## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 114

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/114:1)

**סעיף א'**מתחילין וכו'. נ"ב קשה לי מ"ט השמיטו הפוסקים דין המפורש בש"ס תענית דף ג' ע"א מ"ש שם אפי' אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו ולמה השמיטו הפוסקים דין זה וצ"ע כעת ודו"ק: והנה בדין זה דמתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג וכו' נשאלתי במי שהתפלל מוסף בשמיני עצרת ולא הזכיר משיב הרוח ולא שמע מן הש"ץ שהכריז גם לא ידע כלל שהכריז הש"ץ כן אם מחויב לחזור ולהתפלל או לא והשבתי שנראה ברור שמחוייב לחזור ולהתפלל כיון שכן תקנו חז"ל להתחיל במוסף וכמו שכתבו הרמ"א והט"ז והמג"א שאף המחבר כוונתו כך להתחיל במוסף וא"כ מחויב לשמוע ולזכור ואם לא הזכיר אף שלא שמע מחוייב לחזור ולהתפלל ותדע שאם היה סברא שבדיעבד אינו חוזר ומתפלל הרי קיי"ל כל שעת הדחק כדיעבד דמי ולמה כתב בש"ע דאף אם היה חולה או אנוס לא יקדים תפלתו לציבור וכיון דהוי אנוס או חולה דאין לך שעת הדחק גדול מזה ויתפלל בלא משיב הרוח דהוי כדיעבד אלא ודאי דאף בדיעבד חוזר ומתפלל וצריך להמתין על הכרזה ולהזכיר. ושוב עיינתי בפרי מגדים במשבצות ושם ממרוצת לשונו נמי משמע לי דחוזר ומתפלל כה"ג ואם הזכיר קודם ששמע מן הש"ץ נמי חוזר מה"ט גופא וכן כתבתי בסי' ק"ח בהשמטות וחידושי ע"ש וז"ב ועיקר לפענ"ד ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/114:2)

**(סעיף ו' בהג"ה)**שלשה ברכות וכו'. נ"ב ע' במג"א ס"ק ט' מ"ש דאבל אם טעה באמצע אין לברך כלום. והנה בסי' קי"ט בס"ק ה' כתב אם טעה או דילג פי' אם דילג הברכה לגמרי או שטעה שלא אמרה כתיקון חז"ל וכו'. והנה לכאורה נראין הדברים כסותרין ואינן סותרין דבסי' קי"ט הכוונה שלא אמר מעין הפתיחה סמוך לחתימה או שחתם או פתח שלא כהוגן אבל אם פתח וחתם והזכיר מעין הפתיחה סמוך לחתימה אף שדילג באמצע א"צ לחזור וכן ציין המג"א לעיין בסי' נ"ט דהכוונה דשם מבואר אפי' אמר באמצע מעריב ערבים יצא ע"ש וז"פ דלא כא"ר שכ' וצ"ע ע"ש ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 114:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/114:3)

**(סעיף ט')**אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים וכו'. נ"ב הטור כתב וזה"ל והר"מ מרוטנבערג היה רגיל בש"ע לומר ברכת אתה גבור וכו' וראייתו מפרק כיצד הרגל דאמרינן גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש וכו' והר"פ כתב לא חזינא לרבנן קשישאי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום דהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כש"כ בג' הקרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי וכו'. והנה לכאורה היחה נראה לי דכוונת הר"מ מרוטנבערג למ"ש שם בש"ס דאיבעיא לן ליעודי תורא או ליעורי גברא נ"מ דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא אי אמרת ליעודי תורא מייעד ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקא מסהדי בו מהו. וקשה לי היאך ס"ד לו' דהוי לייעודי גברא היאך פליג עלה ר"מ ואמר ק"ו ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש בשלמא אם הוי ליעודי תורא שפיר הוי ק"ו אבל אם הוי ליעודי גברא אין זה ק"ו דבשלשה ימים דבזה נקבע הזכר בלבו שהוא מועד והוי ליה לשומרו אבל ביעדו ביום אחד י"ל ששכח הדבר ויצא מלבו ולכך לא שמרו ובע"כ מוכח דגם בדבר התלוי בזכרון הלב נמי זוכר יותר בקרוב הזמן מרחוק. ומיניה מוכח דה"ה למשיב הרוח הוי כן. מיהו כד דייקינן יש להחזיק דברי הר"פ והוא דקשה על הש"ס למה קאמר נ"מ באתו תלתא כיתות בחד יומא ולא אמר נ"מ נמי להיפוך באתו תלתא כיתי בשלשה יומי אך כולם העידו על שלשה נגיחות דחד יומא כגון שהוא נגח כולם ביום אחד דאז אם הוי ליעודי תורא לא מהני ואם הוי ליעודי גברא מהני, והנה מזה מוכח דאין ספק כלל אם הוי ליעודי נברא לבד רק זה פשוט לו דבעינן שהנגיחות יהיו בשלשה ימים רק דמיבעיא לן אם בעינן ליעודי גברא ג"כ או די בליעודי תורא לבד וכן הוי כוונת הש"ס אם לייעודי תורא לבד או בעינן ליעודי גברא ג"כ א"כ לפ"ז יהיו דברי ר"מ כך דטעמא דר"י דס"ל דליעודי גברא בעינן תלתא יומי היינו כיון דס"ל דליעודי תורא בעינן תלתא יומי א"כ כמשפט השור כך משפט הבעלים וסוף דינו כתחלת דינו וכיון דתחלת דינו בעינן ג' ימים בעינן סוף דינו ג"כ ג' ימים אך אם תחלת דינו לא הוי בעינן ג' ימים מכ"ש בסופן ליעודי בעלים דלא בעינן ג' ימים. ולפ"ז דברי ר"מ לא מבעיא ליה דמיירי בליעודי תורא ולא מספקא ליה רק בדברי ר"י אי מיירי ליעודי תורא לבד או ליעודי גברא ג"כ וא"כ אין לנו ראיה לדברי הר"מ. אך לפ"ז יהיה לנו ראיה להיפוך לדברי הר"מ דקשה על הש"ס גופא למה לא מיבעיא גם להיפוך. אולי אפשר ס"ל לר"י דליעודי גברא לבדו בעינן תלתא יומא אבל בליעודי תורא לא איכפת לן כלל ולמה לא מבעיא לי' להיפוך ג"כ ובע"כ דלא מצי למיבעי כן דא"כ אזיל ליה הק"ו דר"מ דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש דלענין יעודי גברא התלוי בזכרון אין זה ק"ו דדבר הנעשה יום יום בריבוי הזמן נקבע יותר בלבו ממה שנעשה הרבה בזמן מועט ובע"כ ק"ו דר"מ הוי רק אליעודי תורא וכע"כ דלר"י יעודי תורא בעי בודאי ואין ספק רק אם בעי ליעודי גברא ג"כ ומוכח מזה כדעת הר"פ ודלא כדעת הר"מ מר"ב דלדעת הר"מ קשה אמאי לא מספקא ליה נמי להיפוך אם די ליעודי תורא נמי לבד כנ"ל ודו"ק היטב. עוד נראה לפענ"ד ליישב קושית האחרונים על הר"מ מרוטנבערג הנ"ל מה שהביא ראיה ממה שאמר ר"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ותמהו על זה דהרי אנן לא קיי"ל כר"מ רק כר"י ע"ש. ונראה לי כך דהנה יש לו' בטעם פלוגתת ר"מ ור"י הוא כך דלכאורה דברי ר"מ ברורים דאם ריחוק הוי חזקה מכ"ש בקירוב. אך נראה דהם יפלגו בפלוגתת הפוסקים אם שכחה הוי אונס או פשיעה. ולפ"ז הנה בפ"ג דכתובות אמרינן דבעדים זוממין לא משכחת התראה דאם נתרו בהו מעיקרא יאמרו אישתלי א"כ ה"נ כיון דחיוב שור המועד הוי כמפורש בקרא והועד בבעליו ולא ישמרנו וא"כ הרי יכול לומר ניהו שהועד בו מכל מקום שכח אח"כ שנעשה מועד ולכך לא שמרו אך הא תינח אם שכחה הוי אונס אבל אם שכחה הוי פשיעה א"כ על זה גופא חייב במה שפשע ובשלמא בעדים זוממין אף אם פשעו אין לחייבם מלקות על הפשיעה רק אם העידו במזיד ממש ולא על הפשיעה אבל תשלומי ממון חייב אף בפשיעה. לכך יש לו' דבהא פליגי דודאי לענין להחזיק גוף השור לנגחן הוי ק"ו דר"מ נכון דאם ריחק נגיחותיו חייב מכ"ש קירב נגיחותיו. אבל לענין הבעלים שלא יכלו לומר אשתלי הוי להיפוך אם הועד בו ג' ימים כסדר אינו עשוי לשכוח אבל אם הועדו כולם ביום אחד עשוי לשכוח ויכול לומר אשתלי. לכך ר"מ סובר דשכחה הוי פשיעה לכך העיקר תלוי באם גוף השור הוחזק לנגחן ובזה שפיר למד ק"ו אם ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש. אבל ר"י דס"ל דשכחה הוי אונס א"כ ניהו דהשור נעשה נגחן מ"מ הבעלים יכולין לומר כיון דכתיב והועד בבעליו ולא ישמרנו יכולין לו' אשתלי ולכך בעינן שיהי' בשלשה ימים ואז בריבוי הימים ודאי הוי פשיעה אם שכח ובזה לכ"ע הוי שכחה פשיעה ולכך בשלשה ימים הוה פשיעה אם שכח אבל ביום אחד אינו פשיעה אם שכח ויכול לומר אשתלי ואף אם העידו לי' בג' ימים כיון דהנגיחה היה ביום אחד ובעדות בעינן שיהי' ראוי להעיד מיד אבל אם אינו ראוי להעיד מיד לא מהני אם מעיד אח"כ דהוה תחלתו בפיסול וסופו בכשרות כן ה"נ אם נגח כולם ביום אחד א"כ אם יעידו כולם היום לא נחשב מועד וכיון דאין ראוים להעיד היום לא מהני אם יעידו אח"כ בכמה ימים. ולכך אתי שפיר דהתם במועד בבעלים תלוי ויכול לומר אשתלי לכך בזה עדיף בג' ימים מיום אחד אבל להתחזק לומר משיב הרוח הוא עצמו הוחזק להיות מוחזק לומר כמו שהורגל וזה אינו תלוי בדעתו רק מה שמורגל בפיו כעין דקיי"ל בספק ק"ש דאם התחיל בלמען ירבו ימיכם אז ודאי גומר והיה אם שמוע דסירכיה נקיט ואזיל א"כ חזינן דסומכין על מה שהורגל בזה ודאי יליף ק"ו משור דהוא עצמו ודאי הוי ק"ו אם בריחוק הוי כך מכ"ש בקירוב ואתי שפיר דברי הר"מ מרוטנבערג על נכון בעזה"י ואף אם הר"מ לא כוון לכך מכל מקום כבר כתוב האו"ת בקיצור ת"כ סימן כ"ה דרוח ד' נוססה בם ע"ש ותבין ודו"ק: