## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 128

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 128:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 128:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/128:1)

**סעיף א' הפורע**חובו של חברו וכו' נ"ב גרסינן בגיטין דנ"ח ע"ב גידל בר עלאי קבל ארעא בטסקא מבני באגי עד אלא אמר רב הונא ברי' דר"י הניח מעותיו על קרן הצבי. והנה תמי' על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהשמיטו דין זה ולא כתבוהו במילתא דנ"מ לדינא. ולכאורה תמי' על גוף הש"ס למה יפסיד מעותיו. ל"מ להסוברים דבבע"ח דוחק חייב לשלם פשיטא דקש' כיון דהוא שילם עבורה למה יפסיד מעותיו. ואף להסוברים דגם בבע"ח דוחק פטור קשה הרי במס המלך ודאי חייב לשלם אם פרע עבורו וא"כ כאן למה יפסיד מעותיו אך נראה דרש"י הרגיש בזה ופי' בד"ה טירפא וז"ל ומעתה שיאכלו אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא יעל' אלה בחשבון וכו'. וא"כ א"ש דגבי פורע חובו שלא מדעתו אז משתרשי לי' הלו' אבל כאן לא משתרשי ליה דהם יחזרו וישלמו וא"ש אך קשם עכ"פ למה לא יתחייבו הני מכח דינא דגרמי דהוי כשורף שט"ח של חבירו וגרע מזה דהוי כשורף משכונו דהרי הקרקע הוי כמשכון ביד הנותן המס ואם נוטלין ממנו הם מפסידים לו מעותיו ויתחייבו מדינא דגרמי. ולכך נראה דלכך השמיטו הפוסקים דהם ס"ל דר"ה בר"י ס"ל כמאן דלא דאין דד"ג. אבל לדידן דק"ל כמ"ד דדאין דד"ג הוה כמו שורף שט"ח של חברו וכמו שליש שהחזיר השט"ח ללוה דהוי בר הזיקא וחייב לשלם ולכך מן הדין מחוייבים הם להחזיר מעותיו ואז יחזיר להם הקרקע. כנלפענ"ד נכון ודו"ק היטב:
**שם סעיף א' נ"ב**בהיותי באמצע הדרך נשאלתי באדון אחד שקנה סחור' אצל ישראל אחד ושילם לו מעות והטעהו הישראל שנתן לו סחורה גרוע והאדון לא הרגיש ונתנו לחייט לתפור לו הבגד ואח"כ תבע האדון את החייט כי הוא החליף לו הסחור' והוצרך החייט לשלם לו ואח"כ תבע החייט את הסוחר לשלם לו כי הוא יודע דהסוחר הטעהו ורצו הדיינים לומר שהוא פטור מכח דאין אדם נתפס על חברו ויש שרצו לומר דחייב הסוחר מדר"נ ושאלו את פי והשבתי דהדין עם הפוטרים דאין לו' דשייך בזה מדר"ן דא"כ למה הוצרך במס לטעם דד"מ כן תיפוק ליה מדר"ן דהרי הוא חייב למלך והמלך חייב לו דלקח שלא כדין ממנו וגם למה בנתפשרו עם המלך הוא פטור הרי שייך דר"נ בזה. והרי קי"ל דר"נ שייך בכל הענינים כמ"ש הש"ך ר"ס פ"ו בע"כ דר"נ ל"ש רק בישראל ולא בעכו"ם דהרי הוי כהפקעת הלואתו דמותר וכיון דליכא חיוב בו עצמו ל"ש דר"נ. ואף דכתבו הפוסקים בסי' פ"ו דדר"נ שייך גם בעכו"ם היינו היכי דשלישי המתחייב הוי עכו"ם שחייב לישראל אז העכו"ם משועבד גם לישראל הראשון אבל אם הוי ישראל המתחייב לעכו"ם והעכו"ם לישראל אין ישראל השני משועבד לראשון וה"נ כיון דהמעות נתן לו מעצמו א"כ ברשות נתן לו והטעות הוי בסחור' וקי"ל כל היכי דהוי מקח טעית הוי המערת מע"פ וסחורה אחרת אין בידו להכריחו ליתן לו ואין ביד האדון לתבעו רק מעותיו והמעות הוי מלוה והוי בזה כהפקעת הלואתו וא"כ ל"ש בזה מדר"ן ופטור הסוחר כן דעתי נוטה בקצרה בלי עיון בספר כיון דאני עובר אורח ואין בידי להאריך ודו"ק: