## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 434

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:1)

**סעיף ב'**אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו וכו' נ"ב הנה מקור דין זה הוא בש"ס דפ"ק דפסחים אר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל וכו' וכי משכחת לה לבטלה לכאורה קשה לי מה פריך דלמא באמת כן הכוונה דכשמוציא חמץ צריך לבטלו ומה דקמ"ל כן היינו דהוי ס"ד כיון שמצאו א"כ הוי משהה לבערו ואינו עובר עליו ולא יצטרך לבטלו לכך קמ"ל דמה דמשהה לבערו אינו עובר עליו היינו אם לא היה בידו לבערו מיד אכל אם הוי בידו לבערו מיד ואינו מבערו עובר עליו ולכך קמ"ל דודאי אם ימצאנו בזמן דאפשר לבערו מן הסתם יבערנו וא"צ ביטול רק דהוי חשש בזמן שלא יוכל לבערו אך א"כ יהיה משהה ע"מ לבערו ואינו עובר לכך קמ"ל דצריך לבטלו עכ"פ ואם אינו מבטלו עובר עליו כיון דזה היה בידו ומה פריך. והנה לפירש"י דמפרש דחס עליו לשורפה אתי שפיר דלא הוי מצי משני כן דא"כ מה קמ"ל פשיטא דצריך לבטל ואין לו' דהוי ס"ד דהוי משהה ע"מ לבערו דהרי חס עליו שלא לשורפו אבל לפירוש התוס' דלא בטל מאיליו קשה מה פריך דלמא קמ"ל זה גופא דאף דיכוין להיות משהה ע"מ לבערו לא מהני כיון דיכול לבטלו אך נראה דקשיא לי מלשון הבודק צריך שיבטל ולמה לא אמר בקיצור וצריך לבטל מוכח דהכוונה בעת הבדיקה יבטל ויובן יותר ע"פ דברי רבינו יונה כפ"ב דברכות גבי חוזר לראש הפרק שכתב דאף דספק קרא ק"ש אינו חוזר מכל מקום כיון דהתחיל צריך לגמור וכו' וא"כ יש לו' ה"נ בזה דבודאי לולא הבדיקה לא היה מחוייב לבטל לחנם מספק שמא ימצא בתר איסורא רק כיון דחז"ל תקנו לבדוק מכח ספק מכח חשש דלמא אתי למיכל מיניה א"כ כיון דהתחיל לבדוק ולחוש לספק צריך נמי לבטל מספק ולכך קאמר הבודק צריך שיבטל ואתי שפיר יותר דקשה לפי דעת הי"מ שהביא הרא"ש דהביטול הוי רק בשעה ששית א"כ אינו בשעת בדיקה וא"כ למה נקט הבודק צריך שיבטל ומכ"ש דקשה קושייתנו הנ"ל דלמא הכוונה כשימצאנו צריך לבטל ואין לו' דדייק מלשון הבודק דמשמע בשעת בדיקה דהרי הם ס"ל דהביטול הוי בשעה ששית אך לפי הנ"ל ניחא ניהו דהביטול הוי ביום מכל מקום אם לא נחית תחלה לחוש לספק לא הוי צריך אח"כ לבטל לחוש לספק רק כיון דבודק וחושש לספק צריך אח"כ נמי לבטל ומחר בשעה ששית לחוש לספק ואתי שפיר ודוק היטב בעזה"י: (שם בהג"ה) ואם אמרו בלה"ק וכו'. נ"ב עיין במג"א דהקשה הרי תרגום אינו לה"ק וכו' ועיין ראייה לדבריו במס' ברכות [דף מ] במה דקאמר וכ"ת משום דאמרה בלשון חול מוכח להדיא דהתרגום אינו נקרא לה"ק אפילו נגד שאר לשונות מדקאמר דאמרה בלשון חול ולא אמר דאמרה בלשון תרגום א"ו דלא אמרה בלה"ק מוכח דתרגום נקרא חול ממש כשאר לשונות ולא כהח"י ע"ש ודוק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 434:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/434:2)

**(שם סעיף ד)** שלוחו יכול לבטל ובו' נ"ב עיין בט"ז ס"ק ו' מ"ש דמסתמא נותן לו במתנה והמק"ח תמה במה קנאו ואני כתבתי בחידושי דזה הוי כמכירי כהונה והנה כעת נראה ראיה לזה ממשנה דפרה פ"ז משנה א' אמר לאחר קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון ע"ש וקשה במה קנאו השני והן אמת הרע"ב שם שכתב וז"ל דכיון שאמר קדש לך ונתנו לו נעשו שלו משמע דנתינה בעינן מיד ליד ולא באמירה גרידא אך א"כ קשה למה מחלק שם בין אמר קדש לך ב"ן אמר קדש לו הו"ל לחלק בקדש לך גופא דאם לא נתן לו מיד ליד אלא אמר קדש לך ולא הגביה הלה נמי כולם כשרים בע"כ מוכח דאף באמירה בלי מעשה נמי הוי שלו ובמה קנאו ובע"כ כיון דהוי מצוה וניחא ליה לאיניש לקיים מצוה בממוניה לכך אנן סהדי דהקנה לו לקנאו באמירה גרידא וא"כ ה"נ בדין זה של הט"ז וזו ראייה ברורה לפענ"ד ודוק. ועוד נראה לי ראיה לזה ממ"ש במס' בכורות [דף ח] ד"ה אקנויי אקני ליה מקום בחצירו שכתבו להדיא כן דאפי' בלא קנין גמר ומשעבד נפשיה ע"ש מוכח להדיא כדברינו דהיכי דניחא ליה למעבד מצוה בממוניה גמר ומקני אף בלי שום קנין ע"ש ודבר ה' אמת בפי אדונינו הט"ז זצ"ל וכפי מה שביארנו טעמו בעזה"י ודוק: