## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 143

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:1)

סעיף א **המגרש על תנאי וכו'** נ"ב קשה לי לדעת הסוברים דבתנאי על מנת א"י לבטלו או להוסיף בו תנאי ומכ"ש להני הסוברים דהיכי דזמנו מוכיח עליו דהוי כמעכשיו וא"י להוסיף בו תנאי מהו פריך הש"ס ר"פ השולח גבי אם משהגיע הגט לידה א"י לבטלו מהו פריך נימא דמיירי בכה"ג דנתן לה הגט בתנאי מעכשיו או היכי דזמנו מוכיח עליו וקמ"ל אף דלא נתגרשה מיד א"י לבטלו וצ"ע ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:2)

ס"א **המגרש על תנאי וכו'** נ"ב הנה בדין אם אחד רצה לילך למרחקים ובקשו ממנו שיתן גט לאשתו ולא רצה לגרש רק על תנאי שיחול הגט אחר ג"ש ולא רצה בזה ואח"כ כשהכין את עצמו לילך אמרו לו שאינו מן היושר לעגן את אשתו ולא ישא עון על זה ונתרצה ונתן גט סתם אם הוי הכוונה מהיום או על תנאי הראשון ע' בשו"ת מוהרי"ט ח"א סימן ל"ה שהעלה דהוי על תנאי הראשון ואני במהדורא ג' על אה"ע סי' ס"ג בתשובתי לק' טרנאפאל דחיתי דבריו על נכון בעזה"י והעליתי דהגט חל מיד ע"ש והוא אמת לפענ"ד ודו"ק שם:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:3)

סעיף ג' **הרי זו לא תנשא לזר עד שתחליץ** נ"ב עי' בב"ש ס"ק וי"ו מ"ש ליישב דאינו דומה לפסח הבא ראשון ואין דבריו מובנין בחלוקו וע' מ"ש ביאור דבריו בחיבורי משפט צדק על חו"מ מהדורא ג' סי' רמ"ג ובחבורי סי' ר"ט לק' ראהטין מ"ש שם לבאר דבריו ומ"ש אני ליישב קושיא זו בע"א ייע"ש ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:4)

סעיף ו' **אמר לה ע"מ שתתן לי כלי פלוני או בגד פלוני כו'** נ"ב אינו גט צ"ע על המחבר והאחרונים שסתמו דמשמע שאינו גט כלל ובאמת המעיין בפרש"י בגיטין דף ע"ד ע"ב ד"ה דלצעורי קמכוין וז"ל הלכך מספקא אמרי' לצעורה קמכוין ולא תלי' למימר להרווחה איכווין לקולא עכ"ל א"כ מוכח דס"ל לרש"י דרק ספק היא ולא ודאי ולפ"ז ממילא עכ"פ באם קדשה אחר צריכה גט ממנו דשמא לא התכוין רק להרווחה וכבר נתקיים התנאי. ושוב ראיתי בב"ש לעיל ס"ק וי"ו שהביא כן בשם הב"ח והוא נדחק להביא כוונת רש"י בדרך אחר ואין לשון רש"י סובל כלל כן. ועוד דנלפענ"ד להוכיח שכוונת רש"י כן דלכאורה יש לדייק למה המתין רש"י לפרש הכוונה דלצעורי קמכוין בסוף הסוגיא אחר פלוגתא דר' יוסף ורבה ולא פירש לעיל מנה גבי מה דמשני הש"ס על מתני' דנדרים לכך נראה דרש"י כוון כונה מיוחדת דהי' קשה לרש"י מה ס"ד דש"ס לומר דרבה כרשב"י הלא כבר תירץ הש"ס לחלק בין נדרים להכא מכח דלצעורי מכוין וא"כ אין לו דמיון להתם ג"כ וצריך לומר דס"ל לרש"י דגבי אריס גריעי מנדרים דהנה בנדרים אין לתלות שום כונה רק להרווחת הבן וליכא הוכח' ואומדנא שנתכוין בעבור טעם אחר רק מסתבר דלהרווחה התכוין אבל גבי אריס יש לומר שני כוונות או שנתכוין שלכך נותן לו שליש רק אם הוא בעצמו ידלה אבל אם לא ידלה הוא לא יתן לו כיון שלא טרח ומה לי לאריס מה לי שירד המטר או שכוונתו הי' שיהי' באיזה אופן שיהי' אם רק יהי' השדה מושקה כרצונו יתן לו שליש והיינו הכוונה של הש"ס דלהרווחה התכוין. והנה מצד הסברא ודאי נוטה יותר שהתכוין רק אם יצטרך האריס להטריד א"ע ואם לא טרח לא יתן ולכך דומה ממש לגיטין כמו הכא כיון דסתם מגרש הוא מתוך איבה ולכך אמרי' לצעורה ה"נ סתם הבטחת שליש היא בעבור שכר טרחה ולא כשלא טרח ולכך אף שמשני הש"ס כבר לחלק בין נדרים לגיטין פריך מהכא לרבה דס"ל דאריס דומה לגיטין ולפ"ז צריך להבין כוונת הש"ס דמשני התם לצעורי קמכוין אבל הכא להרווחה הרי גם המקשן ידע מזה רק דס"ל דהכא ג"כ דומה לגיטין לכך מפרש רש"י כך דחידוש של התרצן הוא לא כמו שסובר המקשן דמה דאמרי' לצעורי קמכוין הוא מכח ודאי ולכך אף באריס ראוי לומר כן רק מה דאמרי' לצעורי קמכוין הוי רק מכח ספק בעלמא ולכך בגיטין דהוי איסורא דאורייתא לחומרא לכך תלי' דלצעורי קמכוין אבל בארוס דהוי בממון וספק ממון לקולא לכך תלי' דלהרווחה קמכוין ואף אם האריס מוחזק מ"מ ס"ל לרש"י דבטוען שמא לא מהני תפיסה והכל בחזקת הבעלים עומד דמוקמי' לה הפירות בחזקת מרא קמא שהרי אין להארוס זכות בהם רק אחר שנגמרו לכך מוקמי' להו בחזקת מרא קמא ומ"ש רש"י דסתם מגרש אשתו מתוך איבה היינו לחלק בין נדרים דאף דהיא ג"כ איסור דאורייתא מ"מ לא אזלי' לחומרא דהתם אמרי' דודאי להרווחה קמכוין אבל הכא דמגרש מתוך איבה ויש קצת הוכחה דלצעורי קמכוין לכך לא תלי' לקולא והאריס אף דיש ג"כ אומדנא שהתכוין רק אם הטריח הארוס א"ע מ"מ כיון דממון הוא תלי' לקולא וכן מפרש רש"י כוונת הש"ס דמה דאמרי' ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא לצעורי היינו דאנן תלי' דלצעורי קמכוין מכח חומרא אבל הכא תלי' דלהרווחה קמכוין ותלי' לקולא ולכך לא פרש"י כן לעיל מינה דהתם לפי הב"ד הוי מפרשי' דבגט אנן סהדי דבודאי לצעורי קמכוין ולהיפוך בנדרים בודאי להרווחה מכוין ולכך כיון דהכא בודאי לצעורי קמכוין אין חילוק בין ממון לאיסור לכך פריך מאריס לגט ולכך משני הש"ס דהוי רק מכח ספק ולכך הוכרח רש"י לפרש הכא כן וא"כ מוכח לפ"ז דרש"י ס"ל דהוי ספיקא. מיהו מן הש"ס שם דקאמר גבי מחולים לך דאינה מגורשת משמע דלגמרי אינה מגורשת ולא הוי גט כלל ואף דיש לדחוק דאינה מגורשת לחומרא קאמר מ"מ תקשה דאם הוא מוחל למה לא יהא נאמן שלא התכוין לצעירה רק להרווחה בפרט להסוברים לעיל בסעיף ה' דאם אומר יהא בידך בלי תנאי מהני א"כ אף באומר לשון מחילה ומודה שלא התכוין לצעירה למה לא יהי' נאמן במיגו דאי בעי אמר בלשון זה בלי שום תנאי ואפשר דמיירי באין אומר שלא התכוין לצעורה אבל באומר אפשר דנאמן לפרש"י וצ"ע:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:5
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:5](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:5)

שם **ויש מי שאומ' שאם היא מתרצית בקבלת הדמים הוי גט** נ"ב עי' בב"ש מה שהביא בשם הדרישה ובשם מוהרש"ל להקשות לשיטת הרא"ש דיוכיח מההיא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה וכו' ולפענ"ד הדבר תמוה מאוד לומר שמא היתה קושית מוהרש"ל שהרי אין כאן שום הוכחה שלא הוי נתינה שהרי בש"ס מסיק להדיא הטעם לרבה דקיי"ל כוותיה הוי הטעם לרבנן משום דלצעורי קא מכוין וכו' וא"כ זה שייך שפיר באם אינה נותנת לו הדבר שהותנה אבל אם נותנים לו הדבר שהותנה הרי צעוריה באמת ואין שייך בזה כלל לצעורי ואפשר דהוי נתינה והדבר זה פשוט לתינוק בן יומו להמעיין בהש"ס והאיך יקשה כזה הארי החי המוהרש"ל ז"ל והניח בקושיא והנכון אצלו שט"ס נפל בדרישה אשר לפניהם והנכון הוא כמ"ש בהטורים דפוס ברלין החדשים שיש שם דלוכח מהכא דנתינה בע"כ הוי נתינה וכמו שהקשה הב"ש שם בעצמו אח"כ ובזה היא קושית מוהרש"ל שפיר גם מה שכתב הב"ש ממאי דמסיק דלצעורי קא מכוין וכו' אף שכבר כתב שם דלא מהני נתינה ליד ב"ד שלא בפניו אם לא ידעי' אי ניחא לי' ומה הקשה תו ונראה דכוונתו להקשות לדין של רבה גופא שאמר שם כיון שלא שייך לצעורי ומיקרי שפיר טעם התנאי אף שהשתא הבעל דין טוען שרוצה דוקא הי' שמדלה הוא אבל לא מטר ואינה רוצה ליתן לו מה שהתנה עמו מ"מ חייב ליתן לו אף שהוי נתינה בע"כ דהרי הבעל אינו רוצה בזה מ"מ כיון דלא שייך לצעורי הוי שפיר נתינה בלי ספק כלל כן נמי בתנאי בגט אם נתנה לו אותו דבר עצמו הוי שפיר נתינה דהרי הגמרא מדמה דין של רבה לגט רק שמחלק דהתם לצעורי משמע אבל בדבר שאין לצעורי דמי שפיר לדין של רבה ואף שאין הבע"ד רוצה בזה דאם הבעל רוצה ליתן אנו מה לנו אלא ודאי שהבעל טוען שאינו רוצה ליתן רק בדלה אבל לא במטר מ"מ הוי נתינה כן נמי בגט כן נראה לפרש דברי הב"ש בזה דאל"כ אין פי' לדבריו כלל ודו"ק היטב. ומ"ש המחבר בסעיף זה לעיל אמר לה ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' הנה מקור דין זה בגיטין ד' ע"ד ומה שהקשה בזה החה"ר הובא בפי' בחידושיו ג"כ ועיימ"ש אני בזה ליישב זה בעזה"י בתשו' לק"ק קאסנטין קנה מקומו בסימן קל"ה במהדורא ד' שלי סי' א' ייע"ש מ"ש בזה. ובהיותי בזה ראיתי דיש לעיין קצת דמנ"ל להפוסקים דאפי' בהתנה על דבר פלוני שלא הי' שלו מעולם נמי שייך לצעורי מכוין וקשה מנ"ל הרי במשנה שממנו מקור דין נקט שהתנה ליתן לו אצטלתי דמשמע שהי' שלו תחלה וא"כ י"ל כיון דקיי"ל בעלמא דרוצה אדם בקב שלו וכו' ולכך בזה לרשב"ג ס"ל דאף בשלו אנן סהדי דלא כיון רק להרווחה ומהני דמים ורבנן ס"ל דבזה כיון דיש לומר דניחא לי' בשלו וי"ל דלצעורי קמכוין לכך מכח הני תרתי יחד לא מהני חזרת דמים אך היכי דלא הוי שלו מעולם י"ל דלא אלים הך סברא לצעורי קמכוין לבטל הגט מכח זה לבד ואין לומר דזה נלמד מע"מ שתשמש את אבא ע"מ שתניקי את בני דא"כ לא הוי צריך לומר התוספת בסוגין דקבלה היתה בידם ובע"כ דיש לחלק בינייהו עי' בפ"י בחידושיו והבין א"כ קשה דלמא הקבלה הוי רק אם התנה על שלו אז יש עוד אומדנא דבשלו הוא חפץ אבל בעלמא מנ"ל וצ"ע בזה ובאמת בטור נזכר רק לשון אצטלתי וי"ל דוקא קאמר אבל על הרמב"ם והמחבר קשה כנ"ל ודו"ק היטב בזה:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:6
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:6](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:6)

סעיף יו"ד **הנותן גט וכו'** נ"ב עי' בחו"מ סי' ג' ובש"ך ס"ק ג' ודבריו שם סתרו למ"ש כאן דמשמע דשני התנאים ודאי לא חלו ביחד רק זה או זה ושם משמע בש"ך דשניהם חלין וצ"ע וע' בתשו' שלי לק' טולטשין בסי' זה מ"ש בזה בעזה"י במהדורא ד' שלי ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:7
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:7](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:7)

סעיף טו **ואפי' לא התנה עמה בפירוש וכו'** נ"ב נראה דדוקא אם לא הי' קטטה ביניהם מקודם אבל אם הי' קטטה ביניהם מקודם וכו' אין איסור בזה וע' ראי' לזה לעיל סי' י"א בב"ש ס"ק ח' ואף לדעת החולקים שם היינו דשם אף בסתמא חיישי' לחשדא ובעי' שיהי' רגליים לדבר להיתרו ובקטטה ס"ל דאין זה רגליים להיתרא אבל בנ"ד דבסתמא לא חיישי' לחשדא רק היכי דניכר שמגרשה בשביל זה אז אסור ולכך אם הי' להם קטטה מקודם אין ניכר שמגרשה בשביל זה לכך מותר לישאנה כנלפע"ד בזה ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:8
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:8](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:8)

סעיף טז **ואין תקנה כו'** עי' ב"ש מ"ש ואפשר שם התנאי לצעורי' ע"כ אין יכול למחול כו' והא דכתב לפני זה די"ל הטור ס"ל בתנאי שתתן מהני אם אומר יהי' בידך בלי תנאי אף ששם נמי הוי לצעורי ומשו"ה ל"מ מחולין לך דדוקא מחולין לא מהני אם כוונתו לצעורי אבל לשון יהי' בידך מהני אף שהי' כוונתו לצעורי ואם הותנה תנאי אחר לא הוי כאילו אמר יהי' בידך בלי תנאי רק הוי כמחל לו ע"כ לא מהני כיון דכוונתו לצעורי וכו' כך צריך לפרש דבריו ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:9
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 143:9](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/143:9)

סעיף כ' **צריך שלא יתנה עליה תנאי וכו'** נ"ב ע' במהדורא ג' שלי לחו"מ סי' קפ"א שם העליתי דדוקא בפירש בו לעולם בעי' הא סתמא לא הוי כלעולם אף דבעלמא י"ל דסתמא הוי כלעולם כאן שאני כיון דאם יהיה כוונתו לעולם בטל הגט ומילי דכדי לא עביד ע"ש כמה חלוקים בזה בעזה"י ובדברי המחבר והרמ"א שלא יסתרו להדדי ביארתי שם הכל דאורך ע"ש: