## Chidushei Chatam Sofer on Nedarim Daf 23a

###### Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:1
[Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:1](https://torahapp.org/share/book/Chidushei%20Chatam%20Sofer%20on%20Nedarim/r/23a:1)

**דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן.** יל"ד אמאי קרי ליה אפיקורי נהי דלא טוב עשה להכות ת"ח מ"מ איהו לטובת רבנן עשה שחשב שאין מן הראוי לצער רבותיו כולי האי. ע"כ נ"ל מזה ראיה לשיטת רמב"ם שאינו מחלק בין נולד דשכיח או לא שכיח עמ"ש כ"מ פ"ו משבועות הלכה י"ב והכא לאו משום שנולד מצוי הוא אלא שאינו דבר הנולד עכשיו שנתחדש אצל הקצרי להכות ת"ח אלא אפילו בלי שהיה מטריח רבותיו נמי גם מתמול שלשום היה הקצרי בעל מכה רבנן כי שכיחי אפיקורסא ואין כאן נולד וכמ"ש כ"מ שם גבי שמתו כל האנשים שכבר היו עניים מעיקרא וה"נ דכוותיה. ומסולק תלונת הראב"ד והלחם משנה שם ע"ש:


###### Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:2
[Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:2](https://torahapp.org/share/book/Chidushei%20Chatam%20Sofer%20on%20Nedarim/r/23a:2)

כל נדר שאני עתיד לידור וכו'. וי"ל מאי שייטיה הכא גבי נדרי זריזים. וצ"ל דכל ענין נדרי זריזין מה"ט דתנאי הוא. דהרי אין לנו שום קרא להתיר נדרי זריזין אלא משום דה"ל כאילו מעיקרא התנו כל ישראל ודעת ב"ד להתנות ככה כל שהוא דרך בני אדם לזרוזי. לרבנן במקח וממכר דוקא ולראב"י במסרב בחברו שיאכל אצלו וכהאי גוונא יהיה כאילו אמר בשעת הנדר ע"ד תנאי הראשון של ב"ד אני נודר. ואפילו אינו יודע ואינו זוכר דבר מ"מ לב ב"ד מתנה כן על כל ישראל. ומצינו כהאי גונא טובי. ומ"מ פשיטא שאין לסמוך על זה להקל כלל כמ"ש מהרי"ו ומביאו רמ"א סי' רי"א סעיף א' וגם מטעם פלוגתת רמב"ם וראב"ד בתוך כדי דבור ועט"ז ס"ק ג' וענה"כ וק"ל:


###### Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:3
[Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 23a:3](https://torahapp.org/share/book/Chidushei%20Chatam%20Sofer%20on%20Nedarim/r/23a:3)

ועיין שם ש"ך ס"ק ב' ולפע"ד אינו דומה לשארי דברים שבלב כגון זבן נכסי' למיסק לא"י. דגם בחשאי לא מהני מפני שהדבר נוגע לחברו צריך שיאמר שישמע חברו אבל הכא שאינו נוגע אלא לעצמו והוא יודע בעצמו שהוציא כן בשפתיו ואזניו שמעו מה לו עם אחרים שלא שמעו. אך לא מהימן לנו שאמר כן בחשאי לב"ד לפיכך כופין אותו לקיים נדרו. אך הוא שיודע בעצמו שאמר כן בחשאי יכול להטעות הב"ד שיתירו לו אפילו אין הפתח או החרטה אמת כי הוא יודע בנפשו שאין בנדרו כלום. כנלע"ד להכריע: