילו לא אנס ופיתה על אשתו אלא נשא אשה ואח"כ אנס את אמה ולא עלי' נמי חייב. והא דקתני על הנשואה פי' דרך נישואין שנו והנפ"מ בין רישא לסיפא הוא דברישא נושא על האנוסה ובסיפא אנס על הנשואה ועל דרישא ועל דסיפא חדא הוא דפירושו לאח"כ ותיבת על האנוסה ועל המפותה או על הנשואה הוא לאו דתיבת על מורה דעדיין היא אנוסה ועדיין היא נשואה אלא כונת על הוא מורה על איזה דרך הוי' לי' בהאשה על דרך אונס ופיתוי או על דרך נישואין. ובזה יתבאר הא דגרסינן בסמוך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:1:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/11:1:5:1)

כתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא בכולהון כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה ללמדך לעולם אינו מתחייב על השני' עד שתהא הראשונה זקוקה לו פי' דתהא עדיין לקוחה לו האשה ואז חייב שריפה כשפיתה את אמה אבל אם מתה או נתגרשה אז פטור משריפה [עי' במס' סנהדרין דף ע"ו גבי חמותו לאחר מיתת אשתו דאינו בשריפה ושם יליף מאותו ואתהן והכא יליף ממה דמפיק בלשון שכיבה ללשון לקיחה דללמדך בא דאינו חייב רק דווקא כשהיא לקוחה אבל כשאינה זקוקה לו אפילו שהיא בחיים כגון נתגרשה נמי אינו חייב] ופריך אינו או אינו אלא דרך נישואין פי' לאו דלשון לקיחה מורה דאינו חייב עד שתהא עדיין לקוחה ז"א דמנ"ל דצריך דתהי' עדיין לקוחה דילמא א"צ אלא דתהי' דרך נישואין ואי כתב איש אשר ישכב את אשה ואת אמה וגו' הא"מ דאפילו דרך שכיבה כגון שפיתה את אשה ואח"כ פיתה אמה חייב. ע"כ כתוב אשר יקח ללמדך דאינו חייב אלא כשנשא הראשונה דרך נישואין ולא כשפיתה אבל מנ"ל דצריכה להיות עדיין זקוקה לו ז"א אלא דהעיקר בא ללמדינו דאינו חייב אלא א"כ הראשונה היתה בדרך נישואין ואפילו כשמתה או גירשה אח"כ ג"כ חייב [ופי' דרך נישואין כמו דרך נישואין דגרסינן ברישא] ע"ז משני דז"א דללמדך דצריכה הראשונה להיות בדרך נישואין לא צריך לאשמועינן כיון דהכתוב כתיב בפ' עריות וכבר למדנו שאין קידושין בעריות לעיל בפ' י' ה"ה ילפינן דבפרשת עריות לא תפסי קידושין. וע"כ אינה נכתב בפ' עריות אלא א"כ לא תפסי בה קידושין ולא משכח"ל קידושין בעריות לעולם. וזה כבר למדנו וא"כ למה לן לשון קיחה ללמדך דאינו חייב עד שתהי' הראשונה בדרך נישואין ולא בדרך פיתוי דבל"ז הא"מ דאפילו אם פיתה אשה ואח"כ אמה הוי ערוה וחייב דז"א דהאיך הוי אמינא כן. דזה הוי ערוה וא"כ יהיה ערוה בפ' עריות והי' בה תפיסת קידושין וזה אי אפשר דכבר למדנו שאין קידושין בעריות וע"כ כיון דנכתב בפ' עריות. ממילא ידעינן דע"כ הראשונה בדרך נישואין וע"כ הוי השני' ערוה דאין קידושין תופסין בה וא"כ ל"ל דלשון קיחה בא ללמד לן דהראשונה הוא בדרך נישואין דז"א דזה כבר למדנו שבעריות אין קידושין דאין תפסי קידושין והוי ערוה וממילא בע"כ הוי הראשונה בדרך נישואין דאל"כ הי' קידושין בעריות אלא ע"כ דלשון קיחה בא ללמד שתהא עדיין לקוחה לו וצריכה הראשונה להיות זקוקה לו ופריך והכתיב לא יקח איש את אשת אביו פי' גם שם קשה למה כתיב בלשון לקיחה ולא בלשון שכיבה ומה בא ללמדינו שם בלשון לקיחה ולמה לא כתב שם שכיבה ומשני בא להודיעך שהי' מותר בה עד שלא נשאת לאביו פי' דבל"ז הא"מ דאינו אסור רק בשנולד לאחר שנשא אביו אשה אבל אם אביו נשאה אח"כ כיון שהי' מותר בה מתחלה מותר אח"כ ולא דמי לדודתו וכלתו דכתיב לשון שכיבה דהתם ליכא למטעי משא"כ כאן וכן מסיק על אשת אחיו דהא"מ דהיתה מעולם אשת אחיו. וכן גבי אחות אשה הא"מ דהיתה מעולם אחות אשתו ונולדה אחר שנשא אשתו ע"כ קמ"ל לשון לקיחה ללמדך שהי' לו בה ליקוחין מתחלה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/11:2:3:1)

במד"א בזמן שהכירה משנתגייר כו' הוא כשיטת הבבלי דעיקר אתא מתניתין לאשמועינן דפטורה מן החליצה אבל אי בעי למנסב שרי:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/11:2:8:1)

ר"פ אמר קומי ר' יוסי בשם ר' יוסי עבד שבא על אמו חייב חטאת ואמרת אליהם לרבות עבדים או נאמר לחלבים. אית אמרת פי' דילמא דווקא לחלבים איתרבי בפ' קרבנות על העבדים חטאת חלב וה"ה לכל החטאות והא דנקט חלב משום דכן דרך הגמ' להזכיר תמיד חלבים ועריות גבי חטאת של חייבי כריתות וה"ה לכל חייבי כריתות עי' בירושלמי בר"פ כלל גדול בה"א עיי"ש ע"כ במקום דבעי לאפוקי עריות ולהביא במקומה שאר חייבי כריתות מזכיר חלבים לחודה. ופי' אימא אית אמרת חלבים וה"ה שאר ח"כ אבל עריות פטור כיון דליכא גביה מיתה וכרת. ונשאר בקושיא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:8:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 11:2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/11:2:8:2)

**מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה כו' פי' דהוא התחלת ענין.** וקאי על המתניתן דגרסינן בלשון המשנה כך. גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין אפילו הרתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה [ומפרש בבבלי דהרבותא היא דאפילו תרווי' לידתן בקדושה ואתא לאחלופי בישראל אפ"ה שרי] וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה וע"כ הסיפא דשפחה שנשתחררו בני' עמה יש לפרש בשני אופנים או דקאי על כל המתניתין כמו בגיורת שנתגיירו בני' עמה דרישא וכן גם הסיפא אפילו היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה כדאיתא בבבלי דף צ"ו ע"ב אע"ג דתרוויהו לידתן בקדושה ואתא לאחלופי בישראל להיות אסורה לעלמא עד שתחלוץ ע"כ קמ"ל דאפ"ה שריא לעלמא ולא צריכה חליצה כמו כן גבי שפחה שנשתחררה אפילו היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה נמי אין חולצין ואין מייבמין או דילמא מדמסיים וכן שפחה שנשתחררה בני' עמה משמע דווקא בגוונא דרישא. הגיורת שנתגיירו בני' עמה אבל לא בגוונא דסיפא דאינו מפורש במתניתין גבי שפחה. ע"ז קאמר הגמ' דמפרשינן בסיפא גבי השפחה שנשתחררה בני' עמה. כמו דינא דרישא לגמרי גבי גיורת שנתגיירו בניה עמה מה מצינו בזיקת אם דעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה ובאם איכא צד שנתגיירה וצד שלא נתגיירה דנתגיירה בין הריון ללידה הרי נעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה ולא אמרינן דזקוקה ליבם לחליצה משום הצד של גיורת משום דהיתה ולידתו בקדושה ודמיא לישראל אלא עשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה אף סיפא גבי שפחה נעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה ואפילו היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה שנשתחררה בין הריון ללידה אין חל הזיקה על צד שנשתחררה אף דשפחה דומה קצת לישראלית ויותר יש לחוש משום אחלופי בישראלית מ"מ דינה כמו ממש גבי גיורת בין ברישא בין בסיפא וזיקת אם קרי לרישא גבי גיורת ומדמה במה מצינו: