## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 487

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 487:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 487:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/487:1)

**סעיף א'**ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תכ"ד יצא וכו'. נ"ב עיין במג"א כאן שכתב דאם סיים בשל שבת רק דזכר של יו"ט באמצע שא"צ לחזור ולהתפלל ועיין בא"ר שחולק בזה וס"ל דחוזר וכן פסק הגאון בעל חוות דעת בסידור שלו. ואף להמג"א נראה דהיינו דוקא אם זכר יום טוב באמצע בתוך ברכה אמצעית אז כיון דבזה עשה עכ"פ כדין והתפלל גם בשל יו"ט באמצע לכך ס"ל דאינו חוזר אבל אם התפלל בשל שבת לבד רק בעבודה זכר יעלה ויבוא כיון דלא זכר באמצעית יו"ט כלל ודאי דחייב לחזור ולהתפלל אף דאם התפלל של חול וזכר יו"ט בעבודה אינו חוזר היינו דשם בדין הוא דאף ביו"ט בעי לצלויי י"ח ומה"ט באמת חולק הא"ר על המג"א וס"ל דאם לא התפלל י"ח אף שזכר יו"ט באמצע חוזר וכו'. ולכך אף להמג"א היינו רק יו"ט אבל אם זכר בעבודה אם התפלל י"ח עשה כתיקון חז"ל עכ"פ בזה שהתפלל י"ח ובדין הוא כך אבל אם לא התפלל י"ח ולא זכר באמצע לא עשה כלל כתיקון חכמים ולכך חוזר בודאי וכן משמעות לשון המג"א ולכך בכהאי גוונא הוא חוזר בלי ספק ואם זכר באמצע נמי יש לו לחזור רק שבזה יתנה אם חייב להתפלל יהיה לחובתו ואם פטור יהיה לנדבה ואף דאין מתפללין בשבת ויו"ט נדבה מכל מקום כיון דיש דיעות שמתפללין בשבת נדבה עיין בב"י סימן ק"ח ולכך הוי ס"ס דלמא כדעת הא"ר ואת"ל כהמג"א דלמא מתפללין בשבת נדבה לכך יתפלל בתנאי כנ"ל ודוק כנלפענ"ד נכון לדינא: (שם) ס"ד בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימ' בברכה תחלה וסוף. נ"ב הן אמנם כן משמע במסכת סופרים. אך לדעתי יש להביא ראיה ברורה להיפוך מן הש"ס דילן דאין מברכין כלל על ההלל בלילי פסח ממה דגרסינן במס' מגלה דף כ"א כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע. והנה בתוספות שם מוכח דאף לראב"ע בהלל שאחר אפיקומן וודאי מהני כל הלילה ע"ש וא"כ קשה מנ"ל להש"ס דהך סיפא דדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ממעט אכילת פסחים ודלא כראב"ע דלמא הוי אף כראב"ע ומרבה קריאת הלל דכשר כל הלילה דבזה מודה ראב"ע והרי ברישא תנא הלל בדבר שמצותו ביום כשר כל היום נקט נמי לקריאת הלל א"כ נימא דגם בלילה מרבי כן קריאת הלל. ואין דדרבנן לא קתני כעין שכ' הט"א לדרכו מ"מ ז"א דהרי הלל קחשיב במשנה בע"כ דס"ל דהלל כיון דנביאים תקנוהו לא נחשב דרבנן כמ"ש הוא שם וא"כ כיון שכ' שם מדקאמר בש"ס דהלל דר"ח לא הוי רק דרבנן מוכח דשאר הימים הוי ד"ק אם כן גם בליל פסח הוי ד"ק דהרי לא הוציא הש"ס רק ר"ח לבד וא"כ גם בליל פסח הוי ד"ק. וכן הסברא נותנת דאם הוי החיוב לו' בו הלל מ"ש לילה ומ"ש יום וא"כ הוי גם בליל' ד"ק וא"כ למה לא משני דקמ"ל זה ואתיא אף כראב"ע. ובע"כ הטעם דהרי בע"כ מה דקמ"ל דכשר כל הלילה אינו רק לדיעבד דלכתחלה פשיטא דראוי למהר במה דאפשר דזריזין מקדימין למצו' ובע"כ לא קמ"ל דכשר כל הלילה רק לדיעבד אם לא קראו קודם ואם כן תינח לאכילת פסחים דאז לא הוי זמנו הוי נותר ואסור לאכלו וכן בהני דשייך בהו ברכה והוי חשש ברכה לבטלה לכך הוצרך להשמיענו דעדיין זמנו וכשר כל היום וכל הלילה אבל בהלל דליל פסח כיון דאין מברכין עליו פשיטא דאם לא קראו קודם דכשר כל הלילה דלו יהא כקורא בתורה. אך תינח אם אין מברכין על ההלל בלילה אבל אם נימא דמברכין בהלל בלילה קשה טובא לתרץ דקמ"ל בלילה לענין הלל דלילה ואתיא אף כראב"ע ובע"כ דבלילה ליכא הלל בברכה וזה ראיה ברורה לפענ"ד למנהגו של רמ"א ולמנהגינו ויהיה מוכרח באמת כדעת הרמ"א בשם התוס' והרשב"א דלכתחלה צריך לקרות גם הלל קודם חצות כמ"ש הח"י שם דאם לכתחלה מותר אחר חצות לימא נ"מ זו ודו"ק היטב. והנה נשאלתי ממשכיל אחד על דברי הש"ע הללו ממ"ש בירושלמי שקלים כפ"ג וז"ל מהו לשתותן בכרך א' מדאמר ר' מני אמר ר' יוחנן הלל אם שומעין בבהכ"נ יצא הדא אמרה אם שתאן בכרך אחד דיצא. ונשאלתי כיון דלפי דעת הב"י אומרים הלל בבהכ"נ בע"כ דהוי מדינא ויוצאין בזה מדמברכין עליו דעל מנהגא אין מברכין ואם כן אם יוצאין בזה למה פסק הש"ע דאם שתאן שלא על הסדר לא יצא עכ"ל המשכיל הנ"ל. והשבתי דלק"מ דודאי דעת הש"ע דאף שכתב דאומרים הלל בפסח בברכה מכל מקום אינו יוצא בזה מדלא כתב דיוצא בזה ידי הלל בע"כ ס"ל דלא יצא בזה ומה דמברכין עליו אף דעל מנהג אין מברכין שאני זה דעל מנהגא דאין לו שייכות כלל ביום הזה רק עיקר הדבר הוי מנהג כגון הושענא בזה אין מברכין אבל הלל בלילה זו עיקר חיובו מדינא וכיון דשייך חיוב הלל בלילה הזאת שפיר מברכין עליו אף בשעה דהוי רק מנהג וגם לפטור את ההלל שיאמר אח"כ דהוי מדינא וכן מצאתי אח"כ בלשון הטור סי' תע"ג שמנהג זה לו' הלל בליל פסח בבה"כ הוי מנהגא ע"ש ואעפי"כ כתב שמברכין עליו ולפי"ז מיושב קושיית המשכיל הנ"ל דמדברי ר' יוחנן שא' אם אמר הלל בבהכ"נ יצא דמוכח דס"ל דא"צ לו' אח"כ הלל כלל בזה שפיר מוכח דס"ל דאם שתאן שלא על הסדר יצא אבל אנן לא קיי"ל כן רק אף שאמר בבהכ"נ מחויב לו' גם אח"כ על הסדר ולכך אם שתאן שלא על הסדר לא יצא ואתי שפיר וז"ב לפענ"ד ודוק: והנה השאגת אריה הלכות יו"ט סי' ס"ט האריך לחקור אם ההלל ביו"ט הוי ד"ת או דרבנן ע"ש ואני אראה בעזה"י כי הדבר מוכרח בש"ס דהלל הוא דרבנן לגמרי ואין לו עיקר מן התורה והוא מן הש"ס דתענית פרק בשלשה פרקים וכו' דף כ"ח ע"ב דפריך שם מ"ש הלל דדחי דידיה וכו' אנא ה"ק לא לידחי אלא דידיה א"ל ברי יוסי קאי כוותך וכו' ע"ש. והנה נשאלתי ממשכיל אחד למה נקט ר' יוסי הרי בן עזאי ס"ל במשנה כן דהלל אינו דוחה רק מעמד דמנחה והו"ל לו' בן עזאי קאי כוותך. והנה בראשית ההשקפה חשבתי דמן המשנה אין ראיה די"ל דבן עזאי אינו חולק לדינא עם הת"ק בקרבן מוסף רק בקרבן עצים וגם משמעות דורשין יהי' בינייהו דלת"ק ס"ל דטפי מסתבר לדחות מעמד דמנחה ממעמד דנעילה דהוי דחוק מזמן המוסף לכך נקט לרבותא דאפילו מעמד דנעילה לא דחי אבל בן עזאי ס"ל להיפוך דמעמד דנעילה יותר מסתבר לדחות כיון דכבר הוא קרוב ללילה ואין פנאי אבל מעמד דמנחה שפנאי ולכך נקט להיפוך דקרבן מוסף אין בו מעמד דמנחה וכ"ש דנעילה אבל קרבן עצים אין בו מעמד דנעילה אבל מעמד דמנחה יש בו וא"כ לא הוי בן עזאי כמותו ובהכי הוי מדויק לשון המשנה יותר דא' כך היה בן עזאי שונה ואם פליג לדינא הו"ל לו' כך היה בן עזאי או' ובע"כ דבן עזאי לא פליג רק שונה בלשון אחר להיפוך ואף דהרע"ב פירש להיפוך דלבן עזאי רק מוסף דוחה דמנחה וקרבן עצים דוחה תרווייהו י"ל היינו רק לדידן כיון דכבר ידענו מר' יוסי דס"ל כן דמוסף דוחה רק דמנחה לכך אפושי בפלוגתא לא מפשינן לו' דבן עזאי הוי דיעה ג' לכך מפרשינן דגם בן עזאי ס"ל כן אבל להס"ד דלא ידענו מר' יוסי לא הוי ראיה מבן עזאי דס"ל כן דדלמא להיפוך ואין בינייהו רק דלזה מסתבר דמנחה יותר ולזה דנעילה יותר. ואין להקשות היאך ס"ד לפרש דברי בן עזאי כן דא"כ למה הוצרך במשנה אח"כ לו' דאחד בטבת לא היה בו מעמד דהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים תיפוק ליה דבשביל הלל ומוסף נמי אין בו מעמד ומשכחת לה גם בשאר הימים כן כגון בחוה"מ ובע"כ לבן עזאי איצטריך דס"ל מוסף אינו דוחה רק דמנחה זה לא קשה די"ל דע"כ לא ס"ל לת"ק דמוסף דוחה תרווייהו רק היכא דליכא הלל בשחרית כגון בר"ח דאז כיון דלא מעקר תקנתא דמעמד לגמרי דהרי ישנו בשחרית לכך תקנו דקרבן מוסף דוחה תרווייהו אכל היכא דיש בו הלל אז כיון דאין בשחרית משום הלל אז לא מיעקר משום מוסף רק דמנחה ולא דנעילה כדי לקיים עכ"פ חד מעמד ביום ולכך נקט התנא אחד בטבת דאז כיון דיש בו תלתא כל חד דוחה רק דידיה ולא משגחינן על עקירת המעמד. כן הוי אפשר לו' להס"ד דלא ידע מר"י לכך לא אמר בן עזאי הוא כנ"ל לפרש. אך באמת זה דוחק. והעיקר נראה דאתי שפיר בפשיטות עפמ"ש הרע"ב דלכך ס"ל לבן עזאי דקרבן עצים דוחה יותר מכח דהוי דרבנן ובעי חיזוק משא"כ במוסף ע"ש. ולפ"ז האיך אפשר לו' דבן עזאי ס"ל כוותיה א"כ תקשה קושייתו בעצמו על קרבן עצים מ"ש קרבן עצים דדחי אף דנעילה ומ"ש הלל דדחי רק לדידיה. ואין לומר דקרבן עצים הוי רק דרבנן דהרי הלל נמי דרבנן וא"כ קושייתו שהקשה על רבנן מ"ש הלל ומ"ש מוסף הגמי לא לדחי אלא דידיה הוא עצמו קשה נמי לבן עזאי על קרבן עצים דמ"ש הלל ומ"ש קרבן עצים לכך מוכרח לתרץ דר' יוסי היא ור' יוסי כיון דפליג על הת"ק רק על מוסף ואמר יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ולא פליג על קרבן עצים ולא מזכיר ק"ע בלשונו בע"כ דבקרבן עצים מודה לת"ק דדוחה רק דמנחה ולא פליג רק על מוסף וא"כ לר' יוסי כולם שווים דכל חד דוחה רק דידיה הן הלל הן מוסף הן קרבן עצים ולכך אמר דר' יוסי קאי כוותך. וזה ברור ואמת בכוונת הסוגיא. ולפ"ז מוכרח להדיא דהלל דרבנן דאם הוי מן התורה קשה לימא בן עזאי קאי כוותך. ואין לומר דאכתי קשה על ק"ע די"ל שאני קרבן עצים דהוי דרבנן והלל ד"ת ולא פריך רק על מוסף דהוי נמי ד"ת ולמה לא קאמר בן עזאי קאי כוותך. ואין לומר דלעולם הלל הוי ד"ת רק דאכתי קשה מהלל דחנוכה דהוי דרבנן ומ"ש קרבן עצים די"ל דאכתי שם הלל הוי ד"ת שיש להלל עיקר בתורה לכך א"צ חיזוק משא"כ קרבן עצים אין לו עיקר מדאוריי' לכך בעי חיזוק וכדמוכח חילוק זה בכמה דוכתי בש"ס ומדלא משני כן מוכח דהלל אין לו עיקר בתורה וכל ההלל הוי דרבנן ודומה לק"ע. וזה ראיה ברורה לפענ"ד ועיין בפירש"י במסכת תענית דף כ"ח ע"כ שם מפורש דס"ל לרש"י דהלל דרבנן רק דדמיא לדאורייתא ע"ש ודוק היטב בזה: