## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 198

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/198:1)

**סעיף א'**אלא בהגבהה. נ"ב הנה אם כבר פסקי הדמים אך הלוקח הגביהו לא לתורת קנין לבד רק כדי לרשום עניו סימנו שהוא שלו או שידע אם שוה הוא או אין בו אז הגבהה זו אינה קונה כדמוכח ביו"ד סי' קנ"ב בש"ך סכ"ה בשם הרשב"א דבעינן הגביה תחלה אבל הגביה בשעה שמודד לח מהני דהגבהה זו לא הוי לקנין רק למדידה יעו"ש. וא"כ ה"ה נמי בזה כן היה נרא' לכאורה אך האמת צ"ע מה שהש"ך מביא דין זה בפשיטות. ובאמת נראה שזה יהי' תלוי בדין המבואר לקמן סי' רי"ש סעיף זיי"ן בהגה"ה וס"ח בש"ע שם דהרשב"א שהביא הש"ך ביו"ד ס"ל כדעת הראב"ד שהביא בחו"מ סי' רי"ש שם דל"ק כיון דלא נתכוין רק למדוד ולא לקנייה. אבל לדעת הטור שמה קנה במדידה אף שנתכוין רק למדוד וה"ה נמי בהגבהה כה"ג קנה אף שנתכוין לדבר אחר וטעם פלוגתתן נרא'. היינו אם אמרי' אומדנא זו או אפשר דפליגו אם מהני בי' אומדנא לעשותו קנין או לא אהני אומדנא בזה. ולדינא הוי ספקא דדינא וצ"ע. ועיין בזה הדין במחנה אפרים ה' מכירה סי' ד' ומה שהקשה דברי תו' אהדדי. ובחיבורי לה"פ סי' תמ"ח בתשובתי לק"ק לינטעוויטיץ כתבתי ליישב קושייתו על דברי התו' ואכ"מ להאריך:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/198:2)

**סעיף ב**י"א דבעינן ג"ט וכו'. נ"ב הנה המחבר סתם ולא ביאר דלהך דעה ג"כ צ"ל דמודים בהפקר דדי בטפח וכמו שמבואר בהרא"ש מס' ב"ק פ"ג עיי"ש שנתן טעם כיון די"א אפ' הבטה בהפקר קנה. לכך עכ"פ די בטפח ומה שמבואר בסי' רע"ט דבעינן ג' היינו רק באם לא הוגבה בידים רק בכח בעינן שלשה. אבל בהגבהה בידו ממש די במציא' בטפח לבד ודו"ק: