## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 388

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/388:1)

**סעיף ב'**המוסר ממון וכו' נ"ב עיין בסמ"ע סק"ז צריך לפרש דבריו דלא תקשי מחובל דאין צריך הבעל לשלם אחר מיתה אף שלא אפסיד אנפשי' וצריך לפרש דבריו כמ"ש הש"ך דשאני חובל דל"ש אבל מוסר דשכיח עיי"ש. והנה בש"ך כתב שמדברי תירוץ הרמב"ן משמע שחולק ע"ז ונראה טעם הרמב"ן שמ"ש שמשום דקודם נשואין חששו ולאחר נשואין לא חששו ונ"ל שס"ל דדוקא קודם הנשואין אז לא נכנס כלל בשעת נשואין לתק"ח דלא נעשה לוקח כלל וכן לפסידא דידי' חששו משום דלטובתו עשו ולא להורע כחו אבל לפסידא דאחרינא אשר נעשה אחרי נשואין כיון דבשעת נשואין לא היתה חייבת ונעשה לוקח בתק"ח לא הפקיעו חכמים כחו משום פסידא דאחרינ' אך קשה לי טובא לדברי הרמב"ן דא"כ מה צריך לתרץ בש"ס פ' יש נוחלין הא דל"ח משום פסידא דלקוחות גבי דריב"ח משום דאינהו דאפסידו אנפשייהו דלא הוה להו למיזבן מאתתא דיתבא תחת בעלה הלא בל"ז נמי ניחא דהרי ר' אסי מיירי שמכרה אחר נשואין ולפסידא דבתר נשואין ל"ח אף במה דלא אפסידו אנפשייהו ולמה אמר בש"ס טעם אחר דחזרתי על כמה צדדים ליישב דברי הרמב"ן ולא עלתה בידי כהוגן וצ"ע:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/388:2)

**סעיף ז**נ"ב עיין בסמ"ע ופירש דבריו דכיון דנאמן לומר לא מסרתי נאמן לומר שלא מסרו אלא כך וכך ע"כ נאמן וכן נמי מ"ש הש"ך בסק"א נמי מיירי שאין כאן עדים שהוזק ע"כ אם מכחישו פטור ולא היה להש"ך להביא ראי' מסימן תי"ח שכן מבואר כאן בסעיף זה ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/388:3)

**סעיף ח**בהג"ה ואפילו לא מסרו עדיין רק שאומר אלך ואמסור וכו. נ"ב עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא וא"ו סימן סא מ"ש דיש להביא ראי' לזה מפרש"י דסנהדרין דף ע"ד ד"ה מרי דוראי [אדון עירי] ונכרי הוה. דס"ל לרש"י כדעת היש חולקין כאן ולא כדעה הראשונה אך אח"כ דחיתי זה עייש"ה ודו"ק:
**שם**בהג"ה וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר. נ"ב עיין בש"ך ס"ק נ"א ועיין בחידושי למס' פסחים בסוגיא דעיקרה בטעות דע"ב בשנת תדי"ר. והנה כעת נראה דפלוגתא זו מבואר בראשונים והובא ביו"ד ה' עבדים סי' רס"ז סעיף כ' דהמחבר פסק שם דאין גובין קנס זה בבבל והש"ך שם הביא דעת הרא"ש שהשיג ע"ז דקנס זה דהוי רק מדרבנן אין לו דין קנס וגובין בבבל וא"כ ה"ה לענין הודאה הוי כן דחד טעמא הוא וכן מ"ש הרמ"א אח"כ דתפיסה מהני בזה והש"ך הביא דעת הראב"ד דתפיסה ל"מ בזה ותליא נמי בזה דאם מהני בזה הודאה מהני תפיסה ואם ל"מ בזה הודאה ל"מ תפיסה דעיקר טעם הראב"ד דל"מ הודאה בקנס מכח כיון דאלו מודה מפטר ולא מהני בזה תפיסה וא"כ לפי דעת הרא"ש והטור ודאי מהני בזה תפיסה רק להסוברים דאין גובין קנס זה בבבל בזה תליא בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אי מהני תפיסה בקנס ונראה לדינא דתפיסה ודאי מהני בזה מכח ס"ס דילמא כהרא"ש ואת"ל כהסוברים דאין גובין קנס זה בבבל דילמא כהרמב"ם דמהני תפיסה בקנס והנה משם יש ללמוד לדינים הללו מכאן ותליא בפלוגתא זו דכאן ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 388:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/388:4)

**סעיף ט"ו**בהג"ה מי ששלח שליח למסור אם השליח הוחזק לעשות חייב. נ"ב עיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא ט' סימן י"ג בתשובה לק' זאמושץ שם כתבנו ליישב מה דקשה מב"ק בדבר חדש בעזה"י. אמנם קשה לי כעת על דעה זו מן הש"ס דב"ק דף נ"א דפריך שם בור של שותפין ה"ד ומה פריך נימא דעשו שליח לאחד שהוחזק לעשות כך לחפור בר"ה ואז יש שליח לד"ע ואף אי נימא דדוקא בהוחזק למסור בזה יש שלד"ע מכח מה שהביא בשם הרמב"ם דהמוסרי' גרועי' מנכרים אבל בהוחזק לשאר עברות מ"מ אין שלד"ע אף למה שהוחזק אכתי קשה יתרץ כך דעשה שליח למי שהוחזק למסור או למומר דבזה יש שלד"ע ובע"כ מוכח דאף בכה"ג אשלד"ע אך נראה דא"ש דמזה יהי' ראי' להסוברים דמומר אינו בן ברית ואינו בר שליחות והוי כעכו"ם ולכך לא מצי לתרץ כן דא"כ הוי כעכו"ם ואינו בר שליחות כמו עכו"ם ובאמת קשה לי טובא לפי"ז הרשב"ץ והרמ"א דס"ל דבזה יש שלד"ע מכח מ"ש הרמב"ם דהמוסרי' גרועי' מעכו"ם דקשה ממ"נ אם יש לו דין עכו"ם נהי דל"ש בי' אשלד"ע אכתי הרי אין שליחות לנכרי ואם עדיף מעכו"ם ויש לו שליחות א"כ אשלד"ע אך נראה דא"ש דכוונת הרשב"ץ והרמ"א הוי כך דהנה טעם אשלד"ע זה הוי מכח דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל טעם אין שליחות לנכרי זה הוי מכח גזה"כ בלי טעם וספק אם יעשה ולכך כאן חייב מכח דינא דגרמי רק אם היה כאן דין אשלד"ע דהוי מכח דברי הרב וכו' וא"כ הוי ספק אם יעשה או לא לא הוי גרמי דאינו ברי הזיקא ואולי לא יעשה ובגרמי בעינן שיהיה ברי הזיקא אבל כיון דל"ש בזה אשלד"ע א"כ בודאי יעשה נהי דאין שליחות לנכרי עכ"פ חייב מכח ברי הזיקא ומתורת גרמי ומיושב קושית הש"ך ולכך א"ש דהתם בב"ק לא מצי לתרץ בכה"ג דשם אין שליחות לנכרי ומומר ומסור הוי כנכרי וברי הזיקא ל"ש התם דילמא לא יפול שום דבר שם וא"כ ל"ש גרמי ושליחות לא הוי דאין שליחות לנכרי ומוכח דמומר ומסור אין לו שליחות ועיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא טית סי' פ"ז באהע"ז סי' קמא בתשובה לק' אדע"ס ג"כ כתבתי ראי' דמומר אינו בר שליחות עיי"ש ודו"ק היטב: