## Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 434

###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:1
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:1](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:1)

**אחר הבדיקה.** לאו דוקא דה"ה קודם התחלת הבדיק' יצניע החמץ שרוצה לאכול דאולי יתחסר לחמו תוך הבדיקה ויהא צריך לחזור ולבדוק מה שבדק כבר כן מבואר בב"ח ממשמעות פוסקים ראשונים ואחריו נמשכו האחרונים. ובחנם השיג עליו הט"ז בזה. וראוי שכל מדקדק במעשיו שיזכור גם כן הפקר בביטול דהיינו שי"ל לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא וכן נוסח הביטול כל חמירא וכל חמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתי' ודלא בערתי' ודלא ידענא לי' ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. (מור"י ב"ח וכת' שם טעם של דבר):


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:2
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:2](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:2)

**שמשייר לאכילתו.** או לבער למחר:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:3
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:3](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:3)

**בדיקה אחרת.** וה"ה שצריך לבטל פעם אחרת כי אין דעתו לבטל בשעת הביטול מה שרוצה לאכול אחר הבדיקה על כן צריך לבטל שנית כ"כ הב"י בשם הר"ן והב"י השמיט בש"ע לפי שבלא"ה חוזרין ומבטלין ביום ומ"ש המ"א בשם הב"י בספר הב"י ד"ק לא מצאתי כן ונראה דאע"ג דצריך בדיקה שנית מכל מקום א"צ לברך שנית וע"ל סימן תל"ב:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:4
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:4](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:4)

**אבל בסתם שאינו יודע.** הטעם מבואר בש"ס דאי איכא למיחש להא א"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף דאי אפשר שלא יבדוק אחד קודם חבירו ואף באותו בית עצמו לא חיישינן להא משום דהוה ספק ספיקא ספק אם בא עכבר ואת"ל בא שמא אכלהו כל זה מבואר פשוט שם בפסחים דף ט' בסוגיא דש"ס ולפ"ז אפילו לא ביטל כלל וכבר הגיע זמן איסור שאין בידו לבטל אין צריך לחזור ולבדוק אף על גב דאז הבדיקה היא דאורייתא כיון שלא ביטל וכן מבואר להדיא בתוספת שם ד"ה כדי שתהא הבהמה דאף בלא ביטול מיירי המתני' אכן בע"ש כת' טעם מלבו משום דהוי ספיקא דרבנן דבדיקת חמץ דרבנן משמע אבל אי הוה דאורייתא כגון בלא ביטל חיישינן ובעי בדיקה ונתעלם ממנו סוגיא דש"ס בהא:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:5
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:5](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:5)

**אין צריך לבדוק.** ודוקא בהניח במקום שאין יד התינוקת ממשמשין שם מ"א:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:6
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:6](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:6)

**יכפה עליו כלי.** משמע דאפי' לכתחלה מותר בכפיית כלי וכת' במג"א אע"ג דבפסח אם מוצא חמץ בח"ה שורפין מיד ולא סגי בכפיית כלי כמ"ש סי' תמ"ו שאני התם דחיישינן שישכח ויאכלנו אבל הכא ליכא למיחש שמא יגלה אותו אדם ואח"כ יבא שרץ ויגררו כי אדרבה דרכו של אדם לכסות כמ"ש הר"ש פי"א דפרה עכ"ל ולפי דבריו לדעת רש"י בפ"ק דחולין דף יו"ד והרמב"ם ספ"ט מה' פרה דס"ל דדרכן של בני אדם לגלות כמו לכסות א"כ אסור לכתחלה בכפית כלי וזה אינו דמשמעות כל הפוסקים דמותר לכתחלה וכמבואר להדיא בירושלמי ובתשובת הרא"ש כלל י"ד סימן ג' (ומ"ש הטור לשון דעבד ואם כפה עליו כלי וכו' ובלשון המחבר שכת' תחלה ואם כפה וכו' כוונתו בלשון דעבד כלומר שאם נעשה המעשה שכפה עליו כלי ולא מצאו להכי נקט לשון דעבד משום לא מצאו אבל באמת אפי' לכתחלה כופה עליו כלי כלשון המחבר שבכאן והוא פשוט ודלא כב"ח גם הנ"ץ מדחיק בזה גם מ"ש הב"ח שכן דעת רש"י זהו ודאי אינו להמעיין בפרש"י שם) ועיקר הקושיא שמקשה המ"א מעיקרא לק"מ דלקמן במוצא חמץ בחיל המועד כיון דעל כרחיך צריך לבערו והוא אסור אמאי יכפה עליו כלי יבערו מיד זריזין מקדימין משא"כ הכא דרוצה לשמרו לאכלו או לבערו למחר בשעת מצות ביעור ועוד דכאן איכא ספיקי וחששי טובא חדא שמא אותו אדם שגילה בלתי ידיעתינו הוא שאכלו את"ל עכבר גררה דלמא אכלתה. על כן לא חיישינן לכתחלה שמא יבא אדם ויגלהו ושמא לא יאכלהו ושמא יבא עכבר ולא יאכלהו מכ"ש בדיעבד דל"ח בפרט בבדיקת חמץ דרבנן משא"כ דלקמן דאיכא חשש תקל' שיאכל חמץ תוך הפסח והוא דאורייתא וק"ל:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:7
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:7](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:7)

**עכבר יכול לבא.** והא דאם ראינו שגרר' החולד' או עכבר שצריכין לחזור ולבדוק אפילו במקומות שאין מכניסין בהם חמץ היינו דוקא שלא ראינו לאיזה מקום הוליכתם וכן דוקא בחדרים שפתחיהן פתוח דאל"כ אין צריך בדיקה רק באותו מקום שהוליכתה או בחדר הפתוח ולא בחדרים הנעולים ואם היה רק כזית חמץ שאפשר חולדה או עכבר לגרור עמה דרך חור וסדק חיישינן כ"פ בשכ"ג ועיין בב"ח שפסק דלא חיישינן שמא גררה דרך חור:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:8
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:8](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:8)

**דלא חזיתיה ודלא בערתי'.** אבל מה שרא' וביער אינו מבטל עכשיו שהרי רוצה לאכול עוד מה שמשייר וגם כדי לקיים מצות שרפ' בחמץ שלו מחר לכך אינו מבטל הכל עד למחר אחר אכילה ואחר ששרף החמץ:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:9
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:9](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:9)

**לבטל וליהוי.** עיין בב"ח שהאריך בחילוק דעות הראשונים דלדעת ר"ח וסייעתו ביטול מטעם הפקר הוא אכן בתשובת מהרי"ק סימן קמ"ב כתב דדעת רש"י ומיימוני וסייעתם דלאו מטעם הפקר הוא אלא שמבטל שיהא כעפרא וכ"כ הכל בו דף מ"ז ע"א ואם כן נוסחא שלנו שאין אומרין הפקר סומכין על דעת רש"י וסייעתו ועיין בב"ח שהאריך וכת' דעיקר כר"ת על כן מסיק ונכון לומר בזה הנוסחא כל חמירא דאיכא ברשותי' דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ודלא ידענא ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא עכ"ל וכן הסכמת האחרונים. וכת' עוד שם בתשובת מהרי"ק דאליבא דכ"ע מהני כאן הפקר בינו לבין עצמו משא"כ בשאר הפקר וכ"כ הרוקח סימן רס"ו ועיין בח"מ סימן רע"ג סעיף ז' ובסמ"ע שם סקי"א ועיין לעיל סימן רמ"ז:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:10
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:10](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:10)

**כעפרא דארעא.** להורות שאינו עושה כהפקר דעלמא דלא הוי הפקר כל זמן שלא בא ליד הזוכה על כן צריך לבאר שעושה אותו הפקר שיהא כעפר עכ"ל הב"ח ודבריו תמוהים דאף בהפקר בעלמא הוי הפקר אף שלא בא ליד הזוכה עדיין אלא שתוך ג' ימים יוכל לחזור בו כמבואר בח"מ סימן רע"ג והא חמץ איסורא לא ניחא ליה דלקני' ואינו חפץ לחזור בו כלל לכן נ"ל דעיקר הנוסחא שאנו אומרין כעפרא הוא ע"פ אותן הדעות דסוברין דביטול לאו מטעם הפקר הוא ואף לדעת ר"ת וסייעתו שאנו אימרים הפקר מ"מ אומרים דלהוי הפקר כעפרא כדי לזכור באיסור חמץ שלא יזכה בהם יהודי אחר על כן אומרין שיהא כעפרא שלא יהיה לשום אדם זכי' בגווי'. והא דאמרינן דארעא ולא סגי במה שאומר כעפרא לבד עיין בב"ח שמדחיק בטעמו ול"נ פשוט דצריך לומר כן דאי לא אמר דארעא אולי יהיה כוונתו ומחשבתו על עפר החשוב שאינו מבטלו כמו ועפרות זהב לו דהוי גם כן עפר לענין כסוי דם מה"ט אומרים כעפרא דארעא כנ"ל:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:11
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:11](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:11)

**ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירא.** כן הוא הנוסחא ברוב ספרים אך במקצת ספרים איתא ואם אמרו בלשון הקודש יצא כלומר אע"פ שאינו מבין וכ"כ בע"ש לפי שהוקשה להם דכל חמירא אינו לשון הקודש ממש אכן גיסי הרב בספרו א"ז מתקן ומישב ספרים הישנים שהרב קרא ללשון הש"ס כל חמירא לשון הקודש ע"ש ובתשובת שער אפרים בקונטרס אחרון דף קי"ג ע"ב רוצה להשיג על דבריו שכל חמירא אינו לשון הקודש ובאמת אין זו השגה כלל כנגד שאר לשונות מקרי כל חמירא לשון הקודש ומצאתי להדיא סמך וסעד לדבריו באגודה פ"ק דפסחים סימן א' דאחר נוסח כל חמירא כת' אבל אם אינו יודע לומר בלשון הקודש יאמר בלשון אשכנז או שאר לשון שמבין עכ"ל הרי להדיא כמ"ש גיסי הרב לפרש דברי רמ"א ואתמר משמיה דגברא רבה כוותיה באגודה:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:12
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:12](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:12)

**אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד ואחד בפני עצמו.** וה"ה אם אומר לשון הקודש ממש צריך ג"כ להזכיר חמץ ושאור כמבואר בב"י אלא דמסתמא כל אחד אומר כתקון חכמים בלשון כל חמירא אלא מי שמשנה הוא מפני שהוא עם הארץ ואינו יודע לומר לשון שתקנו חכמים ולא לשון הקודש מחסרון הבנתו על כן אומר בלשון לע"ז ואשכנז ודומיהן ואם אמר בלשון שאינו מבין כלל מה שאמר ואינו יודע כלל דכוונתו לבטל ודאי לא יצא אבל אם ידע ודעתו לבטל אף שאינו מבין המלות יצא דהרי ביטול בלב גם כן מועיל וכן הסכמת אחרונים. ואין חילוק בזה בין אמר בלשון הקודש או שאר לשונות ודלא כמשמעות נוסחות החדשות שכתבתי בס"ק י"א:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:13
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:13](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:13)

**שלוחו יכול לבטל.** וכת' בש"ל כלל ז' סי' ז' כשמבטל שלוחו יאמר כל חמירא דאיכא ברשותיה דפלוני לא ידע ביה כו':


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:14
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:14](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:14)

**יכול לבטל.** הר"ן כת' וז"ל ואחרים חולקים כיון דביטול מתורת הפקר נגעו בה וכמ"ש למעלה שליח ודאי לא מצי מבטל שהרי אם אמר אדם לחבירו הפקר אתה נכסי אין בכך כלום עכ"ל ובב"י דחה טעם זה לכן פסק כאן דיכול לבטל וכן דעת הכל בו דף מ"ז ע"א והב"ח השיג על הב"י ודעתו דאין לבטל על ידי שליח ודבריו אינם מוכרחים וכנ"ל עיקר כפסק הב"י דהא דפשוט להר"ן שאם אמר אדם לחברו הפקר אתה נכסי אין בכך כלום אע"ג דבכל התורה קי"ל דשלוחו של אדם כמותו היינו כיון שלא זיכה נכסיו לשלוחו לכך לא יכול להפקירו אם כן הכא אמרינן מסתמא ניחא ליה וזיכה לשלוחו חמצו כדי שיוכל להפקירו ולבטלו (ומה"ט כתבו הפוסקים דמהני כאן הפקר בינו לבין עצמו וכמו שכתבתי בשמם בסי' ק"ט) כדי לקיים מצות ביטול:


###### Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:15
[Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:15](https://torahapp.org/share/book/Chok%20Yaakov%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:15)

**אם אין האיש בביתו.** ונ"ל דאפטרופס של יתומים מחויב לבדוק ולבער ולבטל חמץ של יתומים ונותן שכר הבדיקה במקום שנותנים שכר על הבדיקה וכדאיתא בש"ס דגיטין דף נ"ב וכן הדין בכל מצות עשה בין שהיא דאורייתא או דרבנן וכן מבואר בח"מ סימן ר"צ סעיף ט"ו ע"ש ואם פשע ולא ביער ולא מכר חמצם ועבר עליו פסח ע"ל סימן תמ"ג: