## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 240

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 240:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 240:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/240:1)

**סעיף א'**ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו וכו' וכן אם מתכוין לתקן שיצא הולד עמ"ש ראיה לזה בחידושי תורה שלי בשנת תקפ"ט בפסוק אני אל שדי פרה ורבה ובפרשת ויגש בפסוק ויפול על צוארי בנימן אחיו ע"ש ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 240:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 240:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/240:2)

**שם סעיף י"א בהגה.**ות"ח מאפיל בטליתו ושרי. נ"ב עיין במג"א מ"ש בשם הרמב"ם דאין נזקקין לזה אלא לצורך גדול. ולפענ"ד נראה ראיה ברורה מן הש"ס כתובות דף ס"ה ע"ב מה דפריך שם הש"ס מרשב"ג דאוכלת עמו לילי שבת ושבת ולמ"ד תשמיש ממש הרי ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ומשני הא אמר רבא ת"ח מאפיל בטליתו ושרי וכו'. וא"כ מהתם מוכח דאף שלא לצורך גדול שרי דאם דוקא לצורך גדול אין שייך בזה לעשות קביעות וחיוב לכתחלה להיות אוכלת עמו לילי שבת ושבת דהיינו תשמיש א"א אף שלא לצורך נמי מותר וזה ראיה ברורה לדעתי ודו"ק. אמנם עיין בחיבורי מי נדה בחידושי דף י"ז ראיה ברורה כדעת הרמב"ם שהביא המג"א הנ"ל ע"ש ודו"ק היטב: