## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 132

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/132:1)

סעיף ב' **ציוה לכתוב גט לאשה בעלמא כו'** אינו גט. הנה במחבר סתם דבריו ולא פירש אי מיירי דוקא שיכתב הגט קודם הכניסה דומיא למ"ש בסעיף הקודם או אפילו אם כתבו הגט לאחר הנשואין נמי אינו גט. והנה יש לפענ"ד פלוגתא בזה שמלשון הרמב"ם בה' גירושין פ"ג וז"ל אמר לסופר כתוב גט לאשה פלונית לכשאשאנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגרשה בו איני גט מפני שלא היתה בת גירושין כשנכתב הגט ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין כו' עכ"ל משמע להדיא מדבריו דדוקא כשנכתב הגט קודם נשואין אז לא הוי גט דבשעה שנכתב לא הוי' בת גירושין אבל אם נכתב אחר נשואין שכבר היתה בת גירושין הוי הגט כשר שהרי בשעה שנכתבה הי' לשם קדושין אבל לפי הטעם של התוס' והרא"ש שכיון שהוי דשלב"ל אין יכול לעשות שליח והוי כאלו נכתב בלא צוואת הבעל או אף שכבר כתבו הגט לאחר נשואין הוי הגט בטל כיון דבשעה שנכתב הגט לא היו יכול לעשותו שליח והוי כאלו לא עשאו שליח כלל. ואף לאחר נשואין אינו גט. וכן הוא בחדושי הרשב"א להדיא לפ' טעם זה אף אם נכתב הגט לאחר נשואין לא מהני ועיין בהג"ה משנה למלך שהבין פירוש דברי התוס' כך משום שנכתב שלא בשליחות הבעל אך מה שרצה הרשב"א לפרש שיטת הרמב"ם ג"כ כן דהרמב"ם מיירי שנכתב הגט לאחר כניסה הוא תמוה שהרי בהרמב"ם מבואר להדיא שמיירי שנכתב הגט קודם כניסה כהנ"ל ואף שהרשב"א גופו כתב אח"כ שהרמב"ם אין סובר רק כרש"י היינו שהוציא זה מלשון כשר דמשמע דיעבד משמע שמחלק כרש"י אבל הוא תמוה שבל"ז מוכח דאין סובר כחילוקו שם וגם דעת המחבר תמוה שסתם הדברי' הללו ולא פירוש הדין וצ"ע:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/132:2)

סעיף ד' **המביא גט ונפל ממנו כו'.** עיין ב"ש במה שהשיג על הרב דלדבריו מנ"ל להגמרא להוכיח דרבה כו' ס"ל תרווייהו מצויות ואחזיק כו' ועיין בהג"ה ט"ז שיישב זה דאם רבה ס"ל מצויות לבד א"כ נהי דלשני שיירי ל"ח מ"מ ניחוש לשני יוב"ש אלא ודאי דרבה תרווייהו בעי ונעלם ממנו דברי התוס' בסוגיא שם שכתבו הא דקאמר רב הונא מתחל' הטעם דחיישינן לשוירי ולא אמר לשני יוב"ש הוא דמיירי שידעינן שאין כאן שני יוב"ש א"כ תו קושיות הב"ש לכאורה שפיר אך נלפענ"ד דלק"מ קושיות הב"ש דפשט דברי הגמ' כך היא דהנה התוספת הקשו שם למ"ד דמצויות לבד נמי חיישינן מהא דקתני כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ותרצו דמיירי שמצא שלא בב"ד שלא הוי שיירות מצויות שם ייע"ש. וזה תינח לר' זירא אבל לרבה דפשיט לההיא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דשם הוי שיירות מצויות ופשט מהא דכל מעשה ב"ד כו' משמע דס"ל לרבה דמתניתין מיירי שאשתכח בב"ד דהוי שיירות מצויות ובשאר מעשה ב"ד שאינו גט לא כתבינן שם העיר בשטר רק בגט כתבינן וא"כ אי אפשר לומר דרבה נמי ס"ל מצויות לבד דא"כ נשאר לדידו' קושית התוס' דלמא התם יחזיר ניחוש לשני יוב"ש וזה ודאי אין סברא כלל לומר דמיירי שנכתב בהם שם העיר כמו בגט כיון דאין דרך לכתוב בשאר מעשה ב"ד שם העיר ולא הוי ליה לתנא למסתם אלא ודאי דרבה כו' דשניהם בעינן מצויות והוחזק וזה הפי' בגמ' שם והא בי דינא דרב הונא במקום ששיירות מצויות הוי וקא פשיט דיחזור וע"כ דמשמע לי' דמתניתין נמי מיירי במקום דשיירות מצויות אעפ"כ תנא יחזור מזה מוכח דתרווייהו בעי פשיטות רבה הוי מכח כ"ש שהרי אפילו לשני יוב"ש לא חיישינן מכ"ש דלא חיישינן לשני שוירי כן נראה לי ברור ויתר ישוב דברי הרב עיין בהג"ה ט"ז כי דבריו נכונים שם:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/132:3)

סעיף ד' **המביא גט כו' ושמות נשותיהן כו'** עיין ב"ש מה שהביא בשם הש"ג וכתב מיהו י"ל דש"ג כ"כ משום דס"ל דוקא כשיש תרתי לריעותא ייע"ש. לכאורה משמע מדבריו שרוצה להשוות לגמרי דעת הש"ג לדעת המחבר בדין בשמות נשותיהן אבל אי אפשר כלל לומר כן שהרי המחבר גופו כתב בסוף סעיף בדעת הרמב"ם וז"ל ואם הוחזקו בעיר שנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין אם אבד במקום ששיירות מצויות כו' והנה בלשון הרמב"ם גופו לא נזכר ושמות נשותיהן שוין רק המחבר מעצמו הוסיף זה שסובר דבעינן שמות נשותיהן שיהיו שוין הרי להדיא דאף בתרתי לריעותא בעינן שיהיו שמות הנשי' שוין דלא כהש"ג. ואין לחלק בין ששהא אדם שם לעבר שם אדם שהרי גם הש"ג מיירי התם רק שעבר אדם שם וצריך לומר שבאמת הש"ג בודאי חולק על דברי המחבר רק שהב"ש רוצה לומר דבדין זה שרק חדא לרעותא לדיעה זו אין חולק על הש"ג רק מודה דלר' זירא דחדא לריעותא נמי חייש מודה הש"ג דלדידיה בעינן. נמי שמות נשותיהן שוין אבל בתרתי לריעותא בודאי חולק על המחבר. וכן מ"ש הב"ש בסוף דבריו מיהו בתרתי לריעותא חיישינן עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהין דמאי נ"מ לדינא שהרי לדידן אף בשכיח לבד שיירות מצויות נמי חיישינן אף בלא הוחזק כלל שני יב"ש דנראה שהב"ש אזיל לשטתו דכתב בס"ק י"ד שהעיקר כדעת הרמב"ם שאם עבר אדם שם בעינן תרתי ודעת המחבר דגם זה בעינן שמות נשותיהן וע"ז חולק הב"ש וחושש לדעת הש"ג דבתרתי לריעותא אף לא הוחזק שמות נשותיהן נמי חיישינן בתרווייהו כדעת הרמב"ם כן נראה לי פירוש דבריו. והנה מקור דין בסעיף זה הוא בירושלמי פ"ג דגיטין ועיין מ"ש בזה בתשובה במדורא זיין שלי סימן מ"ט לק"ק סימייטאטש בכוונת דברי הירושלמי עיי"ש:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 132:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/132:4)

באותו סעיף **עיין ב"ש סק"י מה שהקשה על המחבר** מהטור והט"ז ישוב גרסתינו דאף בלא הוחזק ול"ש שיירות נמי חיישינן שעבר שם אדם ונתן טעם דס"ל להטור דכיון דרק שיירות מצויות אף שלא ידעינן שעבר אדם רק סתמא אמרינן שעבר חיישינן מכ"ש כשידעינן שעבר שם דחיישינן ייע"ש ונראה ליתן טעם ותבלין לדברי הט"ז כי הנה זה ודאי אין סברא כלל לומר דבמה ששיירות מצויות יהי' מעלה וסברא שהי' שם יוסף ב"ש זה ודאי אינו דבמה יהי' ניכר בזה שהי' שם יב"ש ובפרט לפי מה שהסכימו שאם שהם רק שעבר אדם אחד תו הגט פסול א"כ כיון שודאי לא עברו שם שני בני אדם רק אחד א"כ מה"ת נאמר יותר שהי' שם יוב"ש דוקא אלא ודאי דהחילוק רק דקיי"ל בכל דוכתי ספק תורה לחומרא רק בספק ספיקא הולכין להקל והנה לפ"ז יש טעם נכון דבאין השיירות מצויות יש תרי ספיקות חדא שמא לא עברו בני אדם שם כלל וא"ת שעברו בני אדם דלמא לא הי' שום יב"ש והוי תרי ספיקא ולא הוי ס"ס שאין מתהפכת שלא אמרינן כמבואר ביו"ד סימן ק"י. אך ז"א כיון דלא ידעינן אם הי' כאן אדם אחר כלל ומתחלה צריך אני לדון אם יש כאן ריעותא כלל נאמר למה שמביא בש"ך גם בישבה לו צפורן בגבו שמבואר בש"ך שם דהוי ס"ס אף שאין מתהפכת אבל אם שיירות מצויות דאז אם עבר שם אדם אין כאן ספק כו' שמן הסתם עברו שם בני אדם ואין כאן רק ספק שמא שמם יוסף ב"ש תו הוי רק חדא ספיקא ואזלינן רק לחומרא. ואין לומר דאכתי ס"ס שמא אין שמם יוב"ש אף אם הי' שמם יוסף ב"ש כו' מ"מ אפשר לא נפל הגט מת"י ויש כאן ס"ס ז"א דתו הוי ס"ס שאין מתהפכת דאין להתחיל ולומר שמא לא נפל ממנו ואת"ל נפל ממנו שמא אין שמו יוסף ב"ש דזה אי אפשר כלל לומר דאם נפל ממנו ע"כ הי' שמו יב"ש והוי ס"ס שאין מתהפכת כיון שכבר יש ריעותא לפנינו שעבר אדם שם מסתמא ל"ד לישבה לו ציפורן כו' דשם לא ידעינן אם היה כאן אדם כלל. נמצא דמש"ה לא חשיב ס"ס והוי רק ספק אחד ואזלינן לחומרא מהטעם של שיירות מצויות. ולפ"ז מכ"ש כשידעינן בבירור שעבר שם אדם שאין כאן ספק שמא עבר דודאי עבר והוי רק ספק אחד ואזלינן לחומרא וגם בשיירות מצויות מיירי רק ששהה כדי שיעבור אדם אחד וכ"ש כשידעינן בבירור שעבר אדם אחד ואזלינן תו בספיקא לחומרא ואין כאן ס"ס דאין מתהפכת כהנ"ל:
**ועיין בב"ש ס"ק יו"ד מ"ש שט"ס הוא בטור** ותה"ל י"ת שהקרה ה' לפני ספר בעל העיטור ומצאתי באות שי"ן שלישית שכתב גרסינן המביא גט ואבד הימנו ופסק רב אלפס לחומרא דאם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף ב"ש חיישינן כרב אשי ואנן כתבינן דאף בלא הוחזק ולא שכיחא שיירתא חיישינן ולכאורה אין פירוש לדבריו שהרי בכל הש"ס לא פליגו רק אי בעינן שכיח והוחזק או חדא לבד אבל בלא שכיח ולא הוחזק בודאי לכ"ע לא חיישינן ומ"ט כתב הבע"ה שחיישינן וע"כ שפירוש דבריו שבש"ס מיירי שלא ידעינן אם עבר אדם שם ע"כ בעינן עכ"פ חדא שכיח או הוחזק אבל מלשון הרי"ף משמע דאפילו בידעינן שעבר אדם שם נמי בעינן הוחזק שני יוסף ב"ש לזה כתב הבה"ע ואנן כתבינן שאפי' ל"ש ולא הוחזקו נמי חיישינן בעבר אדם שם והיינו כדעת הטור והטור ס"ל דגם הרי"ף מודה בזה ופירושו במ"ש הט"ז שם אך מ"ש הבעה"ט והכי מסתברא וכו' ע"כ יש שם ט"ס ולא יכולתי להעמיד על הגהתו גם מ"ש הטור שאפי' בעבר גוי נמי חיישינן וכתב ב"י דכן משמע בחידושי הרשב"א שמביא דברי הירושלמי ומסקנתו ופירש כן אבל בבעה"ט אות הנ"ל מביא דברי הירושלמי ומשמע ממנו שס"ל עבר גוי לא חיישינן שלא הביא רק במה שמסיק הירושלמי היא דתימא עבר גוי וכו' ולא הביא יותר משמע שס"ל להלכה דעבר גוי ל"ח ופליג ארשב"א וצ"ל שהיה לו פירוש אחר בירושלמי נמצא דעכ"פ זכינו שהבעה"ט חולק על הטור בדין הנ"ל וצ"ע: