## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 156

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 156:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 156:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/156:1)

**ס"א**נ"ב עיין במג"א ס"ק ב' מ"ש כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו וכו' וע' בנזיר דף נ"ו ע"ב מה דקאמר שם כל מלתא שמעתתא דמתאמרא בי תלתא קדמאי ובתראי אמרי' מציעאי לא אמרינן וכו' משמע בזה אינו עובר בלאו וא"כ אם איזה אחרון מביא דברי הס' הקודם לו שהביא בשם הקדמונים א"צ להזכיר אח"כ רק האחרון והראשון ולא האמצעיים ע"ש. ובוא וראה כמה נזהרו חז"ל שם לעשות מזה מימרא והוכחה לדינא ובעוה"ר בזה"ז עושין להיפוך מתלבשין בטלית שאינו שלהם וה' הטוב יכפר בעדם ודו"ק. עוד כתב המג"א שם ס"ק ב' שאל יוציא דבר מגונה מפיו לכן אל יאמר בתלמוד ביצים אלא ביעים. והנה לכאורה משמע להיפוך בפ"ק דסנהדרין דקאמר שם דפעם אחד הלך רבי למ"א וראה אותם מגבלין עיסותיהם בטומאה א"ל מפני מה אתם מגבלים עיסותיכם בטומאה א"ל תלמיד אחד בא לבאן דהורה לנו מי בצעים אין מכשירין והוא מי ביצים דריש להו ואינהו סברי מי בצעים אמר להו (וזה נגד דברי המג"א) וע"ש בתוס' ואם הוי אומר מי ביעים בעיי"ן לא הוו טועין על מי בצעים ובע"כ דביצים אמר להו וזה נגד דברי המג"א אך כד דייקינן נראה דאדרבא מהתם מוכח להיפוך מדקאמר שם באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו. והנה לכאורה אין לזה הבנה מה ענין זה לזה ורש"י פירש שם שלא יהיו נותנין רשות אלא למי שלשונו פתוח שלא יטעו בלשונו וכו' והוא דחוק מאד לו' מי שלשונו עלגים לא יהיה לו רשות להורות ומה חטא ומה פשע לגרשהו מהסתפח בנחלת ד' אך נראה דמזה מוכח כדעת המג"א בשם הרש"ל הנ"ל ולכך הנה בפ"ק דפסחים אמרו דאל יספר אדם אלא בלשון נקייה והני תרי תלמידי חד אמר שווינן הך שמעתתא כגדי מסנקן וחד אמר שווינן הך שמעתתא כד"א מסנקן בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול א"כ מוכח מזה מדסיפר בלשון שאינו נקייה הכיר שיש בו שמץ פסול וא"כ ה"נ כיון דלא יאונה לצדיק כל און אם היה זה מספר בלשון נקייה לא היה מזדמן שיטעו בדבריו רק כיון דסיפר בלשון שאינו נקייה מוכח שהיה בו שמץ פסול ולכך נמשך שטעו בדבריו לכך אמרו שמכאן ולהבא אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו ומסתמא לא יתנו לו רשות רק אם ידעו בו שמספר בלשון נקייה ואז ממילא יהיה מוכח שהוא צדיק ולא יאונה כל און על ידו שיטעו בדבריו ומוכח כדעת המג"א שהביא בשם רש"ל ביש"ש פ"ז דב"ק ודו"ק: והנה במ"ש המג"א וכל האומר דבר ואינו אומרו בשם אומרו עובר בלאו וגרסינן בגיטין דף י"ג ע"א איבעיא להו ר"ש הנשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר. ולכאורה תמוה מה נ"מ מידי בזה ונראה דנ"מ אם רוצה לו' דבר בשם אומרו אם מחויב לפרוש שמו ממש או באומר סימנא בעלמא כגון הנשיא אומר די אף שאינו מזכיר שמו ואפשר דנשיא אחר הוא ומ"מ כיון דאומר סתם נשיא מוכח דעל הנשיא שבימיו אומר ודי. גם י"ל דנ"מ לעדות מיתת בעל אשה שמפורש בק"ע באהע"ז סי' י"ז בשם כמה אחרונים ובכ"ש ס"ק נ"ה באם אומר הנכרי או העד פלוני מת בע"כ הפלוני שבאותו עיר אומר ולדעתי נראה דזה הוה איבעיא דהש"ס דאם הכוונה בשם הנשיא הוא והרי אינו נחשב בשם אומרו דאינו ידוע איזה נשיא וע"כ על הנשיא שבימיו אומר וא"כ ה"ה במת פלוני הוי מן הסתם פלוני שבאותו עיר. אבל אם נימא דר"ש בעצמו הוה נשיא א"כ יש לומר באומר בשם נשיא לא נחשב בשם אומרו כיון דאינו מפרש שמו. וא"כ ה"ה באומר סתם פלוני מת יש לומר דאין כוונתו על פלוני שבאותה עיר. ובהכי אתי שפיר מה דסיים בש"ס תיקו ולא שייך תיקו רק במה דנ"מ לדינא ולפמ"ש אתי שפיר בעזה"י ודו"ק: שם במחבר לא יעשה מלאכתו עיקר אלא ארעי ותורתו קבע. נ"ב עיין באבות דר"נ פרק כ"ז בסוף הפרק מ"ש שם שבראשונה היו אומרים וכו' והוא תמוה. וכבר נשאלתי ע"ז מק"ק קעשיניב והשבתי אותו על נכון בעזה"י בחיבורי על אהע"ז מהדורא ה' סימן ק"ד בתק"ע דרך אגב ע"ש בעזה"י ודו"ק: