## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 119

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:1)

סעיף ב' **לא תהיה** יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה וכו' נ"ב לכאורה הי' נראה דהיינו דוקא בזמן הש"ס דהיו רשאין לגרש בע"כ אז כיון דיכול לגרשה כתיב כי שנא שלח ויכול לשלחה ולכך אסור לו להחזיקה ודעתו לגרשה אבל בזה"ז שא"י לגרשה בע"כ א"כ אם באמת שנא אותה מה יש לו לעשות כיון שא"י לגרשה ולישב כך בלי עולה חדא דאסור למעט עונתה יעוד דיבוא לידי עבירות בכה"ג אם דעתו לגרשה כשיפייסנה אין איסור בדבר דמה יש לו לעשות אם לא מצאה חן בעיניו והרי עיקר האיסור נלמד מקרא כי שנא שלח וכאן בזה"ז לא שייך זה כלל כנלפע"ד נכון ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:2)

סעיף ג' **לא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר וכו'** נ"ב הנה בש"ס פליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וב"ה ס"ל אפי' מצא אחרת וכו' והנה התוס' שם הביאו לשון הירושלמי וז"ל ד"ה מה להלן בעדים בירושלמי פריך דאמאי אצטרך קרא דלא יוכל בעלה לשוב לקחתה תיפיק לי' דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ומשני לעבור עליו בב' לאוין עכ"ל וקשה לי טובא מאי פריך הרי י"ל ב"ש מיירי רק במגרש בע"כ שהיא אינה מבקשת גט אז בזה כיון דהוי חוב לה בזה אמרה תורה לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אבל אם היא מסכמת לקבל גט ובפרט אם מבקשת ממנו גט אפשר בכה"ג מודה דיוכל לגרשה בלי ערות דבר ובפרט כיון דעיקר ילפותא דב"ש דבעינן עדים היינו מדבר דבר בממון והתם הוי בחב לאחרים שהבע"ח מכחיש אז בעינן עדים אבל אם לא חב לאחריני לא בעינן עדים היכי דהשני מודה וא"כ ה"נ בגט היכי שהיא אין רצונה בגט וחוב הוא לה אז בעינן עדים ומהו פריך שוב ראיתי קושיא זו בפ"י אך לא ביאר כמו שביארנו ייע"ש שנדחק בזה ועוד הוי קשה לי כיון דעיקר טעמא דב"ש דילפינן דבר דבר מממון והרי התם הוי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכדפריך בפ"ג דקדושין גבי קדושין בע"א וא"כ ה"נ אם הודית שזנתה ואמרה טמאה אני לך ודאי דמותר לגרשה אף לב"ש כמו בממון ולענין מלקות אינו לוקה על פיה כיון דליכא עדים וכדמוכח בש"ס גבי הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' משום נדה משמע הא ע"י תמורתה אינו לוקה וא"כ איצטרך לא יוכל בעלה הראשון להיות לוקה עלי' ולמ"ל לתרץ בב' לאוין ועוד קשה יותר דהרי משכח לה בעדי הזמה כגון שגרשה ואח"כ הוזמו העדים וא"כ אגלאי מלתא למפרע דמותרת לו והנה אחרי שעלה בלבי זה ראיתי בספר ישועת יעקב בסימן קי"ט שהקשה כן והוא תירוץ דא"כ הגט בטל למפרע כיון דלא הי' רשאי לגרש רק מכח זה אבל אני בלבי הי' זה ודחיתיו דהרי אמרינן בכריתות ד' י"ב דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו מכח דנעשה הפקר והרי התוס' בגיטין דף מ"ז ד"ה אדעתא דנכרי לא אפקרה שהפקר בטעות אינו הפקר וא"כ קשה למה בשור הנסקל שהוזמו עדיו לא נחשב הפקר בטעות כיון דאם ידע לא הי' מתייאש ובע"כ כיון דהזמה לא שכיח אינו משוי' לטעות וכמו דקי"ל בנדרים דאין פותחין בנולד הרי דמלתא דל"ש לא משוי' לי' טעות א"כ ה"נ לא משוי' לי' גט בטעות ומהו הקשה הירושלמי ועוד דקשה הרי משכחת לה הרי בהכחשה ודאי לא הוי דבר בטעות דמה חזית דציית להני וכו' וא"כ ממ"נ אי נימא דתרי ותרי הוי ספקא דרבנן ומדאורייתא אוקמא אחזקה א"כ משכחת לה שבאו תחלה רק עדים שזנתה וגרשה ואח"כ באו עדים והכחישו הם א"כ עתה הוי תרי ותרי וספקא דרבנן ומדאורייתא אוקמוהו אחזקת היתר לבעלה וא"כ תהי' מותרת לחזור לו מן התורה לכך איצטרך לא יוכל בעלה הראשון וכו' ואי נימא דתרי ותרי הוי ספיקא דמאורייתא משכחת לה אף קודם גירושין שהיו ב' כיתי עדים המכחישין זא"ז וא"כ כיון דהוי ספק סוטה אסור לדור עמה ובזה ודאי מותר לגרשה וא"כ מ"מ אינה אסורה לו רק מספק ואינו לוקה לכך איצטרך לא יוכל לשלחה ללאו ודאי וצ"ע בכ"ז וגם מ"ש בספר ישועת יעקב דזה משוי לי' גט בטעות כיון דא"א לגרשה רק מכח זה דבריו תמוהין מאד דהרי הוא עצמו ראה דברי הש"ס והתוס' פר"ד דגיטין דהמוציא משום ש"ר בלא כפלי' לתנאי' לא בטל הגט רק שכתב דלב"ש שאני כיון דא"א לגרש בע"א והרי באמר גם לב"ש מדעתה ודאי דמותר לגרשה וכמ"ש הפ"י רק שהכתוב לא מיירי מזה אך עכ"פ כיון דאפשר הוא נהי דעתה לגרשה מכח הש"ר שוב כיון דלא כפלי' לא הי' תנאי והרי הי' אפשר לפייסה בדינרין לקבל הגט ברצון וא"כ הוי בידו לשחדה בממון ואפשר נמי בע"א ואין זה ביטול הגט כיון דלא כפלי' וצ"ע בכ"ז:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:3)

סעיף וא"ו **יכול לגרשה בלי דעתה ואפי' אין לו לשלם הכתובה וכו'** נ"ב נשאלתי היכי דהדין נותן שמותר לגרשה בע"כ רק שאין לו ליתן הכתובה אם מחיוב אז ליתן לה קאמפראמיס וחיוב הנהוג עפ"י דת הקיר"ה או אינו מחיוב והביא השואל ראי' מן התוס' דבב"ק דפ"ט ע"ב שכתבו דאינה צריכה לעשות קיומים להניזק וכו' הנה מזה אין ראי' לכאן דכאן עכ"פ הגט אינה מחיובת לקבל בלא זה והרי יש דיעות דאם אין להבעל לסלק הכתובה א"י לגרשה ואף להחולקים עכ"פ כיון דאם הי' לו כדי כתובתה לא הי' יכול לגרשה בלי הכתובה רק שאין לו ועכ"פ זה הוי בידה ליתן לה קיומים והרי זה נמי שוה כעין דאמרינן בש"ס בכתובות פ' הכותב מקרקש לי' בזוזי וכתב לי' שטרא בשמי' וכיון שזה יכול ליתן לה לכך אינה מחיובת לקבל גט רק שיתן לה חיוב עפ"י נמוקי הקיר"ה לשלם כשיהי' לו גם בלא"ה אין ראי' מזמניהם לזמן הזה דבזמן הקדום שהי' דת תוה"ק בתוקף והי' ביד ישראל לכפותו אם לא יצייתי לכך לא הוי צריכי ליתן קיומים אבל בזה"ז דיד נכרים תקיפה ואין בידינו לכוף על שום ד"ת וודאי צריך ליתן קיומים וזה בראות עיני הב"ד תלוי לפי ערך הזמן כנפלע"ד ודו"ק ומ"ש בסעיף הנ"ל או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת ונתחרשה נ"ב עיין מ"ש בתשובה לק"ק הרימילוב בחיבורי לאה"ע מ"ד סימן נ"ד וגם בדין חרגמ"ה אם שייך בחרשת או בתקנתא דרבנן או במקום מצוה יבואר שם בתשובה ההוא ועיין בנו"ב מ"ק מאהע"ז מ"ש שם בזה ומ"ש אני עלי' בתשובה סימן הנ"ל עיי"ש ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:4)

באותו סעיף בהגה אבל ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה וכו' ****נ"ב הנה אם עבר ווגרשה אם מגורשת או לא עיין בב"ש ס"ק י"א דיש בזה ב' דיעות והנה אם אינו מסלק לה הכתובה נראה דודאי לא מהני דהוי ס"ס דלמא כדעת הרשב"א דבאין לו לסלק הכתובה אין בידו לגרשה ואת"ל כדעת הרא"ש דלמא כדעת הסוברים דאחר חר"ג אינה מגורשת כדעת הב"ש ס"ק י"א וגם י"ל דאף הרא"ש לא קאמר רק באין לו לשלם אז י"ל דלא תקנו חז"ל כתובה כדי לעגנו לעולם אבל ביש לו ואינו רוצה לשלם י"ל אף הוא מודה שא"י לגרשה והוי ס"ס לחומרא וגם עלה בדעתי לדון בדבר החדש די"ל דאף הסוברים דאחר חרגמ"ה מגורשת י"ל היינו דוקא אם ידעו ע"ח שלדעת כן חתמו ליתן לה בע"כ ואז הוי חתימתן מעלייא ולא נפסלו משום חרם זה מכח דהחרם לא גזר ר"ג עליהן רק על הבעל והעדים לא עברו על החרם אלא על לפני עור וכו' או מסייע ידי עוברי עבירה ובשביל זה לא יפסלו אבל אם לא ידעו ע"ח שדעתו לגרשה בע"כ לעבור על חדר"ג והם חתמו אדעתא שיתנו לה מרצונה ואם הוי ידעו שיתן לה בע"כ אנן סהדי דמסתמא לא הוי חתמו לסייע ידי עוברי עבירה ומכ"ש לעבור על לפ"ע דהוי לאו דאורייתא וא"כ הוי חתימתן בטעות לכך בטל לי' חתימתן והוי כלא חתמו כלל ואף דבע"מ בלי ע"ח כשר זה גרע דהוי כמזויף מתוכו וי"ל דלכ"ע הגט בטל עכ"פ מדרבנן כמו מזויף מתוכו וגם בגוף הב' דיעות בזה לפי דעת הב"ש נפלג ברבוותא דלפי דעת הסוברים דחרם הוי ד"ת הוי ספקא דאורייתא לחומרא ומה גם אם נראה מדעתה דאינה בת דעת בעת ההיא די"ל דמן התורה אינה מגורשת לכך אין דעתו נוחה שיהיו זה נחשב גט בדעבד כן השבתי להרב מסאסוב על מעשה שהי' לפניו בזה ודוק [מיהו מסוגיא דשטר שיש בו ריבית וסוגיא דשט"ח המוקדמין דמשמע שם דלולי הגזירה היה לו דין שטר והמפ' פרשו דמיירי שלא ידעו העדים מזה שיש בו ריבית א"כ מוכח דלא שייך חתימה בטעות גבי עדים ולא בטלה חתימתן בזה ודו"ק]:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:5
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:5](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:5)

סעיף וא"ו בהג"ה **גירשה מדעתה ונמצא פסול** נ"ב נראה דדוקא פסול דהיינו פסול מדרבנן אבל אם נמצא בטל דמן התורה לא הוי גט הדר דינא דהחרם במקומו עומד וא"י לגרשה בע"כ ונראה דבכה"ג דהגט כשר מן התורה ורק מדרבנן פסול אם אי אפשר לו לגרשה בע"כ מתירין לו לישא אחרת אפי' בלי מאה אחרים ולא מיבעיא לדעת הרב רמ"א לקמן בסעיף זה דכתב דכל היכי דמצוה לגרשה או שאינה בת גירושין מתירין לו לגרשה בע"כ או לישא ב' נשים דמשמע דמשוה גזירה דבע"כ לגזירת ב' נשים א"כ הכא כיון שמבואר בנמצא פסול דיכול לגרשה בע"כ ה"ה דיכול לישא עוד אשה אף גם לדעת הח"מ וב"ש שכתבו שלא התיר מ' הש"פ רק לגרשה בע"כ ולא לישא ב' נשים מ"מ נראה דהיינו דוקא התם שעדיין מן התורה הוי אשתו ממש א"כ בזה שפיר התירו טפי לגרשה בע"כ דבזה אינו עובר על החרם רק בשעת מעשה ולא יותר גם ליכא חשש לעין העולם רק לאותן שיראו זה בשעת מעשה ואח"כ ליכא עוד מראית עין אבל אם לא יגרשנה וישא אשה אחרת כיון דבאמת יהא אשתו ממש כל שלא נפטרה בגט א"כ כל שעה ושעה עובר אחדר"ג דיש לו ב' נשים גם איכא מראית עין כל שעה ושעה לכך התירו לו טפי לגרש ולא לישא אשה אחרת אבל בכה"ג שכבר היא מגורשת מן התורה ואם קדשה אחר תפסו בה קדושין א"כ אם ישא אחרת לא הוי נושא אשה על אשתו כיון דמן התורה מגורשת ונהי שמדרבנן אינה מגורשת מ"מ כיון דהיא גופא הוי רק תקנתא דרבנן שלא תנשא שוב תקנתא לתקנתא לא עבדינן ובהא לא גזר ר"ג רק בדאורייתא דהוי רק חד תקנתא   אבל אם אגודא בי' רק מדרבנן לא עביד תקנתא כו' לתקנתא גם מראית עין ליכא בהא כיון דבאמת אינה יושבת תחתיו רק מובדלת ממנו לגמרי רק היכי שעדיין לא גירשה כלל כיון שאם היתה עמו הי' אסור לו לישא אחרת אף שהוי במקום מצוה או שאינה בת גירושין מנח מראית עין שלא יאמרו נושא ב' נשים וכיון דכן אף דאינה עמו אסור דלא פליג רבנן בזה כמו דקיי"ל בכ"מ שאסור מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור אך הנה המג"א בהל' שבת סימן ש"א סק"ג והב"י סימן של"ו הביאו בשם התוס' דבדרבנן מותר היכי דליכא מראית עין א"כ בשלמא היכי דמן התורה היא אשתו עדיין וכיון דחרם א"ב איסור דאורייתא ויש חשש שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא לכך אסור אף בענין דליכא חשש מראית עין אבל אם מן התורה היא מגורשת רק מדרבנן לא הוי מגורשת ואי אין כאן חשש איסור דאורייתא רק דרבנן וכיון דבאמת ליכא מראית עין שהרי אינה יושבת תחתיו ובדרבנן לא חיישינן בחדרי חדרים לכך בכה"ג נראה דמותר לישא אשה אחרת אם היא אינה רוצית לקבל גט ממנו ומ"ש הרב רמ"א רק ביכול לגרשה בע"כ נראה דרבותא קמ"ל דאדרבא בזה נראה יותר לאיסור לגרש בע"כ דבזה איכא חשש מראית עין ממש דהרואה שמגרשה בע"כ אולי לא ידע מזה שכבר גירשה בגט אחר ויסבור שמגרשה בע"כ ועושה איסור תורה אבל לישא אשה אחרת כיון דאינה יושבת תחתיו ליכא חשש מראית עין דממ"נ היודע יודע שכבר גירשה מן התורה בגט כשר ואם לא יודע אינו יודע הכל ויסבור שאין לו אשה ולכך קמ"ל דאפי' לגרשה בגט הוא יכול בע"כ ומכש"כ לישא אחרת וכן בא מעשה לידי באחד שגירש אשתו ונולד פסיל בשינוי השם שלו פסקינן כן כיון דהפסול זה היא רק מדרבנן שאסרו שמא אין זה המגרש בכה"ג לא תיקן רבינו גרשון וכן הוסכם הרב הגאון אבד"ק בעל שו"ת גור ארי' יהודא להלכה ולמעשה והוא ברור לפענ"ד אעפי"כ ליתר שאת צווינו להשליש גט ביד שליח בכל שעה שתרצה תטלנו ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:6
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:6](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:6)

באותו סעיף **אבל אם נשתטית ואינה יודעת לשמור גיטה** נ"ב עיין במ"ד שלי על אהע"ז בתשובתי ל"ק זאמישטץ שם כתבתי הערה חדשה בדין עתים חלומה עתים שוטה דיש למצוא צד היתר לגרשה היינו אם בעת שנשאת כבר היתה עתים חלומה עתים שוטה ובזה נראה דלכ"ע מותר לגרשה וטעם סברתי הוא דבשלמא אם נשאה כשהיתה בריאה ותחתיו נעשית עתים שוטה אז י"ל כיון דקיי"ל בעלמא דאמרינן נסתחפה שדהו ומזלו גרם לכך אסור לגרשה ותבוא לידי זנות והפקר אבל אם כבר היתה עתים חלומה וכו' טרם שנשאה א"כ אם לא הי' נראה הי' ג"כ כהפקר וא"כ לא הפסידה כלום וכיון שהוא לא גרם לה כן וגם בלעדו נמי הי' חשש זה שתהי' כהפקר א"כ מה"ת ניכוף אותו לחוש על תקנתה יותר מכל העולם לכן נראה דבכה"ג לכ"ע לא עשו בזה תקנה ומותר לגרשה ומזה יש ליישב מה שהקשה הג"פ על הרא"ש הובא לפסק הלכה לעיל בש"ע סימן קי"ז שאם אשתו נכפית יכול לגרשה בע"כ ותמה הג"פ הרי הא עכ"פ עתים חלומה וכו' עיי"ש שנדחק בזה ולפמ"ש א"ש דהרא"ש מיירי שכבר היתה נכפית בעת שנשאה מ"ה מותר לגרשה בע"כ וז"ב לדעתי ועיין בב"ש סימן קי"ז סקכ"א לתירוץ ב' מיירי שם כן דהיתה מקודם כן ואף לדעת הח"מ שם מ"מ י"ל דלענין איסור זה נאמן לומר שהי' קודם בה דנהי דלענין לפטור מכתובתה אינו נאמן מ"מ נגד איסור דגרירה נאמן וז"ב ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:7
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 119:7](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/119:7)

**והנה** בדין המגרש בע"כ ע"י שליח אם אמרינן אשל"ע והמעשה בטל כדעת הנו"ב הארכנו בזה בכמה דוכתא וכעת נראה לי ראי' ברורה לזה מן הגמ' דתמורה ד"ט דפריך שם בשל אחרים היכי משכחת לה ומתרץ באומר כל הרוצה להמיר בבהמה ימיר עיי"ש וקשה למה לא מתרץ בפשיטות דנתן לו רשות להמיר בבהמתו ובע"כ מוכח דבזה אמרינן אשל"ע כך באומר כל הרוצה לא נחשב שליחות כמש"כ בנדרים דל"ו ע"ב גבי כל הרוצה לתרום עיי"ש וקשה מה בכך דאשל"ע סוף סוף כיון שנתן לו רשות והומר הוי תמורה א"ו היכא דאשל"ע מעשה השליחות בטל וא"כ אין לו רשות להמיר ובטל התמורה וזה ראי' שאין לו תשובה ועיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' סימן צ"א מ"ש לבעזה"י בסוגיא דתמורה שם וגם מהתם מוכח דאף דאין עבירה למשלח רק לשליח נמי אשל"ע הרי התם בתמורה למשלח ליכא איסור דאין הקרבן שלו ודוק כי קצרתי: