## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 74

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:1)

**סעיף ג'** חוב דמשכונא וכו' ע' בתשובתי ליו"ד ה' בכור סי' קצ"ט מהדורא ה' מ"ש לחלק בין סתם משכנתא לקובע זמן דבקובע זמן לא מהני לשלם לו בעד הפירות רק יכול לומר בגוף הפירות אני רוצה אבל בסתם משכון נהי דהוי שתא מ"מ מהני לשלם לו גם בעד הפירות ע"ש שהוכרחתי כן מן הש"ס:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:2)

**סעיף ו** לוה שאמר כשהגיע זמן הפרעון אין לי מעות וכו'. ע' בש"ך כאן מדין מכירת המשכון ועיין בתשובתי ליו"ד ה' בכור סי' ה' הנ"ל מ"ש הרבה דינים לענין מכירת המשכון והעלתי דבמשכון מטלטלין ודאי לא הוי ספק ופשיטא דיכול למכרו ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:3)

**סעיף ז המלוה**את חברו על המטבע ונפסל וכו' נ"ב עיין כאן בש"ך סקכ"ה בשם המוהרש"ל שעכ"פ בעינן סוחרי מדינה. דבריו צ"ע וסותרים לדבריו לעיל ששם כתב בשם המוהרש"ל דסוחרי אותה מדינה מצויין הוי כמו אית ליה דרך לשם וא"כ אף שהמלכות מקפיד כשמוציאין מ"מ הוי פרעון ומ"ט למה לו כאן שהמלכות לא יקפיד אף כשמוציאין וצ"ע ודו"ק: והנה נשאלתי מהרב מוה' מרדכי זיידמאן דיין דק' אוזיראן בנדון "באנק נאטען שהוזלו האיך ישלמו הלוין. וכתב ששמע מהגאון מוה' משולם מפרעסבורג זצ"ל שכתב שאין דינו כמטבע רק כשטרות ובלוה שטרות ונפסלו צריך לשלם דמיהן. רק רו"מ כתב דאפשר רק בנפסלו לגמרי ולא בהוזלו הנה הטוב אשר דבר רו"מ בזה דלו יהא דאינו מטבע עכ"פ יהי' כמו לוה סאה בסאה דמפורש בש"ס וטור וש"ע יו"ד סי' קמ"ב דבלוה סאה בסאה בהוזלו נותן לו הסאה ובהוקרו נותן לו דמיו א"כ מוכח דבהוזל יכול לחזור לו סאה כזו אף שהוזיל וה"ה בשטרות הוי כן אם מחזיר לו שטרות מאותו הלוה בעצמו שהלוה ממנו יכול לחזור לו כן. ה"נ בבאנק נאטען ודוקא בנפסלו לגמרי בזה אף סאה בסאה אם נרקב הסאה אינו יכול לחזור לו. כיון דאינו ראוי כלל כן ה"נ בנפסל לגמרי הוי כמו מום בגוף הדבר ודבר שיש בו מום א"י להחזיר. אבל בלא נפסל לגמרי רק שהוזל זה אינו כמום. ויכול להחזיר לו שטרות כאלו וז"ב ופשוט. ובלא"ה אין צורך לדין זה כי דינא דמלכותא דיכול לפרוע בהם. ולפי הנשמע הוי דינא דמלכותא אפי' בלוה כסף ישלם נאטען מיהו בזה יחקור את הדבר א"כ הוא אבל בלוה נאטען לו ודאי דדינא מלכותא כן הוא שישלם לו ב"נ ודינא דמלכותא דינא ואין זה צריך לפנים. ע"כ השבתי. ובחיבורי על חו"מ מהדורא ד' דף נ"ג ע"ב הארכתי עוד בענינים אלו להרב מוה"ר משולם לאהר זצ"ל לק' סינאוויץ עש"ה: שה"ה בנשבע ונוטל או שהפך עליו השבועה על התובע צריך ג"כ לקב"ח דלא כדעת הט"ז החולק עליו. לפי"ז יתיישב שבש"ס הוצרך לזה לפי שבימיהם עדיין לא הי' תקנת הגאונים ולא הי' צריך לקב"ח אז צריך לפסוק הדין שאסור לטעון שקר מכח מדבר שקר תרחק. אבל לאחר תקנת הגאונים בלא זה אין נ"מ בדין דממ"נ להתובע ודאי דא"צ דין זה שהרי אם יטעון ר' יצטרך לקב"ח תחלה שהאמת כדבריו ודאי דחרם חמור כמו עונש שבועה והאיך יקבל בחרם בשקר ואם חשוד לקב"ח בשקר מכ"ש שלא יקפיד על מדבר שקר וכו'. ואם לא יקבל בחרם אז לא ישבע שכנגדו ומה מרויח בטענות שקר. ואף להנתבע אין נ"מ שהרי השתא תקנו רבנן היסת וא"כ כמו שאסור לשבע בנק"ח כן אסור בלי נק"ח ואין חילוק ביניהם כלל. וא"כ אף אם יכפור הכל יצטרך לשבע היסת על התביע' ועל הגלגול ואם כופר הכל כדי שיהי' יכול להפוך על התובע מש"ד אין יכול להפוך. הלא אף אם יהפוך יהי' צריך לקבל בחרם תחל' שאינו משביע על חנם וא"כ בודאי לא יטעון כן. ואם נ"מ שהרי בהיסת לא נחתינן לנכסיו אם אינו רוצה לישבע זה אינו שהרי עכ"פ מנדין ליה למ"ד יום ואם יעבור על הנדוי גם על מדבר שקר לא קפיד וא"כ אין כ"מ כלל לדידן ולכן השמיטו הטור ודוק היטב: **שם**באותו סעיף. אומרים לו ברר דבריך וכו'. נ"ב עיין בש"ך סק"ב שכתב וז"ל ונראה עיקר כמו הרד"ך וכן המנהג ע"כ. נראה דהיינו דוקא בדורות הראשונים שהיו ידינו תקיפה לקיים הד"ת אבל בזמננו בעוה"ר דאין יד ישראל תקיפה והותרה הרצועה לדון בדיני עכו"ם אם הב"ד מבינין שמהראוי להשליש הדין עמהן והוי שודא דדייני לפי ראות עיני הדיין. גם מדינא נראה להכריע דהיכן דלפי דברי הנתבע הוי גוף הדבר שלו אז שייך סברת הרד"ך דאטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן. אבל היכי דאף לפי דברי הנתבע נמי אין בידו הדבר רק למשכון ואין לו עליו רק חוב א"כ גם לפי דבריו יהי' מוכרח להחזיר החפץ כשיתן לו הלוה דמיו אז מודה דמחויב להשליש המשכון. מיהו גם הלוה מחויב להשליש המעות כנגדו וזה דומה למה דקי"ל ספק אילן קדם ספק עיר קודם דנחשב הם מוחזקים ומה"ט א"ש מה דקי"ל בטוען ספק על מלוה על המשכון מחויב להחזיר. ולכאורה אין מקור בש"ס ע"ז. אך מזה היה מקורו כיון דסוף סוף מוכייח להחזיר המשכון נחשב הלוה מוחזק ודוק היטב: ועוד נראה דהמהורד"ך לא קאמר רק אם התובע רוצ' שהנתבע ישליש מעותיו אז י"ל דלכוף את הנתבע בתרתי לדון וגם להשליש ז"א לעשות לו כבי תרי. אבל אם ראובן תובע לשמעון ושמעון משיב יש לי בידך יותר אז אדרבא אתה חייב לי והשליש לי מה שיש לי עליך וגם אני אשליש ודאי הדין עמו דהתובע אם רוצ' לתבוע ישליש ג"כ. ואם אינו רוצה להשליש לא יתבע ובזה לא נעשה לו כבי תרי דאם רוצה לדון ישליש ג"כ ובפרט דהנתבע רוצה ג"כ להשליש ולמעט בפלוגתא עדיף. גם בל"ז נרא' דהתובע יכול לומר קים לי כהר"מ דמחויב להשליש. מיהו בזה אם עני תובע לעשיר ומשיב לו העשיר כנ"ל יש לחוש לערמה שאומר כן יען כי יודע דאין ביד העני להשליש אז יזהירו הב"ד את העשיר דעובר על מדבר שקר תרחק גם שיש חדר"ג שלא לטעון שקר כנלפע"ד נכון. ובפרט בזה"ז כנ"ל. ועיין בסי' ע"ב סי"ד בהג"ה מפורש שם דהלוה נקרא מוחזק אף שהמשכון ביד המלוה לכך פשיטא דחייב להשליש ודוק היטב. וכן השבתי להרב מו"ה שמעריל ז"ל מהרימלוב ששאל אותי בזה"ז דשכיחי אינשי דלא צייתי דינא ואין יד ישראל תקיפה אם יכול הדיין להכריח להשליש תחלה הממון. וכתבתי לו שיפה הורה אם מבין הדיין שהשע' צריכה לכך כנ"ל ודו"ק: