## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 125

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 125:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 125:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/125:1)

**סעיף א' ראובן**שהיה חייב מנה לשמעון וכו' נ"ב הנה גרסינן בגיטין דמ"ג ע"ב למימרא דמספקא ליה לרב אם הולך כזכי והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ומשני התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא עכ"ל הש"ס ותמיה לי מאד למה יחשב ספק ממון לקולא הרי אדרבא הוי להממון חזקת מארי קמא שהיה תחלה של הלוה וספק אם זכה בו המלוה או לא אם כן אדרבא נחשבו הבעלים כמוחזק. וראיתי אח"כ בפ"י שהרגיש קצת בזה. וכתב וז"ל דהשליח נקרא מוחזק דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אבל במתנה הוי בחזקת מ"ק וכו' עכ"ל. ולכאורה אין לו הבנה דבממ"נ במה מיירי אם השליח אינו תופסו באמת אם כן מה זה שכתב דהוי כתופס לבע"ח. ואם מיירי שהשליח תופסו להבע"ח אם כן ל"ל טעם זה בלא"ה אינו יכול לחזור בלא הולך דתופס לבע"ח במקום דלא חב לאחריני דמהני. ונראה לפרש הכוונה דזה דומה למה דקי"ל בנכרי שקבל כסף ולא משך ובא אחר והחזיק בו דזכה דנכרי מכי משך זוזי אסתלק וישראל לא קנה עד דמשך וכו' כן ה"נ בזה באם נותן לשליח ליתן לבע"ח מעות ויודע הדין דאם ירצה השליח לתפוס בו להבע"ח יהיה יכול במקום שאינו חב לאחרים. אם כן סילק רשותו מזה ויצא המעות מרשותו לכך אף שאין השליח תפסו לבע"ח בע"כ מ"מ ברשות הלוה ג"כ אינו כיון דנסתלק ממנו ולכך ל"ש בו חזקת מ"ק אף דהיה יכול לחזור בו דאם הוי אמרינן דאם בידו לחזור לא יצא מרשותו א"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דספק אם יכול לחזור נלך בתר חזקת מ"ק ובע"כ אף אם יכול לחזור בו יצא מרשותו דנסתלק ממנו. ולפ"ז נראה ללמוד מזה דין חדש דבנותן לשליח ליתן לבע"ח כך וכך אף דאמר לו בענין דלא זכה בו המלוה ויכול הלוה לחזור בו מ"מ אם נתנו הלוה לאחר בקנין וכדומה ל"מ הקנין כיון דאינו ברשותו. הוי כדבר שהוא שלו ואינו ברשותו דא"י למכרו וליתנו לאחר ואינו דומה לפקדון ומשכון דהתם הוי ברשותו ממש אבל כאן כיון דמוכח דנחשב יצא מרשותו ואין לו חזקת מ"ק א"י למכרו וליתנו לאחר [וגם מטעם זה אין דומה לפקדון דשם כל היכי דאיתא ברשותא דמפקיד איתא כמ"ש הרא"ש דפ"ק דפסחים דכיון דהשאיל ביתו לשמירת ממונו דמפקיד. ביתו דמפקיד קרינן ביה משא"כ בזה אם הוי נחשב בית השליח בית המפקיד א"כ הוי הלוה מוחזק ולמה נחשב השליח מוחזק בע"כ דאינו בית הלוה א"כ לא הוי ברשותו. ונ"מ נמי מדין זה דבכה"ג לא הוה הלוה עובר בב"י וב"י אף להרא"ש ודוק] ואף שכתב הפ"י בחידושיו הנ"ל דלשמואל כיון דחייב באחריותו א"י לתופסו דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. מ"מ הרי אנן לא קי"ל כן דהרי קי"יל בסי' ק"ה בתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים דזכהו והרי עכ"פ מפסיד ללוה שחייב באחריותו ובע"כ דזה לא נחשב חב לאחרים. וא"כ כיון דהשליח יכול לתפסו לבע"ח ויודע זה תחלה סילק רשותו מהם ונחשב עכ"ע אינו ברשותו ולא הוי דומיא דביתו וא"י להקנותו לאחר ואף דבידו לחזור בו הוי רק כמו בהפקר דאף דיכול לזכות בו כל דלא זכה בו אינו שלו להקנותו לאחר. כן ה"נ בזה ואף דאינו הפקר ממש דאין אחרים יכולין לזכות בו מ"מ הוי כמו גזל ולא נתייאשו הבעלים דא"י למכרו דאינו ברשותו. כן ה"נ בזה הדין כן. וזה חידוש דין הוא לפע"ד. אכל מוכח הוא לפי שיטת הש"ס שוב ראיתי בס' טוב גיטין על מסכת גיטין שעמד נמי בזה ומתרץ בדוחק ודבריו תמוהין דאי מיירי שהשליח תפסו באמת לבע"ח שלא"ה א"י ליטול ממנו ול"ל מאמר הילך ואם הוה כזכו או לא והדבר מוכרח כמ"ש בעז"ה:
**שם בהגה כולם**הוי כהולך והוי כזכי. נ"ב הנה בדין אם אומר החזר לפלוני אם הוי כזכי שמחולקין הסמ"ע והט"ז עם הש"ך. והתומים הכריע כהסמ"ע ועמ"ש אני בתשובה באה"ע מהדורא ח' סימן פ"ה הכרעתי כדעת התומים דבמזכיר לשון בחובו גם הש"ך מודה וא"כ לשון והחזיר הוי נמו מודה בחובו ע"ש וגם כתבנו שם דבאומר הולך לפלוני מה שחייב לו אף תכ"ד א"י לחזור בו ודוק ע"ש בטעמו:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 125:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 125:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/125:2)

**שם סעיף ה' ואם**הי' המקבל עני שאין לו ק"ק זהובים נעש' נדר וא"י לחזור בו. נ"ב עיין בסמ"ע שהשיג על הב"י דאף מתנה לעניים נחשב של גבוה ומיד גבוה זכו העניים וכו'. והנה אני בעניי לא יכולתי להלום דבריו כלל דאם כן אם יקדשו העניים בחלק צדקה שלהם את האשה לא תהי' מקודשת כמו בכהנים במקדשין בחלקם דאמרינן משלחן וגבוה קא זכי ולא הוי קידושין רק בתרומות ומעשרות מקודשת דבזה לא אמרינן משלחן גבוה קא זכו. א"כ הכא בצדקה דהוי משלחן גבוה לפמ"ש הסמ"ע א"כ לא יוכל העני לקדש בהם אשה וזה לא שמענו מעולם. והנה זה הי' אפשר ליישב לפמ"ש בחבורי בגדי י"ט על מס' ביצה די"ל אף בתרומות ומעשרות משלחן גבוה קא זכו רק דיש חילוק ביין אם כגבוה הזא ניתן לו תיכף במתנ' להיות שלו לגמרי ובין אם אמרינן שתמיד הוי של גבוה רק משלחן גבוה זכו לאכלה לבד. לכך בתרומה ומעשרות אף דהמה זכו משלחן גבוה תיכף בשעת נתינה נחשב שלהם משלחן גבוה. אבל בקדשים אמרינן דאף ביד הכהן הוי של גבוה רק משלחן גבוה זכו לאכלם ע"ש א"כ ה"נ י"ל כונת הסמ"ע משלחן גבוה קזכו דהקב"ה זיכ' להם להיות שלהם ממש משל גבוה. ולכך הוי שלהם ויכולין לקדש בו אשה אך זה תמי' מאד על הסמ"ע שהרי מבואר בטוש"ע סי' צ"ה שהקדש לעניים אין לו דין הקדש. ולדעת הסמ"ע יהי' לו דין הקדש כיון דהוי לגבוה. מיהו זה הי' אפשר ליישב ע"פ דרך הנ"ל דבתר תרווייהו אזלינן לטיבותא דלענין שיחול בו האמיר' מכח אמירתו לגבוה שפיר מהני ביה אמיר' כיון דעכ"פ מתחל' הוו לגבוה ומגבוה זוכין העניים לכך מהני ביה האמיר' להיות נעש' של גבוה ומגבוה זכו בו עניים. ולהיפך לענין שמיר' כיון שע"כ הגבוה הקנ' אותו משלחנו לעניים. ולכך שוב נעשה של העניים ולכך שייך בהם דין שמיר'. אך זה תמי' לי ממ"ש בעוש"ע סימן רי"ב דאף שבהקדש מהני מחשב' שבלב משום דכתיב כל נדיב לב עולת מ"מ בצדק' לעניים לא מהני מחשב' שבלב רק דבור דיש לו דין הדיוט. ולפי דעת הסמ"ע בצדק' לעניים הוי של גבוה תחל' א"כ אף בלב יחול הצדק' ומוכח להדיא דלא כהסמ"ע רק כהב"י דמטעם נדר הוא ולכך צריך דוקא שיוצא בשפתיו ודברי הב"י נכונים בביאור לשון הטור וע' מ"ש בחיבורי לי"ד סי' רנ"ח ביאור דבר זה יותר נכון ודוק היטב: