## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 264

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 264:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 264:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/264:1)

**סעיף ד' בהג"ה.**נ"ב נשאלתי מן הרב מוה' משה מו"ץ בק' קאסניטין חדש ע"ד התקנה שיש בקהלתם שלא להיות חניות רק סך ידוע מקודם ונעשו מסמרות קבועים בהסכמת גדולי הדור וקם אחד ורצה לפרוץ גדר ולהשתדל עם השר לבנות עשרים חדשים והוכרחו קצת להתפשר עם השר ליתן לו מכל קלייד שמנה זהובים מס. ועד הנה נתנו רק ארבעה זהובים וכעת אלו שלא היו אצל השר טוענין שלא ניחא להו בזה. ושאל הדין עם מי. והנה זה ברור שמחויבין כולם ליתן לזה. והוא מפורש כאן בסי' רס"ד ס"ד בהג"ה עיי"ש. ולזה אם יראו הב"ד דהוי טובה לכולם דגם חניות שלהם נעשה בזול ודאי חייבין ליתן וכן הוא בחו"מ סי' קס"ג בהג"ה סוף סימן שם. דאם בא עלילה על עיר אחת כל הקהלות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור העלילה מחויבין ליתן לזה. וכן הוא בש"ס וחו"מ סי' קנ"ח סעיף וא"ו במי שהי' לו חורבה וכו'. דל"ש עמד ניקף ל"ש מקיף אם נהנה צריך ליתן חלקו. ואינו יכול לומר שלא היה צריך לזה מיהו כמה יתנו כל אחד נראה דנהי דהם קצבו עם השר דבר קצוב בשוה מ"מ הם יעשו ביניהם חשבון לפי ממון כמה שויה של כל חנות וכמה פחתם וכן יעשו ביניהם הערכה לפי ערך. וכ"מ בחו"מ סימן רע"ב סעיף ט"ו בשיירה שחנתה במדבר ועמד עליו גייס לטרפה עיי"ש. וכן בסי' קס"ג בס"ג בהג"ה. וכשנותנים מבתים כל בית החשוב יותר ועושה שכירות יותר צריך ליתן יותר. וכן נראה עוד לשער לפי ערך מקום העמדת החניות החדשים שרצה לעמוד למי הוא מזיק יותר ולפי ערך מעמד הישנים לפי מעמדם במקום דשכיחי בה רבים יותר והוי הפדיון יותר. וכ"ז תלוי בראות עיני הב"ד וכפי מה שיעריכו הב"ד דשם בצירוף בעה"ב הישישים כן יעשו כן השבתי:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 264:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 264:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/264:2)

**סעיף ז'**בהג"ה ובשדכנות אין לו אלא שכרו אעפ"י שהתנה עמו לתת לו הרבה. נ"ב צ"ע האיך פסק כך בפשיטות. והמעיין במרדכי פ' הגוזל מביא שם דעת הרבה פוסקים להיפך דס"ל דחייב ליתן לו הכל. ועיין בסוף דבריו שם דמביא דעה דמחלק בין היכי דמחויב לעשותו אז א"צ ליתן לו כל מה שהתנה עמו. ובין היכי שאינו מחיוב לעשותו אז צריך ליתן לו כל מה דהתנה עמו והו"ל להביא גם דעת החולקים דעכ"פ נמי לענין אם תפס השדכן. והנה מוכח מלשון רש"י והרא"ש ג"כ ביבמות פרק מצות חליצה דק"ו ד"ה אמר לי' וזה"ל כיון דחליצה כשרה היא מדינא נ"מ ליכא למימר כיון דעליו רמיא למעבד ולא בעי משטה אני בך עבדה לי' משמע הא אי לא רמיא עליו למעבד אין יכול לומר משטה אני בך. וכן מורה לשון הרא"ש בפסקיו וזה"ל כיון דלא הוי הגון לה ולא בעי' לי' מה שקצבה דמים יתרים כעין אנוסה היא וגם הוא לא פסיד מידי וכו' משמע דוקא מכח דהיתה כאנוסה כיון דהוי מדינא בחציצה ואינה יכולה להנשא באופן אחר הוי כאנוסה משמע הא בעלמא חייב לשלם כל מה שהתנה. וא"כ בשדכנות דאינו אנוס למה לא יתחייב ליתן לו אף דהרא"ש בתשובה כתב להיפך הרי קי"ל דפסקיו עיקר. והנה עוד הוה קשיא לי למה בהי' בורח מבית האסורין א"צ ליתן לו אלא שכרו הרי זה מבואר בפוסקים דהיכי דאין קצבה לשכרו לכ"ע מחיוב ליתן כל מה שפסק עמו וא"כ הרי קיי"ל דאין לשכירות פועל אונאה א"כ אין לו קצבה לשכרו ולמה לא ישלם הכל. ואין לומר דקיי"ל קבלן יש לו עליו אונאה דהרי בקבלן הטעם כיון דיכול לעשות בזמן שירצה לכך אין לו דין פועל וכמ"ש הסמ"ע בסי' רכ"ז וא"כ תינח בשאר קבלן. אבל בבורח מן בית האסורין והי' מעבורת לפניו דודאי כוונתו לעשות תמיד. וא"כ כיון דמחויב לעשותו מיד הוי כפועל שכיר יום ואין לו עליו אונאה. ולכאורה הי' נ"ל כיון דשכר נמי המעבורת וא"כ בשכר המעבורת יש בו אונאה ודמי למ"ש סי' רכ"ז סל"ג בהג"ה בשכר פועל עם סוס דאף מצד הפועל אין לו אונאה מצד הסוס יש לו אונאה עיי"ש. אך א"כ הו"ל להש"ס ופוסקים לבאר זה. ואין לומר דנהי דאין לפועל אונאה מ"מ כיון דהבטיח ?לו יותר מן הצורך ליתן לו ואין הדרך כך ליתן כ"כ יכול לומר משטה אני כך דא"כ בכל פועל דקיי"ל אין לו עליו אונאה נימא דנהי דאין לו אונאה מ"מ יאמר לו משטה אני בך. ואין לומר דמיירי דוקא דכבר נתן לו השכירות דמן הפוסקים לא משמע כן. וראי' ממ"ש הש"ע בסעיף ל"ג בשכירות פועל דאין לו עליו אונאה ואח"כ כתב בסעיף ל"ד בשכרו לזרוע לו קרקע דהוי ספק. ואין מוציאין מיד הנתבע ומשמע הי' בסעיף הקודם אף דלא שילם לו צריך לשלם לו ומוציאין מיד הנתבע. וקשה מ"ט הרי י"ל משטה אני בך. והנה להסוברים הנ"ל דזה הוי רק בדבר מצוה א"ש. אבל להרמ"א דלא ס"ל חילוק זה קשה טובא כנ"ל וצ"ע בזה. ועיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ד' הלכות ביקור חולים סי' קנ"ז מ"ש שם בזה ודו"ק