## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 426

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 426:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 426:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/426:1)

**סעיף א'**הרואה לבנה בחידושה וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א שכתב דברכת הלבנה הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וכתב כן בשם השל"ה הקדוש. ולדעתי זה היא תמוה מאד ואין לו ענין כלל למ"ע שהז"ג דכלל זה לא נאמר רק במצוה דגוף המצוה שייכא תמיד בכל ענין וככל זמן כגון במצה או סוכה ולולב וכדומה דמצוה זו אפשר להתקיים בחשוון כמו בתשרי ואייר כמו בניסן ואעפ"כ אמרה התורה שבימים הללו חייב ומכאן ואילך פטור מוכח דהוי מ"ע שהז"ג ולכך נשים פטורות אבל בלבנה אטו הוה לה מניעה מכח הזמן זה הוי המניעה מגוף המצוה שלא שייכא אז דממ"נ אם כבר בירך פעם אחת על ראייתה לא שייך ברכה עוד ב"פ כיון שכבר בירך פ"א לו יהא דהוי פרי חדש אם בירך עליו בשעת ראיה או אכילה א"צ לברך אח"כ עוד ומכל מקום כשמתחדש בשנה החדשה פרי חדש מברכין שנית ואטו יחשב בזה זמן גרמא זה ודאי אינו דאין המניעה מכח הזמן ואף אם לא ברכו עליו בחודש הזה מכל מקום לא שייך עוד ברכה מכח דמתחלת להתקטן אחר כך וא"כ הוי מניעת הברכה שאין כאן גוף הדבר לברד עליו והוה המניעה מכח הדבר שאין כאן לברך עליו ולא מכח הזמן דאטו בפירי דלא שכיח רק בקיץ לא תהיה האשה מברכת על אכילתה או ראייתה שהחיינו כיון דהוי זמן גרמא שבחורף ליתנהו להנך פירות זה ודאי אינו. כך הלבנה בכל חדש כמו הפירי בכל שנה ולכך כיון דאין מניעה זו מכח גוף הזמן רק מכח הלבנה דבשעת הידוש מברכין ובשעת חסרונה אין מברכין ואין המניעה מכח הזמן רק מגוף הלבנה והוי ממש הלבנה חודש בחדשה כפירי של שנה ואין זה מ"ע שהזמן גרמא כנלפע"ד ברור ורבנן לא דקו בהאי מלתא במחילה מכבודם הרמה ודו"ק:

**Sefaria Community Translation:**
It seems to me, that if we look at the Magen Avraham, Siman 101, that he writes that the blessing on the moon is a time bound positive commandment, and women are exempt, and he writes as such in the name of the Shelah. In my mind, this is amazing, and it is not related at all to a time bound commandment, because this category only relates to a commandment where the actual commandment can be fulfilled at any time. For example, matza or sukkah and lulav could possibly be fulfilled in Cheshvan just as in Tishrei, or in Iyyar just like in Nissan. Nevertheless, the Torah specified certain days as an obligation, and after that time one is exempt. It follows that those are time bound commandments and therefore, women are exempt. With regard to the moon, however, rather than the time preventing fulfillment of the commandment, it is the commandment itself that is not applicable at the time. For if one has already made the blessing upon seeing [the moon] one cannot make a second blessing. Similarly, a new fruit, once you have made a blessing [of shehecheyanu] when you have seen or eaten it, one is not required to make a second blessing.


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 426:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 426:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/426:2)

**סעיף ב'**אין מברכין על הירח אלא במ"ש וכו'. בחידושי תורה שלי כמאמר על חג חשבועות שנת תק"צ העליתי שם דאף לאלו הסוברים שאין ממתינים עד זיי"ן מעל"ע ומקדשין הלבנה קודם מכל מקום בחג חשבועות ראוי להמתין בקידוש הלבנה עד אחר יו"ט כמו ביוה"כ וט"ב. והטעם דראוי להמתין עד אחר מתן תורה ונעשו המאורות שלנו בכח התורה וגם אז נתחזקו המאורות שהיו תלויין ברפיון עד מתן תורה כמו שאמרו חז"ל דלכך נכתב ביום הששי שכולם היו תלויין בששי בסיון וכן אמרו חז"ל ארץ יראה ושקטה דתחילה יראה ולבסוף שקטה ואם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכך היו המאורות תלויין ברפיון עד יום ששי בסיון אז נתחזקו ונתאמצו ונתחדשו אז לכך נחשבו כנבראו מחדש ולכך יש להמתין בקידוש הלבנה עד אחר יו"ט כנלפע"ד נכון ודו"ק:
**שם**סעיף ב' בהג"ה ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים וכו' נ"ב הנה רש"י במס' ר"ה גבי ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים פירוש דדוד נמשל ללבנה דכתיב כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם. והנה לכאורה לא נודע הכוונה דאדרבא מזה משמע דנמשל גם לחמה ולמה המשילו טפי ללבנה מלחמה אחרי ששניהם נזכרו בפסוק. אך נראה דאתי שפיר ויובן ג"כ בזה מה דהוי מליצת דוד מלך ישראל חי וקים לענין קידוש הלבנה. והוא בשנבין גוף הפסוק במ"ש כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם. והוא דהנה הרב בעל עקידה כתב דכמו שהלבנה יש לה ט"ו מעלות בעלייה וט"ו מעלות ביריד' בן ה"נ הוי ט"ו מעלות בעלייה משיצאו ממצרים עד ימי שלמה ואח"כ ט"ו בירידה ע"ש. ולפ"ז הנה למטה לפעמים מלכות בית דוד עולה לפעמים יורד והוי אפשר לטעות דגם למעלה הוי כן דלפעמים יש לו עלייה ולפעמים ירידה ולכך אומר הקב"ה שאינו כן רק כמו שהשמש תמיד במעלה אחת ומדרגה אחת בגדולתו כן ה"נ מלכות דוד כסאו כשמש נגדי דנגדי למעלה הוי כחשיכות תמיד בשוה אבל כירח יכון עולם דכנגד העולם למטה הוי כירח פעמים גדול פעמים קטן אבל למעלה תמיד גדול. והנה אחז"ל כל המניח בן כמותו כאילו לא מת וא"כ ה"נ כדוד דהנה לפי ראות עינינו שאחר מלכות שלמה. היו זרע דוד הולכים הלוך וחסור א"כ לא הניח דוד בן כמותו והיה נחשב ח"ו כמת. אבל כאן שאנו בטוחין אף שכעת הלוך וחסור סופו לחזור ולעלות לגדולתו א"כ נחשב כחי כיון שהניח בנים כמותו דוד מלך ישראל חי וקים שנחשב חי וקים לעולם והיינו דכמו שהלבנה אף שממעטת חוזרת ומתחדשת כן הוי מלכות דוד. לכך כיון שסופו להיות מחודש לכך מעתה הוי חי וקיים ובפרט אם גם למעלה היו ח"ו פוחת והולך לא היה נקרא מניח בן כמותו ולא היה נחשב כחי אבל כיון דאמר כסאו כשמש נגדי ולמעלה עומד תמיד כגדולתו רק למטה נתקטן לכך ממ"נ נחשב חי וקיים וזה שאמר הכתוב כסאו כשמש נגדי דלנגדי הוי תמיד כשמש כירח יכון עולם דלמטה לבדו הוי כירח ועד בשחק נאמן סלה כלומר שהקב"ה השוכן בשחק נאמן להעיד על כך דלמעלה הוי כשמש לכך נקרא חי וקיים תמיד כיון שהניח בן כמותו ואתי שפיר ודו"ק: **שם** סעיף ג' עד אימתי מברכין עליה וכו'. נ"ב הנה נשאלתי מחכם אחד ששאל ע"ד הטור וסייעתו דס"ל דחשבינן מיום המולד והקשה רו"מ מן הש"ס סנהדרין [דף י"ג:] דפריך שם ולעבדיה לאדר ע"ש ומה יועיל אם נעבדיה לאדר סוף סוף יהיה יותר מי"ד ימים מיום המולד ואין לומ' דיש חילוק בין דין התקופה לברכת הלבנה דא"כ מה הקשו התוס' שם על פירש"י ממה דס"ל לרבי יוחנן דמברכין עד ט"ו עכ"ד בקצרה. וזה אשר השבתי. הנה קושייתו לק"מ דודאי שאני ברכת הלבנה מדין התקופה דגבי ברכת הלבנה בתר השתא אזלינן אם השתא כבר נתמלא פגימתה ואינה בחידושה עוד לא שייך לברך עליה ומה בכך דיתכן לפעמים שתהיה בזמן כזה בחידושה סוף סוף השתא כבר נתיישנה ולא שייך ברכה עליה אבל לענין התקופה באמת מצד הסברא לא שייך התקופה לענין הלבנה ואם לא הוי מגלי קרא דבעינן שתפול בתקופה בחידושה של לבנה לא הוי תלינן בלל זה בזה וא"כ ניהו דגלי קרא דבעינן שתהיה בתוך חידושה של לבנה מכל מקום אמרינן דאין לך בו אלא חידושי ובזה אמרינן דבימי החודש תליא מלתא ולא בימי המולד רק דהתורה נתנה שיעור דכ"כ תהיה בתוך ימי החודש כשיעור הימים שראויין להתחדש בה הלבנה וחידושה של לבנה לא נאמר רק לשיעורה דהתקופה מחוייבת ליפול בתחלת החודש בשיעור הימים שהם ימי חידושה של לבנה ולכך הוי שיעורא בי"ד ימים בימי החודש דהרי משך חידושה של לבנה הוי י"ד יום ולכך כמו שיעור זה של הלבנה דהוי במשך המולד הוי שיעור התקופה במשך החודש ולבך שפיר הקשו התוס' על פירש"י כיון דר"י אמר שם דזמן חידושה של לבנה הוי ט"ו ימים א"כ היה ראוי להיות נמשך התקופה ט"ו יום לחודש לפי שיעור חידושה של לבנה והש"ס שפיד פריך דלעבדיה לאדר דודאי דלענין התקופה בימי החודש תליא מלתא כמ"ש דאין לך בו אלא חידושו והכוונה על ימות החודש שיהיה בחידושו של חודש רק דשיעור הוי שכ"כ יהיה נמשך בהחודש כפי הימים שהמה ימי חידושה של לבנה ומשמע להש"ס כן דס"ל לאחרים דבימי החודש תליא מלתא ולא בימי המולד דהרי מה שכתוב בברייתא אחרים אומרים מעוטו קאי אדלעיל מינה דלעיל אמר אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה התקופה חסירה רובו של חודש וכמה רובו ששה עשר יום וכו'. והנה הת"ק ודאי כוונתו על ימי החודש ממש לא על ימי המולד דהרי זיל בתר טעמא דטעמא דידיה כי היכי דליהוי החג בתקופה חדשה וא"כ בזה ודאי בתר ימי החודש אזלינן ולא בתר המולד ועלה קאמרו אחרים מעיטו משמע דקאי על שמיירי מיניה הת"ק וא"כ מוכח דגם הם ס"ל דבימי החודש תליא מלתא לא בימי המולד דק דשיעורא הוי בשיעור חדשה של לבנה ולכך פריך שפיר ולעבריה לאדר והתוס' ג"כ שפיר הקשו על רש"י וז"ב ונכון לפענ"ד ודו"ק היטב: (שם בהג"ה) ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד. נ"ב הנה בדין אם לא נראית הלבנה עד אחר כ"ט י"ב תשצ"ג אך לא נשלמו ט"ו מעת לעת ממש. הנה בזה יש ספק אם לברך או לא ולכאורה הוי ס"ס שלא לברך דלמא הלכה כרמ"א דשיעורו רק חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ואת"ל דהלכה כהמחבר דלמא הכוונה בלא מעל"ע כמ"ש המג"א דיש לפרש כן דלא בעינן מעל"ע א"כ הוי ס"ס שלא לברך. אך נראה כיון דהוי בזה חיבוב מצוה ושעת הדחק יש לברך רק שלא יברכו הכל רק אחד יברך בשם ומלכות ויכוין להוציא הרבים והם יכוונו לצאת בברכתו וכולם יברכו בלא שם ומלכות והיינו דלמה יעשו כולם ספק ברכה לבטלה יעשה אחד מהם ברכה לבטלה ולא יכנסו כולם בספק זה גם אם אחד מוציא הרבים אין חשש עבירה כל כך כיון דמכוין לשם מצוה ואף דהוי בעבירה מכל מקום במצוה דדבים לא קפדינן על מהב"ע כמ"ש בש"ס ברכות וגיטין גבי ר"א שחרר עבדו וכו'. דהרי המג"א כתב בסי' תמ"ה דלא נקרא מצוה דרבים רק כשאחד מוציא את הרבים ולא כשהרבים עושים מצוה יחד א"כ ה"נ יהיה האחד מוציא את הרבים ויהיה מצוה דרבים וליכא בזה חשש מהב"ע. הן אמת דבחידושי כתבנו דאף במצוה דרבים חיישינן למהב"ע כל היכי דאפשר למצוה זו להיות ביחידות ודוקא היכא דאי אפשר להיות נעשה ביחידות נעשה מצוה דרבים שלא לפסול ביה משום מהב"ע מ"מ בזה דבלא"ה יש דיעות דבעינן מעל"ע שפיר ראוי לצרף זה להיות אחד מוציא את הרבים ואז ניקל העבירה זו כיון דחזינן דמצוה דרבים הוי מעלה לענין מהב"ע א"כ ה"נ ראוי לראות להיות נעשה מצוה דרבים במה דאפשר כדי להקטין העבירה להגדיל המצוה ולכך טוב ונכון הוא שאחד יברך בקול רם וישמעו ממנו הברכה ראש וסוף ויכוונו לצאת בו והם יברכו לעצמם בלא שם ומלכות כנלפענ"ד לנהוג בזה וכן הוריתי הלכה למעשה שנת תקצ"א פה"ק בראד שלא נראית הלבנה בחודש כסליו עד ליל ד' ט"ו כסליו וכבר כלו חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מקודם רק עדיין היה איזה שעות תוך ט"ו מעל"ע אם חשבינן מעל"ע והוריתי לנהוג כנ"ל. אך אח"כ נטרפה השעה ולא נראית הלבנה כלל ולא קדשוהו בלל בחודש הזה. יהא רעוא שיהיה לאות לטובה והיו לאותות ולמועדים ולימים טובים בשמחה אמן: