## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 337

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/337:1)

**סעיף א'**פועל העושה במלאכה לבעה"ב נ"ב הנה הש"ך בסק"א כתב אי' בש"ס בכרם רעך ולא של הקדש וה"ה עכו"ם לא למה דקי"ל גזל עכו"ם אסור כן הוא בש"ס וכו'. והנה נשאלתי בזה מכבוד תלמידי הרב החריף מוה' יעקב סגן הכהן נ"י שהוא היפך המפורש בש"ס להמעיין שם והשבתי לו הן אמת דלפי הגי' שלנו בש"ס מפורש היפך מדברי הש"ס אך להש"ך לא הי"ל גי' זו אך דלא גרס כלל הך לישנא בש"ס במה דקאמר היינו דאיצטרך קרא למישרי פועל או דגריס למסרי בס' ומפרש כוונת הש"ס דמה דקאמר בבריי' בכרם רעך ולא של נכרי היינו דבכרם נכרי אף לאכול אסור דל"ש דין אכילת פועל בכרם נכרי ופריך הש"ס בשלמא למ"ד גזל נכרי אסור שייך לומר דגלי קרא בכרם נכרי אסור לו לאכול אבל למ"ד גזל נכרי מותר בלא"ה מותר לו לאכול דלא גרע מגזל כן הוי כוונת הש"ס לפי גי' הש"ך. והנה ת"ל מצאתי כדברי מפורש בשט"מ בשם הריטב"א וז"ל הניחא למ"ד גזל נכרי אסור פירוש ואיכא למימר דה"נ לא יאכל דאחשיבי' רחמנא בגזל כיון דאיהו לאו בר מצוה הוא אלא למ"ד גזלו מותר מאי איכא למימר עכ"ל הריטב"א הרי מוכח כדברינו דלא גרס כלל הך לישנא היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל וכ"כ עוד השט"מ אח"כ וז"ל אבל הריטב"א כ' וז"ל רעך ולא של הקדש וכו' ולמ"ד גזל גוי אסור תרתי שמעת מני' רעך ולא של גוי ולא של הקדש דלאו רעך הוא עכ"ל הרי מפורש ממש כדברי הש"ך ודוק היטב ועיין בחיבורי לאו"ח סי' תרלז מ"ש שם בסוגיא הנ"ל לשיטת היראים עיש"ה:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/337:2)

**סעיף ח'**בד"א בשיודע הפועל שנפתחו אבל אם לא ידע וסבר שעדיין לא נתחייבו במעשר חייב לעשר ולהאכילו נ"ב עי' בסמ"ע שמטעם מקח טעות נגעו בה ועי' בתיו"ט פ"ד דב"מ מקור דין זה מבואר הדבר יותר ע"ש והנה נסתפקתי בכוונת דין זה כיון דהוי משו' מקח' טעות גם המאנה יכול לחזור בו א"כ אפשר דה"נ מה דאמרי' דמחיוב לעשר ולהאכילן היינו רק אם אין הבע"ה רוצה לפוטרן ממלאכה ורוצה לכופן לקיים שכירתן כגון בענין שהדין הוא שאין הפועל יכול לחזור בו ולכך כשרוצה הבעה"ב לכופן יכולין הם לומר שלא נתרצו רק באופן זה שיאכלו ולכך אם רוצה הבעה"ב לכופן צריך לעשר וליתן להם. אבל אם אין הבעה"ב רוצה לכופם למלאכה רק אומר להם אם תרצו כך בלי אכילה הרי טוב ואם לאו לא תעשו מלאכה בזה אין ביד הפועלים לכוף את הבעה"ב לעשר ולהאכילם כיון דהוי מקח טעות ביד שניהם לחזור וכן אם כבר עשה קצת מלאכה אפשר דלא אמרינן דחייב לעשר ולהאכילן רק אם נימא דבטלה קצבה ויהי' נשום המלאכה כמה יהי' שוה יותר מקצבתו וא"כ מוכרח הבעה"ב להחזיק כפי קצבתו בזה אם מחזיק בקצב' יכולין הפועלין לומר שהם לא נתרצו בקצבה זו רק כפי הענין שסברו שיאכלו ממנו אבל אם המלאכה שוה עכשיו פחות מקצבתן י"ל דהבעה"ב יכול לומר להיפך שהוא סבר כפי האמת שאין רשאים לאכול בזה. ואם הם סברו להיפך והוי להם מקח טעות לו יהא כן ובטלה הקצב' מ"מ גם הוא לא נתרצ' ליתן להם לאכול ויהי' ושום המלאכ' כמה שוה וכך יטלו. או יש לומר להיפך דאין כח ביד הבעה"ב לחזור וגם לא לשום המלאכ' רק הוא מחיוב לשלם להם שכבר נגמר מלאכתו למעשר אז הוה כאלו התנה עמהם שיאכילם ולא התנ' בזה הוי כהתנ' דסתמא הוי כך וכיון דבעלמא בעה"ב א"י לחזור בו וגם בזה א"י לחזור בו ומחיוב דוקא לעשר ולהאכילן וצ"ע כי לא מצאתי לע"ע מקום לדין זה. ועוד נראה דאף אי נימא דהפועלין כופין לבעה"ב לעשר ולהאכילן נראה דהיינו דוקא היכי שלפי ראות עיניהם הוי הרוב כן. וכעין שפיר' התוי"ט בשם הה"מ. ובזה כיון דרוב פירות אינו כרם רבעי ורוב פירות לא נגמרו מלאכתן למעשר וזה ל"ש הוא שיהי' נפתחו החביות וכו' ולכך אין לפועלים לחוש למילי דלא שכיחי. לכך מסתמא הוי כאלו התנ' שיאכלו ולפועל לא הו"ל לאתנויי כיון דסתמא הוי כך אבל היכי דהדבר שכיח להכי ולהכי אין כח לפועלי' לומר שהם סברו כך וכך דכל כה"ג ה"ל לפועל לאתנויי וכל דלא אתני הוי יד הפועלים עה"ת. ולכך אין ללמוד מכאן לעלמא רק דוקא הכא הוי כן מכח דהרוב הוי כן כנלענ"ד בזה ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/337:3)

**סעיף יב**ואם קצץ עם בעה"ב שיאכל עד שיעור כך וכך וכו' נ"ב גרסינן בש"ס איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל. ופרש"י משלו הוא אוכל תוספת שכר הוא שזכתה לו התורה וכן כפל ושלש לשונו דלמ"ד משלו הוא אוכל הוי באגרא וקשה האיך אפשר לומר דהוי באגרי' הרי קיימא לן אין שכירות משתלמת אלא לבסוף וכאן הרי הוא אוכל אי מתי שירצה. ומכש"כ דקשה למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף דהיינו גוף השכירות אינו מתחיל אלא לבסוף והאיך כאן הוא אוכל בתחל' ובע"כ דהוי גזירת הכתוב שהתורה זכתה לו שלא בתורת שכירות דאם הוי בתורת שכירות האיך הוא עדיף מגוף השכירות יציבא בארעא וגיורא בשמיא ובפרט לפי משמעות הש"ס ברפ"ק דפסחים דקאמר שם ר"ע דבע"כ תשביתו הוי מעיו"ט דאי ביו"ט הרי כתוב לא תעשו כל מלאכה ומצינו להבער' שהוא אב מלאכ' וכתב שם הפ"י דמה דלא אמרינן דהוה גזה"כ דחמץ מותר לבער ביו"ט דאין סברא דהוי גזה"כ היפך ממה שמצינו בעלמא היכי דאפשר שפרש"י בע"א עיי"ש ואם כן ה"נ נימא כיון דבעלמא אין שכירות משתלמת אלא לבסוף א"כ מה"ת נאמר דכאן הוי גזה"כ להיפך דשכר זה הוי מתחילתו כיון דאפשר לפרשו בענין אחר דמשל שמים הוא אוכל ולא בתורת שכר וצ"ע בזה כעת. ובנדון מה שנאמר משל שמים הוא אוכל אם הכוונה דוקא קודם שהגיע לידו או אף אם אחר שהגיע לידו ע' פרש"י דמשמע דוקא קודם שהגיע לידו ומסתימת שאר פוסקים משמע אף אחר שהגיע לידו א"י ליתן לאשתו ולבניו ונ"מ לקדושי אשה בהו ואין כעת הפנאי להאריך:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 337:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/337:4)

**סעיף כ**שהרי הקפידו על ברכ' רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה נ"ב עיין בסמ"ע מ"ש שפועלים פטורין מברכת זימון. ועיין במג"א מה שהשיג עליו ובאמת דבריו רחוקים בפירוש דברי הטור שמאי נ"מ להטור אם הם פטורין מברכה רביעית כשמזמנ' עליהם או כשהם מברכים לבדם. אך באמת גם דברי הטור תמוהין לי שלכאורה נעלם מהם גמרא דברכות דמ"ו שאמרינן שם הכא בברכת פועלים עסקינן וכו'. עיי"ש ברש"י משמע להדיא שפועלים חייבים בזימון דלא כהסמ"ע והי' נראה לכאורה לפרש דברי הסמ"ע דדוקא אם אוכלים עם אחרים והמה סיימו כבר אכילתן אחרים לא סיימו שאז באיננו פועלים צריך להמתין עד שיסיימו אכילתן אבל פועלים א"צ להמתין זמן רב. אבל אם כל בני הסעודה סיימו כאחד בשביל זמן מועט כ"כ אין בעה"ב מקפיד ומברכין בזימון. ובהכי א"ש נמי מה שהביא המג"א ראי' וכ"מ ל' הסמ"ע אך מגמרא הנ"ל אכתי תקשה דלשון רש"י שם משמע דמפר' דהברייתא מחלק בין שנים לשלשה וכו'. ולפי הנ"ל הו"ל לרש"י לפ' כולה בשלשה רק פעמים שנים היינו כשלא סיימו כאחד שלשה ופעמים ג' כשכבר סיימו כאחד ויהי' רבותא טפי ומדלא פירש כן משמע דפועלים לעולם חייבין דלא כהסמ"ע וצ"ע: