## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 124

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:1)

סעיף א' **גט שכתבו כו'** נ"ב הנה הט"ז ציין ג"כ שכתבו על איסור הנאה כשר וכתב עליו ולא אמרינן דכתותי מכתת שיעורי' כמו בלולב ושופר משום דבגט אין צריך שיעור עכ"ל. הנה לכאורה דבריו תמוהין שמה שהוי בשופר ואתרוג כתותי מכתת שיעורי' היינו באותן איסורי הנאה שצריך ביעור מן העולם וחייבין לשורפו אבל באותן איסורי הנאה שאין צריך שריפה וביעור לא אמרינן כתותי מכתת שיעורי' וכן הוא להדיא פרק ראוהו ב"ד דף ק"ח תקע בשופר של ע"א יצא בשופר של עיר הנדחת לא יצא כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעורי' עיי"ש הרי להדיא דבע"א ל"א כתותי מכתת כו' אף שאסור בהנאה וכן בפרק לולב הגזול שמשני שם הכא באשרה דמשה עסקינן שכתותי מכתת שיעורי' משמע דוקא אשרה דמשה שעומד לשרפה אבל לא בשאר ע"א וא"כ הא המחבר מיירי כאן באיסורי הנאה שאין צריך ביעור דהא בצריך ביעור כתב הרב בשם הר"ן דאינה מגורשת ע"כ מיירי במה שאין צריך ביעור וא"כ האיך שייך לומר כתיתי מכתת שיעוריה בכה"ג לכאורה צ"ע. אך נראה לפענ"ד דט"ס הוא בהט"ז וכך צריך להיות שאח"כ כתב הט"ז על הרב שכתב דבדבר שצריך ביעור אינה מגורשת וכ' הט"ז היינו למ"ד כל העומד לשרוף לאו כשרוף דמי הוי מגורשת ואמאי נימא דעכ"פ כתותי מכתת שיעוריה כמו בלולב שאמר בכמה דוכתי בפשיטות שכתותי מכתת שיעוריה ואין תולה שם כלל בפלוגתת ר"ש ורבנן משמע שאף לרבנן עכ"פ אמרינן דכתותי מכתת שיעורי' ומ"ט כאן הוי מגורשת למ"ד דלאו כשרוף דמי לזה תירץ דהכא אין צריך שיעור ולמ"ד כשרוף דמי אין מחשב נייר כלל ולמ"ד לאו כשרוף הוי שפיר בעולם רק שכתותי מכתת שיעורי' ובזה אין צריך שיעור. ושוב האיר ה' עיני וראיתי בר"ן גופו ונראה שמשם הוציא הט"ז דבריו וז"ל שם שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר בכל איסורי הנאה מיירי והא דלא אמרי' כתותי מכתת שיעורי' כמו בשופר ואתרוג משום דבגט אין צריך שיעור ומיהו בדבר שצריך ביעור למ"ד כשרוף דמי אין מגורשת עכ"ל. הרי להדיא כמ"ש דבתחלה מיירי הר"ן למ"ד לאו כשרוף דמי ולזה קאמר שמיירי בכל איסורי הנאה אף בדבר שצריך ביעור כו' וע"ז הי' קשה לו דעכ"פ נימא כתותי מכתת שיעורי' לזה תירץ כנ"ל ואח"כ כתב דלמ"ד כשרוף דמי מיירי הכא דוקא בדבר שאין צריך ביעור וממילא לק"מ משופר כהנ"ל וע"כ בהט"ז ט"ס הוא וצריך להיות כמו שהגהתי כי כן משמע בר"ן הנ"ל ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:2)

באותו סעיף **כתבו על איסורי הנאה כשר** הנה הח"מ כתב להשיג על הב"ח דמתיר לכתוב לכתחלה על איסורי הנאה והח"מ השיג עליו דזה לא גרע משחט בסכין של אלילים מסוכנת דאסור לשחוט בו כ"ש הכא דהוי הנאה שמרויח דמי הקלף וגם מגרש אשה רעה מביתו יע"ש. לפענ"ד דבריו תמוהין לפי מה שדימה גט לסכין ששחט בו א"כ הא מבואר ביו"ד סי' י' בש"ך שם שדעת הרשב"א שאם שחט בו בדיעבד צריך הנאת הסכין להוליך לים המלח ואז מותר והש"ך כתב שם דאף הרא"ש ס"ל כן א"כ כיון שהכא דמי לסכין של אלילים למה סתמו בכל הפוסקים ובש"ס שגט שכתבו על איסורי הנאה כשר ולא אשתמיט לחד מהפוסקי' שיכתבו שצריך להוליך שכר קלף לכתוב הגט לים המלח ואז הגט כשר כמו התם נהי דזה היה אפשר ליישב כמו שכתב הח"מ לענין מה שלא כ' הרמב"ם שאסור לכתחלה הוא משום שלא מיירי הכא בענין איסורי הנאה אם נמצא מותר להיות רק לענין גט מיירי הכא כו'. ולפ"ז ג"ז היה אפשר ליישב דלא מיירי הכא בש"ס ופוסקים בדין איסור הנאה דצריך להשליך לים המלח אך זה תימא על הח"מ שרוצה להשוות דעת הרמב"ם לדעת התוספות ורוצה לומר שגם הרמב"ם ס"ל דדמי לשחט בסכין של אלילים וקשה לי טובא דהא מבואר ביו"ד סי' קמ"ב ובש"ך הביאו בסי' יו"ד שאם שחט בו מסוכנת בדיעבד אסורה כל הבהמה ולא מהני אפילו הולכת הנאה לים המלח וכל הבהמה אסורה בהנאה ולמה כאן מותר וכשר הגט בדיעבד ולמה לא יהיה אפילו בדיעבד הגט פסול ואסור לגרש כיון דהגירושין מחשב הנאה כמו בסכין של אלילים וגם מגרש אשה רעה מתוך ביתו אלא ודאי דאין זה מחשב הנאה כלל במה שמגרשה ולפ"ז י"ל דאף לכתחלה מותר כדע' הב"ח ודברי הח"מ צ"ע בזה:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:3)

בהג"ה **מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם כו'** נ"ב עיין בב"ש שהאריך בזה אם קי"ל כר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי וסיים ואין להביא ראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ג ד"ה מעילה כו' דהא כתבו התוס' דף ה' דסוגי' ר"ל אפילו לר"ש לא פקע האיסור אלא לאחר הזריקה כו' אך הנה המעיין ברבינו יונה פ"ה דברכות כתב שם גבי המקיז דם לבהמת קדשים וז"ל אבל לאחר שחיטה אין מועלין בו אלא מדרבנן כו' וכי היכי דאין מועלין בו לאחר כפרה ה"נ אין מועלין בו קודם כפרה דכיון שנשחטה הבהמה וכו' דכפל ושינה ושילש בדבריו דלאחר שחיטה שוב אין בו מעילה מן התורה והדבר מתמיה שהוא נגד הלכה שפסק הרמב"ם בה' מעילה דדוקא לאחר זריקה אין בו מעילה דהלכה כר' יוחנן וצ"ל או דרבינו יונה פוסק כמו חזקי' דס"ל היתר שחיטה שנינו והנה הכ"מ גורס שם כדברי חזקי' היתר זריקה ובעינן דוקא שיתקבל הדם עכ"פ ולפ"ז לא הוי דברי רבינו יונה כשום אחד מהם ובע"כ שהוא גורס כגרסת רש"י דהיתר שחיטה שנינו וא"כ אם נימא שהם פליגי כמ"ש התוס' דחזקי' ס"ל אף אליבא דרבנן דוקא לענין טומאת אוכלין לא אמרינן כל העומד לשרוף אבל בעלמא אמרינן כל העומד א"כ ה"נ אמרינן כל העומד לשרוף ועוד אפשר לומר דרבינו יונה פוסק ג"כ כר' יוחנן רק הוא ס"ל דפליגי אליבא דרבנן ואליבא דר"ש לכ"ע כזרוק דמו והיתר שחיטה מהני ולכך הוא ס"ל דהלכה כר"ש ולכך היתר שחיטה מהני וא"כ לפ"ז יתכן להיות דהוא גורס ג"כ כגרסת הכ"מ רק דס"ל דזה הכל אליבא דרבנן אבל אליבא דר"ש היתר שחיטה מהני ופוסק כן עכ"פ לפ"ז ג"כ גבי גט אמרינן דעומד לשרוף כשרוף דמי כדעת הרמ"א שבכאן ולדינא עדיין צ"ע בזה ומה שפוסק כחזקי' היינו דהוי רבי' דר' יוחנן כמ"ש רבינו יונה פ"ב דברכות גבי ממי טברי' אם נוטלין ממנה לידים יע"ש:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:4)

ס"א בהג"ה **מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה אם כ' עליו הגט פסול** נ"ב עיין בב"ש מה שהאריך בדין אי עומד לשרוף כשרוף דמי וע' בתשובתי בספרי נדרי זרוזין שם כתבתי לחלק בין אם הוי הדבר לזכותו אם יחשב כעין בזה לא מהני מה שבידו שלא לשרפו רק אזלי' בתר עיקר דינא והוי כשרוף אבל אם מה דהוי כעין הוו לחובתו אז לכ"ע לאו כשרוף הוא מכח דבידו שלא לשרפו ע"ש שבארתי טעמו של דבר בעזה"י והנה הב"ש העלה דהרמב"ם פסק כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וע' בחיבורי לחו"מ במהדורא ג' סימן רס"ה מה שהוכחתי מדברי הרמב"ם בה"ל אסורי מזבח ג"כ דפוסק כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:5
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:5](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:5)

סעיף ב' **שנתנוהו לה בעדי מסירה כו'** נ"ב הנה הב"י כתב שני דרכים בזה האחד דלשיטת הרמב"ם וסייעתו בסימן קל"ג דבעדי חתימה לבד סגי גם כאן די שיבאו עדי חתימה לפנינו ויעידו שלא נעשה זיוף כו' והח"מ כתב שמלשון המחבר והרמב"ם משמע שדי במה שיבואו לפנינו עדי חתימה רק שיתן לה בעדי מסירה ואף שבגט דעלמא די בעדי חתימה כאן צריך ליתן לה בעדי מסירה רק שא"צ להביא לפנינו עדי מסירה עכ"ל הח"מ ובמחכ"ת דבריו תמוהין במה שפי' כוונת המחבר כן שהרי המחבר כתב לקמן סעיף ד' אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותן לה ובלבד שיהיו עדי מסירה לפנינו שחרס דבר המזדייף הוא ייע"ש הרי משמע להדיא שבעינן שיהיו עדי מסירה לפנינו דוקא ולא די בעדי חתימה שיהיו לפנינו ואיך כתב הח"מ להיפוך בכוונת המחבר וצ"ע:
**והדרך השני** כתב ב"י שגם להרמב"ם צריך שיבאו עדי מסירה לפנינו מטעם דגזרינן אם יהיו עדי חתימה לפנינו אטו היכא שאין לפנינו רק עדים המכירים חתימתן ייע"ש ולכאורה אין הבנה לדבריו דא"כ גם בעדי מסירה נגזור אטו היכא שאין עדי מסירה לפנינו ונראה לחלק בשלמא בעדי חתימה אף שיהיו לפנינו ויש חשש שהרואה שמכשירין גט על דבר שיכול להזדייף בעדי חתימה לא ידע הא דמצריכין עדי חתימה הוא כדי שיעידו שלא נכתב בזייף רק יסבור שלא הי' מי שמכיר חתימתן ע"כ באו העדים בעצמם להעיד על חתימתן וא"כ אתי למטעי שגם ביש עדים אחרים שמכירין חתימתן די ביכול להזדייף אבל בעדי מסירה הרואה שמכשירין על דבר שיכול להזדייף והעדי מסירה אין מכירין החתימות רק עדים אחרים מעידין על החתימות נמצא ממ"נ אם ידע שצריכין עדי מסירה כדי שיעידו שלא נזדייף א"כ לא אתי למטעי כלל ואם יסבור שצריך עדי מסירה להיות לפנינו כדי שנדע שהיו עדים מסירה בשעת נתינה כ"ש דתו לא אתי למטעי כלל ואם יראה בגט בעלמא שלא נכתב על דבר שיכול להזדייף שאין מצריכין עדי מסירה מזה לא אתי למטעי בגט על דבר שיכול להזדייף דשנא ושנא כן נראה לפרש דבריו:
**עוד נתן** הב"י טעם דהוי מזויף מתוכו והקשה הט"ז ממה שכתב בס' הב"י גופו אח"כ דבהוא על המחק ועדיו על הנייר כשר בעדי מסירה ואם הוי מזויף מתוכו לא מהני עדי מסירה כלל כו' ולא ראה דברי הח"מ שכתב דהוי כמזויף ולא מזויף ממש ומהני עדי מסירה לפנינו ולק"מ קושיות הט"ז שם ייע"ש:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:6
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:6](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:6)

סעיף ב' **נ"ב עיין ב"ש ס"ק ו'** לכאורה קשה לפי זה למה פסל ליתן לה הגט כשהדיו לח ומשמע דכ"ע הכי ס"ל ומ"ט ל"ד לרושם שנמי אין מתקיים ומ"מ מכשיר הרמב"ם ומדברי הפר"ח הבנתי תירץ גם לזה דבשלמא רושם מצדו הוי דבר שיכול להתקיים רק מצד העור אין מתקיים ע"כ כשר אבל בדיו לח שמחמת הדיו גופו הוי אין מתקיים ודיו שאין מתקיים גרע מקלף שאין מתקיים ע"כ פסול בדיו לח כן נראה לי ברור:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:7
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:7](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:7)

סעיף ד' **נ"ב עיין בב"ש ס"ק י"ג** וב"ח כתב דהכא גרע טפי כיון דמחוסר חפירה ותלישה ייע"ש הנה גוף ספר הב"ח אינו בידי לעיין בו ועיין בטור בשם הרמ"ה מ"ש בדין מחובר שהי' תלוש ובסוף חברו ועיין בב"י ולפענ"ד אחר נשיקת עפרם ואחר מחכת"ה נעלם מהם לשון הש"ס בסנהדרין דף מ"ו ע"ב ר' יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה לאו כלום הוא ייע"ש א"כ מוכח להדיא דבתלוש ולבסוף חברו כל שלא בטלו ולא נשרש בארץ תלישה לאו כלום הוא ולא נקרא מחוסר מעשה אף דהתם ג"כ קפדינן במחוסר מעשה כדמוכח שם כמו גבי גט אעפ"כ זה לא נקרא מחוסר מעשה ועיין בתוספת שם מה שהקשו מעיר הנדחת ולא כתבו דהכא שאני ובע"כ שס"ל שדינם שוה וא"כ ה"נ בגט כיון דקיי"ל כרבנן שם ודאי לא הוי מחוסר מעשה אף בגט כל שלא בטלו או נשרש בארץ ולדעתי ראי' ברורה היא ואין בידי ספרי האחרוני' על אה"ע לעיין כעת:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:8
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:8](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:8)

סעיף ה' **אין כותבין במחובר** נ"ב עיין ב"ש מ"ש בשם תשובת מהרש"ך ונראה לפענ"ד ברור שאם נאמר שמותר לכתוב טופס על קרן הפרה ויקצוץ אח"כ ה"ה נמי דמותר לכתוב בעציץ נקוב עלה ויתלוש ויכתוב אח"כ התורף דלא שייך למגזר שיכתוב גם התורף קודם קציצה דאכתי לא יעשה איסור דאורייתא דהא אפשר ליתן לה העציץ כולו כו' דמן התורה רק אכתי שפסול דרבנן משום שמא יקטום ולהא תו לא גזרו טופס אטו תורף דהוי גזירה לגזירה ולא גזרינן ועל איסור תורה לא יעבור דהא אפשר ליתן לה כל העציץ וכמ"ש הב"ש בס"ק ס' שאם הקטימה רק דרבנן לא שייך למגזר שמא יקטום כן נמי אם שמא יקטום הוי דרבנן בתורף גופו לא שייך תו למגזר טופס אטו תורף ועוד נראה שאפילו אם להיפוך בצד השני של מהרש"ך שאסור לכתוב על קרן הפרה דיש חשש שמא יכתוב גם התורף ויקצוץ אח"כ ויעבור על דאורייתא א"כ תו אסור לכתוב על עלה של עציץ נקוב הטופס דיש חשש שמא יכתוב גם התורף ואח"כ יקטום ופסול מן התורה למ"ד דיש קציצה בתלוש מ"מ למ"ד דאין קציצה פסול בתלוש מותר לכתוב על עלה של עציץ נקוב לאחר שפסק היניקה מן הטופס ויקצוץ העלה ויכתוב התורף ואין שייך למגזר דשמא יכתוב התורף גם כן קודם תלישה ואח"כ יתלוש דהא אף אם יתלוש אח"כ ליכא אלא איסורא דרבנן דיש גזרה שמא יקטום קודם פסיקת היניקה אבל אי אפשר לבא לידי איסור תורה כיון שכבר פסק היניקה קודם כתיבת הטופס רק יש חשש פסול דרבנן ולא גזרינן תו אטו תורף ומותר לכתוב תופס על עלה של עציץ נקוב שפסק היניקה כן נראה לי ברור:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:9
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:9](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:9)

סעיף ב **כותב כו' על יד העבד כו'.** נ"ב עיין ב"ש שהקשה דעכ"פ העדים פסולים מדרבנן ותירץ דאיירי שכתבו בשוגג ייע"ש והפר"ח השיג עליו דהא פסול מדרבנן צריך הכרזה כמ"ש בסי' ל"ד בח"מ והכא לא הכריזו עדיין ייע"ש ולפענ"ד הדין עם הב"ש ואין כאן השגה כלל עליו דהנה הב"י והד"מ והסמ"ע כולם כתבו בסימן ל"ד שלאותן עדות שנפסל בשבילו לא בעי הכרזה אף בדרבנן ופירש הש"ך בס"ק כ"ג כגון שאומר לדידי אוזיף ברביתא למ"ד אדם משים עצמו רשע ופסול לאותו עדות ולפ"ז גם כאן שהחתימו בכ"ק על הגט נהי דלשאר עדות אינן נפסלין עד שיכריזו מ"מ להגט גופו פסולים תיכף דהוי לאותו עדות שנפסלו בשבילו דהא כל עיקר הטעם דמהני חתימת עדים הוא משום דהוי כאלו נתקיימה בב"ד וכאלו עדים מעידין אנחנו חתמנו על הגט בכ"ק וא"כ דמי ממש למ"ש הש"ך לדידי אוזיף ברביתא ואף דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע מ"מ כאן אין נעשה רשע על פיו שהרי אנחנו חזינן שחתמו בכ"ק ומ"מ הוי אותו עדות שנפסלו בשבילו דע"י חתימת הגט נפסלו ואין צריך לזה הכרזה ומיושב דברי הב"ש גם מיושב קושיות הש"ך שם שהקשה דלמאי דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע לא משכחת כלל להאי דינא ייע"ש ולפי הנ"ל לק"מ דמשכחת לה כהנ"ל שחתמו בכ"ק ומקרי אותו עדות ואין צריך בזה הכרזה ולמדו מדברי המרדכי שם לכה"ג ומ"ש הב"ש בס"ק הנ"ל דא"כ גם בעדים על המחק והגט על הנייר יפסל מה"ט פירוש דנגזור כתיבה אטו חתימה פירוש שיהי' הכתיבה על המחק והחתימה על נייר אבל בכתיבה וחתימה על המחק כשר כמבואר בכמה מקומות ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:10
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:10](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:10)

באותו סעיף **נ"ב עיין ב"ש ס"ק י"ח** מה שתירץ קושיות הב"י ופירש כיון שדעתו לגרשה דינה כאחר מאותו שעה ואילך כו' משמע להדיא מדבריו דכיון דנתן דעתו לגרשה שוב יש לה חזקה בכל נכסיו דאם אין לה חזקה בכל נכסיו גם בעבד לא יהי' לה חזקה תו כקושיות הב"י אך במחכ"ת דבריו אין מובני' כלל דנהי דנתן דעתו לגרשה מ"מ הא י"ל דחזר בו ורוצה לדור עמה ולכך לא מיחה גם לא אשתמיט לחד מהפוסקים שיכתוב כן שאם נתן דעתו לגרשה שוב יש לה חזקה ואפילו בידעינן שעדיין דעתו לגרשה לא מצינו בשום פוסק שיהי' לה חזקה ועוד קשה לי טובא על דברי הב"ש ממס' ב"ב דף מ"ז דפריך שם גרושה פשיטא ומשני לא צריכה במגורשת ואינה מגורשת וכדר' זירא דמגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה ופרשב"ם שם כגון שזרק לה הגט ספק קרוב לה כו' ולדברי הב"ש קשה דטפי הו"ל להש"ס לאשמעינן לתרץ כגון דמיירי רק שכתב לה הגט ובודאי דעתו לגרשה דלא מקדים פורעניות לנפשי' ותו יש לה חזקה ולמה הצריך בש"ס דוקא שכבר נתן לה הגט רק שספק אם קרוב לו אפילו לא נתן לה כלל עדיין יש לה חזקה דדינה כאחר כמ"ש הב"ש וגם לא הי' צריך להביא דברי ר' זירא שזה פשוט כל זמן שלא נתן לה הגט חייב במזונותיה אלא ודאי דלא כדברי הב"ש ואף בדעתו לגרשה יש לה חזקה רק בספק מגורשת אין לה חזקה ודברי הב"ש צ"ע וגוף קושיות הב"י נראה ליישב דבודאי אם הי' העבד עדיין בידו בודאי אין לה חזקה בנכסיו דלא כהב"ש רק כיון שהכא העבד כבר בידה והיא מוחזקת בו בטענה שנתן לה לגירושין ומבואר בהמחבר שאף בלא היה ג' שנים בידה מ"מ מידי ספק גירושין לא נפקא והיא מגורשת מספק וא"כ אם הוחזקה ג' שנים שפיר יש לה חזקה שהרי בשעה שנודע לבעל בתחלת הג' שנים שהעבד בידה והיא רוצה להחזיק בו בטענה שנתגרשה בו א"כ ידע הבעל שאף אם תיכף יערער או לאחר ג' שנים עכ"פ ספק מגורשת תהי' ויהי' תו אסור לדור עמה כיון דסוף סוף לא יהי' רשאי לדור עמה רק יהי' חייב לגרשה אף אם לא יהי' לה חזקה ויהי' חייב ליתן לה גט תו היה לו למחות שלא להשתמש בעבדו ג' שנים ולא מחל לה ודמי תו שפיר למגורשת ואינה מגורשת שאין לה חזקה כמבואר בש"ס הנ"ל ובח"מ סי' קמ"ט כן ה"נ יש לה חזקה דהי' לו למחות ולא למחול לה כיון דעכ"פ יהי' חייב להוציאה מביתו ומשעה שנודע לבעל שהיא מוחזקת בעבד כי נתן לה לגירושין מאותה שעה הוי מגורשת ואינה מגורשת והיא בכלל מגורשת כו' כן נראה לי ברור ונכון בעזה"י:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:11
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:11](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:11)

סעיף ואו **הי' הגט חקוק על ידו כו'** נ"ב והי' יוצאת מתחת ידה כו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק י"ז מ"ש מיהו קשה כו' לפענ"ד לק"מ לפי מה שכתב הח"מ ס"ק י"ט דבאמ' אם מוחזקין בעבד שהוא שלה בודאי אמרינן שהחזקה אמת והוא שלה רק כיון שחזינן שהגט נכתב עליו אמרינן מסתמא הקנתו בשעת גירושין לבעל כדי שתוכל להתגרש בו ואדעתא דהכי הקנתה לו שיחזור ויקנה לה עם הגירושין וא"כ היאך שייך לומר תו דהנגדרות אין להם חזקה ובאמת לא גרשה כלל דאם לא גרשה תו לא הי' העבד מעולם שלו שלא הקנתה לו רק אדעתא שתתגרש ובלא זה מה"ת נחוש שנתנה לו העבד שלה ע"כ אמרינן שמסתמא קיימא תנאי והחזיר לה לשם גירושין כמו שנתנה לו ואין שייך כאן הגודרת אין להם חזקה כלל כן נ"ל ברור:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:12
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:12](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:12)

סעיף ז' **והוא יוצא מתחת ידה ואומרת שנתנתו לו** נ"ב עיין מ"ש בזה בתשובה ל"ק בריגיל בישוב הסוגיא מקור דין זה בגיטין ד"כ ובישוב כמה קושית בזה ושאין לשון הש"ע כאן מדוקדק והוא בחיבורי מ"ו סימן מ"ז: