## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 537

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 537:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 537:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/537:1)

**סעיף א'**דבר האבד מותר לעשותו בחוה"מ וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א מ"ש דספק דבר האבד מותר ועיין במג"א בסימן הקודם מ"ש בסוף ולפיכך אין טורחין מספק משמע דס"ל דספק דבר האבד אסור וזה סותר את זה וצ"ע ודוק: הנה ראיתי לחכם אחד בספרו שנשאל על בעה"ב שהקדים לאומנים שכרן שיעשו אצלו מלאכה בבנין ביתו ובתוך כך נלקחו האומנים לעבודת המלך ואין להם פנאי לעשות מלאכת הישראל רק בחוה"מ ואם לא יפסיד שכרו שאין להם לשלם לו אם הוי זה דבר האבד. והשיב שאין זה דבר האבד כיון שאפשר שיתעשרו והביא ראיה מדברי הב"י בחו"מ סימן של"ג שכ' שהפועלים יכולין לחזור אף שאין להם להחזיר שכרן מכח שמא יתעשרו ע"ש ומה שמבואר בש"ע דלתבוע חוב מותר בחוה"מ מחלק שם חילוקי דינים. אך לדעתי אין זה נכון דודאי הוי דבר האבד ואין דמיון חוה"מ לחזרת פועל דבחוה"מ אף ספק דבר האבד מותר וכדמשמע מדברי מוהריב"ל הובא במג"א סימן תקל"ט ס"ק ז' דדוקא אם יודע בוודאי שלא יפסיד מהקרן אבל אם ספק לו אז מותר ונחשב דבר האבד ולכך מכ"ש דספק שמא יתעשר הוי ספק דבד האבד עכ"פ. ותדע דאף לענין עדות לא הוי נגיעה מכח שמא יתעשר ומוכח דאף ספק נוגע לו הוי מכ"ש לענין חוה"מ וניהו דעכ"פ ספק הוי סוף כל סוף ספק דבר האבד מותר בחוה"מ אבל בפועל אינו יכול לכופו לעשות רק בודאי דבר האבד אבל בספק דבר האבד אין יכול לכופו לעשות. ולכך היכא דיש ספק שמא יתעשר נמי יכול לחזור ושאני מלאכת חוה"מ דקיל מעשה דלי בני ישראל עבדים. ויומתק בזה מה שהש"ע בחו"מ סימן של"ג סיים ואפי' קיבל כבר דמי שכירתו ואין לו לשלם לבעה"ב יכול לחזור בו והמעות חוב עליו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים וכו'. ולכאורה אין מהדרך לכתוב בפסקיו טעם מהפסוקים ולמה כאן כתב טעם מן הפסוק וגם כאן גבי אין בידו לשלם תחלת הוי ליה לכתוב בגוף הדין דסיים הש"ע שחוזר הול"ל שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ואח"כ הו"ל לכתוב ואפי' קיבל כבר וכו'. אך הוא הדבר אשר דברנו דבא ליישב שלא תקשה למה בחוה"מ ועדות לא נחשב שמא יתעשר לטענה וכאן נחשב ספק מכח שמא יתעשר ולכך סיים כיון דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ולכך אלים עשה זו דהוי בנוגע בכבודו יתברך וכמו שקנסה התורה להעבד להיות נרצה עבור כך כן קנסה התורה להבע"ב ששכרו שיוכל הפועל לחזור בו כל זמן שיש צד לומר בשום אופן דאין לו הפסד. ואפשר לומר עוד דודאי מדינא היה יכול הפועל לחזור אף בדבר האבד דסתמא כתיב כי לי בני ישראל עבדים ולכך הוי ראוי שיהיה יוכל לחזור אפילו בודאי דבר האבד רק מה שאינו יכול לחזור בדבר האבד הוי רק מתקנתא דרבנן דרבנן תקנו דאין יכול לחזור בדבר האבד שחשו חז"ל על טובת בעה"ב ואמרו שבדבר האבד אינו יכול לחזור לכך כיון דהוי רק מדרבנן לא תקנו רק אם הוא בודאי דבר האבד אבל בספק לא תקנו אבל בחול המועד מן התורה מסרו הדבר לחכמים להתיר כמו שירצו וא"כ מן התורה מותר דבר האבד בזה וכן בעדות אם אין לו נגיעה מן התורה כשר להעיד לכך כל שאין כאן נגיעה רק בדרך רחוק שמא יתעשר לא הוי נוגע ואף אם נימא דדבר האבד בפועל מן התורה הוי אתי שפיר ג"כ דבחוה"מ כיון שלא נאמר עשה מפורש בו רק דהתורה מסרה הדבר לחכמים לומר מה אסור מה מותר ולכך הם אמרו דאפילו ספק דבר האבד נמי מותר אבל בפועל דיש עשה מפורש כי לי בני ישראל עבדים א"כ ניהו דבדבר האבד אינו יכול לחזור היינו בודאי דבר האבד אבל בספק הוי ספק תורה לחומרא והפועל מוחזק בעצמו. לכך כל שיש שום צד לומר שלא יהיה דבר האבד יכול לחזור ובפרט דהפועל כיון שמוחזק בעצמו הוי כמו חזקת ממון דחיישינן ביה אפילו למיעוטא ואין הולכין אחרי הרוב ובזה ניחא מה שאינו דומה לעדות דהתם בעדות דתליא בדעת העדים לחוש שבשביל הנאה המה מעידים בזה אמרינן דלגבי דעת האדם וודאי שהולך בתר רובא ואינו חושש למיעוטא וכל מה דהוי ע"ד המיעוט לא נחשב לו הנאה לחוש שבעבורו הוא מעיד משא"כ כאן דלאו בדעת האדם תלי' רק בדינא שהתורה אמרה שבדכר האבד אינו יכול לחזור ולכך תינח בודאי דבר האבד אבל כל שיש צד שלא יהיה דבר האבד יכול הפועל לומר שהוא חושש למיעוטא ויתכן להיות שיתעשר ובממון היכא שהוא מוחזק חיישינן למיעוטא ולכך ה"נ הפועל מוחזק בעצמו וחיישינן למיעוטא שמא יתעשר אבל בחוה"מ דהוי רק איסורא ודאי דאזלינן בתר רובא וכיון דעשירות לא שכיחא וכמ"ש חז"ל חברך אתעשר לא תאשר לכך אזלינן בתר רובא והוי דין דבר דאבד כן נראה נכון וברור לדינא בלי פקפוק ולדעתי הדבר פשוט למאוד ולא כתבתיו רק להוציא מלב הקורא בספר החכם שנדפס מחדש. ולדעתי הכל ברור כמ"ש ודו"ק היטב: