## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 132

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 132:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 132:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/132:1)

**סעיף ב' בהג"ה**ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתכ ולא בע"פ וכו'. נ"ב הנה זה הוי רק לפי המובן דפשיטא דמ"ש כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה היינו כאילו הקריב בעצמו כן לכך אמר כפיטום הקטורת וחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. אך לפמ"ש בחיבורי או"ח סי' א' והוכחתי דאין האמירה כהקרבה ממש רק כאילו מסרה לכהן להקריב וכן מצאתי בת"ש והוא מוכרה דהרי אנו טמאי מתים בודאי וזרים ולכך ודאי אינו חייב מיתה אם מוסר לכהן קטורת חסר אחת מסמניה ואפשר שזה טעמו של הב"י שהביא המג"א שכתב דאינו חייב מיתה באמירה ואפשר שהוא מהאי טעמא ודו"ק:
**(שם)**בהג"ה ואומרים קדיש יתום אחרי עלינו וכו' נ"ב הנה בא מעשה לידי באחד שהיה לו ספק אם מת אביו ביום כ' לחודש או ביום כ"א ועכ"פ באחד משני ימים מת ואחד היה לו ספק אם מת אביו ביום י"ט לחודש או ביום כ' או ביום כ"א וביום י"ט היו יא"צ אחרים ולא היה הספק יכול לומר קדיש וביום כ' וכ"א באו שני הספיקות לו' קדיש וטוען זה הספק שמסתפק רק בשני ימים הללו שהוא יאמר הקדישים בשני ימים הללו שאז ביום אחד ודאי יאמר כדין אבל השני אף בשני ימים הוי ספק ולכך הוא עדיף ונשאלתי מה דינו והנה ראיתי בשו"ת מאיר נתיבים שנשאל בזה והביא ראי' מיבמות דף צ"ו גבי חמשה שנתערבו ולדותיהן דלא אמרינן נייבם חד לכולהו מוכח דאם יש ספק שאולי יקיים כ"א המצוה עדיף ממה שיקיים כ"א לבדו ע"ש ולפענ"ד אין זה ראיה חדא דיש לו' עפמ"ש התוס' בפסחים גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם שהקשו שם דהרי סמיכה אינו מעכב ותירצו דמוטב שיכנוס אחד בספק כרת ממה שיעשו רובן שלא כהוגן ע"ש משמע מדבריהם להדיא דיש חילוק בין אם היה רק שנים שיש ספק ביניהם איזה עשה שלא וכהוגן ובין אם הי' הרוב שעשו כהוגן אז אין להם לעשות עתה שלא כהוגן בשביל המיעוט שיש לו ספק כרת א"כ ה"נ בזה אפשר התם דוקא דחמשה הם וכדומה באופן זה דאי אפשר לקיים ודאי מצוה רק אם נייבם אחד לכולהו וא"כ אם נאמר לקיים ודאי מצוה לא יעשה רק אחד והוא המיעוט שבכולם אבל אם מייבם כ"א חדא עושין כ"א ספק מצוה וספק מצוה נמי מצוה היא ולכך עדיף טפי שיעשו רובן ספק מצוה משיעשה המיעוט מצוה ודאי ובפרט דהתם קאי למ"ד מצות יבום קודם א"כ אם נימא שיחלצו כולם יעשו הם ודאי שלא כהוגן ולכך כיון דרובם לא יקיימו מצות יבום רק אדרבא רובן יעשו שלא כהוגן ויחלצו ליבמתן ולכך אין לרובן לעשות שלא כהוגן בשביל היחיד שיעשה כהוגן ואפשר אף התם אם הוי רק שנים שנתערבו היינו אומרים שנייבם אחד כולהו ויעשה אחד ודאי מצוה משיעשו שניהם ספק ואף גם אם נאמר דגם בשנים הוה הדין כן שכ"א מיבם חד וחליץ לחד מכל מקום אינו דומה לדהתם אם נימא שיחלוץ אחד לכולם א"כ עושה זה ודאי שלא כהוגן למ"ד מצות יבום קודם א"כ כמו שזה יעשה מצוה בודאי כן יעשו השנים להיפוך שלא כהוגן בודאי וכל מה שיעשו הם שלא כהוגן הוי רק ע"י זה שיעשה כהוגן לכך מה אולמא דהך מהך שיעשה זה ודאי שלא כהוגן שיעשה זה ודאי כהוגן לכך יעשו שניהם ספק אבל בנדון זה אם לא יאמר הספק קדיש ביום כ' וכ"א אינו ודאי שלא כהוגן כי אולי אינו היא"צ שלו כלל רק זמן שלו היה בי"ט לחודש א"כ זה עושה רק ספק שלא כהוגן לא ודאי וזה השני יעשה ודאי כהוגן ואף דלא אמר ביום י"ט קדיש א"כ זה נמי יעשה ודאי שלא כהוגן מכל מקום מה שלא אמר ביום י"ט לאו זה גרם לו רק אחר ולא ע"י זה שיעשה ודאי כהוגן עשה לזה ודאי שלא כהוגן רק ע"י אחר אבל על ידו לא נמשך לו רק ס"ק שלא כהוגן ולכך בזה עדיף הוודאי מן הספק אבל התם כל מה שיעשה הזה שלא כהוגן הוי רק ע"י זה שיעשה כהוגן לכך מאי אולמא דהך מהך ועוד דהתם הוה בקום ועשה לומר לזה שיעשה מעשה ויחלוץ כדי לייבם אחד בזה יכול הלה לו' מה לי לוודאי שלך שאעשה אני שלא כהוגן עבור שתעשה אתה כהוגן וכדין ספק שלי עדיף לי מוודאי שלך ואדם קרוב אצל עצמו אבל כאן שאין אנו מכריחין להשני לעשות מעשה רק הוי בשב ואל תעשה ואנו מסופקין על הציבור שהם מתפללים שם למי יתנו יותר הקדיש אם לזה או לזה לכן לגבי אחרים שהוי להם שניהם שוין זה כזה אנן אמרינן שיותר ראוי ליתן הקדיש לזה שיאמר בודאי מלזה שיאמר רק בספק ולדידן עדיף הודאי מן הספק כנלפענ"ד נכון דלא כדעת ספר שו"ת מאיר נתיבים הנ"ל ודו"ק וז"ב: