## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 246

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 246:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 246:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/246:1)

**סעיף ג' יפקירנה בינו לבין עצמו.**נ"ב עמ"ש בזה בחיבורי לנדרי זרוזין בהשמטותי כת"י בחלק שני דף ע"ח בש"ס דף מ"ג לק"ק קראקא ע"ש בעזה"י ודו"ק. והנה הב"י הביא בשם הרוקח סי' ש' וזה"ל בהמת ישראל ביד עכו"ם אם העכו"ם עושה בה מלאכה בשבת מאחר שאין לוקח שכירות מותר ואם ישראל רואה מותר עכ"ל. והב"י כת' דליתא לדברי הרוקח ע"ש ועיין בט"ז מ"ש בפירושו ועיין בחידושי לע"ז דף ט"ו מ"ש אנכי בביאור דברי הרוקח ע"ש וכעת נראה דיש לומר בפשיטות כך כיון דקיי"ל בשואל שלא מדעת הוי גזלן ובגזלן קיי"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וא"כ הרי עיקר הלימוד דשניהם אינם יכולין להקדיש הוי מדכתי' איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו וכו' א"כ מוכח דהיכי שגזלו אחר לא נקרא ביתו אבל בשכרו או השאילו לאחר הוי עדיין ביתו ויכול להקדיש א"כ ה"נ בזה כיון דאמר הכתו' לא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך היינו דוקא כשהיא ברשותו אבל באינו ברשותו לא הוי בהמתך ולכך בשלמא בשאלה ושכירות דיכול להקדיש והוי ברשותו ה"ה נמי דקעבר עליה בשבת משום לא תעשה כל מלאכה וגו' ובהמתך אבל באם גזלה עכו"ם וה"ה אם התנה עמו שלא לעשות בשבת והוא יעשה הוי שואל שלא מדעת והוי גזלן ובזה ודאי לא עבר הישראל בה ואין בית מיחוש בזה ואף להב"י לקמן דס"ל קבלת כל אחריות לא מהני היינו רק כיון דהוה מדעת ישראל ולא הוי עליו שם גזלן אבל היכי דהוי עליו שם גזלן אין על הישראל איסור כלל רק היכי שרואהו אח"כ צריך למחות בידו דבלא"ה הרי הוא מסכים בדבר ואף דנעשה עליו כבר גזלן חוזר להיות פקדון וכמ"ש הב"ש באהע"ז סי' כ"ח דאף דשניהם אינם יכולים להקדיש בריצוי שניהם נעשה פקדון וחל ההקדש וא"כ ה"נ אם לא ימחה חוזר להיות פקדון ועובר עליו ע"ש. וז"ש הרוקח דאם העכו"ם עושה בה מלאכה בשבת מותר דהיינו דמותר להשכירה באופן זה שלא יעשה בה הנכרי מלאכה בשבת ולא יתן לו שכירות ואז אף שעושה אח"כ אין בו איסור לישראל אך אם רואה צריך למחות בידו דבלא"ה נעשה פקדון וחוזר לרשותו ואתי שפיר ודו"ק:
**שם בהג"ה אבל יכול להשכירה או להשאילה ולהתנות שיחזירנה לו קודם השבת אבל לא מהני אם מתנה עם העכו"ם שתנוח בשבת כי אין העכו"ם נאמן על כך.**נ"ב יש לי בזה מקום עיון כי המעיין בפ"ק דע"ז דף כ"ב דקאמר שם נכרי ציית כותי לא ציית א"כ מוכח לכאורה דיש לעכו"ם נאמנות על כך שלא יעשה בה מלאכה בשבת. ואין לומר דהתם דוקא ציית כיון שהמלאכה במחובר ומפורסם וא"כ כיון שהבטיח שלא יעשה בה מלאכה אם אח"כ לא יעמוד בדיבורו ויתפרסם שקרו לבוז יהיה לו לכך ציית אבל כאן במלאכת מטלטלין שלא יתפרסם שקרו בזה אין לעכו"ם נאמנות. זה אינו דאם הכוונה דכותי ציית מכח דהוי בזיון לו שאינו עומד בדיבורו א"כ מה משני דכותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך מה בכך ממ"נ אם הכוונה דבתחלת השכירות אינו שומע לו להבטיח לו שלא יעשה בה מלאכה א"כ לא ישכור לו באמת ולמה נאסר לגמרי להשכיר לכותי אף אם מסכים לדבריו. ובע"כ כוונת כותי לא ציית היינו אף שמבטיח לו חיישינן דאח"כ לא ציית ולא יקיים דיבורו וא"כ אם הכוונה מה דנכרי ציית היינו דבושה היא לו שלא יעמוד בדיבורו א"כ מ"ש כותי מנכרי ומ"ט לא הוי לכותי בושה שאינו עומד בדיבורו ומה ענין דאנא גמירנא טפי מינך למה שאינו עומד בדיבורו ובע"כ כוונת נכרי ציית היינו אף כשלא יהיה נודע לישראל מעצמו לא יעשה בו מלאכה להכשיל את ישראל ואינו חשוד להכשיל את ישראל אבל כותי אמר אנא גמירנא טפי מינך וסובר שאינו מכשיל את ישראל בזה כי אומר דגם לישראל הוי היתר. א"כ לפי"ז ה"ה במטלטלין ובהמה נמי יהי' לעכו"ם נאמנות על זה כיון דנכרי ציית. והנה לפום ריהטא לק"מ דזה ס"ל לרשב"א אבל כיון דאנן קיי"ל כרשב"ג דאמר לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי א"כ מוכח דס"ל דגם נכרי לא ציית וא"כ אנן קיי"ל כרשב"ג ולכך שפיר פסקו דאין העכו"ם נאמן על כך. אך אכתי צ"ע מה פריך הש"ס הא מרחץ לכותי שרי דלמא רבותא קמ"ל דלא מבעיא כותי דלא ציית דודאי אסור להשכיר לו רק גם אף נכרי דציית נמי אסור לו להשכיר ומה פריך ולכך מכח זה היה נראה דלא אמרינן הך סברא דנכרי ציית רק כגון בשדה דאין הפסד כל כך לנכרי שאם לא יעשה היום לא יפסיד ויעשנו למחר דזה יש לו קצבה לכך בזה הוא ציית אבל במרחץ דאין לו קצבה ויכול לעשות היום גם למחר בזה כל שיגיע לנכרי הפסד לא ציית יותר מכותי ושוב ראיתי סברא זו במוהרש"א בד"ה הא לנכרי שרי וכוונתי לדעתו בזה ע"ש. ולכך אין בזה צד רבותא דבמרחץ לא ציית הנכרי טפי. ומה דפריך אח"כ הא שדהו לנכרי שרי ומפרש הטעם דאריסותיה קעביד ולמה לא נתן טעם שבשדה ציית הנכרי היינו כיון דבמרחץ פשיטא דלא ציית א"כ המשכיר לו המרחץ הוא כמשכיר לו בפירוש שיעבוד בו בשבת וא"כ משמע הא שדה כה"ג אף שמשכיר לו גם על שבת מותר אף שאינו מתנה עמו לנוח בשבת דאל"כ לאשמועינן שדה דאסור להשכיר לו סתמא היכי דיש חשש שיעבוד בו בשבת וממילא נדע דבמרחץ אסור אף בתנאי דבמרחץ לא ציית בודאי היכי דיש לו הפסד וזה מלתא דפשיטא א"צ להשמיענו דהיכי דיש לנכרי הפסד לא ציית דלא גרע מישראל משום דאין לו נאמנות בכך. כן נראה כוונת הסוגיא ודו"ק. ובהיות כן י"ל דוקא באם משכיר לו בהמה לעשות בה תמיד כפי רצונו ואז אף שיעשה בה היום מלאכה יעשה בה למחר בזה יש הפסד לנכרי ובזה נכרי לא ציית. אבל אם שכר בהמה רק למלאכה מיוחדת לעשות בה כך וכך בענין שאין לו הפסד לנכרי דאם לא יעשה היום יעשה למחר בזה יכול להשכיר לעכו"ם ולהתנות עמו שתנוח בשבת דבכהאי גונא נכרי ציית כיון דמפורש בש"ס דבכה"ג נכרי ציית ולא מצינו מי שחולק עליו להדיא בכך ולמעט במחלוקת עדיף וא"כ יש לומר דבזה כ"ע מודו דנכרי ציית. ומה דהוצרך בשדה לאריסותיה קעביד היינו דבזה אף תנאי לא בעי וכיון דמלתא דרבנן היא שומעין להקל כנלפענ"ד נכון לדינא ודו"ק היטב. שוב הגיע לידי ספר ישועות יעקב על או"ח הנדפס מחדש וראיתי בו שכוון במקצת לדברינו הנ"ל ודו"ק: