## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 278

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 278:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 278:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/278:1)

**סעיף א'**נ"ב הנה מה שיש לפלפל בסוגיא דיכיר אי בעי יהב לי' כל נכסיו במתנה ע' בחיבורי טוב טעם בהשמטות בחיבורי ליו"ד מהדורא ו' סי' רסו השייך להשמטות לחיבור הנ"ל שם הארכנו בזה בעזה"י ודו"ק: (שם) אין הבכור נוטל פי שנים אלא וכו' נ"ב הנה אכתוב כאן כמה ח דושי דינים בעזה"י השייך בענין זה. א' נשאלתי מחכם אחד ששמע מהג' מוה' חיים וואלאזינר זצ"ל שנשאל במי שיש לו ב' נשים ואחת נתעברה תחלה והשני' ילדה מקודם איזה הוי בכור ופשוט לי' להג' זצ"ל מקרא דוילדו לו בנים האהובה והשנואה נאמר האהובה תחלה ואח"כ השנואה ואמר והי' הבן הבכור לשנואה וכו' הנה בזה הייתי בר מזלו דהג' ז"ל וכבר כתבנו מזה לעיל בסי' שקודם וע' בחיבורי לתורה שנת תקפ"א ותקצ"ב הארכתי בענין זה ומה שהרגיש רו"מ במכתבו מיעקב כתבנו שם בעצמנו הטע' מכח מאמר חז"ל בנדה דאתהפוכי מתהפך רק ביעקב הוי נס דלא נתהפך אבל הם לא ידעו מזה (והטעם כמו שאי' בזוה"ק דהוי צריך שיתברך יעקב בלי רצון יצחק עייש"ה ואם היה יעקב יוצא ראשון הי' יצחק יודע שהוא בכור והי' מברכו ברצון לכך לא נתהפכו ויצחק סבר דנתהפכו והוי עשו הבכור וזה הכוונה במדרש פ' תולדת בפ' ותקרא לעשו בנה הגדול שאמר הקב"ה אצליכם הוא בכור אבל אצלי הוא בנס שבנסים ע"ש והכוונה מבואר כדברנו) ובזה אזלו כל הערות של רומ"כ למה לא שאלו מאשה אחת יולדת תאומים דבזה מן הסתם אתהפוכי מתהפך וע' בחיבורי מי נדה ד"ז בש"ס כתבתי שם דמסוף הסוגי' מוכח דהנוצר אחרון יוצא ראשון עייש"ה. והנה י"ל עוד דבילדה תאומים י"ל דאלו הוו טפה אחת ונתחלקה לב' אי אפשר נהי דזה התחיל להתרקם תחלה מ"מ אלו בגמר היצירה הוי השני תחלה דזה מיהר להתרקם ובודאי בגמר היצירה תליא מילתא וא"כ כיון דעכ"פ זה יצא תחלה והוי זה ודאי בכור ללידה. והשני ספק אם הוי בכור ליצירה לכך אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל בשאר נשים משכחת לה דראינו והוכר עוברה של זו תחלה א"כ ידענו דזה בכור ליצירה לכך אזלינן בתר היצירה. ומ"ש רו"מ דלשון והוא אינו סובל דוקא היצירה לא ידעתי מי דחקו להגאון ז"ל דיוק זה. בלא"ה א"ש דמלשון וילדו לו האהובה משמע דאהובה ילדה תחלה ואיך אמר אח"כ והי' הבן הבכור לשנואה בע"כ הכוונה על היצירה דבתר היצירה אזלינן ודו"ק: ובהיותי בזה עלה בלבי דבזה א"ש המדרש פ' תולדת מ"ש הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכול מדידי' וכו' וניחוך עלה ולפי שהיו כמשחקים שחק הקב"ה עמהם והסכים שהבכורה ליעקב ע"כ והוא תמוה מאי מכ"מ הוא. בחידושי הארכתי בזה וכעת נראה כך דבאמת הי' גלוי לפני השי"ת דיעקב ראשון ליצירה וראוי' לו הבכורה רק דבגלוי לעיני בו"ד לא נודע אם הי' אתהפוכי מתהפך או לא. וכיון דאין משגיחין בב"ק ולא בשמים היא ולכך הי' לעשו דין בכור אך כיון דיעקב קנה ממנו הבכורה אך הם אמרו דניכל מדילי' ונשתה מדילי' וניחוך עלה. והיינו מכח דאמרו דעשו לא גמר ומקנה לו רק משטה בו ובלב אינו גומר ומקנה. רק כיון דקיי"ל דדברים שבלב אינן דברים א"כ הוי מכירה. רק הם אמרו דדברים שבלב אינם דברים ואמרו קמי שמיא גליא דלא גמר ומקנה וא"כ אמר הקב"ה אם עשו אומר דאזלינן בתר קמי שמיא גליא הוי יעקב בכור כיון דהוא ראשון ליצירה ואינו צריך לבא מכח מכירת עשו וא"ש ודו"ק: שבתי וראיתי שדין זה מבורר ממ"ש בש"ס בבכורות פרק יש בכור דיוצא דופן אינו בכור דבעינן וילדו לו וליכא מוכח דבלידה תליא ולא בעבור תלוי והדבר פשוט להיפך דהנולד ראשון הוא הבכור עיי"ש ודו"ק: והנה שבתי וראיתי שדין זה יהי' מוכרח מפרש"י פ' תולדות מ"ש וזה"ל ויעקב בא לעכבו שיהי' ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין. והנה כפל לשונו ויפטור את רחמה ויטול וכו' מבואר כונתו שרצה שיהי' פטר רחם לאמו גם שיהיה בכור לנחלה מן הדין מבואר הא אם יהי' עשו נולד ראשון לא יהי' בכור לנחלה ג"כ אף שיהי' ראשון ליצירה. בע"כ דבכור לנחלה נמי לאו ביצירה תליא מילתא רק בלידה. וגם לפי פרש"י דמשל לשפופרת א"כ בתאומים הוי היוצר ראשון נוצר אחרון והו"ל להמשנה בפ' יש בכור למנות זה דיש בכור לכהן ואינו בכור לנחלה ויש דהוי לנחלה ואינו לכהן הו"ל למנות בילדו תאומים היוצא ראשון בכור לכהן והאחרון בכור לנחלה. אלא בע"כ דהכל תלוי בלידה ודוק היטב:
**ב**הנה בדין ישראל שקנה כפר או עיר להניח אחר מותו בכור או פשוט אם שייך בשכר אוראנדא או בחלק המס המגיע להקיר"ה מן היי"ש וכדומה ומה שמוותר בזה חלק לשר העיר או הכפר אם שייך בזה חלק בכורה או לא. הנה לדידי הדבר פשוט דבשכר האוראנדא דתלוי בהקרקע זה הוי כמו שכירות בית. וכדומה ודאי דשייך בזה חלק בכורה ואסביר יותר עפ"י השכל דהרי אם רצו היו יכולין לחלוק הכפר או העיר לג' חלקים זה יטול ב' חלקים וזה חלק אחד ויעמיד זה קרעטשמע בחלק שלו וזה יעמוד קרעטשמע בחלק שלו ובודאי חלק שכר האוראנדע של הנוטל ב' חלקים יהי' יותר משכר האוראנדע של חלק האחד. וא"כ כל זמן שלא חלקו נמי הוי כן דלזה שייך ב"ח ולזה חלק אחד. ומה שהקיר"ה מוותר הוי כך אם דרך המלך לותר אף לשורפי י"ש שאין להם קרקע א"כ ויתור זה לאו מכח הקרקע בא רק מגוף המו"מ אז אין להבכור חלק בכורה מזה. אבל אם אין המלך מוותר רק להשרים שיש להם כפרים ועיירות א"כ הוי זה זכות הנצמח מן הקרקע והרי על גוף הקרקע יש לבכור ב' חלקים. א"כ מגיע לו מזה ג"כ ב' חלקים ומכש"כ בהאוראנדא דודאי הוי כן דהוי שכירות מגוף הקרקע והרי יש לו ב"ח בקרקע מגיע לו שכר האוראנדא ג"כ ב"ח וזה פשוט:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 278:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 278:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/278:2)

**סעי' ז**ואם הלוה על משכנו של הקרקע באתרא דלא מסלקי וכו'. נ"ב עיין בחיבורי בתשובה לק' סציטין כתבנו דהיינו דוקא בגוף המלוה הוה לבכור פי שנים ולא בהפירות אפי' הו' הלואה מעות והפירות מעות עיי"ש בטעמא דהא מילתא