## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 32

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 32:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 32:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/32:1)

**(סעיף ב')** בהג"ה וכן אם לא שכרן כו' נ"ב כן הוא דעת התוס' פ' הכונס ועיין בש"ך שתמה על דבריהם מש"ס דקידושין דמתמה מכלל דת"ק אפי' מד"ש נמי פטור בתמי' יעו"ש. והנה לפענ"ד יש ליישב דיש לדייק בסוגיא שם דקאמר ואב"א לעולם דריש רק שחייב בד"ש. וקשה מ"ט לא קאמר נמי דב"ש לא דריש הוא רק סבירא ליה שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ומאי חייב בדיני שמים. ומ"ט קאמר דוקא דדריש הוא ההוא ונלפענ"ד סברא חדשה לחלק בין המ"ד דסבירא ליה שני כתובים הבאים כא' אין מלמדין והוא לא דריש ובין למ"ד מלמדין רק דדריש הוא דהנה אם נאמר דלא דריש הוא ושלד"ע דלא אמרי' הוא מסברא חיצונה וממעילה ליכא למילף דאין מלמדין ממילא אין חילוק בין ד"א לד"ש ובכל ענין פטור כיון דמסברא נפקא לן זה. משא"כ למ"ד מלמדין רק דדריש הוא. א"כ מסברא יש שלד"ע דנפקא לן ממעילה רק דהתורה גילתה בשחוטי חוץ מיעוט דאשלד"ע. א"כ י"ל דהמיעוט אינו רק מד"א אבל מד"ש דליכא הוכחה למעוטי הדרינן לסברא דיש שלד"ע כמו דילפי' ממעילה ויש נ"מ בין הנך תרי לישני. ולפי"ז לא מצי הש"ס לומר דב"ש לא דרש הוא רק דס"ל אין מלמדין דא"כ אין סברא לחלק בין ד"ש לד"א ולכך איצטריך לומר דס"ל מלמדין ודרשינן הוא וא"כ גם קו' הש"ך מיושב דלפי מה דרצה התנא לומ' ואבע"א ע"כ הי' דוחק בעיניו תירוץ קמא דפליגי אם מלמדין או אין מלמדין משום דא"כ הו"ל לאפלוגי בעלמא רק דס"ל דבע"כ הם שוין בזה לענין אם מלמדין או לא וא"כ כיון דהשתא י"ל דב"ש ס"ל מלמדין גם ת"ק יהי' סבר מלמדין רק דדרשי' הוא. א"כ שפיר הקשה מכלל דת"ק אפי' בד"ש פטור דלהך לישנא אף הת"ק מחייבו בד"ש. אבל אליבא דאמת דמסיק שאני התם דכתיב אותו הרגת א"כ י"ל דס"ל לב"ש שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ות"ק נמי הכא ס"ל דאין מלמדין שוב שפיר אף בד"ש פטור ושפיר כתבו התוס' ודו"ק ויש להסביר הדבר יותר דקושית הש"ס מכלל דת"ק היינו דבע"כ להך לישנא ס"ל דל"פ באם מלמדין או אין מלמדין דאם פליגו גם להך לישנא למה נדו מתירוצא קמא ולמה לדחוקי דב"ש בד"ש קאמר ובע"כ דהוי דוחק לומר דפליגי בזה דא"כ לפלוגי בעלמא לכך ס"ל דכ"ע אמרי' מלמדין והוא דרשינן. ולכך שפיר פריך מכלל דת"ק אפי' בד"ש פטור ולזה משני דינא רבא ודינא זוטא א"ב משום דלכ"ע מלמדין להך לישנא. אבל לדידן דאין מלמדין אפי' בד"ש פטור וא"ש ודו"ק. והנה הש"ך כאן בהג"ה הקשה מסנה גבי נחש הקדמוני דמוכח להיפך דאפי' בד"ש פטור והנה המל"מ פ"ב מה' רוצח והפ"י נתכוונו לדבר א' לומר דבזה נהנה וזה מתחייב אפי' לצי"ש פטור יעו"ש. והנה לכאורה הי' נראה ראי' לדבריהם מהא דקאמר שם רבא בקידושין פ"ב מודה שמאי באומר צא ואכול את החלב וכו'. וכבר הקשו כל המפרשים דמאי קמ"ל רבח מה שהוא לא אליבא דהלכתא. ולפי הנ"ל מיושב דיש בו נ"מ לדידן לענין לצי"ש. אך באמת דבריהם תמוהים בזה דהאיך אפשר לומר דמה דקאמר רבא שלא מצינו בכה"ת כולה זה נהנה וזה מתחייב היינו אפי' לצי"ש האיך קאמר שלא מציני בכה"ת כולה זה נהנה וזה מתחייב. מה ראיה הוא זה מכה"ת כולה דמיירי בד"א ומה ראי' הוא לענין לצי"ש גלל כן רבא מיירי רק בד"א ובד"ש מודה דחייב. ומה שקמ"ל רבא בזה נלפע"ד לתרץ דנ"מ לדידן לענין מעילה ונקדים דברי הנ"י פ"ק דב"מ שכ' הא דאמרי' השולח את ההבערה ביד קטן פטור היינו דוקא בקטן דאית לי' יד אבל קטן דל"ל יד חייב המשליח דהוי כמו חצר דבע"כ מותיב בי' יעו"ש. ולפי"ז יש נפקותא לדידן היכא דאמר לקטן דל"ל יד כלל אכול דבר זה של הקדש דאי לא הוה אמרי' זה נהנה וזה מתחייב פטור הוה חייב המשלח כדעת הנ"י אבל אם זה נהנה פטור המשלח גם הכא פטור דהרי התוס' הקשו שם בסוגיא האיך מעל באומר לשלוחו ה"ז נהנה וזה מתחייב ותרצו דמדאגבי' קני'. וזה שייך באדם גדול אבל בקטן דאין לו יד ל"ש גבי' מדאגבי' קניא דאין לו יד לזכות ולכך פטור הוא המשלח מכח דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב אבל בלא"ה הוי חייב אף דאין שליחות לקטן מ"מ בקטן ממש ס"ל להנ"י דיש שליחות ודוק ושפיר קמ"ל רבא ואין ראי' לדעת המל"מ והפ"י עוד כתבתי בחידושי למס' ב"מ בפ' הזהב ליישב מה שקמ"ל רבא בזה. ולפי"ז נשאר קו' הש"ד במקומה מסנה' אך בחידושי תורה שלי לפ' בראשית כתבתי ליישב קו' זו ע"ש מיהו בערוה א"א לומר דנ"מ לקטן דבקטן פחות מבן ט' אין ביאתו ביאה ובבן ט' כבר הוא בר דעת ואינו כחצר רק באכול את החלב שפיר אפשר לפרש בקטן ממש וע' בחיבורי לאו"ח סי' רס"ג ביישוב קו' הש"ך ובנדון מה שחלק הש"ך על התוס' הנה מל' הש"ס שם בב"ק משמע כהתוס' דקאמר שם בשוכר עדי שקר דקמ"ל דסד"א דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובד"ש נמי לפטור קמ"ל. והנה כל מעיין בצדק ישפוט דמל' זה מוכח דהיכא דשייך וברי הרב פשיטא דפטור אף בד"ש והי' סד"א דאף הכא נימא כן קמ"ל דלא אמרי' כן כיון דהוי שוכר ומשלם ממון והוא ממש כדעת התו' ודלא כהש"ך: