## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 243

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/243:1)

**סעיף יו"ד**אפילו אם קנו מידו וכו'. נ"ב עיין בסמ"ע שכתב בשם הטור דאפילו קנו מידו לכתוב שטר מכר נמי קנין דברים הוא שכבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה וכו'. ולפי"ז היה נראה דין חדש. באם מתחלה מיחה אחר המכירה שלא לכתוב שטר ואח"כ קנו מידו לכתוב לו שטר שפיר חל הקנין דכאן לא שייך לומר דכבר חל השיעבוד משעת מכירה לפימ"ש הרמ"א לעיל בסעיף חי"ת דאם מוחה בשטר אינו טורף ממשעבדי. וכתב בסמ"ע הטעם אף דשאר מוכר שדהו בעדים גובה ממשועבדים כאן כיון שמוחה אינו גובה א"כ ה"נ בשלמא בתחלה כ"ז שלא מיחה ל"מ בקנו מידו על השטר היינו כיון דלא חזר בו עדיין אם כן בלא"ה היה טורף ממשעבדי לכך היה קנין על השטר קנין דברים אבל אם כבר מיחה אז לא יטרוף ממשעבדי בלי השטר א"כ שוב הוי קנין על השטר קנין ממש ולא דברים ולכך א"י לחזור בו עוד. כן היה נראה לכאורה אך באמת צ"ע דא"כ בשטרי הלוואה דקיי"ל דמע"פ אין טורף ממשעבדי רק בשטר א"כ ראוי שיועיל הקנין על השטר שלא יהיה יכול לחזור בו. ובאמת אי' לעיל בסי' ל"ט ס"ה הביא המחבר דעה ראשונה שאף בקנו מידו אם מוחה אין כותבין והוא דעת הרא"ש והטור וא"כ קשה שדברי הטור סתרי אהדדי דהכא נותן טעם שבלא"ה כבר נשתעבדו נכסיו משעת מכירה משמע שבלא נשתעבדו א"י לחזור בו והתם ס"ל שאף בשטר הלואה אינו יכול לחזור בו. וכן קשה על המחבר ששם הביא שני דיעות אם יכול לחזור בו והכא פוסק בפשיטות דיכול לחזור בו. וצ"ל דהמחבר ס"ל עיקר כדע' ראשונה ולא הביא שם דעת הי"א רק לחלוק כבוד כדרכו בכמה מקומות. וליישב דעת הטור נראה דאין הדבר תלוי באם גובה ממשעבדי או לא. רק העיקר תלוי בגוף השיעבוד שהטור ס"ל כדעת אביו הרא"ש ויהיה מוכח דהרא"ש סובר שיעבודא דאורייתא ולכך אף במע"פ כיון דבאמת נשתעבדו נכסיו מה"ת אפילו במע"פ רק שמדרבנן אינו גובה מהלקוחות מפני תיקון עולם. אבל כיון דעכ"פ גוף הנכסים נשתעבדו שוב ליכא כאן הקנאת ממון ממש. דעכ"פ גוף הנכסים נשתעבדו ולכך ה"נ במכר כיון שעכ"פ גוף הנכסים נשתעבדו לא הוי קנין ממון. ולפי"ז אף אם כבר מיחה בו נהי שאינו טורף ממשעבדי מ"מ גוף הנכסים נשתעבדו. ולכך הוי קנין דברים. וזה נראה טעם הרשב"א דס"ל בסימן ל"ט דא"י לחזור בו דהוא יסבור שיעבודא ל"ד וכיון שלא הוי שיעבוד נכסים בע"פ לכך הוי הקנאת ממון ממש. ולכך ס"ל דא"י לחזור בו ותלוי הך פלוגתא אי ש"ד או לא כן נלפע"ד נכון. ולפי"ז בכל ענין יכול לחזור בו לפי הכרעת המחבר כהרא"ש:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/243:2)

**סעיף ט"ו**קטן שנותנים לו. נ"ב הנה בדין אם יש לקטן זכי' מה"ת עיין בחידושי לסוכה דמ"ו ע"ב שם הוכחתי דהוי מה"ת. ומדברי התו' שם למדתי כן עיי"ש:
**שם**בהג"ה ודוקא כשיש דעת אחרת מקנה לו. אבל במציאה לא נ"ב עיין בש"ך מה שהאריך לחלוק ע"ז וס"ל דמה דאמרינן מציאות קטן הוי רק מפני דרכי שלום. היינו בפחות משיעור צרור וזרקו אבל כשיעור צרור וזרקו יש לו זכי' ואף דליכא דעת אחרת מקנה. עייש"ה. והנה כבר הארכתי בזה בחידושי בכמה דוכתא אך כעת מצאתי און לדברי הרמ"א בפרש"י פ"ז דב"מ דצ"ב בסוגיא דפועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל. והנה בד"ה לדידי' זכי ליה רחמנא פרש"י דכ"ז דלא מטו לידים לא זכה לי' דליתבה לאשתו ובניו מבואר להדיא הא אם כבר הגיע לידו אף למ"ד משל שמים הוא אוכל יכול לתנו לאשתו ובניו וכן הובא בטור דעה זו ואלו בדף ההוא ע"ב בד"ה אי אמרת משל שמים הוא אוכל משורו אינו קוצץ ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו. וכן פירש אח"כ בד"ה משל שמים הוא אוכל הלכך לית להו למרייהו זכי' באכילתן דאף שלהם אינו עד שיתנו לתוך פיהם עכ"ל. והנה לכאורה דבריו סתרי דתחלה פירש דאם כבר הגיע לידו יש לו זכות והוי שלו. וכאן פירש דאפי' בהגיע לידי אינו שלו עד שיתנה לפיהם. ובע"כ דהתם בגדול מיירי דיש לו זכי' אבל כאן בקטן מיירי דאין לו זכי' רק כשיש דעת אחרת מקנה. ולכך בשלמא אם משלו הוא אוכל והוי בשכרו ויש כאן דעת אחרת מקנה לכך הוו שלו ויכול להתנות עליו. אבל אם משל שמים הוא אוכל הוי כמציאה והפקר. א"כ אינו שלו כלל כיון דאין לקטן זכי' והוכרח רש"י לפרש כן לפי שיטתו דס"ל גבי פועל בעלמא אף אם משל שמים הוא אוכל מ"מ בהגיע לידו נעשה שלו א"כ אכתי היה ראוי שיהיה יכול להתנות בקטנים כיון דבהגיע לידו יהי' שלו הוי ראוי שיוכל להתנות עליהם כמו למ"ד משלו הוא אוכל. ולכך הוכרח רש"י לפרש דפועל קטן שאני כיון דאין לקטן זכי' אף בהגיע לידו לא הוי שלו עד שיתן לפיו ולכך אין יכול להתנות וא"כ מזה מוכח דס"ל לרש"י דכל קטן אין לו זכי' בליכא דעת אחרת מקנה דאם בהגיע לצרור וזרקו יש לו זכי' קשה לימא ולטעמיך דאף אם משל שמים הוא אוכל למה מחלק שמה הברייתא בין גדולים לקטנים דבגדולים יכולים להתנות ולא בקטנים הו"ל לחלק בקטנים עצמם בין הגיע לצרור וזרקו דיש להם זכי' בהגיע לידן יכול להתנות ובין לא הגיע לצרור וזרקו דאין יכול להתנות ולמה לא מחלק בקטנים גופייהו ובע"כ דכל קנין אין לו זכי' כלל היכא דליכא דעת אחרת מקנה וז"ב ואמת בשיטת רש"י ומצינו חבר להפוסקים הנ"ל את מאור עינינו רש"י ז"ל דס"ל כותייהו ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/243:3)

**סעיף כג**קטנה זכתה לה חצרה וכו' נ"ב הנה פסק כאן לפי מסקנת הש"ס בפ"ק דב"מ ד"י דמא"ח ומא"ח ולא פליגי. מר אמר בקטן ומר אמר בקטנה וצל"ע מן הש"ס ר"פ הזורק שם וזה"ל מה"מ דת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה וכו' ותניא נמי הכי גבי גנב אם המצא וכו' צריכי וכו'. קשה לי טובא ל"מ להמסקנא דפ"ק דב"מ דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ודאשה משום ידה אתרבאי א"כ אין לו ענין זה לזה כלל ובודאי צריכי תרווייהו. רק אף גם אי נימא דפליגי עכ"פ קשה הרי בגנב ודאי אצטריך דהרי הוי שלד"ע רק דחצר שאני דבע"כ מותיב בה או דאינו ניכר חיובא עכ"פ קרא בעי דבלא"ה הוי ס"ד דאף בזה אין שלד"ע ואין ראי' מגט דלא הוי לדבר עבירה דכל הסוגיא שם אזיל להס"ד דפ"ק דב"מ דר"י ס"ל דחצר הוי מטעם יד ולא משום שליחות כלל דזה דוחק דסתמא דש"ס יהיה דלא כמסקנא שם ומכש"כ דלא הוי כהלכתא וצ"ע בזה כעת ודו"ק: