## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 55

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 55:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 55:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/55:1)

**סעי' א')** מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר וכו'. נ"ב הנה בדין אם השליש שטרו באופן שאין בו אסמכתא אם לא יפרע כו"כ לזמן פ' אזי יתחייב יותר ועבר הזמן ולא תבעו המלוה בזמנו אם נחשב זה ביטול התנאי ויתחייב בכולו נ"ל דלא הוי ביטול התנאי דהרי מפורש בסי' ע"ג ס"ו בסמ"ע והש"ך דאף בנשבע לפרוע ליום פ' אינו חייב לפרוע עד שיתבענו וא"כ אם בשבועה הוי כן מכש"כ בתנאי דהוי כן. ואף הטו"ז החולק שם היינו רק בשבועה דמכח איסור שבועה מחיוב לקיימו אפי' בלי תביעה ככל הנשבע לעשות איזה דבר אבל בלא חיוב שבועה מודה הט"ז דאינו חייב לקיים רק כשיתבענו. וכן מצאתי בב"ש ה' גיטין סי' קמ"ג ס"ק י"ד דאין נחשב ביטול התנאי רק כשתובעו (וע' בתשובתי לחו"מ מהדורא ג' ראיה לזה בסי' רמ"ג ע"ש). וגם בשבועה נראה עיקר כהש"ך והסמ"ע ומה שהביא הט"ז בסי' עג וביו"ד סי' לח ראי' דבעינן שיהי' כתוב בשטר כשיתבענו נראה דאינו ראיה דהתם מיירי לענין אם מחויב לפרוע לשני ולא לראשון בזה בעינן שיהי' כתוב בשטר כשיתבענו דאז כל שלא תבעו אף אם יפרע לראשון אין כאן קיום שבועה כלל ולכך אף אם ישלם לראשון לא קיים השבועה כלל וביטל השבועה שנשבע לשני ולכך חייב לקיים שבועתו וליתן לשני אבל אם לא כתב כשיתבענו נהי דלהיות מחויב לשלם לו בלא תביעה אינו מחויב מ"מ אם פרעו לו מעצמו קיים בזה מצות שבועה דהרי נשבע שיפרע לו והרי פרע לו וכיון שכן אינו מחויב ליתן לשני דאם יתן לראשון נמי קיים השבועה ומאי אולמא דהך מהך סוף סוף קיים השבוע' לכך ל"ש לומר שמחויב ליתן לשני דבידו ליתן לראשון וקיים השבועה ג"כ ומה לי זה או זה ובפרט דסתם נדרים להחמיר ופירושיהן להקל א"כ בנשבע סתם לכופו ליתן בלי תביעה אין בידינו לכופו דיכול לומר שהי' כוונתו רק כשיתבענו ואינו נדון כעובר על השבוע' אבל התם אם נשבע סתם יכול ליתן לראשון דיכול לומר כוונתו הי' לשלם לו אפי' בלי תביעה או סתם נמי הוי להחמיר ולכך אין בידינו לכופו ליתן לשני רק אם פירש לראשון כשיתבענו. ועוד והוא העיקר בעיני דהנה מה דאינו חייב לשלם רק כשיתבענו היינו כיון דבלי שבועה לא הי' חייב לפרוע חובו רק אם יתבענו א"כ ה"נ אף אם נשבע אנן סהדי דלא הוה כמותו רק על מה שהוא חייב מן הדין ולא מה שהוא יותר מן הדין כמ"ש בחו"מ סי' ע"ג בנשבע' לשלם ומגיע השמטה פטור מלשלם דלא נתחייב לשלם רק מה שיהיו חייבין מן הדין א"כ ה"נ כיון דבלא שבועה אינו חייב רק אם תבעו אף כשנשבע הוי רק ע"ד כן וא"כ תינח התם אבל ביו"ד סי' רל"ח מיירי שהי' חייב לב' בני אדם ולא הי"ל לשלם רק לא' כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רל"ח ס"ק ק"ג דביש לו לשלם לשניה' מהו נ"מ ופשיטא שחייב לשלם לב' ובע"כ דמיירי שאין לו לשלם רק לא' וא"כ י"ל דהמעשה הי' דגם בשעת השבועה לא הי"ל לשלם רק לא' וא"כ מן הדין לא הי' חייב ליתן הכל לא' רק יחלוקו כמ"ש בה' גביות חוב וא"כ השתא דנשבע לשלם הכל לראשון הוי נשבע יותר על החיוב כיון דחזינן דנשבע יותר על החיוב שוב ממילא הוה דעתו ג"כ בלי תביעה כיון דחזינן שבא לחייב נפשו יותר ממה שהוא חייב לכך חייב לשלם אף בלי תביעה לכך בעינן שכתב בפירוש כשיתבענו אז חל שבועת הב' אבל בלא"ה לא חל שבוע' הב' רק אמרי' כאן נמצא כאן הי' כיון דעתה אין לו רק כדי חוב א' מהסתם וגם בשעת השבועה הוי כן כמ"ש כן בסי' ס' ובסי' קי"ב דעות דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' וא"כ ה"נ אמרי' מדהשתא אין לו יותר גם בשבועת הראשון לא הי"ל יותר לכך לא חל שבועת הב' רק אם מפורש בראשון כשיתבענו וזה סברא ברורה בעז"ה. ולכך גם בשבועה העיקר כהסמ"ע והש"ך ובלי שבוע' י"ל כ"ע מודים כי למעט בפלוגתא עדיף כנלפע"ד בזה ביטל התנאי בפרט דקשה להוציא ממון: (באותו סעי') והוא שלא יהי' אנוס. נ"ב ע' בש"ך ונראה דאם הי' צריך לפייס אחרים התחייב באיז' דבר לעשותו והוא תלוי בדעת אחרים אך סבר שיפייסם ולא יכול לפייסם הוי אונס ואף שהי' אפשר לפייסם בממון רב וכדמוכח בש"ס פ"ג דגיטין ר"ל א"ד א"ר יוסף אטו תרקבי דדינרי בעי למיסב לה הא כמ"ד יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונס בגיטין וכו'. מוכח דעכ"פ אונס הוי א"כ היכי דמועיל אונס אף זה הוי אונס וז"ב וכן מבואר באהע"ז סי' נ' כב"ש סקט"ז ע"ש כן: שם סעי' א' בהג"ה השליש פטור דהוי גרמא בניזקין. נ"ב עמ"ש בזה בחיבורי על חו"מ מהדורא ה' סי' תקס"ט בתשו' לק' קאלק אימתי חייב לשלם ואימתי פטור ודו"ק: