## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 2

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:1:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:1:4:1)

תני אר"י מנין להצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת ת"ל ונתנו בני אהרן וגו' אמר ר"ש וכי עלת על לב כו' א"כ למה נאמר ונתנו בני אהרן וגו' לימד על הצתת אש. ר"ל אש דהדיוט שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתיב והאש על המזבח וגו' מכאן להצתת האש ר"ל אש דהדיוט שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי ר"י ע"ז מקשה מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר גבי הצתת אליתא מרבה קרא כהן וגבי אש דהדיוט לא רבי קרא אלא בראשו של מזבח ולא כהן ושיטה מוחלפת היא דהא ע"כ דאש דהדיוט צריכה יותר כהן מן הצתת אליתא דהא פשטות הקרא קאי על אש דהדיוט ומרבה ר"י כהן גבי הצתת אליתא ובאש דהדיוט לא רבי אלא ראשו של מזבח ולא כהן ע"ז משני רתב"י מה את ש"מ נאמר בראש המזבח וזר בתמיה וכי בשביל דרבינן ליה שצריכה ע"ג המזבח ע"כ קסברת מיניה דלא בעי כהן בתמיה דפשיטא דצריך כהן. ועיין בתוס' ותמצא טעם בדברינו:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:2:3:1)

**פתילה שכבת צריכה דישון מה מיד.** עיי' בתוס' הרי"ד שמבואר היטב היטב בע"ה הסוגיא הזאת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:2:3:2)

**שמן מהו שיהא צריך דישון.** כיון דלא מסקינן הכא כמו בבבלי נידשן השמן נידשן הפתילה אלא פתילה שכבתה צריכה דישון ואיפשר דקאי על הפתילה לבד וע"כ מיבעיא ליה אם גם השמן צריך דישון ע"ז קאמרינן מילתיה דר"ש בר ר"י שמן צריך דישון ר"ש בר ר"י בעי מעתה בא' בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר בא' מתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר ופי' המפרשים ז"ל לא הבנתי אהיכא קאי מעתה אי דקאי על המתני' דמנחות שהיו נותנים מחצי לוג לכל נר כמו שפירש הפ"מ ז"ל ע"ז קשה לי מאי דמסיק א"ר יוסי אין מן הדא לית ש"מ כלום תיבות הללו אין להן הבנה בזהו דהול"ל אר"י כיי דתנינן תמן ב"ב על הפקיע שהיה מזייג את הפתילות הפי' בזה הוא דכבר כתבתי לעיל שיטת רש"י ז"ל ושיטת הרשב"א ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל דבבוקר מכבה המנורה. והרשב"א ז"ל דס"ל דאינו מכבה אלא אם מצאן דלוק מניחן עד שיכלה השמן ומביא ראיה מספרי ר"פ בהעלותך. אולם בספרי שלפנינו לא נמצא כגי' הרשב"א ז"ל ושפיר נוכל למימר דמכבה בבוקר ואין לנו ראיה לא לכאן ולא לכאן ועי"ז יתפרש שפיר סוגיא דידן דקאי רשבר"י אברייתא זו שלפנינו פתילה שכבתה צריכה דישון ומשמע ליה דגם נדשן השמן או דהיה לפניו בברייתא כמו בבבלי בשם רבי מפורש דנדשן השמן נדשן הפתילה ע"ז מקשה מעתה דצריכה דישון השמן בשכבתה הפתילה מעתה בא' בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר ובא' בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר בשלמא אם אמינא כשכבתה הפתילה א"צ השמן דישון שפיר ניחא דאמת דנותן חצי לוג לכל נר בכל לילה אבל השמן הנשאר ג"כ בכלל חצי לוג וכי אשמעינן ממתני' דנותן בכל לילה חצי לוג חדש ז"א אלא דנותן במנורה חצי לוג לכל נר אבל לא חדשים והשמן שנשאר בתקופת תמוז למחר בבוקר מכבה ומשלים בלילה הבא החצי לוג והספרי שמביא הרשב"א ז"ל יכול יכבה ת"ל יאירו שבעת הנרות וגו' ה"פ יכול יהא מחויב לכבות דאינו רשאי לדלוק אלא מערב עד בוקר ת"ל יאירו ללמדך שמותר ואינו עובר על עשה מערב עד בוקר אבל מ"מ מכבה משום הפסד השמן אבל השתא דס"ל דכבתה הפתילה נדשן השמן א"כ אם נכבה בבוקר יצטרך לדשן השמן וא"כ פשיטא דאינו מכבה דפשיטא דטוב יותר שידלוק משיכבה כיון דיצטרך לדשן א"כ טוב יותר שידליק דכי אסור לו לדלוק וא"כ יפסיד חנם השמן וא"כ קשה לפ"ז למה נותן בא' בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר הלא יצטרך להפסיד השמן והתורה אמרה מערב עד בוקר יתן מדתה לכל לילה כמו שהוא א"ו דפתילה שכבתה א"צ דישון השמן וע"כ לא הפסיד כלום כשנותן בא' בתקופת תמוז חצי לוג לכל נר משום דיכבה בבוקר ושמעינן ממילתיה דר"ש בר"י דפריך הכי דס"ל דוודאי פתילה שכבתה צריכה דישון גם השמן ומקשה ע"ז קושייתו וא"ל ר"י אין מן הדא לית ש"מ כלום דלעולם אימא לך דפתילה שכבתה נדשן השמן ג"כ ואין מן הדא דקפרכת מעתה בא' בתקופת טבת וכו' לית ש"מ כלום דתנינן תמן ב"ב על הפקיעה שהיה מזויג הפתילות וא"כ לא הפסיד כלל השמן לאיבוד:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:5:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:2:5:1)

אמר רבי יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מי שזכה בשחרית כו' והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזוכה זוכה לעצמו. פי' סיומא דברייתא הוא והא דמסיק סיומא דברייתא הוא ע"פ מה דגרסינן בבבלי מיתיבי כשם שמפייסין שחרית כך מפייסין בין הערבים ומשני כי תניא ההיא בקטורת קמיירי ע"כ וע"כ מסיק סיומא דברייתא הזוכה זוכה לעצמו דלא נימא דמיירי בקטורת זה אינו דקיימא לן בקטורת דלא היה פייס למחתה אלא כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו זכה את במחתה דרשות ביד הכהן הזוכה בקטורת לזכות בעד חבירו המחתה ולא מצינו בעבודה אחרת שיהא יכול הכהן הזוכה לזכות עבור חבירו אלא תלוי הכל בפייס אלא הזוכה זוכה לעצמו ומדקתני הזוכה זוכה לעצמו ש"מ דלא מיירי בקטורת ודו"ק: