## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 178

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:1)

סעיף א' **המקנא לאשתו וכו'** נ"ב הנה מה שיש לפלפל בזה בדין אם קינא לה מכמה וכמה ענינים בזה עיין בהשמטות לחבורי מי נדה ד' וי"ו ע"ב מ"ש בזה ל"ק סטריא הארכנו בזה שם דרך אגב מענין לענין ייע"ש בעזה"י ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:2)

סעיף ב' **כיצד הקינוי וכו'** אבל אם אמר לה אל תסתרי עם פלוני וכו' נ"ב הנה המחבר השמיט דין אחד באם קינא לה דרך אברים אם הוי קינוי או לא והנה בש"ס יבמות (ד' נ"ה ע"ב) מפורש שם וכן בסוטה ד' כ"ו דש"ז דכתיב בסוטה הוי לפרט לשקינא לה דרך אברים משמע דכל שקינא לה דרך אברים אף שאח"כ נסתרה ונחשדה על ביאה ממש אעפ"כ מותרת לו דהוי כנסתרה בלי קינוי אך ראיתי ברמב"ם פ"ג מסוטה הל' כ"ד שכתב ושכב איש אותה ש"ז פרט בא עלי' דרך אברים. והנה ראיתי במשל"מ שם שעמד עליו למה לא ביאר דאם קינוי לה דרך אברים אז אפילו אח"כ נסתרה לביאה ממש נמי מותרת והביא דברי התוס' יבמות נ"ה שהקשו כיון דאמר אל תסתרי עם פלוני כבר הוי קנוי ומה בכך שאמר לה אח"כ דרך אברים ותרצו דמיירי שאמר לה שאינו חושדה אלא דרך אברים (וע' מ"ש בדברי התוס' הללו בהשמטות להל' נדרים בתשובה ל"ק רימלוב די"ל דהתוס' לא הקשו כן רק לר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס בלא"ה א"ש ייע"ש ודו"ק) והנה בדרך הנ"ל הוי נראה ליישב דברי הרמב"ם והוא דהוא לשיטתו אזיל דפסק בהל' מעשרות בהיו לפניו ב' כלכלות ואמר מעשר של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת דתפיס לשון ראשון ותמה התוי"ט שם דהרי בירושלמי מוקי לה כר"מ והרמב"ם פסק כר' יוסי וכתבנו בחידושינו לסוגיא דהשוחט את הפסח שלא לשמו בפסחים ד' ס"א ליישבו שם דהרמב"ם ס"ל דמה דאמרי' לר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס היינו רק מכח דאתי דיבור ומבטל דיבור משא"כ בתרומה דהוי הדיבור כמעשה לא אתי דיבור ומבטל מעשה וא"כ גם כר' יוסי לא תיתי הך מתני' דמעשרות ובע"כ התם טעמא אחריני דהו"ל מעשרותיהן מעשרות ייע"ש ולפ"ז כיון דעיקר טעמא דר' יוסי מכח דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ קשה כיון דאנן קיי"ל ופסק כן הרמב"ם דמצוה לקנאות לאשתו א"כ הוי קשה להרמב"ם קושיית התוס' כיון דאמר לה אל תסתרי עם פלוני מה בכך שאמר אח"כ דרך אברים ואין לומר דבגמר דבריו נמי אדם נתפס דקשה הרי עיקר טעמא מכח דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ תינח היכי דהוי הדיבורים שווין כגון בתמורת עולה תמורת שלמים וכן באומר מנחה מן השעורים או בנזיר פ"ב באומר הריני נזיר מן הגרוגרת דמדמה לה הש"ס לפלוגתא דר"מ ור' יוסי היינו דהתם כיון דאסור לנדור וכן בנזיר נקרא חוטא והוי דיבור גרוע לכך אתי דיבור ומבטל דיבור אבל כאן כיון דמצוה לקנאות וממילא הדיבור אל תסתרי עם פלוני הוי דיבור טוב ומ"ש אח"כ דרך אברים הוי דיבור גרוע וא"כ לא אתי דיבור גרוע ומבטל דיבור טוב וא"כ כיון דאמר אל תסתרי כבר חל הקינוי כקושיות התוס'. אך רבא יסבור כמ"ד דאין ראוי לקנאות דפלוגתא דאמוראי הוי בסוטה (ד' ג' ע"ב) דרבנן אמרי רוח טומאה ורב אשי אמר רוח טהרה ומשמע דפליגי שם דרבנן ס"ל כתנא דידן דאסור לקנאות ור' אשי ס"ל כמ"ד דמצוה לקנאות ולכך רבא יסבור ג"כ כרבנן דהוי רוח טומאה וא"כ מאמר אל תסתרי הוי דיבור גרוע ומ"ש אח"כ דרך אברים הוי דיבור טוב לכך אתי דיבור ומבטל דיבור ולכך אף בגמר דבריו אדם נתפס לכך לא הוי קינוי אבל אנן דקיי"ל כר"א דבתרא הוא דהוי רוח טהרה ומצוה לקנאות וכמ"ש הרמב"ם לכך ממילא לא אתי דיבור גרוע ומבטל דיבור טוב ותפוס לשון ראשון ובע"כ מה דכתיב ש"ז היינו דנ"מ לאם בא דרך אברים כמ"ש הרמב"ם וא"ש ודו"ק. והנה בהיותי בזה הוי קשה לי מה דמיבעיא בש"ס סוטה (ד' כ"ה ע"ב) דבעיא שם בעל שמחל על קינוי' מחול או אינו מחול ופשוט שם מכמה מקומות ומסיק שם דקנויו מחול וקשה כיון דהס"ד הוי משמע לי' לומר דלא מהני מחילה לקינויו א"כ דלמא האמת כן אך זה יהי' תליא בפלוגתא דאם הוי מצוה לקנאות או לא דלמ"ד מצוה לקנאות לכך כיון דכבר קינא לה א"י למחול אבל למ"ד דהוי רשות יכול למחול וא"כ הני ברייתות אתיין כמ"ד דהוי רשות ולא מצוה לכך ס"ל דמהני מחילה משא"כ לדידן דקיי"ל מצוה לקנאות י"ל דלעולם אינו מחול וצ"ע ודו"ק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:3)

סעיף ג' **קטנה וכו' וזינתה וכו'** נ"ב עי' מ"ש בישוב דברי הרמב"ם בזה בתשו' ל"ק הרומלוב קנה מקומה באהע"ז סי' א' במהדורא ד' שלי סי' נ"ד וגם בדין חרשת ושוטה אם יש לה רצון כתבנו שם ייע"ש ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:4)

באותו סעיף בהג"ה **אבל זנתה שסברה שמותר לזנות הוי כמזידה ואסורה לבעלה וכו'** נ"ב והטעם כיון דעכ"פ כונה למעול מעל והנה נשאלתי מידידי הרב המאוה"ג מוה' שמשון חמאדיש מסטריא דזה סותר דברי הרשב"א סי' אלף קפ"ט (וע' בדברי הרשב"א הועתק בש"ע סוף סי' י"ז אך סיום דבריו לא הביאו) וז"ל בסוף דבריו והוראה כזו אונס הוא אבל זה אי אונס הי' שתסמך עליו לינשא א"כ כל הנשים שזנו נתיר ונאמר סבורה היתה שאינה אסורה בכך וז"ב עכ"ל ולדברי מהרי"ק מהראי' הוא זה הרי התם טעמא אחרינא איכא שעכ"פ כונה למעול מעל והנה לכאורה יפה אמר שהרשב"א חולק על דין זה אך אחרי שובי התבוננתי בעזה"י שאין כאן מחלוקת כלל כמו שאגיד בעזהי"ת דהנה יש אונס ויש שוגג ומה שהאשה מותרת לחזור לראשון היינו רק אם הוי באונס אבל אם הוי רק שוגגת אז תצא מזה ומזה כן מוכח ביבמות פרק האשה רבה והנה החילוק בין אונס לשוגג מבואר ברמב"ם פ"ה משגגות הל' וי"ו הבא על אשתו וכו' מפני שזה כאנוס ולא כשוגג שהשוגג הי' לו לבדוק לדקדק ואלו בדק יפה ודקדק בשאלות לא היו בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה הי' לו לעשות וכו' עכ"ל הרי מפורש דהחילוק בין אונס לשוגג דשוגג הי' לו לדקדק ואונס לא הי' לו לדקדק והנה אמרי' בפ"ד דכתובות דתחילתו באונס וסופו ברצון מותרת מכח דיצרא אלבשה ואמאי לא נימא דעכ"פ כיונה למעול מעל בבעלה ובע"כ דבאונס לא אמרי' כן רק אם כיונה למעול מעל נמי מותרת והנה האומר מותר יש דעות בש"ס אם אנוס הוא או שוגג ע' בפ"ז דשבת ומס' מכות והנה ע"פ הנ"ל דברי הרשב"א שפתיו הקדושים ברור מללו דהמהרי"ק קאמר שפיר לדידן דקיי"ל אומר מותר שוגג הוא ולא אונס ולכך כיון דהוי רק שוגג לכך אמרי' נהי דאינה מזידה עכ"פ כיונה למעול מעל ואסורה לבעלה אבל אם הי' אומר מותר אנוס הוא היתה מותרת אף שכיונה למעול מעל והן המה ממש דברי הרשב"א שהוכיח דאומר מותר אינו אונס בזה דאם הי' אונס א"כ כל הנשים שזנו יהי' מותרין דאמרה מותר ובע"כ דאסורין מכח דאומר מותר הוי רק שוגג דהי' לו לדקדק ולכך שוב אסורה מכח דהכוונה למעול מעל וכיון שהוא רק שוגג לא אונס ובע"כ דאמרי' בזה הי' לה לדקדק ולכך מה"ט גופו תצא מזה ומזה וא"כ אדרבא דברי הרשב"א ומהרי"ק המה לאחדים ודו"ק היטב. וע' בב"ש ס"ק ד' בשם מהרי"ק דגם אם זנתה להצלת ישראל אסורה לבעלה וכו' הנה לכאורה מוכח להיפך מיעל אשת חבר הקיני שמפורש בכתוב ובמס' נזיר שסיסרא בעל אותה כמה פעמים ולא נמצא שנאסרה לבעלה אדרבא מדדייקא דבורה בלשנה בהשירה ואמרה מנשים באהל תבורך יעל אשת חבר הקיני ולמה קראה אותה אשת חבר הקיני ובלי מאמר זה נידע על איזה יעל מכונה כי כבר נאמר תחלה שהיתה אשת חבר וגם מוכח דהי' חבר הקיני עדיין קיים כיון דנאמר תחלה כי שלום בין יבין וכו' ובין חבר הקיני מוכח דעדיין הוא קיים ולמה קראה אותה דבורה אשת חבר רק ללמד דהוא עדיין אשת חבר ומותרת לבעלה ועוד ראי' יותר ממה דפריך בנזיר (ד' כ"ג ע"ב) על יעל והא קמתהני מעבירה ומה פריך ומה הנאה יש לה אם נאסרה על בעלה בע"כ מוכח דלא נאסרה על בעלה ולדעתי זה ראי' ברורה ומה שהי' נראה לי לחלק דלא תקשה מאסתר דהתם באסתר דלא נמשך מהזנות גופה טובת ישראל רק בדרך רחוקה כי עי"כ תמצא חן בעיניו וימלא משאלותה כיון דהוי זה דרך רחוק והנאה דאתי מעלמא ולא מגוף הזנות בזה כיון דהזנות הוי ברצון והצלת ישראל הוי הנאה דאתי מעלמא ודרך רחוקה בזה נאסרה אבל ביעל כיון דהוי כוונתו להחליש כוחו ולהיות ישן בזה הוי הצלת ישראל מגוף הזנות והוי הנאה דאתי מגופא לישראל ודאי הוי אונס ממש ומותרת לבעלה וחילוק זה נכון וברור לדינא ודו"ק וע' עוד דעת המהרי"ק בחיבורי קהלת יעקב על דרושים בדרוש לשקלים שנת תרט"ו ובחיבורי מאמר אסתר על מגילת אסתר ייע"ש ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:5
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:5](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:5)

סעיף ז' **ועכשיו אין לנו מי סוטה** נ"ב ע' בתשובתי ל"ק טאלנא במהדורא טי"ת שלי תשו' ב' מ"ש בזה גם בדין הש"ע ובדברי המחבר בסי' קט"ו ייע"ש בעזהי"ת ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:6
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer 178:6](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/178:6)

סעיף ט' בהג"ה **וי"א דבזה"ז וכו'** אינו נאמן וכו' נ"ב נראה ראי' לדבריהם מפרש"י מס' מכות (ד' ט"ז ע"א) ד"ה ע"ד רבים שמצא בה דבר שאסורה לו וכו' וע' בתוס' שם שתמהו על זה דבזה אינו מחויב לקיימה אך נראה כוונת רש"י דאין ידוע שיש לה עון רק שהוא אומר כן אבל אינו נאמן כיון דהוי מחויב לקיימה והוי קשה לרש"י כיון דהוי דבר מצוה וחייב להחזירה איך שייך לומר בזה ע"ד רבים דודאי ניחא להו להיתר בדבר דהוי בו חיובו ונהי דהש"ס לא ידע מהך סברא דלדבר מצוה מותר היינו במצוה שאין בה חיוב רק הידור מצוה כגון מקרי דרדקי וכו' אבל במה דהוי חובה ממש איך ס"ד שיהי' שייך בזה ע"ד רבים ותדע דתחילה גבי מה דמשני שהדירה ברבים לא פרש"י כן רק כאן גבי שהדירה ע"ד רבים פירוש כן והיינו כנ"ל דהוי קשה לו איך שייך עד"ר בדבר חובה לכך פרש"י שמצא עון לפי דבריו ולכך סבר שיהי' ברבים ניחא להו בזה ובלי נדר לא הוי נאמן נגדה לפוטרה ולזה משני הש"ס דאעפ"כ כיון דמדינא אינו נאמן נחשב דבר מצוה כמו מקרי דרדקי וכו' וא"ש בעזה"י ונכון בכוונת רש"י ודו"ק. וע' מ"ש בתשו' ל"ק בראיולב קנה מקומה באהע"ז סימן י"א במהדורא ט' שלי סי' ק"ע דמ"ש שאינו נאמן שמאמין לה היינו כשחוזרת מדבריו ואומרת שלא נטמאה אבל אם עומדת בדברי' ודאי מהני נאמנות שלו וכן מורה סוף לשון הרמ"א אח"כ וז"פ ודו"ק גם בסימן זה סעיף ג' וי"א שאבדה מגו שלה כתבתי ג"כ בתשובה הנ"ל ודו"ק: