## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 475

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/475:1)

**סעיף ב'**אם אין לו ירקות לטיבול ראשון אלא מרור וכו'. נ"ב הנה בדין אם די במרור כ"ש או בעינן כזית עמ"ש בחידושי למס' סוכה פ"ב דף כ"ז ע"א בחיבורי על או"ח משנת תרט"ז והבאתי שם ראיה דדי בכ"ש ע"ש וגם עיין בהפתיחה לחיבורי שיורי טהרה מ"ש שם בדין הזה ע"ש ודוק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/475:2)

**(שם סעיף ד')** אכל מצה בלא כוונה וכו'. נ"ב הנה בסימן סמ"ך כתב המג"א בשם הרדב"ז דמצוה דרבנן לכ"ע א"צ כוונה. והנה לכאורה תמוה לי מן הש"ס דפסחים דף קי"ד דקאמר שם אר"ל זאת אומרת מצות צריכות כוונה וקשה לי הרי המשנה שם מיירי בזמן הזה דליכא פסח כדקא' שם שמביא לפניו שני תבשילין והיינו אחר זכר לפסח ואחר זכר לחגיגה וגם סיים ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח מוכח דתחלה מיירי בזמן הזה וא"כ הרי מרור בזמן הזה לכ"ע דרבנן ועיין בס"פ ע"פ וא"כ למה לי כוונה והש"ס מסיק דתנאי היא ע"ש. ואפשר דהש"ס לא קא' רק בעיקרו דרבנן אבל בעיקרו דאורייתא רק בזמן הזה הוי דרבנן הוי כמו דאורייתא ובעי כוונה. ובהיות בזה קשה לי עוד ממה דפריך שם הש"ס לר"ל מברייתא דאכלן בלי מתכוין יצא וקשה הרי בירושל' במשנה זו שם פריך לרשב"ל דבעי כוונה מאכל מצה בלי כוונה יצא ומשני הכא כיון דמסיק חזקיה כאן וכפירוש הק"ע דוודאי חזקה דכוון תחלה אבל מרור לא הוי בהיסיבה לכך בעי כוונה ע"ש א"כ מה פריך כאן הש"ס מברייתא דאכלן בלא מתכוין יצא ניהו דלשון רבים אכלן מוכח דקאי אף על מרור אך מה קושיא נימא דאתיא כהלל דכורכן בבת אחת א"כ גם המרור אכל בהיסיבה לכך ס"ל דיוצא אכל ר"ל דמיירי לרבנן דאוכל מרור לבדו בלי היסיבה לכך י"ל דלא יצא. מיהו זה לא הוי קשה די"ל דדוקא במצה דאם לא כיון לשם מצוה למה לו להסב מזה מוכח דכוון אבל באכלן ביחד א"כ מן היסיבה נמי אין ראיה די"ל דהיסיבה הוי מכח המצה ולכך לא מהני היסיבה זו גם למרור ולכך אף באכלן יחד צריך כוונה למרור. אך לפי דעת הרדב"ז קשה שפיר כיון דבדרבנן א"צ כוונה א"כ מה פריך דלמא אין כוונת ר"ל דלכך בעינן בזמן הזה במרור כוונה [לאו] מכח דהוי עיקרו דאורייתא רק מכח כיון דאוכל אז גם המצה ובמצה בעי כוונה א"כ שוב נמי במרור בעי כוונה דלא יבוא לזלזולי גם בדרבנן כמ"ש המג"א בשם הרדב"ז בסי' קפ"ד כעין זה וא"כ תינח לדידן דאוכל המרור בפני עצמו והמצה בפני עצמה א"כ ניהו דבמצה לא בעי כוונה מכח דאוכל בהיסיבה עכ"פ מן ההסיבה מוכח דמכוין הוא א"כ אם לא כוון במרור אתי לזלזולי בדרבנן אבל הברייתא אתיא כהלל א"כ אוכל שניהם יחדיו בהיסיבה א"כ לא מוכח ממעשיו דמרור גרע ממצה דלא בעי כוונה א"כ ניהו לפי האמת לא מהני היסיבה לכוונה לגבי מרור עכ"פ לזלזולי בדרבנן לא הוי כיון דאין כאן שום היכר במרור יותר ממצה לכך לא בעינן במרור כוונה כיון דהוי דרבנן וצ"ע כעת בזה ודוק: והנה בדין אם אכל מצה משאר מינים שהי' בהם בכדי אכילת פרס שקיי"ל שיוצא הנה אם היה מכוין שיוצא בשל שאר מינים ולא כוון שיוצא בכזית מחמשה מינים שבה אם יצא או לא. לכאורה היה נראה לפמ"ש בר"ה גבי אם תקע כמתעסק דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה בזה לא יצא דזה גרע. אבל לפי האמת כתבתי בתשובה לק"ק יאסס קנה מקומה בה"פ סי' תמ"ח בחיבורי על או"ח משנת תר"א שם כתבתי להוכיח להיפוך דאף למ"ד מצות צריכות כוונה יוצא בזה דזה נחשב בכוונה ע"ש ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 475:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/475:3)

**(שם סעיף ה')** אכל כזית מצה וכו'. נ"ב הנה האחרונים נסתפקו באם אין לאדם רק חצי שיעור מצה וכדומה אם מחויב לאכלו או לא. ועיקר הספק הוי אם שייך בחצי שיעור מצות אכילה או לא. ונראה לפשוט ספק זה מדברי התוס' בזבחים דף צ"ז ע"ב ד"ה ואחד עצם שאין בו מוח וז"ל שם דלא אפשר בגומרתא משום פסידא דקדשים א"כ לא מקיים עשה דואכלו את הכשר בלילה הזה דא"א שלא ישרף הגומרתא מעט מן המוח שמבפנים ואפילו אביי שמפרש התם משום פקע לאו משום דס"ל דגומרתא אפשר בלא שריפת המוח אלא קסבר משום הפסד מועט דקדשים בזה לא חיישינן וכו' וא"כ מוכח דהוי רק הפסד מועט ואם הוי נשרף כשיעור כזית לא הוי נחשב הפסד מועט ובע"כ דהוי פחות מכזית ומ"מ כתבו דלא יקויים מצות עשה של ואכלו את הבשר בלילה הזה ומוכח דשייך מ"ע אף על פחות מכזית ודוק: ובהיות בזה קשה לי מה בעו התוס' בזה במ"ש אפילו לאביי הרי סוף סוף לאביי הוי אפשר לקיים שתיהם ע"י גומרתא ובע"כ מאן דמוכיח כיון דאין עשה דוחה ל"ת במקדש לא ס"ל כאביי ומה נ"מ אם נא' דאביי לא חשש כלל להפסד קדשים או דמודה בזה רק דס"ל דהוי הפסד מועט. ואפשר דכוונתם דהתם דפריך רק על מה שאין נמנין על מוח שבקולית דאפשר ע"י גומרתא בזה שפיר הוי רק הפסד מועט רק על קוליות לבדו. אבל כאן דפריך על כל עצם שיש בו מוח אם בהרבה מקומות יעשה כן בהצטרף יהיה הפ"מ לכך מסכימין הכל להוכחה זו דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ועמ"ש בסוגיא זו בביאור הירושלמי פ"ז דפסחים בחיבורי על או"ח משנת תר"ט דקל"ה ובחיבורי ליו"ד בהשמטות טוב טעם מהדורא וא"ו ע"ש ודו"ק: