## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 175

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 175:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 175:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/175:1)

**סעיף ל"א**נמלך המוכר בבן המצר וכו' לא צריך וכו'. נ"ב מעשה בא לידי באחד שהיה דר בחנות בתורת שכירות ואח"כ בא אחר אצל הבעלים לשכרה והעלה בדמים. והלך בעל החנות והודיע להשוכר מכבר שכך וכך נותנין לו אם אתה רוצה תן אתה כך והשיב השוכר שאינו רוצה ליתן לך ושכור לאחר. והלך בעל החנות ושכר לאחר אך לא נתן ערבון כסף רק נתן לו משכון גם עשו ת"כ ואח"כ נמלך השוכר העבר ורוצה להיות מצרן ליתן זה הדמים ובאו לפני לדין. והנה אם יש בשכורות דין מצרנות כיון שהוא פלוגתא דרבוותא ובעל החנות אינו מקפיד יהי' נשאר בחנות מי שיהי' ואיזה שירצ' לכך כיון דשוכר העבר דר בחנות מכבר אמרי' היכא דקיימא ארעא תיקום. אך בזה היה רעותא כיון דכבר נמלך המוכר היינו הבעל החנות ואמר לא בעינא א"כ הפסיד דין מצרנות שלו כמבואר בסעיף זה. אך כך דייקינן אעפי"כ נרא' דזכה המצרן כיון דלא נתן השוכר כסף רק משכון וכבר קיי"ל בכמה דוכתי דמנה אין כאן משכון אין כאן. א"כ ליכא כאן כסף כלל רק סטימותא לבד. והן אמת שבסי' ר"א מבואר שבסטימותא לבד צריך לקבל מי שפרע אך הביא שם הש"ך בשם הב"ח דהיינו דוקא במטלטלין אבל לא בקרקעות אף לפי מה שמסיק שם הש"ך עכ"פ הב"ח גלה מנהגנו עכשיו דבקרקעות ל"ש סטימותא וא"כ ליכא כאן קנין כלל להשוכר החדש וכל דליכא עדיין קנין ודאי קודם שקנה הלוקח יכול עדיין המצרן לחזור בו ולומר עדיין שרוצה הוא דמידי הוא טעמא שא"צ למיקנא בי' היינו מכח דאינו נעשה שלוחו בע"כ וזה הוי דוקא כשכבר קנה הלוקח אבל כל שלא קנה יכול לחזו' בו עדיין והוא קודם. ואף אי נימא דכוונת הב"ח והש"ך שדוקא לענין קנין גמור לא הוי סטימותא קנין גמור גבי קרקעות אבל לענין מי שפרע שייך אף בקרקעות. הנה חוץ מה שציון של לשון הש"ך לא משמע כן רק אף לענין מי שפרע ל"ש בקרקעות מיהו בל"ז אף אי נימא דמי שפרע שייך אף בקרקעות מ"מ הכא לא שייך מי שפרע כיון דהקונה לא קנה עדיין בדין ממילא לא שייך לומר שאינו נעשה שליחו בע"כ כיון שעדיין לא קנה וא"כ כיון שהדין שהמצרן יכול לחזור בו והדין נותן שהמצרן קודם שוב אין על המשכיר לקבל מי שפרע כיון שהוא אינו משנ' מרצונו רק שהדין נותן שהמצרן קודם א"כ ל"ש בזה מי שפרע כלל כיון שמשנה מכח הד"ת והדין לא מרצונו ומכח ועשית הישר והשיב לך לא שייך בזה מי שפרע כלל ויכול לחזור בו והוי המצרן קודם זה נראה לפענ"ד ברור לדינא והכי פסקתי ודוק היטב כי די ברור הוא בעז"ה ועיין בתשובתי לחו"מ סי' ע"ב לק' קאזליב מהדורא ג' שכתבתי שם דבר חדש דאף אם אין המצרן בידו לקנות לבדו יכול ליקח שותף עמו ואין יכול הלוקח לומר לו כי הוא יהי' שותף עמו כי יכול לומר לו זה נוח לי והשני קשה ממנו עיי"ש כי דבר נכון הוא ובילדותי ממש בהיותי בן כ"ב שנה בק"ק ראווא הייתי בורר בעסק גדול עם הרב הגאון אשר היה אבד"ק אוהנוב ואח"כ בק' טיסמניץ ועם הרב הגדול מוה' ארי' מזאמישץ ז"ל אבי הגאון מוה' צבי הירש העלליר ז"ל. והמה היו אז כבר ישישים באו בימים. ופסקנו אז דגם בשענק שייך לומר בחלקי הייתי משתמש. וכן אני מורה תמיד. והן אמת דאם השותף משכירו לאחר ומקבל דמים בזה מודינא דשייך לשניהם וכן פסקתי אני מסברא טרם ידעתי מספר נתיבות המשפע. אך זה שאני דהתם הוי הריוח מגוף הקרקע ולכך כיון דשותפין הם שלוחין זה לזה וידו כיד שותפו הוי כאלו אנן סהדי שכוונתו היה לקבל בעד שניהם ולא גרע משותף שהציל דהוי לאמצע מכש"כ בזה אבל במחית הבית הנה ז"א ריוח מגוף הקרקע רק מן המו"מ שמרויח בי"ש ויגיע כפו ואינו הנאה מגוף הקרקע רק שצריך לדירה בעלמא לעשות שם זה והוי כשאר דירה דיכול לומר בחלקי הייתי משתמש והרי הוא בידו לשכור לו בית אחר ולעשות מו"מ זה רק שהיה צריך לשלם שכר דירה אם כן עתה שדר בבית המשותף יכול לומר בחלקי הייתי משתמש וזה ברור ונכון. אך בזה אני מסתפק באם קודם שהשכיר אמר בפירוש שמשכיר לו רק לדור בחלקו ובמקומו לבד כאילו הייתי אני דר ולי יגיע השכירות בזה י"ל אף קבל דמים א"צ להחזיר. ולא אמר הנתיבות המשפט רק בסתם אז שייך השכירות לשניהם וצ"ע בדין זה. אבל אם דר לבדו אף אם עשה בו כל המו"מ אין מנכין לו מחלקו. ולו יהא דהוי ספק המע"ה וכל דבר השותפין הוי בחזקת שניהם כמ"ש בחו"מ סי' צ"ג. א"כ הדין עם השותף שיכול לומר גם בזה בחלקי הייתי משתמש. כן השבתי להרב מהרימלוב הנ"ל: