## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 382

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 382:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 382:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/382:1)

**סעיף א' בהג"ה דשכירות של עכו"ם אינו אסור אם שוכרו מבעל הבית**נ"ב עיין פירוש הג"ה זו בפרי מגדים באשל אברהם ס"ק י"ב מ"ש דשכירות עכו"ם כוונתו שכירו ולקיטו של עכו"ם ומה שסיים הרמ"א אם שכרו מבעה"ב יש כאן ט"ס וצריך להיות ואפילו אם שוכרו מבעה"ב כלומר דלא מבעיא אם השאיל להם מקום בחנם רק אף גם אם שכרו את המקום מבעה"ב נמי אין אוסרין וכן כתוב להדיא בב"י שכן נראה מפירש"י וכן נראה כוונת הרמ"א מדברי בעל תוספות שבת ויש שם ט"ס מ"ש שכרו העכו"ם וכך צ"ל שכרו מהעכו"ם ע"ש ועיין בב"י והבן ודוק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 382:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 382:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/382:2)

**(שם סעיף יא בהג"ה) והוא הדין אם שכרו מגזבר המלך וכו'**נ"ב הנה המנהג בכל קהלות ישראל וכן מנהג פה קהילתנו לשכור משר העיר. והנה באמת עמדתי משתומם הרי מפורש בדברי הפוסקים דלא מהני שכירות מן השר רק אם יש לו רשות להעמיד החיל של המלך או לשנות הדרך להם והרי בזמנינו אין כח ביד השר להעמיד חיל ולשנות הדרך ולכך אין ראוי להיות מועיל שכירות ממנו. ושמתי לבי לדבר ונראה שמנהגן של ישראל תורה היא והוא היות שאותה קרקע שהיתה של השר בעת השכירות ממנו הרשות ממילא אותה קרקע נשכרת לישראל לכל ימות השבת וממילא כשמוכר אח"כ השר את הקרקע לנכרי להעמיד עליו בית זכות ישראל שכבר נשכר לו אין בידו למכור לא מבעיא לדעת הא"ר שבשוכרו מנכרי ואח"כ מכר הקרקע אינו יכול להפקיע שכירות הראשון ודאי דכאן לא נפקע השכירות של ישראל רק אף גם לדעת הט"ז דס"ל דבמוכרו הנכרי נפקע השכירות מכל מקום הרי בחזר והשכירו מודה הט"ז דלא בטל זכות הראשון והשר המוכר קרקע הנה הדרך בכל המקומות ליתן לו מס בכל שנה דבר קצוב א"כ כיון שמחויב לשלם לשר דבר קצוב בכל שנה אינה מכירה ממש ואינו רק כעין שכירות ואינו מבטל זכות הראשון כיון שכבר שכרו תחלה ובהיות כן כיון שהמנהג הוא מקדמונים לשכור פעם כפעם אצל השר א"כ אמרינן דקודם שהעמידו בתי הנכרים נמי היה כבר מושכר כל העיר לישראל על יום השבת ממילא אף שאח"כ קנו הנכרים מקום אצל השר להעמיד שם בתיהם מכל מקום לא נפקע זכות ישראל מה שכבר זכה בו תחלה ונשאר השכירות קיים ולכך אף שמת השר או מכר העיר לשר אחר אף אי נימא לחוש לדעת הט"ז דפקע שכירות ישראל מכל מקום נשאר כח הזה ביד היורש או הקונה ולא זכה בו הנכרי הקונה הבית והמקום כיון דמתחלה כשמכר להנכרי הבית או המקום אז רשות זה שיהיה לישראל רשות להשתמש שם בשבת זה לא נכנס בכלל המכירה ונשאר כח זה ביד השר המוכר וביד ישראל השוכרו וא"כ אח"כ אף שפקע השכירות מן הישראל נשאר כח זה ביד השר ויורשו אחריו ולא ביד הנכרי בעל הבית כיון שזה לא נכלל בכלל המכירה ולכך יש כח ליורש או לקונה העיר לחזור ולהשכירו מחדש וכן חוזר חלילה תמיד ואין לומר דהוי דבר שאין בו ממש אין בידו למוכרו לאחר כמ"ש בחו"מ [סי' רי"ב וסי' רי"ד] זה אינו דכאן בע"כ שכירות חדשות לא נחשב אין בו ממש דאל"כ איך שוכרים ממנו המקום תמיד כדמפורש בש"ס הרי אין בו ממש ולא מהני בו שכירות ומכירה לאחר ובע"כ דזה נחשב דבר שיש בו ממש וא"כ אם מהני בזה שכירות ה"ה דשייך נמי בירושה כנלפענ"ד נכון ודו"ק: