## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 409

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/409:1)

**סעיף ו' עירובו בבית הקברות.**נ"ב אכתוב כאן איזה הערות הנה איתא בפ"ג דעירובין דף ל"ה במשנה נתגלגל חוץ לתחום וכו' ובתוס' ד"ה א"ר ירמי' משנתינו כשהי' עליו וכו' במתני' נמי נימא העמד חזקת אדם על תחום ביתו וכו'. והנה נשאלתי מאחד דמה קושיא דלמא כאן איתרע חזקת תחום ביתו דעכ"פ הניח עירוב ודומה למ"ש הפוסקים גבי ספק קרוב לו ספק קרוב לה דאיתרע חזקת פנויה כיון דעכ"פ זרק לה הקידושין וא"כ ה"נ נימא כן ואמר שמצא אח"כ בהריטב"א כן ולפענ"ד לק"מ דבשלמא התם דאם נפל קרוב לה כבר נתקדשה ואין בידו וידה לחזור עוד לכך איתרע חזקת פנויה דידה אבל בזה אף שהניח העירוב הרי בשעת הנחתו אינו קונה עירוב בשום אופן ובידו לחזור בו עדיין בכל שעה וקודם שחל קנין העירוב אפשר דלא הוי העירוב כלל בעולם עוד לכך לא איתרע בזה חזקת תחום ביתו ולא דמי זה לזה כלל ודו"ק היטב. והנה מה שנאמר בסעיף זה ספק עירוב כשר עיין בחיבורי מי נדה בהשמטות להלכות מקוואות סי' ר"א מה ששייך לסוגיא זו מקור דין זה וכן מה שקשה על סעיף זה על מה שאיתא בהלכות מקואות סעיף ע"א וכן על מה שקשה על מקור דין זה הנאמר בסעיף זה בגמ' דעירובין דף ל"ו ועיין מ"ש בחיבורי בהשמטות למי נדה עודנו בכ"י ד' יזכני להוציאו לאורה בקרב ע"ש ודוק. ודרך אגב אזכיר מה שקשה לי קצת על דברי התוס' בסוגין דף לו ד"ה הכא בב' כיתי עדים וכו' שכתבו אע"ג דבפ"ב דכתובות אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי אפי' בדאורייתא הכא שאני כיון דהשתא ודאי טמאה עכ"ל וקשה לי למה להו להקשות דוקא למ"ד דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן הרי היו יכולין להקשות יותר דאפי' למ"ד דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא מכל מקום קשה דהרי נראה דהתם ה"ט דלא אמרינן אוקי אחזקה דהרי קשה מ"ש מכל ספק דאזלינן בתר חזקה ולמה בתרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה ובע"כ הטעם דעדים שאני דלא עדיפא חזקה מעדים ואם הי' עוד אלף עדים לא יועילו דתרי כמאה א"כ מה יועיל בזה החזקה וא"כ תינח היכא דבעינן דוקא ב' עדים דאז כיון דבזה הוי תרי כמאה לכך לא מהני חזקה אבל בדבר דמהני עד אחד כגון באיסורין הרי בזה אמרינן ביבמות דאר"נ כל מקום שהאמינה התורה הלך אחרי רוב דיעות וא"כ כיון דלא אמרינן בזה תרי כמאה ואם יהיו יותר עדים נלך אחרי הרוב וא"כ גם חזקה למה לא יועיל מ"ש מכל ספק דאזלינן בתר חזקה והו"ל להקשות לכ"ע גם תירוצם הזה לא שייך לקושיא זו כיון דאם נולד לנו ספק זה אימתי נטמאת ולא היו ב' כיתי עדים הוי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף דהשתא ודאי טמאה מכח דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא לר"מ וכדס"ל גבי נגע באחר בלילה א"כ גם כשיש ב' כיתי עדים למה גרע משאר ספק ולא נלך בתר חזקה דהרי אם היה ע"א יותר הוי אזלינן בתריה דהלך אחרי רוב דיעות וא"כ ה"נ ראוי לילך בתר חזקה דהרי יש סברא דחזקה עדיפא מע"א ואין ע"א נאמן נגד החזקה ודוק וצ"ע:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/409:2)

**(שם סעיף ז') או מכל דבר שמשתתפין בו שיתופי מבואות**נ"ב כן מפורש בפרק בכל מערבין שמערבין בכל דבר והטעם מה שבזה די בכל דבר ועירובי חצרות בעינן פת דוקא עיין בתוס' במס' שבת בפ"ב דף לד הטעם מכח דאין מערבין אלא לדבר מצוה ועיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא תליתאי בתשובה לק"ק בערימלייא קנה מקומה באהע"ז סי' נ' מ"ש בענינים הללו דרך אגב ע"ש ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 409:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/409:3)

**(שם סעיף ח) אם ירצה ישלח העירוב ע"י שליח**נ"ב עיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא ה' סי' קמ"ט שם פלפלתי בסוגיות הללו ע"נ ע"ש ודוק: והנה עיין במג"א ס"ק יז מ"ש בשם שו"ת ר"ב אשכנזי דאם ידוע דעשה שליחותו רק שספק אם שינה בזה לא חיישינן ששינה ע"ש. ונראה לפענ"ד ראיה לזה ממ"ש בפ"ג דר"ה דף כ"ח אר"ז לשמעיה איכווין ותקע לי ש"מ מצות צריכות כוונה וכו' וקשה ניהו דאמר ליה אכוון ליחוש דלמא הוא לא כוון ואין לו' דמיירי שאח"כ אמר לו שיכווין להוציאו חדא דהו"ל לפרש כן בש"ס ולא לסתו' ועוד לפמ"ש בחיבורי פרי עץ הדר דאין עד אחד נאמן במקום חזקת חיוב א"כ אין ראוי שיהיה נאמן כלל להעיד שכוון וליחוש דלמא לא כוון ובע"כ מוכרח כיון דרואה דעושה שליחותו רק דחיישינן שמא שינה אמרינן מן הסתם לא שינה ובזה יהיה אתי שפיר הסוגיא דפריך שם לרב מברייתא תנא משמיע דומיא דשומע מה שומע לעצמו אף משמיע משמיע לעצמו וקתני לא יצא וכו' אבל הכוונה בע"כ כן מדקתני לא יצא עד שיתכוין השומע ומשמיע משמע אם נתכוין משמיע לעצמו אף דלא כוון להוציא השומע יצא וכן נראה מתוס' דלעיל דף כ"ה ע"ב ד"ה אבל נתכוין שומע וכו' וכאשר ביאר בספר כפ"ת דבריהם דעכ"פ מוכח דהש"ס פריך מזה לר"ז דרוצה להוכיח דלא בעינן כוונה להוציא השומע וקשה מאי קשיא דלמא הוי הכוונה להיפוך משמיע דומיא דשומע מה שומע מכוין להוציא את עצמו כך נמי משמיע מכוין להוציא את השומע אך לפי מה שכתבתי יש לומר הכוונה דהש"ס רוצה רק להוכיח דמשמיע הוי לעצמו ולא שעשאו השומע שליח להוציא ולא היה שליח ציבור רק היה תוקע לעצמו וזה שאומר מה שומע הוי לעצמו ולא עשאו שליח כן נמי משמיע הוי לעצמו ולא בתורת שליחות וא"כ קשה היאך יצא דלמא לא כיוון המשמיע להוציאו ואף דאמר שכיון להוציאו הרי עד אחד אינו נאמן נגד חזקת חיוב וחזקה דשליח עושה שליחותו לא שייך בזה כיון דבלא"ה היה תקע לנפשיה א"כ הרי מגוף התקיעה אינו ראיה דעשה שליחותו דהרי תוקע לנפשו ומה דהוא צוה לו שיכוונו שוב הרי אין חזקה דשליח עושה שליחותו מהני מד"ת דבשלמא אם אינו תוקע רק בשליחותו ולא לעצמו א"כ כיון דעכ"פ רואה שתוקע א"כ רואה שעושה שליחותו רק שספק אם שינה ולא כוון בזה הוי חזקה דלא שינה אבל אם משמיע תוקע לעצמו א"כ גוף המעשה אינו בתורת שליחות ואין שליחו רק על הכוונה הדר יש לחוש דלמא לא עשה שליחותו ולא כוון ואין עד אחד נאמן בזה כן נראה לפענ"ד נכון לפרש גוף הסוגיא אם כי לדברי הפוסקים לא משמע כן לא מנעתי לפרש מה שחנני ד' בפירוש הסוגיא להלכה ולא למעשה ודוק ועיין מ"ש פלפול ארוך בהשמטות לחיבורי על נדרים ובדברי המג"א הנ"ל ע"ש ודוק: והגה לפמ"ש בסעיף כאן או מי שאינו מודה בעירוב הנה בש"ס מפרש כגון כותי והרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו זה ועיין בחיבורי לאהע"ז מ"ו סי' ק' והוא בהלכות גיטין סי' קמ"א גם עיין בהשמטות בחיבורי למס' נדרים בסוגיא דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו מ"ש שם בסוגיא זו השייך לכאן. והנה גם זה השמיטו הרי"ף והרא"ש הך ברייתא דנתנו לקוף או לפיל והוא תמוה ואם א"צ לזה כי נלמד מדין המשנה השולח ביד חש"ו למה תני בברייתא זה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה ומה שנראה ליישב הוא בשום לב ליישב מה שהקשו התוס' שם למה אמר ר"ח על הברייתא ולא על המשנה ומה שנראה בזה הוא דקשה מאי פריך הש"ס ודלמא לא מקבל מיניה כיון דכבר משני בעומד וראהו א"כ יש לו' דגם זה ראהו דהאחר מקבל ממנו וצ"ל דהוי קשה א"כ אם ראהו דמקבל ממנו פשיטא דהוי עירוב דא"ל דקמ"ל דלא חיישינן לדילמא לא הניחו לשם עירוב דא"כ למה קמ"ל באם נתנו לקוף זה היה יכול לאשמועינן אם היה נתנו הוא בעצמו לבר דעת והוליכו בשלמא עתה אם לא עמד וראהו שקיבל ממנו בזה שפיר קמ"ל דהוי ס"ד דבזה הוי תרי ספיקא שמא לא קיבל ממנו ואם קיבל ממנו דלמא לא ממטייה ליה עירוב אעפ"כ סמכינן על החזקה דשליח עושה שליחותו לכך פריך שפיר כיון דבע"כ מיירי דלא ראהו שמקבל ממנו א"כ ליחוש דלמא לא מקבל ממנו אך לפ"ז יש לו' דר"ח ס"ל דלעולם י"ל דהמשנה מיירי באם עמד וראהו שקיבל ממנו ולא קשיא פשיטא דיש לו' דהוי ס"ד דזה גרע מאם שולח תחלה ע"י הש"ו מכח דלמא יטעה ואתי למסמך עליהם ממש בלי צירוף אחר כמו דאסור לשחוט על ידן אפי' באחרים רואין דלמא אתי למסמך עליהן בלי אחרים רואין כן ה"נ הוי ס"ד בזה לכך קמ"ל דבזה לא גזרו ומותר אם אמר לאחר לקבלו ממנו לכך לא משני ר"ח כאן מכח חזקה דשליח עושה שליחותו אבל בברייתא דפיל וקוף בזה ודאי דקשה דלמא לא מקבל מיניה ואין לו' דעמד וראהו שקיבל ממנו דא"כ פשיטא ואין לו' דהוה ס"ד דנגזור דלמא אתי למסמך עלייהו בלי אחר דזה ודאי לא טעה לסמוך על עירוב הבהמה ובע"כ דמיירי בלא ראה שקיבל ממנו ולכך מוכרח ר"ח לתרץ מכח חזקה דשליח עושה שליחותו רק הש"ס כיון דכבר נשמע מהברייתא דפול וקוף דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אפילו באם הוי תרי ספיקא שמא לא קיבל ממנו ושמא לא הניחו שוב גם במשנה אין צריך לפרש דראהו גם זה שקיבל ממנו רק בלא"ה מותר מכח חזקה דשליח עושה שליחותו לכך מפרש גם בזה כן הש"ס ולפ"ז אתי שפיר דהברייתא הוצרך לפרש הדין בפול וקוף דמן המשנה אין ראיה די"ל אולי המשנה מיירי דעמד וראהו שקיבל ממנו וקמ"ל דלא גזרינן דלמא יסמוך עליהם בלא אחר לכך קמ"ל בפול וקוף דבזה ודאי מיירי בלא ראהו שקיבל ממנו דאם ראה פשיטא כנ"ל דבזה לא שייך גזירה הנ"ל בע"כ דמיירי בלא ראהו שקיבל ממנו וקמ"ל דחזקה שליח עושה שליחותו א"כ תינח הברייתא דאינו מפורש במשנה הטעם דחזקה שליח עושה שליחותו ואפשר לטעות דמיירי דראהו שקיבל ממנו לכך הוצרך הברייתא דפול וקוף להשמיענו דין זה אבל הרי"ף והרא"ש כיון דכבר פירשו הטעם של המשנה דחזקה שליח עושה שליחותו ואפילו בלא ראהו שקיבל ממנו מהני א"צ לאשמעינן הדין בפול וקוף דנשמע בק"ו מחש"ו ואתי שפיר דלכך השמיטו הרי"ף והרא"ש ודוק היטב: