## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 83

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 83:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 83:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/83:1)

**סעיף א'. אם**המלו' מודה שקבל ממנו דמי השטר וכו'. הנה נסתפקתי בראובן ושמעון שהיו שותפין ועשו חובות אצל אחד וגם היה לראובן חוב אצל הלוה הזה משלו לבד ובא הלו' לפרוע לראובן החוב השייך לשותפות וקבלו ראובן ואומר אחר כך שקבלו על חוב שלו ולא של שותפות ומתוך כך נפסד החוב של השותפו' דהלו' העני ואין לו לפרוע אי נימא דהדין עם ראובן דכמו דלוה דעלמא הבריר' ביד המלו' לקבלו לאיז' חוב שירצה כן ה"נ הבריר' בידו לקבלו על חוב שלו ושל השותפות נפסד או נימ' דשאני שותף כיון דשותף חייב בשמירו' ממון השותפו' ולא להזיק השותפות או לפרוע בו. והכא כיון שהלו' רצה לפרוע של שותפו' רק שהשותף קבלו על שלו ומתוך כך נפסד השותפות אם כן הוי פושע שמתוך מעשיו נפסד של השותפות והוי כמזיק להשותפות. מיהו אף שלא מצאתי גלוי לדין זה. מ"מ נרא' ראיה לזה ממ"ש לקמן סי' קע"ו שאם גבה השותף חלקו מחוב השותפות יכול לומר לעצמי הצלתי במקום פסידא ואם כן אם מחוב שותפות יכול לומר לעצמי הצלתי וגביתי חלקי אף שהשותף רצה לפרוע לשותפות ומן הסתם הוי שייך להשותפו' מ"מ אם גבה לעצמו מהני ולא נחשב השותף כמזיק ופושע להשותפות. כן ה"ל מכש"כ אם גובה חוב שלו ממש שאינו של שותפות ומן הדין יכול הוא לטעון שגובה לעצמו ולא נחשב בזה כמזיק כיון שמתכוין להציל את שלו. ואף דהתם בסימן קע"ו הוי דוקא במקום פסידא היינו כיון שהוי של השותפות ממש אין בידו לחלוק מעצמו בלי רשיון חבירו רק במקום פסידא אבל הכא שגוב' משלו אף שלא במקום פסידא יכול לומר כן ולא הוי בזה כמזיק להשותפות כן נלפענ"ד נכון וברור ובזה נרא' שא"צ שיאמר כן בפני עדים לעצמי הצלתי רק די אם טוען שבלבו כוון כך דדוקא אם גוב' משל שותפות רק שטוען שגבה חלקו בזה לא נחשב כחלוק' רק באומר בפני עדים אבל בזה שטוען שגבה שלו ממש א"צ עדים ואמיר' ודי בכוונ' בלב וז"ב ודוק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 83:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 83:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/83:2)

**סעיף ב הדין**עם המלו'. נ"ב ולכאור' קשה ע"ז מדברי הרא"ש בכתובו' פ"ט בסוגיא דאבימי שכתב שם דבלא מגו לא מהימן לומר סטראי דיותר אדם פורע ברצון המלו בשטר ממלו' ע"פ עיי"ש וק' מה בכך שהוא פורע על מלו' בשטר. אמת הוא שהוא פרע על מלוה בשטר רק שהמלו' טוען אף שאתה פרעת על השטר אני קבלתי על מלו' ע"פ והדין עמו. וא"כ למה לא יהי' נאמן בלי מגו. ולכאור' יהי' מוכח דהרא"ש לא ס"ל הדין הזה וא"כ יסתור הטור דעת אביו הרא"ש ולא יזכירו. אך נראה דא"ש דהמעיין בהרא"ש שם כתב בתחלה גבי האי בקרא ובלא מגו לא מהימן לומר בחיים תפיסנא לי' דכל טענ' שטוען שבא לידו בלא דעת הבעל לאו טענ' מעליותא הוא. ולא מהימן עלה בלא מגו עיי"ש א"ש הכא דברי הרא"ש שכוונתו ממ"נ אם המלו' טוען שהלו' נתנו לו על השטר והוא עצמו קבלם על בע"פ א"כ הוי כתופס בעלמא בע"כ של חברו שהרי חברו לא נתנם אדעתא דהכי רק הוי כתופס בע"כ ונהי דבידו לעשות כן מ"מ אם אינו יודע אינו נאמן רק במגו כיון שתופס שלא ברשות רק שהי' קשה דלמה לא יהי' נאמן שהלוה בעצמו נותן לו על בע"פ ואז הרי טוען שתופס ברשות ומדעת בעלים ובזה הי' ראוי שלא להצריך מגו על זה שפיר כ' דזה הוי טענ' גרועה דיותר אדם פורע תחלה מלו' בשטר וכו'. ולתפוס בעצמו שוב צריך מגו כנ"ל ודו"ק היטב והדין דין אמת והכל מתוקן: