## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 219

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 219:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 219:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/219:1)

**סעיף ב'**הרי הדבר מסור לב"ד כפי מה שיראו לאיזה דרך שדעתו נוטה כן יעשו. נ"ב הנה ראיתי בבאר הגולה שהביא שהכ"מ כתב שהרמב"ם מפרש כפרש"י עיי"ש. ולפי"ז להחולקים שמה והמה התוס' וסייעתם וכמ"ש בסמ"ע סימן ר"מ אף בכאן יהיה מחלוקת זה. ולפעד"נ דבכאן כ"ע מודים דאין הדבר תלוי ברצון הדיין דבשלמא בשני שטרות היוצאין ביום אחד דעיק' הספק הוי בין המקבלי' ועכ"פ הנותן מסתלק הימנו ושלו לא הוי בין כך או כך רק הספק הוא מי מהמקבל זכה לכך כיון דאין לשניהם חזקה כלל לכך סברא הוא לתלות ברצון הדיין ליתן למי שירצה ובפרט די"נ דכוונת הנותן בעצמו לכך היה דלכך נתן לשניהם שטר שוה ביום א' כי הוא היה אוהב לשניהם ולא היה יכול לגמור בדעתו למי ליתן יותר לכך נתן לשניהם והטיל על הב"ד שיעשו הם כמו שירצו והוציא הדבר מדעתו. אבל הכא שהספק הוא בין המוכר והלוקח וא"כ כיון שהמוכר יש לו חזקת מ"ק בודאי אין סברא לומר שהדיין ברצונו יכול להוציא ממון מחזקתו ובפרט דלגבי עצמו ממ"נ אם רצה ליתן הדבר לחברו הו"ל לפרש ואם נתכוין לעצמו הו"ל לפרש ג"כ דלגבי עצמו וחברו אין שייך לומר שהי' ספק לו לעצמו. ובע"כ גמר בדעתו לחד צד רק שאמרי' שבאמת הוא נתכוין רק לחד צד ואנן הוא דמספקינן בכוונתו למה הוא מתכוין. ובכה"ג ל"ש למיתלי ברצון הדיין רק באומדן דעת שלו דבזה כמה פעמים מצינו דאף מוציאין ממון על אומדנא לכך ה"נ אזלי' בתר אומדנא וא"ש. ואין להקשות דא"כ למה הקשו התוס' בכמה דוכתי על פרש"י מהא דאמרי' בגיטין ספק גבי שליח ונקראו התם שודא. ולמה לא הקשו מהכא דנקראו שודא ומשמע כפרש"י וא"כ אדמקשי מגיטין לסייע לי' מהכא ונראה דא"ש דודאי לשון שודא סובל כך וכך דהרי לשון זה מל' ירה בים וכפרש"י ורשב"ם והיינו או שהדבר מוטל על הדיין לעשות כו כך וכך או שהכוונה יטיל הדבר להזוכה בו. וא"כ בין אם הכוונה שתלוי ברצון הדיין או באומדן שלו בשניהם יתכן לשון שודא דעכ"פ מוטל הדבר על הדיין לעשות בו דין או שהדיין מטיל הדבר למי שיטילו לכך אפשר לסבול בו שני בכוונות. ואפשר לפרש כך וכך בכל מקום כפי השייך בו רק קו' התוס' מגיטין הוא לפרש"י דס"ל בכל דוכתא הוי הפי' שודא ע"פ אומדן דעת הדיין ועל השליח שהוא אינש דעלמא ל"ש לומר שעליו מוטל הדבר דעל הדיין שפיר מוטל הדבר לעשות דין אבל על השליח אינו מוטל רק מה שנק' שודא הוא שם מושאל מל' שודא דדיינא ולכך שפיר הקשו דמוכח דגם בדיין נמצא כן. א"כ הרי התם בגיטין לא מיירי מדיין ממש רק משליח יעו"ש רק שקראי השם שודא כיון דדמי לשודא דדיינא. ולכך בשלמא אם נמצא בש"ס במקום אחר ל' שודא דדיינא גם ע"פ רצון הדיין שפיר שייך לומר שם שנק' שודא כיון דדומה לו אבל אם בעלמא שודא דדיינא הוי הכוונה ורק ע"פ אומדן הדיין ולא נמצא מקום בעלמא כוונת שודא כן. א"כ לא הוי בהש"ס נקראו התם שודא כיון דאינו דומה לו. ומדיין ממש לא מיירי התם וא"ש. כנ"ל נכון דגם התו' מודים בזה לדינא כאן. ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי בהרא"ש פ"ד דב"ב דין ב' דט"ו ע"ב שכ' שם דהך שודא דדייני דשם אינו כשאר פירוש שודא שלדעת ר"ת הוי כמו שירצה הדיין ע"ש וה"ה בנ"ד ממש כן הוא וראי' ברורה לדברי ודו"ק: