## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 530

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 530:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 530:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/530:1)

**סעיף א'**חול המועד אסור בקצת מלאכות וכו' נ"ב הנה בדין אם מלאכת חוה"מ דאורייתא או דרבנן פליגי בזה הפוסקים ודעת הרמב"ם דהוי דרבנן וכן הוא דעת הג"מ שהביא הב"י שכת' דאם הוי דאורייתא לא הוו רבנן מקילין ביה כולי האי ע"ש. ולפענ"ד נראה ראיה ברורה דהוי מן התורה ממ"ש בפ"ק דע"ז דף כ"א ע"ב גבי לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי שנקראת ע"ש ועושה בו עכו"ם מלאכה בשבתות ויו"ט ופריך הא לכותי שרי כותי נמי הא קעביד מלאכה בחוה"מ. וקשה מה פריך הרי שאני ושאני דבשלמא מלאכת שבת ויו"ט הוי מן התורה לכך גזרו ביה אף להשכיר לנכרי משא"כ מלאכת חוה"מ שגוף איסורו אינו רק דרבנן א"כ לגזור שלא להשכיר עוד לכותי הוי גזירה לגזירה. ובפרט כיון דהג"מ בעצמו כת' דאם דהוי מן התורה לא הוו מקילין כולי האי משמע דס"ל כיון דהוי דרבנן הקילו טובא א"כ י"ל גם בזה הקילו ומה מדמה זה למלאכת שבת ויו"ט. ובע"כ מוכח להדיא שמלאכת חוה"מ אסור מן התורה ודו"ק ושוב ראיתי בספר ישועות יעקב על או"ח הנדפס מחדש שהרגיש ג"כ בזה ע"ש. ובהכי אתי שפיר מה דקשיא לן למה לא פריך דכותי עביד בי' מלאכה ביו"ט כ' ואין לומר דס"ל דהתנא בא"י קאי דליכא יו"ט ב' דא"כ מה פריך שם אח"כ הא שדהו לנכרי מותר מ"ט דאריס ארוסותיה קעביד וכו' ומה קושיא דלמא התנא בא"י קאי לכך לא מצי למנקט שדהו דשם שדה בלא"ה אסור כדמפורש שם במשנה ולכך נקיט רב מרחץ ואתיא בר' יוסי שם דבתים מותר לשכור ובע"כ דלא ניחא ליה להש"ס לומר כן דמסתמא מיירי הברייתא אף בח"ל. או דקשיא ליה דהו"ל לאשמעינן דין זה ג"כ דבחו"ל אסור להשכיר לו שדהו וכו' וא"כ קשה נמי בכותי למה לא קמ"ל דבכותי נמי אסור בחו"ל ומכח יו"ט שני. ובע"כ מוכח דמלאכת חוה"מ הוי מן התורה. והנה בזה נבין מה דקשה לי דקארי לה מה קארי לה ואטו לא ידע דבחוה"מ מותר לישראל להחם מרחץ. אך לפמ"ש אתי שפיר דהנה מזה ראיה לדעת הח"י בהלכות פסח סי' ת"נ דהמג"א כתב שם דעכ"פ בד' ימים שהם יו"ט אסור לומר טול אתה של יו"ט וכו' והח"י דחה דבריו דלא אמרינן כן רק בשבת דאסור לישראל עצמו הבערה לכך אסרו להשכיר מכח חשש מראית עין שיאמרו שלוחו של ישראל הוא אבל ביו"ט דלישראל עצמו מותר הבערה לצורך ליכא חשש שיאמרו שלוחו של ישראל הוא ע"ש. והנה טעם המג"א הוא דניהו דלישראל מותר הבערה היינו רק לצורך ישראל אבל לצורך עכו"ם אסור דלכם ולא לנכרים א"כ אי הוי ישראל עושה לצורך עכו"ם עושה איסור לכך יש לאסרו אף בשכירות עכו"ם מכח מ"ע והח"י ס"ל דלא גזרו רק אם ליכא היתר לישראל בשום אופן אבל היכי דהוה שום היתר לישראל לעצמו לא גזרו בזה שכירות לנכרי ע"ש. ונראה דבזה יהיו מחולקים המקשן והתרצן דהמקשן הוי ס"ל כיון דמלאכת חוה"מ הוי מן התורה וניהו דהתירו רבנן מרחץ וכדומה שמסרה הכתוב לחכמים היינו רק לישראל אבל לנכרי לא התירו וא"כ להסיק הישראל מרחץ לנכרי בחוה"מ אסור מן התורה א"כ יש לגזור בשכירות לכותי מכח גזירה הנ"ל ולזה משני חוה"מ כיון דלדידן נמי שרי א"כ כיון דמלאכה זו מותר לצורך עצמינו אף דלעכו"ם אסור עכ"פ שוב לא גזרו בזה בשכירות לעכו"ם כסברת הח"י ביו"ט ודו"ק היטב. מיהו לפ"ז יהיה נתחדש לנו דין חדש דבחוה"מ להסיק לצורך עכו"ם המרחץ אסור. מיהו אפשר דבזה עצמו יהיו מחולקים המקשן והתרצן דהמקשן הוי ס"ל דלצורך עכו"ם אף בחוה"מ אסור והתרצן מתרץ דבחוה"מ הותר לגמרי אף לעכו"ם להסיק לו המרחץ ואתי שפיר. ועכ"פ נראה מזה ראיה ברורה דמלאכת חוה"מ אסור מן התורה ועיין בחידושי להלכות פסח סי' ת"ן מ"ש בדברי הח"י הללו ובחידושי עבודת עבודה על מס' ע"ז עמ"ש שם ודו"ק היטב: